תולעת מוסיקלית - למהשיר ש"נתקע" לך במח?

מצורף קובץ

שיר דביק במיוחד
כאשר שיר מסוים נתקע לך בראש רק אלוהים יכול להוציא אותו משם. סיפורם של התולעים המוסיקליות.

ערב שישי אחד נקלעתי למארב. הטלוויזיה הייתה פתוחה בסלון ועל המסך ריצד אחד מהבחורים של "כוכב נולד" שפעה פיו ברגש ושר משהו כמו:


אני שקעים לכל קמריך
אני ימים זורמים אליך
אני ציפור אומרת שירה
ובלעדיך אין בי מה.

המנגינה היתה "קאצ'ית" כזאת, המילים לא ממש דברו אלי_


בי יש נתיב כל ישותך
אני טובע בדמותך.

לא כוס התה שלי. אבל בכל זאת, במשך זמן רב אחר כך, וגם ביום שלמחרת, מצאתי את עצמי, בניגוד מוחלט לרצוני, חוזר ומזמזם את היצירה הזאת. אין בעניין כמובן הזה כל חדש. העובדה שלפעמים נתקע לנו בראש לחן, או שיר מסוים, מבלי להרפות, היא עובדה ידועה ומוכרת. יתירה מזאת, לעיתים זה קורה בחבורה. לא פעם אפשר לראות כי גם האנשים מסביב נגועים באותו נגע, או שמע מוטב לומר, פגע.

מסתבר כי לתופעה הדביקה והמציקה הזאת יש שם: Earworm (בא מהמילה הגרמנית- "ohrwurm"). בעברית זה יכול להיות משהו כמו: "תולעת השמע", או אולי "זחל האוזניים", או סתם- "וירוס האפרכסת". לא משנה, העיקר שהכוונה ברורה. לפני חודשים מספר פרסם פרופסור אמריקני מסינסינטי בשם ג'ימס קלאריס (Kellaris) ממצאים ראשונים של מחקר שהוא מבצע בנדון. קלאריס, אגב, הוא איש שיווק, מה שלא מפתיע מאחר וחלק גדול מתולעי השמע הללו הם ג'ינגלים של משדרי פרסום. אחת המטרות המוצהרות של המפרסמים היא כידוע תפוצה מרבית, ורצון שהפזמון שלהם יינשא בכל לשון.

במסגרת המחקר שלו בדק קלאריס 559 סטודנטים בגיל ממוצע של 23 ומצא כי זחלי האוזניים הפופולאריים ביותר (74%) הם פזמונים (מילים ומנגינה). אחריהם באים הג'ינגלים המסחריים (15%) ולחנים ללא מילים (11%). עוד הראה המחקר שמוסיקאים נוטים יותר ללקות בתופעה הזאת מאנשים רגילים, ונשים רגישות יותר מגברים. קהל לקוחות אחר הפגיע לתולעים הללו הם אנשים עצבניים בעלי הרגלים נוירוטיים, כגון: אכילת עטים, או תיפוף באצבעות.


התופעה, על פי החוקר מסינסינטי, היא מעין גירוי קוגניטיבי המתרחש במוח שלנו. כאשר מגרד לך בגוף, הוא מסביר בראיון שנתן לאחד העיתונים, אתה מגרד. כאשר מתרחש הגירוי הקוגניטיבי, אתה שר, שוב ושוב…
כמה זמן נמשכת הסטיקיות הזו? ובכן, שימו לב! בממוצע, אתם תקועים עם ה"תולעת" הזאת כמה שעות ואין כמעט מה לעשות נגד זה. אחת ההגדרות היותר חינניות של התופעה הזאת אותה מצאתי ברשת היא: גומי לעיסה מנטאלי, או אם תרצו, מסטיק מוסיקלי.


ומה עושים כאשר ה"גומי" הזה נדבק לך בתוך הראש? אין הרבה מה לעשות, מציין קלאריס. ברגע שתתחיל לנסות ולסרוק את זיכרונך על מנת לנסות ו"לסתור" את הדבק, קיימת אפשרות שיתפוש אותך לחן אחר. פתרון אחר שנשמע מבטיח יותר, על פי קלאריס, הוא פשוט לנסות ולשמוע את היצירה כולה. עם סיומה, ישנו סיכוי סביר שהקטע הטורדני שהעסיק אתכם, כנגד רצונכם, יתפוגג ויעלם, עד הווירוס הבא.
ולפני סיום, אנא היו כנים עימי! האם גם אתם מזמזמים כעת...
אני גשרים לכל מיליך
כוכב נופל בלילותיך...



****************
הפורומים שלי:

טיפים לחיים קלים (נבחר ידיעות לשנת 2003)
http://3466.hydepark.co.il

מחקר חדש קובע http://8888.hydepark.co.il