לפי הדיעה שאין שדים שארץ ישראל, בטח לא בזמננו. האם יש לשמור עדיין על ההלכות שמקורם בקטב מרירי? - פשוט בא לי להחטיף קצת לבן שלי, עצבן אותי היום.
ואם מדובר על מילת קוד לשרב המעיק, דהיינו, כאילו אמרו לנו: חברה, תרגעו, החום משפיע עליכם, א"כ, מעתה אמור: עזוב אותי עכשיו, השתלט עלי איזה קטב מרירי, שלא תעיז להתקרב אלי.
מהו השיעור לרצועה קטנה עמה מותר להכות בזמן שקטב מרירחי בסביבה?
נשלח ב-11/7/2004 21:27
נשלח ב-11/7/2004 21:34
.
הסטירה, היא המעידה על הורה שכשל.
ואם יורשה לי, בפראפראזה על משפט של א.אסימוב:
הסטירה, היא מפלטם האחרון של הורים חסרי יכולת.
נשלח ב-11/7/2004 23:39
הרפורמיזם הוא מפלטם האחרון של חסרי ההומור,
הפארפראזה היא מפלטם האחרונה של חסרי המילים
והאייקון הוא מפלטו האחרון של זה שאין לו מה לומר.
בחייכם, מרירותו הקוטבית של קטב מרירי השתלטה גם אליכם?
ואני חשבתי שהפורום הזה הוא המפלט האחרון שלי..
נשלח ב-12/7/2004 02:49
אקוסופט
ניתן לפתח שלושה נושאים שונים שנובעים מהודעתך.
א. האם יש לחשוש לקטב מרירי בזמן הזה - או בכלל?
ב. האם מותר לתת לילד עונש גופני?
ג. האם מן הניסוח שלך משמע שזה עונש חינוכי? שרק הוא מותר.
והתשובות הנראות לי, אם כי הן ראויות לפיתוח רב יותר.
א. אין מה לחשוש לקטב מרירי, לפי שזו אמונת הבל, הגם שהיא נזכרת בגמרא.
כי חכמים דיברו לפי אמונתם של בני הדור ההוא.
אבל מי שבאמת מאמין בזה, או פוחד מזה, עלול להזיק לעצמו, כי הפסיכולוגיה עושה הרבה.
ב. חנוך לנוער על פי דרכו, וזה כולל גם עונש לפי דרכו. אמנם ראוי לחפש את העונש הפחות שיספיק, וטובה מרדות אחת בלב ממאה בגב.
אבל לפעמים אין מנוס מעונש גופני. (איפה התבהרות שתמחה?). ואלו שיצאו נגד זה בחברה המודרנית, לדעתי, פשוט נכשלו בטעות שהצביע עליה בשעתו חיים ולדר ביתד נאמן: הם לא הבדילו בין עונש לאלימות.
ג. מן הניסוח היה משמע שהעונש נועד כדי לפנק את האב ולא לחנך את הבן. וזה ודאי אסור. כפי שאסור להרביץ לשום יהודי, כך אסור להרביץ לילד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-12/7/2004 03:01
אוי אוי הפוליטיקלי קורקט , מה שהוא עושה לאנשים.
נשלח ב-12/7/2004 04:29
מיימוני מכובד,
1) קטב מרירי לא רק "מוזכר בגמרא", אלא מובא בכל הספרות ההלכתית להלכות בין המצרים, גם בזו המתפרסמת בימינו אלה.
ניסיתי "להסביר" את אמונת ההבל, שאולי מדובר בסך הכל רק בביטוי אחר למה שנהוג אצלנו לכנות כשרב כבד, חום יולי אוגוסט, שמעביר את האדם על ד[ע]תו.
מיותר ללעוס שוב את הדיונים שקראנו לעייפה בענין זה (אמונת חז"ל בשדים ורוחות והשתלשלותם בהלכה). ולא באתי אלא להעיר.
2) נוטה אני להסכים איתך בהבחנה שבין הכאה להכאה. אם היא באה כעונש או כאלימות, כעונש חינוכי או כאוביקט לפורקן זעמו של המכה.
יש לי כמה דוגמאות (ידידים משותפים שלנו, ולא דיבר הכתוב אלא בהוה), לכך ש"לפעמים אין מנוס מעונש גופני". ועינינו הרואות אשר חסכון השבט שחסכו מאותן דמויות, גרם וגורם כאב ראש, להם ולנו, למקום ולבריות.
3) אני מתנגד בתוקף להשוואה היוצאת מדבריך ש"כפי שאסור להרביץ לשום יהודי, כך אסור להרביץ לילד". לדעתי, אסור להרביץ לשום יהודי, וק"ו שאסור להרביץ לילד.
אסופי,
קרא את הספר "סיפורי ערש פוליטיקלי קורקט או אגדות ילדים בלשון סגי-נאור" (טעויות במקור) מאת ג'יימס פין גארנר.
פארודיה משעשעת ביותר לספרות הילדים הכתובה בפוליטיקלי קורקט טהורה.
