|
|
| נשלח ב-13/7/2004 23:24 |
 |
| |
הספרון על "החוזר בתשובה" יש בו ביקורת על הדת יותר מכל מבכל ספריו האחרים גם יחד.
יש לדעת לקרא.
אמרו חכמים, שכשם שכל סיפור של הבעש"ט מתחיל במוצ"ש וקפיצת הדרך, כך הן סיפוריו של הזמר של בת שבע, שנתקבצו בספריו כל הג'ינג'ים, כל הפרוצות וכל השדים, וכל מעשי הזימה שהיו ויהיו מראשית כל הדורות ועד סופן.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 00:13 |
|
| |
I had read most of the works of the major Yiddish writers; Mendele, Peretz, Shulem Aleichem, the Singer brothers (Y.Y. and I.B.), Chaim Grade and others. I read them all in their original language. I also read some of Agnon's works, mostly his short stories.
I must say that I totally disagree with Rav Tzair assessment about Singer. He seems to paraphrase the ''accepted'' school of criticism on Singer, which portrays him as a pornographer and self-hater. Most of this line of criticism derives from reading Singer in translation, or from lacking any real-life connection to the world he lived in.
Singer was a very complex figure, with a lot of contradictory attributes. Although, he lived a secular life, in his heart he remained a believer. In his stories there is always the struggle between human desires and impulses and the equally human need for moral redemption and moral accountability. (I would recommend reading his son's Hebrew biography on him, titled אבי. It is quite unflattering, but it paints an interesting picture of the man.)
Agnon may portray an idyllic setting in which beauty and ugliness co-exist, but each within its own separate boundaries. There are righteous people and there are wicked ones, occasionally clashing, and at other times peacefully co-existing. However, Singer portrays these qualities within each human being himself, or within the singular body of a given community. Beauty and ugliness, righteousness and wickedness, are in a constant tug-of-war, always fighting for dominion.
Singer also tackles issues with universal appeal, which explains why his stories are so widely circulated. This also earned him some criticism that he basically took universal issues and clothed them in Jewish, or Chasidic, garb. The simple fact of life is however; that Jews, and Chassidim, do in fact grapple with the same universal issues that other people the world over have to deal with. Although Jews do it with their distinct Jewish approach, which Singer masterfully portrays.
In ''The Satan in Gurey,'' he portrays the quintessential moral dilemma of why the innocents sometime get punished while the wicked get off with a slap on the wrist. In ''Der Knecht (The Slave),'' he deals with ingrained human fears and bias towards the ''other.'' In ''Der Kuntzenmacher Fun Lublin (The Magician of Lublin),'' and ''Der Baal Tshuva,'' he writes about one of the most basic of human quests; finding inner peace.
Even his portrayal of everyday Shtetl characters provides a glimpse into the deeper complexities of the human psyche. A character that may be portrayed as a charlatan may on closer observation exhibit the simple mechanics of the human soul. We may recoil of his portrayal of abusive schoolteachers, lecherous scholars, peeping Toms, wayward housewives, and a host of others. But what he is really saying is that people regardless of what façade they or others erected about themselves, there is always a chance of a hidden or secret monster lurking in the shadows.
He also has quite a few really good and decent Jewish characters that can compare with any of those portrayed by Agnon or Bialik. Even his own father, with his provincialism, comes across as a genuinely pious man. Then there are the many ''simple folk'' that pepper all his stories, with their piety and sense of righteousness, of course, coupled with their own struggles and weaknesses.
There is still a lot to write on the subject of Yiddish and ''Shtetl'' writers. I am not able to judge as to whether Chaim Grade deserved the Nobel Price more then Singer, or whether I.B. Singer's older brother Yisroel Shia was a more qualified writer. I read them all, and in most cases the experience was enjoyable. Each writer has his strengths and weaknesses. But I.B. Singer definitely deserves his place among the great Yiddish writers.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 00:18 |
|
| |
אקו,
נכון שיש לדעת איך לקרא אבל מה אעשה הסופר עצמו כותב שמצא לנכון להבהיר שתיאורו "המשבח" את הדת הוא רק לשם יצירה. זאת אומרת שהוא עצמו ראה את ספרו כשבח על הדת.
