|
|
| נשלח ב-18/11/2004 13:09 |
 |
| |
מזל טוב !
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 14:50 |
|
| |
שלא אחשד בעין צרה אצטרף להמון המברכים.
יחד עם זאת, אני סבור שהאשכולות על אירוסי בתו של פלוני, ושמחת בר-המצווה של אלמוני, ובית האבל של אלמוני2 - הם קרתניים ואפילו מעלים שמץ של גיחוך.
שהרי ממה נפשך. או שיעיזו המתברכים ויחשפו, או שיוותרו באלמוניותם וכך גם באלמוניות שמחתם ואבלם (ויפה נהג מואדיב שנקב בשם המפורש).
ברכות וניחומים אלו הם בנוסח 'שטיבלאי' טיפוסי, בו מתקדש מושג האנ"ש. יצירת חיץ בין 'אונזערע' ל'פרעמדע' יש בהם מן גסות הרוח.
אשכולות מסוג זה אינם מוסיפים לכבודו של הפורום וודאי לא לכבודם של השותפים לדיונים בו.
תוקן על ידי - פרופיסור - 18/11/2004 15:00:18
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 15:17 |
|
| |
פרופסור
הרשה לי לא להסכים איתך.
ההערה שלך נוגעת לשתי הנחות, שיש לבדוק:
א. האם פירסום אשכולות ברכה הוא ענין קרתני שאינו ראוי לפורום.
ב. האם יש מקום לפירסום אשכולות ללא פירסום שמו של הנמען.
השאלה הראשונה היא משהו שאיני סבור שאני יכול לתרום לו. עקרונית, גם אני נגד אשכולות כאלו. ובכל זאת, אני מכיר בחשיבותם. הם יכולים להביע רגש תמים, כן, אמיתי. וגם אם לא תמיד אדם מתעורר אליהם מעצמו (יש נטיה חזקה יותר להשתתף באמת בצער מאשר לטרוח על השתתפות בשמחה, וידועים דברי החזון איש בזה), הרי כיון שנהגו נהגו, ואם לא ינהגו, יש מקום לפגיעה.
השאלה השניה היא מעניינת, ולמעשה דנו בדברים קרובים לזה. זה נוגע לשאלות כמו האם יש מקום לידידות וירטואלית. ומלבד זה, אני סבור שנרקמו יחסים קרובים בין רבים מהכותבים בפורום הזה. יתכן שיש כאן אפילו כאלו שכבר מכירים בזהותם הלא וירטואלית.
אפשר גם להציע ניתוח בנוסח הפילוסופיה האנליטית (שאינה חביבה עלי. אך זה פלפול חמוד) האם צריך לדעת את שמו של אדם כדי לברכו מקרב לב. האם יש לדעת מה שמו של המלך הקרח של צרפת כדי לדעת שהוא היה קיים?
אך גם בלי זה, אני סבור שהקשרים בין חברי הפורום הם לפעמים עזים יותר מאשר קשרים מחוצה לו. חברות אינטלקטואלית ושותפות למאמץ של חיפוש האמת יוצרות קשר ייחודי. האם אינך סבור כך בעצמך?
על כל פנים, הנה, בזה הפכת אשכול ברכות כמעט סתמי לדיון פילוסופי מעניין ואפילו הומוריסטי.
(איקון מניף אצבע ירוקה בהערכה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 16:47 |
|
| |
ספרן,
ברכת ה' לזוג הצעיר, ותזכו לרוות מהם נחת.
פרופסור,
אני מכיר את ספרן (או את מואדיב, מיימוני או אותך) רק בכינוי; מבחינתי, הכינוי הזה הוא שמו של האדם העומד מולי. יותר מזה: בניגוד לשם, שאינו אומר הרבה על נושאו, הכינוי שאדם בוחר לעצמו בפורום אומר עליו משהו ומבטא את אישיותו באופן כזה או אחר. מה תוסיף לי ידיעת שמו? לו ידעתי ששמו של ספרן הוא ראובן בן שמעון, וכי משום כך היתה ברכתי עמוקה יותר או פחות?
