כמתבונן שאינו ליטאי ולא חסיד שוטה של ר' לייזער שך ואפילו לא אוהד חוג זה או להפך, אנסה לנתח בעין שאינה משוחדת ללא סופרלטיבים ודמיונות את תרומתו של ר' לייזער שך לציבור שלו.
ממבט היסטורי הוא הינו פחות דמות תורנית שנשאר ממשנתו העיונית משהו יוצא דופן (כל ידיעותיו היו בתחום המסכתות הנלמדות בישיבות בלבד וספרו כידוע פחות מבינוני) ויותר דמות פוליטית די מוצלחת שהקים מפלגה וחצי ויסד עיתון . מחד הצליח להפוך את הציבור המתקרא "ליטאי" לזרם יותר מוגדר ויותר מלוכד ולחדד את צביונו כ"מתנגדי" ואף להכניס מילטנטיות ופוליטזציה ברמות שמעולם לא היו קיימות בחוג זה וזאת בעיקר בקרב בני הנעורים, ובכך תרם לגיבוש פנימי על ידי מציאת אוייב חיצוני, אך לאידך כל זה קרה במחיר הוצאת ה"ליטאים" מהקונסנזוס וה"מיין סטרים" החרדי , שהרי כתוצאה מהמערכות שרל"ש ניהל מצאו הליטאים עצמם מחוץ לאגודה, מחוץ לחינוך העצמאי, מחוץ ליד לאחים, מחוץ לקונסנז הכשרותי, ובעלי מוצא חסידי שהם הרוב המכריע בציבור החרדי אף המודרנים שבהם אף נהיו זהירים מלשלוח ילדיהם לישיבות ליטאיות כלפנים וגם אינם עוד מגדירים את הליטאים כסתם "היימישע" כבעבר אלא כקבוצה במשבצת מאד מסויימת. נוצרו חזיתות, חסידים מזה ומתנגדים מזה.
נמצא שכל מה שבנו רבני הזרם הליטאי בדי עמל - להיות מקובלים על כולם ומתונים ולהשכיח מחלוקות העבר ושישלחו את הילדים לישיבותיהם וליטול חלק באגודה ובמועצת רבניה ובמוסדותיה בין לילה חרב ואיננו וכך נווט הציבור הליטאי לפינה די מבודדת. אולם בתמורה השיג רל"ש מנגנון כמעט מקביל שאמנם "מחוץ למחנה" ובטח אינו יכול עוד לדבר בשם כלל החרדים אך שם שליטתו בלעדית. אם הדבר השתלם - ימים ידברו.
בכל מה שקשור למלחמתו בחב"ד, הרי כמו כל מלחמותיו הרקע הי'ה תמיד פוליטי וקשור למאבקי כח ותאות שלטון, בפוליטיקה חשוב שיהיה יריב כדי לגייס את העדר לדגל ולהשתיק התנגדויות פנימיות ובעיקר כדי לצבור נקודות ולהתבצר כמנהיג, וככל שהיריב יותר גדול כך גם מוביל המאבק נהיה גדול, אין ספק שמיקוד המאבק ברבי מליובאוויטש היה תרגיל פוליטי מבריק ונועז כדי לעלות ליגה ולהחשב כמקביל למי שנתפס בציבוריות כמספר אחד. ואם נוסיף לזה את החשבון הישן עם חב"ד על ההשפלה בשנות החמישים כשהיה מועמד לראשות הישיבה שם ולבסוף לא התקבל ואף נדחה בצורה פוגענית, כל זה מסביר הכל.
למי שעקב ברור שלא הפריע לו דבר ספציפי בחב"ד, כי הנושא כל פעם השתנה, פעם הי'ה זה שהחליט שהוא שמאלני כי הרבי מליובאוויטש נגד החזרת שטחים ופעם כשהחליט שאין חשיבות לתיקון חוק מיהו יהודי או פעם אחרת שינה בסוכה, (כמו במחלוקת גורן ויוסף, העיקר לומר ההפך מהשני ולקעקע מעמדו) ובסוף פתאום הפריע נושא משיח וכן הלאה, כמו שהלב שמחה מגור התבטא שצריכים לומר לרבי מליובאוויטש שיזהר מלהכריז שחייבים לשמור שבת כי אז הראש ישיבה הידוע מבני ברק יכריז שחייבים לחלל שבת... ומי שעקב זוכר העקרון היה להראות שמסוגל להתמודד מול זה שהשאר לא מעיזים וכך להיות מועמד למנהיג הדור... (הרבי מלעלוב התבטא אז - דעת הרב שך בענייני הלכה אינה רלוונטית כי היא גזורה מהבעת דעה הפוכה מזו של הרבי מליובאוויטש)
זו ההסטוריה על רגל אחת וכל מאמרי האידאלוגיסטים בדיעבד על תורה וגדולה, סכנה והצלה וכדומה הם בבל"ת , ויותר מבדיחה טפלה לאנשים בוגרים שזוכרים ושאינם שטופי מוח. אין ספק שמפרספקטיבת הדורות דמות זו לא תתפוס מקום רציני וזכרו יישכח שכן תרומה תורנית אין כאן.
 |
|
|