אגב, מן הביקורת על הספר:
"קשה להאמין שג'יימס פין גארנר הצליח להתעלות עד לכדי שלמות - אבל הוא עשה זאת!"... - האנס כריסטיאן אנדרסן.
"נלחמנו זה בזה, מי יקרא את הספר ראשון."... - האחים גרים.
בא לי לסיים באייקון, אבל חוששני מן המלעיזים, המלעיזות והעיזות.
תוקן על ידי - ecosoft - 12/07/2004 4:40:20
נשלח ב-12/7/2004 05:00
אין ילד שצריך שירכיצו לו,(יש שרוצה אך אין אינו אך)
יש אב או אם שצריכים להרביץ.
ןאם תמצא לי הורכה שמכה את ילדו לאחר שנרגע קודם בדק את עצמו אלף פעם ,ראה שאין פתרון אחר.
אמה רלהודות בטעותי.
ובקשר לילדים מעצבנים בשרב אפשר לקשור את רגלם לחבל כביסה ולשלשל אותו כחצי מטר לחלון שינשמו אוויר טרי ובינתים לישון צוהרים... לא לשכוח פלסטר שלא יצעק ויעיר אותך ואת אשתך לא עלינו
נשלח ב-12/7/2004 07:23
דומני שגם אם יש רווח כלשהוא בהכאה (ואני בספק רב). פתיחת גדר זו היא מזיקה ולא מועילה, ולכן ראוי לקבוע כי אין להכות בכל מחיר לא ילד, לא חבר ולא אדם מבוגר אחר. אלימות מובילה לאלימות ומפתחת שפה של אלימות, המנעות מן האלימות מקרינה שלום לכל סביבותיה!
נשלח ב-12/7/2004 08:02
רבותי תרגעו,
דורות הכו ילדים ולא כולם יצאו עם תסביכים אינסופיים. כמובן שאסור להגזים. ועתה צמח לנו דור נפלא על בסיס כל התיאוריות החינוכיות המודרניות, אשרי עין ראתה זאת הלא למשמע אזן תגל נפשנו.
דרכו של יצחק קדמן אל הגיהנום רצופה כוונות טובות, אך היא מובילה אותנו לגיהנום.
נשלח ב-12/7/2004 09:23
אפשר גם להסתכל על זה כך :
ישנו יחס הפוך בין העיסוק האינטינסיבי בשאלות של הומניזם וחינוך לבין התוצאה המתקבלת בפועל מאותו החינוך.
ב50 שנה אחרונות הלכה וגברה המודעות בציבור לזכויות אדם לחופש הפרט, כבוד האדם וחירותו,זכויות המיעוטים ( ערבים כמובן), זכויות הילד ,זכויות התלמיד ,זכויות הכלב ( עיין ערך אמסטף) ועוד כהנה וכהנה..
היינו מצפים שהדבר יבוא לידי ביטוי מקביל באופיה של החברה הישראלית .אך ,למצער, האמת היא הפוכה לחלוטין.
בפועל החברה (הישראלית לפחות) הפכה להיות הרבה יותר אלימה ,יותר דורסנית ואגרסיבית כלפי החלש ובעצם כלפי כולם.הישראלי הממוצע הינו לעיתים קרובות גס רוח חסר מעצורים . בתי הספר הפכו במידה רבה לזירת התגוששות בין התלמידים לבין מוריהם ,ובינם לבין עצמם.
הפוליטיקה נהיתה הרבה יותר מושחתת , הישראלי המכוער בבתי המלון בעולם וכו...
כך שנראה שהדבר היחידי שמענין את הישראלי זה ... .....לא לצאת פראיר.
אני כמובן לא נגד הומניזם להפך אני חושב שחברה נאורה חיבת להיות בעלת מודעות הומניסטית גבוהה.
אבל הבעיה היא לא ההומניזם אלא חוסר ההבנה בסיסי בחינוך שנובע מקונספציות עקומות של מחנכי הציבור( חלקים מבית המשפט אקדמיה תקשורת וכו...).
נשלח ב-12/7/2004 09:41
.
האסופי:
באשכול זה אני חסר יכולת ביטוי הנסמך על פראפראזות:
מדבריך עולה:
"הך בילדים והצל את המדינה"
(כאן היה אמור לבוא אייקון עצוב, אך אני חושש להביאו)
נשלח ב-12/7/2004 09:43
האם החברה אכן הפכה להיות יותר אלימה ודורסנית ? ספרי ההסטוריה מעידים ההיפך , לענ"ד .
נשלח ב-12/7/2004 10:59
מיימוני,
ונכרי מותר להכות?
לא עליך המלאכה לגמור ולא את/ה בן/בת חורין להיבטל ממנה
נשלח ב-12/7/2004 11:02
ר"ש יש מכלל רבותינו שכללוהו עם צער בע"ח
אף אין יש רוח בפיהם
נשלח ב-12/7/2004 11:20
היום בעבודה היה לנו דיון, מה עדיף לאזרח הממוצע, מדינה עם דגש כל כך חזק על זכויות הפרט או דימוקרטיה נוסח סינגפור שהמשליך מסטיק ברחוב סופג מלקות?
מה דעתכם?