אף לא הבנתי מדוע הברכות, או ההשתתפות בצער במקרים אחרים, מחלקות את הקהל ל-"אונזערע" ו-"פרעמדע". אם אני, שאיני יודע מיהו ספרן, מואדיב או מיימוני, מברך אותם או משתתף בצערם - בין מי למי מחלק אני בכך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 17:12 |
|
| |
כדאי הוא ספרן שבאשכול זה יפתח דיון פילוסוציולוגי.
פרופסור
המשפט הראשון בתגובתך סותר את הערותיך.
מדוע חששת שיחשדו בך בצרות עין? האם מישהו מכיר אותך?
האם אתה מכיר את ספרן?
אלא מאי, שגם בפורום וירטואלי מתחשבים ברגשות ובנימוסים.
יתרה מזו אילו לא היה מתפתח משהו מעין זה,
הייתי חושב שמדובר בעדת קרי מזג, ואפילו רעים.
איני מכיר את ספרן בכלל . אבל אני באמת ובתמים שמח בשמחתו.
ומתרגש מכאבו של מואדיב [הסגרת שמו של אביו לא הוסיפה שום דבר.לא הכרתי אותו ואף לא שמעתי את שמו מעולם . לצערי אני לא מערוגה זו.]
כן. יכול להיות שאני סנטימנטלי ורגשן,אני רואה עצמי כאנושי,וכ"מענטש".
אגב אשמח גם בשמחת מסתברא והלבן החרדים, ובשמחת הרפורמים רח"ל כאן.
ואפילו רח"ל בשמחת החילונים.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 18:42 |
|
| |
הספרן,
איזה יופי לשמוע את הבשורות המשמחות!
רוב נחת ואושר לזוג הצעיר ומשפחותיהם.
מי ייתן שתשרה אהבה ואחווה בביתם ושיקימו בית נאמן לעמם.
לתתקדש,
טוב לשמוע ממך שוב, מקווים לראותך פה עוד!
לפרופ',
דבריך ראויים לדיון, אבל לא ראויים להיכתב באשכול ברכות!
לקעלמער,
אני מצטרפת בחום לדבריך!
מלבד "הרחמנא לצלן" הכפול שלך, כמובן. כלומר, שיציל אותנו אמן, אבל לא ממי שכתבת.
[אייקון אדום זועם אבל גם קורץ בשובבות]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 20:48 |
|
| |
בקיצור קעלמער,
פגעת בכולם ובלי כוונה יצרת אחוות חבדניקים ורפורמים.
לך לפינה להתבייש
[איקון צהוב עומד על הראש]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2004 21:10 |
|
| |
אח.. מסתברא רואים שאתה לא רוסישער אורגינאל..
שני דברים מעוררים חבדניק, כוס משקה, ועקיצה בסגנון רחש"ב.
[האמת ניסיתי לעשות משהו ,ולכלול את חב"ד בתוך המסגרת החרדית אבל אתה ממאן משום מה.]
אגב, שחרית, כתבתי אחרי שעמדתי בפינה.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 02:59 |
|
| |
ידידיי,
דווקא משום שאני כה מעריך ידידות וירטואלית, אני מכיר בנזק של אשכולות ברכה או כאלו היורדים לפסים אישיים. משל למה הדבר דומה: לחלום הפוגש מציאות ששוב איננו חלום. או אם תרצו מפגש עקר בין שתי פלנטות קוסמיות.
ייבוא אירועים מהיומיום אל העולם הוירטואלי, מפסיק לרגע את ההזיה, שכן מה ענין אירוסי בתו של ספרן לפורום שבו - בהשאלה לדברים האלמותיים של ק.צטניק - החברים 'לא נולדו ולא הולידו'.
הקרתניות שציינתי בהקשר זה, מתייחסת לצורך הנמוך של אנשים לעסוק ב'חדשות' גם אם חוסר הטעם שבדבר מדבר מאליו.
