מקרא
התוס' ר"ה יח: פי' שקלקול חשבונות היה לאנשי העיר, ולא רצה הנביא לשנות מסברתם.

השכן
אם פשוטו של מקרא אי"כ, תיארוכים שנכתבו בראשית התקופה ההלניסטית ע"י הסטוריונים מתחרים בפיאור שושלות מלכיהם אין בהם כדי לחייב.

מורהנבוך
אכן תוס' פירשו כך. אבל כבר תמהו עליו ב"אחרונים", שלדברי התוס' מחבר ס' ירמיהו כתב טעות באופן מודע, וזה לא מתקבל על הדעת (מבחינה דתית) לומר שהנביא יכתוב שקר. לומר שיתכן וטעה זה הרבה פחות גרוע מאשר לומר שכתב טעות באופן מודע.
   אמנם בכל מקרה מה שיוצא מדברי התוס' שישנן טעויות ואי דיוקים היסטוריים בתנ"ך, אבל לא רק "בטעות" אל אף במודע, מכל מיני אינטרסים. אם כך בא נפתח הכל לפרשנויות של אינטרסים וקומבינות...

השכן
פשוטו של מקרא הוא בודאי כן הרבה יותר מ-480 שנה, וזה מבלי לקחת בחשבון תקופות שאינן מוגדרות בפירוש (תקופת יהושע ושמואל וכנראה גם שאול). ראה באברבנאל (שמואל א' פרק י"ג)לדוגמה, שמחשב את כל השנים לפשוטו של מקרא - 576 שנה ולא 480 שנה (ישנם אחרים שמוסיפים יותר שנים).

ירוחם
באברבנאל היכן שהפנת אותי לא מצאתי שהוא מתייחס לעניין, אולי התכוונת לאברבנאל במקום אחר (שמואל א' יג), אמנם שם הוא אומר דבר כזה: "שיש הפרש גדול בין מה שיספר ויעיד הכתוב עליו שהיה וקרה כך, ובין מה שנאמר בדבורי האנשים אלו לאלו. וכל שכן בין ישראל באויבים, שהם דברים מסודרים כפי מה שיאות לשכך את האוזן עם היות שלא יהיו עד צד הדיוק".
   כוונתו שכל מה שהנביא מספר הוא נכון ומדויק, אבל היכן שהוא מצטט דבריו שאמר פלוני לאלמוני שם יתכן שלא יהיו דברי פלוני נכונים ומדויקים לפי המציאות. אבל אין זה טעות בנביא, אלא דווקא להיפך, זה מראה על הדיוק ההיסטורי שבנביא. שהרי דרך בני אדם שאינם מדייקים ולפעמים מטעים במודע את האדם אליו הם מדברים. ואם היה הנביא מתקן את הטעויות והשקרים ההיסטוריים שבדיבורים הללו, היה הנביא מטעה ומשקר, שהלא לא כן אמר אותו פלוני לאלמוני.
   אני מחפש אדם דתי/חרדי מחז"ל ראשונים ואחרונים, מי שיאמר בפירוש שישנן טעויות ואי דיוקים היסטוריים בתנ"ך.

תוקן על ידי מקרא ב- 30/07/2008 8:05:52

מקרא
לדעתי כוונת תוס' שיש בכתיבת טעות זו משום הנצחת הבלבול ששרר בעם בעת ההיא.

כתבת
אני מחפש אדם דתי/חרדי מחז"ל ראשונים ואחרונים, מי שיאמר בפירוש שישנן טעויות ואי דיוקים היסטוריים בתנ"ך
בסוף דרך אמונה שביעית יש מכתב של החזו"א בתשובה לשאלת רב אחד שחישב שלדברי הגר"א יש טעות במנין שאנו מונים.
ורצה הנ"ל להוסיף ע"ז עוד טעויות. החזו"א מוכיח אותו שם, אבל נדמה לי שגם אותו רב היה חרדי.
אלא שאיני זוכר היכן מקום הטעות.

מקרא,
זה המקור החרדי שכותב בפרוש שחז"ל לא תמיד ידעו פסוקים בתנך

ירוחם
אין שום קשר.
שם כתוב שחז"ל לא יביעו את דעתם בפסוקים.
השאלה היא האם במה שחז"ל כן הביעו את דעתם יש מקום לטעות או לא.
מה ראית בתוס'?

מורה נבוך

התוספות אומרים שחז"ל לא ידעו לפעמים פסוקים- כלומר לא ידעו תנ"ך,  איך קראת אחרת?
 
הרי הוא מביא ראיה לדבריו מהגמרא, שחז"ל לא ידעו אם יש את האות ט בעשרת הדברות הראשונות.
ראה גם תוסםות במס' מגילה, המראים איך חז"ל מבלבלים וממציאים פסוקים לא קיימים.

_________________

מודה ועוזב