|
|
| נשלח ב-5/8/2004 17:00 |
 |
| |
אתם דורשים במעשה מרכבה בשלוש מאות, וענייני עריות שהם נשמת אפו של הבית היהודי אתם מפחדים בשלושה? הרי אם תגיעו לפיתרון שאפשר לישמו תצילו הרבה מאיסורים רבים.
מים, תמיד מתלבטת
אני שומרת לעצמי את הזכות לשנות את דעתי בכל עת
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2004 20:17 |
|
| |
לענ"ד בין ביחיד בין ברבים יהא זה קולא בעבירות החמורות.
אצל כל אחד הגולש במדרון תימצא נקודה (נקודת הבחירה) בה לא ירצה להתנגש בהלכה כ"כ מחד גיסא ומאידך גיסא יחפש קולות, נקודה זמן בה האפשרות לעשות משהו 'סמלי' למען ההלכה תרגיע את מצפונו בדרך פסיכולוגית.
ואוי לו למי שיש לו יד בעבירה זו - בנקודה זו...
רווקה שתטבול לשם כך, ברור שהיא נמצאת באיזור נקודת בחירה זאת, שאל"כ גם את זה לא היתה זו, ואם כן ישנו סיכוי די גדול שאם לא טבילה זו הייתה חוזרת עוד פסיעה אחורנית, ולא עוברת גם על איסור הקטן יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2004 03:15 |
|
| |
אינו דומה פסק הלכה גורף לקירוב רחוקים בעיירה נידחה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2004 12:22 |
|
| |
בהקשר זה הייתי רוצה להעלות שתי קושיות שפתרונן נראה לי יכול להמצא בשיטת הניתוח הנאה של מימוני
הראשונהקשורה ליסוד בדיני הרחקה מנידה והיא מגע של חיבה האם לא ראוי לחלק בין זנות לחיבה?
ולעניין מגע עם נידה פנויה שאיננו כרוך בתשמיש ידוע כי מנהגי ההרחקה הנלמדים מדברי אליהו הנביא בשבת יג נוגעים לבעל ואשתו כיצד מרחיבים מנהגי הרחקה הללו לפנויה שהיא נידה כגון הקיצור שולחן ערוך
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/8/2004 20:09 |
|
| |
http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=hh_&status=goto_id&id=648
אשה הנשואה לגוי מהו שתשמור דיני טהרה
הרב בנימין כהן
נו"נ בישיבת תות"ל כפ"ח, אה"ק
שאלה: אשה שנשאה בחו"ל לגוי בנישואים אזרחיים ועתה החלה להתענין בשיעורי יהדות, וכששמעה חומר איסור נידה החליטה יחד עם בעלה לקבל על עצמה שמירת דיני טהרה, האם במצב זה שהיא נשואה לגוי יש להורות לה לשמור או שאינו מועיל.
תשובה: מצב זה בו אשה יהודיה חיה עם גוי והגוי אינו מעוניין בגיור אלא רק מוכן שאשתו תשמור דיני טהרה יש בו צדדים לכאן ולכאן, דהיינו מצד אחד אפשר לומר שכיון שבלא"ה חיים הם יחד כבעל ואשה לכל דבר הרי שמה שניתן להציל צריך להציל, וע"כ אם הם מצידם מוכנים להקפיד על דיני טהרה יש לעודדם בזה.
אולם לאידך דוקא עידוד זה עלול אולי לתת להם הרגשה כי מעשיהם אינם חמורים כל כך, ולכן אולי עדיף להורות להם שכל עוד חיים הם במצב זה אין טעם שישמרו דיני טהרה.
והנה גדולי הרבנים בדורינו נחלקו בדבר, ואציין את תשובותיהם בנידון.
דעת הראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א: שאין טעם לשמירת דיני טהרה ביהודיה הנשואה לגוי.
וכן דעת הרב הראשי וראב"ד ת"א הרה"ג חיים דוד הלוי זצ"ל במכ' מיום י"ט כסלו תשנ"ד וז"ל: "אין שום ערך לשמירת טהרת המשפחה לאותה אשה הנשואה לגוי ואדרבה יש בזה נזק וטוב לייעץ לה שלא תשמור".
