לאריק
<"אם אין למחיצה מקור קדום כיצד אירע שמחיצה הגיעה לכל תפוצות ישראל, פרט אולי למקומות שנשים לא באו כלל לבית הכנסת?">
קדום עד כמה?
בעוד דור יחשבו שבאוטבוסים תמיד היו מדורים נפרדים לגברים ונשים, ותמיד היו חנויות מכולת נפרדים לגברים ונשים, כמובן, חוץ מאותם המקומות שבהם גברים לא הלכו לקניות, שיסביר היות חנות מכולת אחת בישוב חרדי.
בעירי, כשהקימו לאחרונה בית לוויות עירוני חדש, גם הפרידו את הגברים והנשים במחיצה.
בבית הלוויות הישן, היתה הישיבה נפרדת, אך ללא מחיצה.
האם לבית לוויות יש קדושת בית כנסת?
נשאלתי האם יש מקור למחיצה בבית לוויות, ומיד עניתי: כן!גמרא מפורשת:
"אמר רב: קרא אשכחו ודרוש, (זכריה יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד. אמרו: והלא דברים קל וחומר. ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה". (סוכה דף נב עמוד א).
ידעתי שדיברתי דברי הבל, שהרי אין שם בגמרא, כל זכר למחיצה בעת ההספד של ימות המשיח, אלא להפרדה בין המינים, גם לא ברור איך הגמרא באה להצדיק את הקמת הגזוזטרא בבית המקדש, מפסוק שאין בו זכר להקמת מחיצה, אלא רק להפרדה בין המינים.
אבל זה התקבל.
הרגשתי "הרגשת בטן" שאם הרעיון הוא מספיק "אידיוטי", אמצא אותו בספר של איזה מחבר, ואכן צדקתי.
הספר הראשון שחיפשתי בו, הוא ספר "באר משה", (מחברו: הרב משה שטערן, מלפנים אב"ד דעבערצין), המתמחה בשאלות מהסוג ה"זה".
בחלק ד סימן קמז אות כח, הוא כותב:
''מגמרא סוכה הנ"ל מפורש יוצא, דגם בעת ההספד צריך לדקדק על התערובת, ועל ההסתכלות שלא יבואו לידי חטא ועבירה, וע"כ תמוה מאוד בעיני, מה שמספידין כאן במדינתנו ארה"ב, באולם הגדול של בית הלויות, במקום שהספסלים מסודרים זה מול זה, בצד אחד יושבים האנשים וממול יושבות הנשים, בהפסק מקום בין הספסלים, בלא מחיצה כלל, כעין אצל החתונות והספדן עומד על דוכן ודורש, ופעם נכנסתי בשעת ההספד לאולם זה, וכ"כ היה הדבר מאוס בעיני שמיד שנכנסתי מיד יצאתי, ומאז לא נכנסתי לשום הספד לאולם בית הלוויות, אפילו יהיה הספדן מי שיהיה, ולו גובהו כגובה ארזים, וק"ו שלא דרשתי, ואי"ה בלא נדר לא אכנס ולא אספוד באולם כצורה הנ"ל לעולם, ולצערי הגדול שמעתי, שגם מהרבנים החרדים יוצאי יוראפ, נמצאים שמספידים באולמות כהנ"ל, כשאנשים ונשים יושבים רק בהפסק הספסלים, בלי שום מחיצה, ולא ידענא מי התיר להם זאת, ואיה מצאו מקור טהור למנהגם התמוה הלזה, ואפשר שהשמועה אינה אמת, ומי יתן שיהיה שקר ולא יהיה במציאו שרב חרדי ידרוש באולם כזה...".
עירנו שנהגו בה עד עתה, כמנהג העיר ניו יורק, הפכה לעיר שנוהגים בה ע"פ הוראת ההבל של הבאר משה, בני הדור הבא יחשבו שכך היה מעולם, וכך גם צריך להיות.
לא שאפשר להביא ראיה ממנהגי עירנו, עירנו היא עיר של רבנים "משהו", לפני הודעה של בית כנסת מקומי, שרבה מכהן כסגן ראש הרבנים של הstate, (ראש הרבנים החל כשוחט, והתקדם לרב מושב זקנים), המודיעה על משחקי פוקר המאורגנים ע"י בית הכנסת, לפי תקנון הקזינו המקומי.
כך נוצרות הלכות.
"מי בכלל הגיע לבית הכנסת בזמן הגמרא?">
נשים וגברים, אך לא כל הנשים ולא כל הגברים.
<"כלומר היו שבאו לבית הכנסת בראש השנה ובהושענא רבא אבל אפילו לא ביום כפור">
אין ספק שביום הכיפורים היו הגברים מגיעים לבית הכנסת, אך איני יודע אם הם באו כדי להתפלל, או שבאו כדי להביט בנשים שבאו לבית הכנסת, גם איני יודע, אם הנשים באו לבית הכנסת כדי להתפלל, או כדי שהגברים יביטו בהם:
"במנחה קורין בעריות - לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום, לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן". (תוספות מגילה דף לא עמוד א).
 |
|
|
