תורה שאין עמה מלאכה סופה...

גזל ועוון.
הנשר בגדול גם הוא מוסיף..ו?
שתיקה.
למה
יש הגדרות אחרות לחילול שמים,לא בגלל ההשענות המוחלטת על כספי ציבור,ועל הפיכת התורה לקדום לחפור בה.
אלא ההתעלנות ממחלוקת עמוקה וקשה זאת.
בנפשנו היא

תודה על הברכה,וכן גם על פתיחות המחשבה.
שכן כתבת שזה נשמע כמו התחמקות וצדקת כמעט לגמרי.
כי הדבר נשמע כמו בריחה ותירוץ. ואלי נדרש יותר אומץ וחופש מחשבתי אפילו במה שכמעט נחשב קודש הקודשים.
שכן היא יכולה להיות סם חיים וסם מוות.
הראיה להתחמקות היא שאין כמעט זכר לויכוח האדיר הזה.
השאלה שעולה לא פעם כדבריך צריכה להדהד בכל החברה,
ולפחות חלק צריכים לדבוק בה. אולם ההתעלמות הרבתית מעידה על מנגנון שנקרא הדחקה, כלומר שאנו מעדיפים לשכוח את חלק מהעובדות שלא נוח לנו,ונמשתמשים במנגנון רציונאליזציה כדי להסביר פער זה.
השמוש " בעל לעשות להשם...." מאולץ ולא במקום שכן למרות מה שכתבת על זמננו,מעולם לא היה בעולם היהודי כל כך הרבה אברכים,ועדין הדור הולך ופוחת ויש תחושה של עניות הדור. ולעניות דעתי תחזית הרמב"ם הולכת ומתממשת.
ידוע לי שיש מעטי מעט שחושבים כך הם הם מיעוט נרדף,לצערי הרב,ואנו זוכים לחילול שמים ע"י אנשים שפעם היוצריכים להיות עטרת ראשנו.ואוי לנו ולדורנו.

אינו דומה כלל . כאשר נותנים מלגות לסטודנטים , לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול . יש קריטריונים , צריך להיות מוכשר לכך וצריך ,עם הזמן , גם להציג קבלות .

בנידו"ד מדובר בחברה שלמה שמתמסרת כביכול ללימוד , בזמן שרק אחוז קטן מוכשר לזה . מדובר בזכות מלידה ולא במשהו שאדם זוכה בו מכח מוטיווציה גבוהה או כשרונות יוצאים מן הכלל . אף אחד אינו בודק אם באמת לומדים או מבטלים זמן ובודאי שאף אחד אינו בודק אם הלימוד הוא עם 'תכלית' .

אין כאן ויכוח ציבורי-חברתי.שממנו יוצאת חברה כטפילה.
אלא על ויכוח על הגות יהודית או בעצם על חוסר הויכוח,וכיצד צד אחד העלים והדחיק ויכוח שהיה לשם שמים.