ולגופו של ענין, נכון שבתור סופר אנטי דתי גם בה"שבח" חבויה מסרים סרקסים "לגנאי". אבל למעשה ידוע לי שהספר השפיע לטוב על כמה נשמות תוהות...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 09:28 |
|
| |
רב צעיר.
תודה גדולה אנו חייבים לך על שלא שללת את כשרונו הספרותי של זוכה הנובל בשביס זינגר.....
כשאני רוצה לקרוא תובנות מעמיקות על יהדות ופילוספיה אני קורא ספרי הגות, אבל כשאני רוצה תאור חי ומעמיק על ההויה היהודית והחויות שהיו מנת חלקם של יהודים מן השורה, מן הרחוב, מה העסיק אותם ממה הם פחדו בלילות,
אני בהחלט קורא את "בשביס זינגר" .
עגנון נמצא בבית מדרש, ובשביס ברחוב משום כך אין מקום להשואות.
אני לא מבין איך לתאורים עדנים של אהבה ותשוקה אתה קורא פורנוגרפיה או שאני לא יודע מה זה...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 13:23 |
|
| |
שדמשחת
1. באמת שלא זכיתי לרדת לסוף דעתך, וכי משום שזינגר זכה בפרס נובל אני מחוייב לקבל אותו ללא שום ערעור וביקורת ? מילא בעולם הדתי אפשר לומר שאם רב מסויים הוא 'מקובל' ו'גדול' אז אסור לי לחלוק עליו, אבל לא ידעתי שגם בעולם החילוני זה עובד כך. ומעניין מה יקרה אם יגלו עלי שאינני מעריץ של זינגר, האם המשטרה תשלול ממני את תעודת האינטלקטואל שלי ?
אגב, אני שוב חוזר ומדגיש את מה שכבר כתבי לעיל, אינני אומר שזינגר אינו סופר מוכשר. אני 'רק' טוען כלפיו שהוא מאוד שטחי ולא מצליח לתאר את היהדות בצורה מוצלחת כמו, למשל, עגנון.
2. אם זוהי אכן המגמה שלך בקריאת ספרות, אינני חולק עליך. אולם אני אישית קורא ספרות מתוך מגמה אחרת. בנוסף, אינני חושב שזינגר תיאר את היהדות (גם העממית !) בצורה מוצלחת כל כך.
לדעתי זינגר היה בסך הכל פולקלוריסט, הוא תיאר יהדות שבה המיסטיקה, הכישוף, שדים, רוחות, גילגולים - הינם חזות הכל. זינגר לא העמיק באמונה היהודית, הוא לא הבין מהי יהדות של שמירת מצוות, אלא כאמור לגביו היהדות היא סוג של מיסטיקה סוג ג'. היהודים הדתיים הם אנשים שחיים בעולם הדמיון ולא בעולם המציאות, וממילא קבלת המציאות 'כמות שהיא' שוללת את קבלת הדת היהודית.
אין ספק שאצל זינגר עצמו, כמו אצל רבים מגיבורי ספריו, יש צד שנמשך מאוד לעולם 'קסום' זה. אולם הואיל ותפיסת הדת היהודית אצלו היא כל כך שפלה וילדותית, השכל הרציונלי לא מסוגל לקבל אותה על אף רגשות הנוסטלגיה שקיימים אצלו. לגבי זינגר כדי לקבל את היהדות הוא חייב למשל להאמין בשדים ורוחות, ברגע שהוא לא מסוגל לעשות זאת - אזי לגבי אין ממש ביהדות.
במובן מסויים יש להשוות את גישתו של זינגר ליהדות לזו של ג' שלום. גם האחרון כידוע ראה במיסטיקה את עיקרה ומהותה של היהדות, ולגביו מוסד ההלכה היווה תופעה שולית יחסית שניסתה 'לחנוק' את רוח היהדות. במובן זה אפשר לומר שיש לזינגר 'אילן גדול להתלות בו', אולם לדידי כשם שאני חולק על גישתו של שלום, כך אני חולק על זינגר.
אכן גם עגנון הכיר באמונה התמימה של רוב היהודים, אולם ההבדל המהותי הוא שאצל עגנון מדובר על אמונה תמימה, ואילו אצל זינגר זוהי אמונה נאיבית ואף אינפנטילית. עגנון היה יכול להיות בו זמנית ציני עד כדי כאב, ובעל גישה אפיקורסית ממש לעיקרי הדת (ראה למשל 'אורח נטה ללון') - אולם לגביו דבר זה לא היווה בעיה עקרונית לקבלת היהדות עצמה כדרך חיים.
