המחיצה והנשים בעת הדרשה.

עצם העובדה שכאן מבארים שיש לזה דין של ביהכ"נ עם ארון קודש, מוכיח שמדובר כאן בעזרת נשים שבתוך ביהכ"נ של אנשים.

בס"ד
בעיקר דין זה להפריד בין נשים לגברים הוא שלא יפריע לכוונת התפילה ועשו זאת לסייג והיום ישנן הרבה מרצים גם בלב לאחים ובערכים שמרצים ללא שום מחיצה ונראה שבדברי תורה בזממנו יש איזה קולא בעניין למרות שהיה רצוי שתהיה הפרדה גם בדרשות כפי שנהגו הראשונים ז"ל.

להלבן

<"עצם העובדה שכאן מבארים שיש לזה דין של ביהכ"נ עם ארון קודש, מוכיח שמדובר כאן בעזרת נשים שבתוך ביהכ"נ של אנשים">

זה עדיין לא אומר שבמנהגי המהרי"ל מוזכר הבית הכנסת של נשים כדבריך.

לפניך ממסכת סופרים פרק יד הלכה ח, שהיא מזמן הגאונים:

"מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין, ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים *ונשים* לראות הכתוב ולכרוע ולומר, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל".

היכן היו נשים אלו?

מצאתי ב"עץ החיים", (נדפס בסוף "נפש החיים", בני ברק תשמט), ליקוט מדברי ר"ח מוולוזין, המלקט לא ציין למקורו) אות צט: "ענין ההסתכלות בעריות הוא שמאריך לראות להנאתו".

כוונתו אינה ברורה אצלי, התוכלו לבאר לי את דבריו?

לחבצל_ת ומואדיב,

בממצא הארכיאולוגי בהחלט ניתן למצוא בתי כנסת שבודאות היתה להם קומה שניה. למה שימשה? זה כבר נתון לויכוח.

שתי דוגמאות לכך נמצאות בדרום הגולן - בבית הכנסת בדיר-עזיז (שם נשארו גם המדרגות העולות לקומה השניה) ובית הכנסת הגדול והמרשים ביופיו באום-אל-קנאטיר. בית הכנסת נחשף בחפירה ארכיאולוגית באמצעים מיוחדים שיאפשרו את שיחזורו בעתיד. בין יתר הממצא המרשים, זוהי הפעם הראשונה שנמצאה בימת ארון קודש בנויה הניתנת לשחזור מלא.
פרטים ותמונות: http://www.yeshuat.com/kanatir_h.htm ובפרטי.

(לסיום, טיפ לזכרון: יומא ט"ז: "ר"א בן יעקב היא דתנן עזרת נשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש" ובכן, על כך נאמר "נשים דעתן קל"ה"...)

נישט
הכוונה כמובן להלכה שבשוע"ר או"ח סי' עה ס"א ובקו"א שם, וש"נ.

החפרפרת,
דומני שפרופ' ספראי המנוח הראה במחקריו שבתקופת חז"ל לא היתה עזרה נפרדת לנשים בבתי הכנסת.

החפרפרת 007

<"בממצא הארכיאולוגי בהחלט ניתן למצוא בתי כנסת שבודאות היתה להם קומה שניה. למה שימשה? זה כבר נתון לויכוח">

אולי היתה שם האכסניא, ואולי היה להם שם גולם, אך לדברי מאמרי פרופ' ספראי, הוויכוח גם נגמר, לא היתה עזרת נשים.

לפנייך מתוך המאמר:

The Place of Women in First-century Synagogues,
By Shmuel Safrai

Women's Section

In the first century there was no special women's section in the synagogue. Moreover, there was no divider, as there is today, that separated female from male members of the congregation

.
It is true that second-story galleries are attested in fourth to sixth-century C.E. synagogues in the land of Israel. Architectural evidence for these galleries is the remains of stairs found in some synagogue ruins. However, the galleries were not necessarily for women. This is shown by the fact that the bottom of the stairway is often located inside the synagogue's assembly hall, for instance, in the fourth-century synagogue at Khirbet Shema and the fifth to sixth-century synagogue at Beth Alpha. Therefore, any woman who attempted to reach such a gallery would have had to mix with the male congregants, a contradiction to the assumption that in the synagogue men and women were separated.[13]

Outside the land of Israel, archaeologists discovered an amazingly well preserved synagogue at Dura-Europos. This mid-third-century C.E. synagogue also provides evidence that there was no separation of men and women in the ancient synagogue. In the Dura-Europos synagogue, the congregants sat on two rows of plastered, tiered benches that surrounded the rectangular assembly hall on all four sides. There were no dividers along the benches or anywhere within the hall (and there was no gallery). This lack of dividers indicates that women were not segregated within the synagogue. Tiered benches lacking dividers were also part of the architecture of the first-century synagogue at Masada. In addition, the Masada synagogue had only one entrance. A single entrance means that women mixed with men when entering and leaving the synagogue''.
________________
[13] Shmuel Safrai, The Land of Israel and Its Sages in the Mishnaic and Talmudic Period (Tel Aviv: United Kibbutz Publishing Co., 1983), pp. 100–101 (Hebrew); idem, "Was There a Women's Gallery in the Synagogue of Antiquity?" Tarbiz 33 (1963–1964), 329–338 (Hebrew
_______________________
להלבן

<"הכוונה כמובן להלכה שבשוע"ר או"ח סי' עה ס"א ובקו"א שם, וש"נ">

לא נראה לי כדבריך, כי בהלכות אלו העוסקות בקריאת שמע נגד הערווה, אין כל זכר ל"נהנה".

לי נראה שדבריו מתייחסים להלכה איסור הסתכלות בעריות, שבאבן העזר סימן סימן כא סעיף א, שבו נאמר:
"והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה", ועליה אמר ר"ח: "ענין ההסתכלות בעריות הוא שמאריך לראות בהנאתו".

אף שהכוונה ליהנות שבדברי ר"ח מפורשת בהלכה זו, הוא הגדיר את ה"מסתכל", וע"ז "שאלתי" מבלי לשאול: האין מה שאסור היא ההנאה, וההסתכלות אינה אסורה מצד עצמה, ואינה אסורה אלא מפני שהיא גורמת להנאה, וא"כ, מה לי מאריך מה לי מקצר בהסתכלות לראות בהנאתו?

נישטאיך,
אם אין למחיצה מקור קדום כיצד אירע שמחיצה הגיעה לכל תפוצות ישראל, פרט אולי למקומות שנשים לא באו כלל לבית הכנסת?
מי בכלל הגיע לבית הכנסת בזמן הגמרא, ידוע הירושלמי שדורש את הפסוק 'ואותי יום יום ידרושון' זה יום תקיעה ויום ערבה, כלומר היו שבאו לבית הכנסת בראש השנה ובהושענא רבא אבל אפילו לא ביום כפור ! מסתבר שאם ראש השנה היה חל בשבת אזי גם בראש השנה הם לא היו מגיעים.
ובתוקף בקיאותך, כיצד ברכו מי שנולדה לו בת או נכדה בזמן הגמרא?


תוקן על ידי - אריק123 - 06/07/2005 10:34:38

מה פרוש כיצד ברכו אז את מי שנולדה לא נכדה? פתחו אשכול, כמובן, אלא מה?

בכל אופן, כך עשו לפחות עד תקופת הזוגות:
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יהודה איש ירושלים בטלו האשכולות שנאמר (מיכה ז) אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.