וכן דעת הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים" במכ' מיום כ"א אייר תשנ"ד וז"ל: "אשה נשואה לגוי אינה חייבת בכיסוי הראש דאין אישות לעכו"ם כמבואר בסנהדרין (דף פ"ג ע"א), וגם לטבול לנדותה אין שום ענין בזה, וזה כמו שבודק סירכות הריאה של דבר אחר רח"ל, ועיין במגילה דף י"ג ע"ב שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת וכו'.
אבל לגבי אחשורוש לא שייך טבילה, ועיין רש"י שם וצריכה להתגרש מיד או אם ירצה לשמור מעוות ויתגייר בבית דין".
וכן דעת הגר"ש וואזנר שליט"א במכ' מיום כ"ב אייר תשנ"ד וז"ל: "אודות אשה נשואה לגוי כיון שלפי ההלכה דקי"ל עכו"ם הבא על בת ישראל הולד כשר. והיינו שהם יהודים כשיטת רוב הפוסקים ושו"ע אה"ע (סימן ד' סי"ט), ודלא כדעת הראשונים שהמה גויים אלא דמועיל גרות, ובכן שואלת האם יש ענין שתלמוד דיני טהרת המשפחה ותטבול, או כיון שבעלה גוי אין ענין בכך, כבר נשאלתי על זה כמה פעמים, ולדעתי העניה אסור לעזור לה לטבול ולהשאר על בעלה הגוי, שעי"ז מחזיקים אנו לעוברי עבירה חמורה, ואי משום דהבנים יהיו פגומים, בלא"ה הם פגומים מחמת זוהמת הגוי כמבואר בש"ס ושו"ע, ועוד, דאין אנו מסתכלים בזה בעוברי עבירה בשאט נפש, ואם משום הא דש"ס מגילה (י"ג ע"א) דאמרו שהיתה אסתר מראה דם נדה לחכמים, וטובלת לנדתה, אע"פ שהיה זה נוגע להגוי אחשורוש, ודלא כדעת הסובר דהיה זה מפני היותם עם מרדכי הצדיק כאשר הוכיח רבינו שלמה אלקבץ זי"ע בספר הנפלא חנות הלוי (פ"ז ע"א), לפי דעתי אין להוכיח משם כלום, דהא התם לא עליה לפרוש מאחשורוש מחמת הגזירה, ואסתר קרקע עולם, ואהני לן האי טעמא דלא צריכא למסור עצמה בשעת הגזירה, כמ"ש תוס' סנהדרין (ע"ד ע"ב), אבל בנידון כעין דידן היא פושעת תמידית, ואין אנו חוששים על טבילתה, מלבד אם היה זאת סבה שעי"ז תפרוש מבעלה הגוי".
וכן דעת הרב אלישיב וז"ל במכ' מיום י"ב טבת תשנ"ו: "אשה שחיה לא עלינו עם גוי, וודאי שאי אפשר להורות לה לשמור טהרת המשפחה, שיש בזה כיעור וחילול ה', להורות לה דבר ה' זו הלכה, כאשר היא דבקה בבן נכר".
אולם לאידך דעת הגר"ע שי' יוסף במכ' מיום כ"א אייר תשנ"ד שונה וז"ל במכתבו: "מכתבך הרב עובדיה יוסף שליט"א הגיע לנכון וגם ראוהו וביקש מאיתנו להשיב לכבודו בקצרה מפאת עומס העבודה וקוצר הזמן ואיתו הסליחה, לגבי האשה שחיה עם הגוי אם תשמור על דיני טהרה, השיב הרב שתשמור". עד כאן דבריו.
כל כן נראה שבנידון זה יש לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, דהיינו אם נראה לרב שעי"ז שיורה להם שאסור לה לטבול או ליתר דיוק שאין שום טעם בטבילתה, יגרום הדבר לכך שיפרדו איש מרעהו, או לאידך הבעל הגוי יקבל עליו עול מצוות ויתגייר כהלכה, כמובן עדיף להורות להם כך, וגם יש בזה ענין של מראית עין שאחרים רואים שטובלת ועלולים לחשוב שאיסור חיתון עם גוי אינו חמור כל כך.
אולם אם נראה לדיין או לרב שבשום אופן אין סיכוי שיפרדו וגם לא שיתגייר הבעל, נכון להורות להם שכן תטבול ותשמור דיני טהרה, דמה שניתן לצמצם האיסור, עלינו להשתדל בזה.