אינני מכיר את ספרן האיש, אלא רק את ספרן החושב, משום כך ילדיו היחידים לו אאחל את ברכותי, הם ילדי רוחו (אם נשתמש במושג שאול משם ספרו של י"מ פינס).
מיימוני, אתה כותב: 'אני סבור שנרקמו יחסים קרובים בין רבים מהכותבים בפורום הזה. יתכן שיש כאן אפילו כאלו שכבר מכירים בזהותם הלא וירטואלית'.
אני מסכים אתך בהחלט.
כל בקשתי שהידידות הוירטואלית תמשיך להיות כזו, ואילו הקשר הלא וירטואלי ימשיך, למשל, באמצעות הדואר.
איך תחוש אם אפתח אשכול היורד לפרטי פרטים הנוגעים למסיבה שבה ביליתי אמש עם הניק שבתאי-צבי (השם בדוי...)? היית חש זרות, מן הסתם, או תמהון, או מבוכה, או כולם יחד.
כך חשתי אני מול מסיבת האירוסין המפוארת לבתו של ספרן.
וכדי שלא אחשד בעין צרה אצטרף להמון המברכים.
"אינני צריך להכיר אדם כדי לברכו" - אתה צודק - אבל עלי לברכו באותם גבולות ומסגרת שבו הכרתיו לראשונה. ספרן מהייד-פארק איננו ספרן מבני ברק, ומשום כך אינני מכיר את בתו ואינני חפץ להכירה (אלא אם כן תצטרף לפורום תחת השם: בתו-של-ספרן-המאורסת).
"חברות אינטלקטואלית ושותפות למאמץ של חיפוש האמת יוצרות קשר ייחודי. האם אינך סבור כך בעצמך?" - אתה כותב.
ודאי.
אך החברות נותרת בין מקלדת למקלדת. ומקלדות כידוע אינן יולדות ואינן מתות. זוהי סוג חברות רוחנית. יש דבר כזה. ולשום סיפור נישואין, המשמח ביותר, אין גישה אליו.
גם וגם.
לשאלתך:
"מדוע הברכות, או ההשתתפות בצער במקרים אחרים, מחלקות את הקהל ל-"אונזערע" ו-"פרעמדע".
התשובה היא 'פראסט' פשוט:
ה'שלנו' הם מי שב'סוד' הענינים, וה'זרים' הם מי שמחוצה לו. בסוג פורום מסוג זה חלוקה זו מיותרת ומזיקה.
קעלעמר
מה ענין חרדים, חילונים ורפורמים לסוגיה זו? "אני אומר דברים של טעם ואתה אומר מן השמים ירחמו" (ציטוט).
שחרית מלומדת,
אם דבריי ראויים לדיון, הם ראויים לכל אשכול נתון. מלבד זאת הרגשתי כאבל בין חתנים, שלא אומר משהו?
וכדי שלא אחשד בצרות עין הנני מצטרף בכל לב להמון המברכים. בשמחותיכם הרוחניות והארציות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 05:31 |
|
| |
lighten up
על ציניות שמעת?
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 08:13 |
|
| |
פרופסור
תודה לך על הניתוח המבהיר. מעתה אני תמה, מדוע אנשים רציונליים יעשו כך, אם זה באמת מיותר?
אולי יש - בכולנו - בחלקנו - בי - יסוד שאינו רציונלי?
(איקון מגרד בראש במחשבה עמוקה, כדרכם של אנשים שאינם רציונליים לגמרי. איקון ירוק מחייך כדי להראות שיש כאן מרכיב שהוא גם הומוריסטי).
לפיכך ייאמר: הנח להם לישראל, וכו'. (עבור מי שאינו מכיר: ציטוט מהגמרא שבא לומר שעם ישראל יודע מה שהוא עושה).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 10:53 |
|
| |
מזל טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 11:03 |
|
| |
גם אני הקטן מצטרף 
קולולולולולולולולולולולולולולו
|
|
|
|
|
ולא לקחת ברצינות, אבל סוף סוף בכל בדיחה מסתתרת גרעין של אמת....)