whoru
ראשית יישר כוחך על העלאת הנושא לדיון. יש צורך בלימוד סוגיא זו הדק היטב, היות ולדעתי השתרבבו שיבושים רבים בקרב הציבור, הן בהעמדת השיטות והן ביישומם בפועל.
ראשית ברצוני להעיר על שגגה שיצאה מתחת ידך. כתבת "הלכות תלמוד תורה, אומר הרמב"ם במפורש על מי שהופך את התורה לעיסוקו המרכזי כי אדם זה"חילל את התורה ביזה את התורה וכיבה מאור הדת,וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא... וסופו שהוא מלסטם את הבריות" פרק ג הלכה י." הביטוי "עיסוקו המרכזי" איננו נכון, גם העמל לפרנסתו צריך לעשות את התורה עיסוקו המרכזי, שכן שנינו על דורות הראשונים שעשו תורתם קבע ומלאכתם עראי. על כן ראוי לומר "עיסוקו היחידי". גם כאן ההדגשה היא ההזדקקות לצדקה שכן מי שהוא בעל נכסים או ניזון מקב חרובים מה טוב שיעסוק רק בתורה.
דחיית הרמב"ם בנוסח שהביא מיימוני היא בודאי התחמקות, אולם בכך הטענה איננה כה גדולה. שכן הרמב"ם עצמו כבר מביא שדעתו דעת יחיד, ומבטא את יאושו מלשכנע אחרים בצדקתו. האחרונים כולם הסתמכו על תשובותיו של התשב"ץ בעניין. ובכל ענין הלכתי אחר ברור שהיה די בכך לא לנהוג כדעת הרמב"ם.
הבעיה היא שהכוללים כיום גם אינם עונים על התמונה העולה מתשובות התשב"ץ. וגם במחלוקת שבין הרמב"ם לתשב"ץ עלינו לברר כמה נקודות.
א. איך פירש הרמב"ם את הדוגמאות הרבות בדברי חז"ל גבי יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה עד שכתב שאין שום ראיה בחז"ל לדברי החולקים?
ב. איך התפרנס הרמב"ם עצמו ממסחרו של אחיו ר' דוד עד טביעתו בים?
ג. בפירוש המשנה מדגיש הרמב"ם שדבריו אינם מקובלים והסתפק אם לכותבם, ובהלכות נקט לשון חריפה ביותר האם באמת דיבר בשתי המקומות על אותו דבר?
ד. לשיטת התשב"ץ ודעימיה מהו הפירוש קרדום לחפור בה ו"דאשתמש בתגא חלף"?
ה. במה גרע המלמד לאחרים שלכו"ע חייב ללמד בחינם, מהלומד לעצמו שיכול ליטול על כך שכר?
אכתוב בקצרה את שבזכרוני בשאלות אלו, ואקווה לעיין בהקדם היטב בנושא.
כשהיוזמה להחזקת עמלי התורה באה מצידם של העמלים לפרנסתם, כשלהבנתם עדיף שיהיו הם עמלים רבות לפרנסתם וחבריהם עמלים רק בלימוד, מאשר שיעמלו שניהם בתורה ובמלאכה, הדבר משובח ביותר. [הנימוק הנ"ל מופיע בכתר ראש אות ס"ד] ועל זה נאמר "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" שכן אין כאן בקשת מנוחה מצידו של יששכר או ניצול המביע עליונות ושררה מצידו של הלומד. וכנראה כך גם היה המעשה עם אחיו של הרמב"ם. התרעמותו של הרמב"ם בפירוש המשנה היא על כך שלומדי התורה תובעים כסף להחזקתם, וקוצבים זאת בפירוש על בעלי הממון. בכך הם עושים תורתם קרדום ומשתמשים בה כשררה [תגא]. במשנה תורה מדבר הרמב"ם באדם שעוסק בתורה ומתפרנס מקופת הצדקה המיועדת לעניים שכן היות ואינו עובד ממילא גם הוא עני. במקרים אלו לא ראה הרמב"ם בכלל מי שחולק עליו. התשב"ץ והרמב"ם דיברו במפורש בחכמים הנדרשים לתועלת הציבור, כמו חכמי הישיבות ותלמידיהם, או דיינים ומורי הוראה, שכן לא עלה על דעת איש, שכל החפץ ליטול את השם לעסוק בתורה ולהטיל חובה על הציבור לפרנסו יוכל לעשות זאת. גם הכוללים שהוקמו בליטא יועדו במפורש לגידולם של רבנים מורי הוראה כמבואר בקונטרס "עץ פרי" ובהקדמת הח"ח ל"תורת כהנים".
הכוללים כיום. יש מהם המוקמים ביוזמת הנדיבים, ולהבנתי זהו ממש כיששכר וזבולון. רובם מבקשים תרומות להחזקת תורה, ואינם טוענים שיש חובה בכך, ולדעתי יש להקל בכך. אולם המתפרנסים מן הצדקה, כלומר מכסף המיועד לעניים עוברים בכך על דברי הרמב"ם ללא חולק. החלוקה ב"כוללים" בישוב הישן היתה אמנם מכסף המיועד לעניים אולם שם באמת קיבלוהו גם העמלים לפרנסתם לפי ארץ מוצאם. באשר לתקציבי המדינה, כאן לא ייתכן לומר שמדובר בתרומה, שכן כספי הציבור אינם מיועדים לתרומה ,ומדובר במפורש בהטלת מס לצורך זה, והדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם ושאר הראשונים. העובדה שהכוללים כיום אינם מיועדים רק להעמדת מרביצי תורה ומורי הוראה היא בעייתית עוד יותר שכן גם הראשונים האחרים לא התירו דבר זה.
בנוגע לדין ללמד בחינם, לכאורה ברור שק"ו שאין ליטול שכר על הלימוד, ומסתבר שאנו סומכים על דעת חכמי צרפת ואשכנז שבאין לו מה יאכל מותר ללמד בשכר. ואקווה להאריך בזה בהזדמנות אחרת. התשב"ץ מפרש, שלעשות את התורה קרדום פירושו לבקש טובת הנאה עקב היותו תלמיד חכם. כמדומני שבחטא חמור זה נכשלים תלמידי חכמים רבים, הנעזרים במעמדם לקבל פרוטקציות במקומות שונים.
כמה מצערת העובדה שהתקיימו בנו דברי הרמב"ם במלואם שגרמנו לחיללו ה' כה גדול במה שאומרים שעשינו את הדת לפרנסה ובכך ביזינו את התורה וכמעט כיבינו את מאור הדת ויה"ר שנזכה בקרוב לקדש שם שמיים, להעלות מחדש את כבודה של תורה, ולהאיר את אורה.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 11/07/2004 11:26:10

תודה לך בן ציון כהנא,על גילוי השגגה.צודק אתה.
אין אני מקבל את הכתוב לגבי הקשר היוזמה,גם אם רוצה אדם להשתחרר מלימוד תורה,ולהניק זכות זאת לאחרים,נשמע לי שאין הוא יכול לקבל "זכות". אף אם ירצה. שכן ללמוד תורה,
היא התכלית. ואתו דבר הפוך אף תלמיד חכמים אסור לו לקבל מתנה זאת"של למידה במקום משהו אחר,שכן שוב הוא לוקח ממנו את התכלית והעיקר.