וכמובן שכל הנ"ל אמור בזוג החיים במדינה נאורה וחופשית ולא תחת כפיה כגון שנחטפה נערה יהודיה ונאלצה להינשא לגוי, שהרי במקרה כזה ברור הדבר שאין זה תלוי ברצונה ובעלה הגוי לא יניח לה להתגרש ובמקרה כזה אם ישנה אפשרות שהאשה תשמור טהרה בוודאי שנכון יותר להורות לה לשמור, שהרי סוף כל סוף הבנים נחשבים יהודים כיון שאמם יהודיה.
לסיכום:
אשה הנשואה לגוי ורוצה לשמור דיני טהרה תלוי כל מקרה לגופו, דהיינו אם נראה לדיין או לרב שע"י תשובה שלילית יגרום לכך שיפרדו, או שהבעל יקבל עליו את תורת ישראל ויתגייר כהלכה יש להורות להם בשלילה, אולם אם נראה שאין סיכוי שיפרדו או שיתגייר יש לאפשר להם כן לשמור דיני טהרה, אולם כל זה אמור במקומות שלאשה יש אפשרות להפרד מהגוי, אך אשה שנאלצה בכפיה לחיות עם גוי, ורוצה לשמור טהרה בוודאי שיש לעודדה ולחזקה בזה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2005 20:16 |
|
| |
כשקראתי את הקישור מ"מעריב" הבנתי למה אמר הרב שרלו "הלעיטהו לרשע וימות". הכותבת הראשונה מדברת ממש כמו רשעי ישראל בכל הדורות, שאמרו שהתורה מיושנת ויש להחליפה.
אך אני ואשתי מכירים לא מעט רווקות שמדברות אחרת - הן דווקא מאמינות בתורה אבל יצרן מתגבר עליהן, או יצרו של החבר, כמו בתשובה שהביא מר בר רב אשי.
וכבר כתבו בעלי התוספות (שבת ד:, גטין מא.) שבמקרים מסויימים הפיתוי הוא כל-כך גדול עד שהמפותה נחשב לאנוס.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2005 01:02 |
|
| |
סליחה מראש שאני סוטה מעניני שו"תים והלכות לספרות יפה שעוסקת בענין זה ממש.
בספר של יהושע גרינברג (סופר דתי בוגר ישיבת הסדר)
"כמעט כלה", בנובלה שנקראת "ההפך", מסופר על רומן בין בחור ישיבה לאיילת, נערה חולת סרטן שימיה ספורים.
קצת לפני מותה היא טובלת בים, והם מתייחדים.
וככה, החבר שמפיו נמסר הסיפור כולו: "אני בטוח לחלוטין שזה לא היה קורה אם היא לא היתה חולה כל כך. היא ידעה וגם אני ידעתי, וידענו שזה לעולם לא יהיה אם לא נעשה את זה. היה שם יאוש יותר מכל דבר אחר".
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 13:00 |
|
| |
טבילת רווקות הינה סוגיא מורכבת מכמה היבטיים:
משמעות דיני טהרה כיום רלוונטית רק לחיי אישות ולכן נוצר מצב הליכתי שאין סיבה שרווקות תטבולנה.
השואלים על טבילת רווקות מנסים לקבל היתר מסויים לקיום יחסי אישות דבר שנגדו נלחם הרב שרלו אם כי לדעתי בדרך שגויה. לא ניתן להגן הלכתית על אמירה שבה עדיף איסור כרת של נידה על פני חיי אישות ללא חופה וקידושין.
מבחינה חינוכית יש כאן טעות לדעתי כיוון שאין באמירה זו כדי באמת למנוע את התופעה הקיימת של יחסי אישות בין חברים אלא רק להתמיר את הדין עלים בדיני שמים.
שמעתי בעצמי רב [ראש ישיבה] שאמר בפירוש לזוג חברים דתיים שעדיף חיי אישות עם טבילה על איסור כרת של נידה ןעליהם לנהוג את כלל דיני נידה הרלוונטים.כך שהדיון איננו כה פשוט גם מצד פוסקי ההלכה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 14:47 |
|
| |
הראל,
כללי ההלכה הם פשוטים:
1. גם מי שיצרו תוקפו צריך וחייב לעשות כל מה שביכולתו כדי למעט את האיסור. ההשלכה לענייננו ברורה, ואין צורך להביא ממרחק את הגרי"ס, כשהדברים פשוטים ומפורשים, בין היתר, בריש מסכת שבת בסוגיית רדיית הפת.