3. בעניין הביטוי 'רומאן פורנוגרפי' שאותו התקשת כל כך להבין, ע"ע חוש הומור, וע"ע י' ליבוביץ'.
*
אריה
לא זכור לי שאי פעם קראתי ביקורת ספרותית כלשהי על זינגר, הדברים שכתבתי נבעו מתוך קריאת הספרים עצמם ומהמסקנות אותם הסקתי.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 14/07/2004 13:30:14
תוקן על ידי - רב_צעיר - 14/07/2004 13:41:14
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 13:34 |
|
| |
אריה שאג ושד משחת , החזירו לרב"צ מנה אחת אפים !
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 14:35 |
|
| |
רב צעיר האם קראת את מבית דינו של אבא?
אני בטוח שלא כי אחרת לא היית כותב את מה שכתבת
אני אישית הזדהתי עם כל מילה שהוא כתב שם
אתה לא יכול להתעלם מזה ששדים מיסטיקה וכ"ו היה חלק בלתי נפרד מיהדות דאז
אבל אם היית קורא את הספר הנ"ל איך הוא מתאר את אביו איש שלא היה לו כלום חוץ מארבע אמות של הלכה
את אמו החריפה בת של הרב של בולגריא
כל הטיעון שלך הוא דמוגוגיה אני מלמד זכות עליך כי לא קראת את הספר
אני בכוונה עשיתי את האנולוגיה בין עיר ומלואה שאני גם לא מאמין שקראת לבין מבית דינו של אבא ולא לספר אחר של זינגר
כי בספר הזה רואים איך הוא חדר לעומק וגם כן העריך את היהדות זה שהוא כותב גם דברים שלא נראים לך לא אומר שמה ואיך שהוא מתאר לא קרובה למציאות
אני ממליץ לך לקנות את הספר ולקרוא אותו בעיון
אני אישית גדלתי בחו,ל להורים יוצאי פולניה
הזדהתי עם כל מילה שהוא כותב מנסיון אישי אני אומר לך הוא מתאר מציאות אמיתית
את הקונפליקטים בין השכלה לבין היהדות וכ"ו
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 14:41 |
|
| |
גם אוסיף שלפי בשביס עצמו הוא למד בהתמדה בצעירותו
לפי דבריך אתה מתאר אותו כאחד שלא היה לו מושג ביהדות
אני מתרשם שגם אתה וגם מואדיב לא יכולים לקבל ביקורת
כל ביקורת או ספרות שלא מתאים לך אתה שולל האם אין אמת בסיפורים של זינגר? מה יותר התאים למציאות עגנון או זינגר אני חושב שזינגר היה יותר קרוב למציאות
לפי תיאורי סבא וסבתא שלי שדרך אגב היו חרדים פאנטים התרשמתי שזינגר צדק ביותר
סבי בא מבוטשאטש וסבתי מכפר סמוך לבולגרייא
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 14:43 |
|
| |
.
דוד יום:
?!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 14:45 |
|
| |
רב צעיר.
אילו הבקורת שלך על זינגר היתה של "מבקר ספרות" אפשר היה להבין, אתה לא מבקר את הסגנון ולא את התחביר, אתה מבקר את "הנושא" שבשביס ראה לנכון כראוי לכתוב עליו.
הנושא הוא תאור החים היהודים העממים והפשוטים , האם אתה אומר שבמשימה הזאת הוא לא הצליח?
האם מי שרוצה לקבל תאור נכון של המציאות העממית לא ימצא את מבוקשו אצל זינגר? (הספר המדובר בפתיחת האשכול)
השדים והרוחות הם לא חזות הכל הוא גם מטפל ברבנים צערים שיצרם מתגבר עליהם ובחיבוטי הנפש שעוברים עליהם.
כדי למצוא עומק בסיפור צריך להפעיל את הדמיון, וזו החויה שבספרות הדברים המושכים את הלב ואתה שוכח שאתה הוא הקורא כרגע בספר, אם צריך להתעמק עומק אחר עומק ההנאה מהקריאה נפגמת והמוח שלך נשמם מרוב מלים.
