בי"ז בתמוז השנה - מקיימים מצוה כפשוטה!

מצורף קובץ

סוף סוף יש מה לעשות בי"ז בתמוז

שחרית,
מה שבעיניך תיקון, בעיני אחרות/ים הוא אולי ההפך...

אמשלום,
תודה על ההבהרה.
הצילה פוליטית היא לא בהכרח מלה גסה, אולם לצערנו זה מה שקרה לה.

ווטו,


תהיה בטוח ששום דובר לא יעמוד בזמנים.

עם זאת, בוא תבוא.
גם אני מקוה להיות שם.


("סיום הצום"?? יחלקו רוגלאך בהכשר הרב מלכיאור?)

בהחלט ארוע חשוב שראוי להיות בו נוכח/ת בימים קשים אלה.
שחרית,
נכון ש"המגוון" רובו ככולו נמנה על הציבור הדתי-לאומי וחבל שכך.
(ותאמיני לי, מתוך הכרות, ברשימה הזו מקובץ בהחלט
מגוון רב של דעות/ישיבות/...).

אני בעצמי מתלבטת מאד באיזה שיעור לבחור בע"ה (קשה, קשה...)
אבל אני יכולה להמליץ לך (ולא שאף אחת זקוקה להמלצתי)
ללכת לאחד משיעורי הנשים . שהן, (מעבר להיותן
בחלקן "הבנות של"...) תלמידות חכמים עצומות ממש.

אקדמאי,
על עניין חוסר העמידה בזמנים הייתי מגיבה (ובזעם)
אילו היה נפתח כאן אשכול על ההצגה החדשה של
שולי רנד (אליה זכיתי להיות מוזמנת,
רק חבל שהיא התחילה שעה!!! באיחור) אבל זה לא המקום
להלעיז על אנ"ש, על אף שזו מחלה כרונית קשה.

ואולי מוטב שלא נפתח אשכול כזה.


נ.ב הצגה מצויינת.


תוקן על ידי - החפרפרת007 - 04/07/2004 21:33:49

בין הדוברים ישנו רב אחד חרדי (רשמית לפחות), הרב ארי סמג'ה.

אכן, ה"רלוונטיזציה" של חגי וצומות ישראל היא נחלתם של הדתיים לאומיים בלבד. הבעיה היא שישנם כמה סוגי "רלוונטיסטים" בתוכם.
ישנם הלוקחים את צומות החורבן לכיוונים משיחיים ומסוכנים, וישנם - לכיוונים של תיקון עולם, כמו אביעד הכהן וחבריו מארגני העצרת.

מול שניהם עומדת החברה החרדית, שלדידה הצומות הללו אינם קשורים לשום דבר אקטואלי. הם קיימים על קו "גלות-גאולה" מיתי לגמרי. כמובן שהוא קשור לשיפור מעשינו בתחום תורה ותפילה, מדות טובות ושמירת הלשון, אבל קיבוץ היהודים הקרוי 'מדינת ישראל' ותחלואיו, אינם רלוונטיים כאן.

אולי יש יתרון בגישה החרדית? משום סכנת ה"רלוונטיזציה" שברובה מתקרבת לכיוונים המשיחיים?

אקדמאי,
מה עדיף רלבנטיות, עם הסכונים שבה (לשיתך כמובן, אני לא שותף להערכה זו) או מלומדה.

אקדמאי ,
הכי פחות מסוכן זה לא לחיות .

אלא מה אעשה ועל כרחך אתה נולד ...ועל כורחך אתה חי וע"כ אתה עתיד ליתן דין וחשבון .

אכן יש סכנה במשיחיות , אך יש סכנה גם בהעדר אמביציות קיומיות משמעותיות .
דומני שראוי להזכיר בהקשר זה את המשל הנודע שסיפר ר"ע
לפפוס (השועל והדגים) , עם "משיחיות" שמשמע (להבנתי) תקוה ומוטיווציה ליצור עתיד טוב יותר , אמנם מסוכן , אבל בלעדיה פשוט נובלים ומתים ...
אשמח לשמוע את החולקים עלי .
(בטח יש כאלה , לא? )
"אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם"

סיימתי את דברי בשאלה, אך זה אינו אומר שלא הכרעתי בה.

כהוכחה, אני יוצא עכשיו אל העצרת הנ"ל.
אדווח מהשטח מאוחר יותר.

רציתי והתחלתי ללכת, אך כמצופה חטפתי כאב ראש עקב הצום,
אשמח לקבל דיווחים.
דווקא כימני מחוגים הקרובים למרכז הרב אני מאמין שציון במשפט תפדה ונרתע מפני האזהרות שבסוף פרשת אחרי מות.

רשמים והרהורים.
הגעתי למקום לקראת סיום השיעורים המקבילים, ונשארתי עד התחלת תפילת מנחה. לדעתי, הרעיון היה הרבה יותר טוב מהביצוע, ויש לקוות לשיפורים בעתיד. הרעיון להחזיר לימי הצום את תפקידם המקורי, להתכנסות של חיזוק ובדק בית ציבורי, הוא נפלא. אולם ספק אם זה מה שהיה בפועל. המקום היה נראה לאחר השיעורים המקבילים, כמפגש חברתי גדול [מעורב]. לנאומים המרכזיים, של הרב אריאל, הרב שג"ר, והרב אבינר, נדמה לי שהיתה האזנה דלה מאוד. עריכת מפגש כה נחמד בימי הצום איננה מתאימה כ"כ ליום זה.
למעשה, קשה ליישם החלטות הנוגעות לציבור, כשמקבלי ההחלטות אינם נוכחים. אם מטרת הצום היא חשבון הנפש וקבלת החלטות לעתיד. הרי שבמקרה דנן המצב דומה יותר להכאה על חטא על חזהו של השני. הנוכחים אינם אשמים בהלנת שכר שכיר, בסחר בנשים, ובפער החברתי. ועל כן העיקר חסר כאן מן הספר. אולם כשלב ראשון של החזרת העטרה ליושנה, להקדיש את יום הצום לענינים הנוגעים לכלל הציבור, ולא רק לכל יחיד בפני עצמו, מדובר ללא ספק בצעד חיובי.
האם ניתן לקיים מעמד דומה גם בחברה החרדית? כך נשאלתי על ידי ידיד במקום. [היינו מהחרדים הבודדים שנכחו במקום] הדבר מוטל בספק גדול. ואף אם יתקיים כינוס כזה, החשש מהשתלטות פוליטית על הארוע, אשר תנטרל אותו מתוכנו, הוא גדול. ויש בכך כדי למנוע כל נסיון לפעול בכיוון זה.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.