בן ציון,

א) בפירוש המשנה הוא כותב: "אבל הדבר שהתרתו התורה לתלמידי חכמים הוא שיתנו מעות לאדם להתעסק להם בהן ברצונו אם ירצה, והעושה כן יש לו שכר על כך, וזהו מטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים...", וזה דומה ל"הסכם" יששכר וזבולון.

ואם מותר לתת מעות לכל אדם כדי שיתעסק בהם, ק"ו שמותר לתת לאחיך שיעשה בו מסחר למענך.
ולאחר שאחיו מת הוא לא הפקיד את ממונו אצל הציבור כדי שיסחרו בו, אלא פנה להתפרנס מרפואה.

ב) הרמב"ם מודה שהוא בדעת יחיד [או לא רחוק ממנה] רק בדורו. אבל הוא מדגיש שבדורות קודמים הדרך שהוא מתווה הייתה המקובלת.

המחזיק לומדי תורה איננו מקבל לא "היתר" ולא "פטור" ממצוות תלמוד תורה. הוא מחויב כמו כל אדם מישראל לקבוע עיתים לתורה ביום ובלילה, ומקיים את חובתו זו בקריאת שמע שחרית וערבית. השיקול כאן הוא שיקול לטובת הכלל, כגון כשכשרונותיו של חבירו גדולים יותר. שיקול כזה מצינו גם באב שבנו חריף יותר ממנו, והוא שולחו ללמוד תורה, כשהוא עצמו יעמול במלאכה ויפרנסנו, כמבואר בגמ' בקידושין. גם אם שניהם שווים בחכמה אבל להערכתם אם האחד יעסוק לגמרי בתורה יגיע להשגים גבוהים יותר הם זכאים לעשות זאת. השבח הגדול בחז"ל נתון דוקא למחזיק, כנראה על גדלות רוחו, כמו שציינו שעזריה על אף היותו האח הקטן הרי אחיו שמעון נתלה בו כקטן הנתלה בגדול, ונקרא שמעון אחי עזריה.
אם אמנם ננקוט שחובתו של האדם ללמוד תורה כל דקה יותר מהצורך לעמול לפרנסתו בצמצום, הרי שבאמת יש צורך בהשגת "היתר" לעבוד גם לפרנסת חבירו. אולם לא כך הם פני הדברים ובפרט להמבואר ב"אור שמח" הלכות ת"ת פרק א' הלכה ב' עיי"ש.
אשמח לקבל הסבר אחר על דעתו של הרמב"ם בנוגע ליששכר וזבולון שמעון ועזריה ובפרט על ההסדה שנהג בין הרמב"ם ואחיו.
ר' אברהם בן הרמב"ם כותב: "אבל עליך ליתן דעתך כי שלילת גאוותם והסתפקותם גרמו להם שיקבלו מה שניתן להם מן המתנות כדרך שהעני מקבל נדבה, וכל זה מפני חוסר גאוותם ומפני אמונתם המוצקה ובטחתם הגמורה כי הניתן להם בא מאתו יתעלה, והנותן אינו אלא איש הביניים,וגם מפני שקבלת המתנות תעניק לנותן עונג רב ושפע טובה וברכה, וראיה לדבר ממאמר שאול לנערו בלכתם אל שמואל: "והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלוקים מה איתנו", ונערו השיב לו "הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלוקים והגיד לנו את דרכינו". ומכאן ראיה כי כך עשו רוב המביאים מנחה אל איש האלוקים." [המספיק לעובדי ה' עמ' קיא]
יש שהביאו מכאן הוכחה לענין הכוללים, אולם לא מסתבר שר' אברהם יחלוק על דברי אביו בכזו פשטות, ועל כן נראה לי שגם כאן היות וההתעורות לתת מתנה באה מצד הנותנים אין בכך פסול.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 11/07/2004 12:18:38

שמעתי פעם
תורה שאין עמה מלאכה
תורה שבאה בקלילות שאין הלומד אותה הופך אותה למלאכתו, זו היא תורה שסופה...

אני חשוב שיש כאן טעות כאשר מדברים רק על עניין הכוללים . מי שאינו עובד מזדקק בסופו של דבר לשנור ולצדקה מעבר למלגות של הכוללים .

מציץ העיר שהדיון איננו רק על המילגה הניתנת בכוללים.
התעוררתי לכך שהדיון ראוי גם לבחורי הישיבות האוכלים וישנים בישיבות, המתקיימות על תרומות מנדיבי עם. מדוע נדמה לי שהדבר פשוט אצל כולם להיתר?
לגוף הערתו שהמלגה בכולל אינה מספקת ומצריכה גם שנור, זוהי לדעתי סיבה להגדיל את סכום המילגות הניתנות בכוללים לסכום של משכורת רגילה במשק, על אף שבכך יקטן מספר המילגות לכדי מחצית או פחות. בכוללים שנפתחו על ידי מר זאב וולפסון אבנם ניתנת משכורת מכובדת.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.