אין אני קורא ספרות כדי להשכיל אלא כדי להעשיר את עולם החוייתי שלי, להנות, להתרגש, ע"כ בנושא בנה של בת שבע
מציץ
האם עשיתי די למען הסופר המהולל או אולי נזק עשיתי לו?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 15:47 |
|
| |
מצטער מואדיב אגב רתיחא sorry
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 16:29 |
|
| |
רב צעיר
כבר באשכול אחר אמרתי לך שההבדל ביחסנו אל זינגר הוא בשפה שבו קראנו אותו, לא היתי בטוח האם ההבדל כה משמעותי. עכשיו אני גם קורא שאריהשאג אומר את אותם דברים.
זינגר לא כתב רק על השטייטעל,ויש לו תובנות מדהימות על נפש ניצולי שואה שפרקו מעלים עול אחרי השואה,ראה "שונאים סיפור אהבה".
את חטאי אני מזכיר היום אני את זינגר קראתי בנערותי כשקריאת האידיש (וקריאה בכלל)לא הכבידו עלי כהיום.
אולי גם זה השוני,אפשר.
בקשר לראייתו את השטייטעל, צריך לפתוח אשכול מיוחד על האמונות הטפלות, התפלות. והבערות שהיתה שם (ושרשמים ממנה קיימים עד היום). ואז תראה שזינגר לא הגזים,אלא שם אצבעו על הנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 16:57 |
|
| |
דוד
לא טענתי שזינגר לא הכיר את היהדות, שהרי כל מי שקרא את ספריו יכול להווכח בקלות שהוא היה בקי מאוד בהלכה היהודית, במנהגים, בלשון וכו'. טענתי הייתה שההבנה שלו ביהדות הייתה מאוד שטחית ופולקלוריסטית.
אגב, אין לי בעיה עם כך שזינגר היה חילוני (או ליתר דיוק חוזר בשאלה), אם תשים לב לעיל הזכרתי את עגנון ואת ביאליק בחדא מחתא כסופרים אשר אכן העמיקו בתופעה היהודית, וגם באשר לעגנון עצמו אינני יודע אם הוא נחשב ל'צדיק יסוד עולם' על פי הסטנדרטים האורתודוכסיים...
ועוד, לפי דברי אריה שאג לעיל אני מבין שאינני נמצא בדעת יחיד בהתרשמות שלי מזינגר, אלא למעשה זהו ה'מיין סטרים' בקרב המבקרים. כמובן שאינני אומר שבגלל כך עליך לקבל את דברי (ראה דברי לעיל בנוגע לפרס הנובל), אולם בסופו של דבר 'אין עשן בלי אש', ואם כל כך הרבה אנשים התרשמו מזינגר באותו אופן - לפחות קבל גישה זו כלגיטימית, גם אם אינך מסכים עמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 16:59 |
|
| |
שד משחת
לא ביישת את הפירמה!
לגופם של דברים , אני מקוה להגיב מאוחר יותר לכשאתפנה .
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2004 17:08 |
|
| |
קעלעמר
בעניין הקריאה בשפת המקור, ייתכן שיש אמת בדבריך, אינני יודע, צריך לשאול את מי שקרא את ספריו הן באידיש והן בעברית. על כל פנים, לעניין המיסטיקה וכו' ברור לך שאינני חושב שדבר זה לא תפס מקום גדול ביהדות, ובעיקר בתקופה שלפני המלחמה. אולם טענתי הייתה שאצל זינגר אתה מקבל את הרושם כאילו זהו חזות הכל. כאילו כל היהדות היא בסך הכל שדים, רוחות, כשפים וסקס.
מה לעשות וקראתי הן את עגנון והן את זינגר, שניהם סופרים חשובים, שניהם בעלי כשרון כתיבה יפה, אולם בראשון אני רואה אדם מעמיק בעל תובנות מדהימות ויכולת יוצאת דופן להעביר לקורא את האווירה הנכונה. ואילו באחרון אני רואה פולקוריסט.
לשון אחר, אצל עגנון צריך לקרוא הרבה מאוד בין השורות, ואילו אצל זינגר אתה פשוט טס לך ונהנה מהאווירה הפסאודו-ארוטית והנוסטלגיה, ותו לא.
|
|
|
|
|