זו גם כוונת חז"ל בהדרכתם הכללית למי שרואה שיצרו מתגבר עליו בספ"ק דקידושין.
2. מתן לגיטימציה לזנות ולאביזרהא הוא איסור מוחלט מהרבה בחינות.
3. מתן תשובה פורמלית המתירה טבילה לשם עבירה כדי למעט את האיסור, מבחינת הבנת המתעניין יש בה מעין לגיטימציה מסויימת לעבירה, ולכך אין היתר כלל.
4. כל שאר הדיון הוא נסיון בלתי אפשרי לאכול את העוגה ולשומרה שלימה.
ר"מ
תוקן על ידי - רמ_במזל - 17/01/2005 14:52:45
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2005 22:50 |
|
| |
זה עתה נזדמן לי לעיין באשכול. להפתעתי, לא הזכירו עדיין את התשובה הידועה בדבר יוזמת קהילה בספרד להקים בית ועד ובו נשים המזומנות לגברים שיצרם התגבר עליהם (אקווה שעמדתי בכללי הפורום). המדובר היה בהקמת מוסד ובו תהיה הקפדה על טבילה כדת, כדי למנוע מכשול באיסור נדה או ארמית. המשיב, (שמו פרח מזכרוני; כנראה לי התשובה אינה ידועה מספיק...) כותב שם כי על אף שודאי בכך נקטין את חומרת האיסור, אינו דומה איסור שעובר אדם מתוך רוח שטות רגעית לאיסור לו נותן הציבור כולו לגיטימציה למחצה, ובצורה ממוסדת. נוח לו לציבור שיכשלו מי ממנו, ואפילו באיסור חמור, ובל יתן גושפנקא לעברה.
עקרון זה צוטט בספרות השו"ת בהקשרים שונים (לאחרונה, כמדומני, בדיון על השאלה אם לתת תעודת כשרות והשגחה למקום שידוע כי לא יקפידו בו על כל דיני הכשרות, כדי להציל את האוכלים בו מאיסורים דאורייתא. כמדומני שבציץ-אליעזר נטה שלא לעשות כן ותמך יתדותיו בתשובה הנ"ל, והרב עובדיה יוסף נחלק עליו). בלנ"ד אנסה לאתר את התשובה, אם לא יקדימוני בקיאי הפורום.
אמנם יש לחלק בין הנ"ל לנידון דידן. כאן המדובר בהוראה ליחידים ולא בהקמת מוסד ציבורי לזנות. באופן אחרון זה, אני מניח כי גם אראל יסכים שיש לאסור. למרות זאת, העקרון לפיו חומרת האיסור אינה מטה את הכף במקום שיש חשש למיסוד ההפקרות יכול להסביר מדוע יש מקום לתקן שלא להתיר טבילת רווקות כלל.
אגב, גם תשובת הריב"ש הנזכרת לעיל עוסקת במציאות בה היה חשש סביר לכשלון באיסור נדה בפנויה, אשר על כן שאל השואל מדוע לא לתקן טבילה לפנויות למען הצל אותן ואת בני זוגן מאיסור. ועל מציאות זו גופה כתב הריב"ש כי מוטב שלא תטבולנה שלא תבאנה לידי איסור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 01:50 |
|
| |
יעצחק, כוונתך לעקידת יצחק בפ' וירא על חטא סדום?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2005 11:07 |
|
| |
קטע רלבנטי
משו"ת חלקת יעקב אה"ע סימן סט ד"ה ה) אכן:
"אבל במי שבא על אשה נדה ואינו חש כלל לטבילתה רואין שהוא חשוד לעשות איסור כרת אע"ג שבידו לתקנו ושביק היתירא ואכיל איסורא, האיך יעלה על הדעת שהוא יתקן האיסור פנוי' לקדשה בביאה? כיון שאנו רואין שהוא עובר על איסור חמור מזה אף על גב שגם כן בידו לתקנו"!
ר"מ
|
|
|
|
|
