אפשר לשתף אתכם בכמה הרהורים?

אני יושב לי וחושב, ורוצה לשתף אתכם.

המשותף לעלה תאנה ולאבטיח, שהם יכולים להחביא את מה שעומד מאחוריהם.

לפעמים לאדם גדול עדיף שיהיו אויבים גדולים, כי האויבים הקטנים ינצחו אותו. ההבדל בין איש קטן לאיש גדול הוא כמו ההבדל בין אופניים לאוטובוס, אם נכנס מסמר קטן לגלגל האוטובוס, הנזק גדול, אבל אותו המסמר לגלגל האופניים יגרום רק לנזק קטן. מזה ניתן לראות בבירור שהאויב הקטן יכול לפגוע באדם הגדול יותר מאשר האויב הקטן באיש הקטן, ואידך זיל גמור.

פתגם שעלה בדעתי הוא: הדבורה היא צהובה והדבש הוא צהוב, ואף על פי כן אינם צהובים זה לזה. אני חושב שהמסר הטמון במשפט זה הוא עמוק מאד, כמו שנוהגים לומר שמינוס ומינוס זה פלוס.
 
לפי עוצמת הנפילה כך גודל התקווה, שבע יפול צדיק וקם, יש לעיתים שאני חושב לעצמי שהעולם הוא כדור תרתי משמע, גם הוא עגול, וגם בגלל שכמו כדור שאם זורקים חלש זה נופל לריצפה, אם זורקים חזק זה קופץ חזרה כך כל דבר בעולם, אלוקים יבקש את נרדף, ומי שיפול מדאי חזק תמיד יקפוץ חזרה.

לעומת זאת, כל אדם נמצא במקום שבו הוא נולד. מי שנולד על ראש האוורסט הוא גבוה כבר מהרגע שהוא נולד, או כמו שאני אוהב לומר, על ראש התורן ניצב עץ אורן, האורן כבר שם, הוא בראש התורן ולא צריך להרים אותו.

אני סבור שאין לעצור אדם מתאוותו, גם אם רצונו למות. כמו שפעם אמר לי מישהו, נשיקה ומיתת נשיקה משאירים סימן. או בשפה נאמנה: הרוצה סם, לו יבושם.

אין שמחה כהתרת הספקות, ואף פעם אין לקחת את הדברים כוודאיים. ולכל בני ישראל לא יחרץ אדם גזר דין, צריך לחשוב, הכלב חורץ לשון כיון שהוא נחרץ. נחרצות, אמרתי למישהו,דומה לחריצות ודומה לחריץ, לפעמים זוכים לטוב, לחריצות, ולפעמים לרע, נופלים בחריץ.

אם זה מעניין אתכם, אמשיך, אבל אני לא רוצה לטרוח לשוא, כמו שאמרתי פעם למישהו: אל תטרח פן יבוא בום טראח. הכל מתון, אם יש קשב. אם הרהורי חשובים לכם, אנא אמרו.

חג שמח.

אפשר בבקשה בקיצור??