האם יש קשר בין תכלית קיומנו לרצון הבורא?

האם יתכן לומר שישנם רגעים מיוחדים שעבורם ברא אלוקים את האדם/עולם?

ראיתי פעם באחד מספרי ליקוט תורת רבי נחמן מברסלב, (אולי בליקוטי מוהר"ן), שהקב"ה מתבונן במלחמת האדם עם היצר הרע, וכשאדם מתגבר - יש לו מזה הנאה, בדומה, כמשל בעלמא, לאותם המלכים שמסתכלים במאבקי חיות/אנשים.

אני חושב שמי שעמד אי פעם בחייו בנסיון קשה מאד, הרגיש איזושהיא הצדקה לקיומו בעולם ויכל להבין שבכל זאת אולי הקב"ה כן נהנה מקיומו.

זה כמובן דבר רגשי שתלוי בהרגשת האדם.

תתקדש

איך נודע על כל תכלית שהיא? על ידי שמישהו כאן יספר לך את מה שלימדו אותו לומר? או על ידי שאתה תכיר בכיוון של הדברים במציאות והכרה זו היא תורה לך על תכליתה של המציאות?
אני לא חושב שאתה מתכוין שיעשו כאן ניתוח ראש למי שאתה קורא לו בורא ויגלו שם כוונות. אם כן התבונן בעולם ותגלה את הכיוון שלו. תתחיל להתבונן בצמיחה, בחיים ובכל מה שקורה להם. איך הם נוצרים ואיך הם נובלים ואיך הם ממשיכים ואיך שבכל דור משתפר הקיום של הנמצאים ולכל זה תקרא תכלית.

כמו שמימוני ציין
יש פה שתיי דינים
1 מטרתנו או תכלתינו בעוה"ז שמוגדרת אם אנחנו מקבלים שיש יוצר ויש לו דרישות מאיתנו
2 תכלית במהות מה יוצא מכל זה? או במילים אחרות מה מטרת מטרתנו אין על זה תשובה ואני חולק על מימוני לפחות לא פילוסופית רק הקבלה מתיימרת לענות על זה והם דיי נכשלו
ולאשר הרמח"ל רק דוחף את הבעיה קצת רחוק מאיתנו אבל סוף פסוק אם יש רצון לבורא שמתמלא רק אחרי פעולה מסיומת החסרת ממנו
כל ההתפלפליות והמילים היפות אינן עומדות בשום מבחן לוגי
אין שום תכלית כי ברגע שיש תכלית יש ריבוי וחיסור

דיויד
אם יש בריאה יש ריבוי וחיסור.

טוב ,
השאלה מבוססת על שאלת היכולת/היתר להאניש (=לעשות פרסונליזציה) או להגדיר את מציאות הא-ל ביחס לעולם בו אנו חיים .

להבנתי עיקרון הנבואה (שלפי הרמב"ם מהוה אחד מעיקרי האמונה) מורה שמותר להאניש ולהגדיר את מציאות הא-ל , אם כי צריך להיזהר מלהופכו ל"אחד מאיתנו" , כלומר לשמור על מדריגת היראה.
יתירה מזו דומני שפילוסופית זה הכרחי , כי שכל האדם כפוף מעיקרו למסגרת העולם והאנושות , מה שמחייב (לפחות) אחת שתי אפשרויות :
1. דיבור על הא-ל במושגים מושאלים מהמציאות אותה אנו מכירים . (דהיינו המציאות האנושית והעולמית)
2. הגדרת הא-ל כ"אחר" המוחלט , מה שבעצם הופך את ה"דיבור" עליו ל"אמירה ללא אמירה" . (דומני שבאחד האשכולות עם בוגי , הוזכר שמהבחינה הזו יש פן א-תאיסטי ביהדות)

להבנתי יש הכרח לאחד בין שתי הגישות בגלל מה שהזכרתי למעלה.

ומכאן לעניננו :
היות ואנו רואים את מגמת העולם וכו' , ויודעים (לפי התורה) שה' בראו , ואנו יודעים שאדם חכם עושה את מעשיו בשום שכל , ולשם מטרה מסוימת , אפשר להסיק מכאן בק"ו שאף הבורא כלכל מעשיו בחכמה וכיוון את העולם לתכלית מסוימת .

אלא שכאן אנו נוגעים בסכנת העיסוק "במה לפנים ומה לאחור" וכו'. שמעבר להזהרות חז"ל , היא עיסוק חסר משמעות לפי ההגדרה , שכפי שציינתי בראשית דברי , שכל האדם כפוף למסגרת העולם , לפחות מהרגע בו האדם נולד , אם לא קודם לכן, כך שנסיון לעסוק בשאלה מה היה רצון הבורא לפני "בראשית" הוא פשוט טעות פילוסופית , ( משהו כמו לחלק ב-0 למי שיודע מתמטיקה ... ויש להבין .) ראוי לציין שגם המדע הגיע להכרה שאין אפשרות לידע מה קרה לפני רגע המפץ , שלהבנתי מקביל בקירוב לרגע ה"בראשית" שבמקרא .
מה שיוצא מכל זה , הוא שאת "תכלית העולם" נוכל להסיק ממה שקרה מאז ועד עתה , ומנתונים שהתורה (שניתנה בנבואה היותר שלימה , כפי שמקובלנתו מרבותינו) ורבותינו ז"ל בעקבותיה מגלה לנו .
והוא הגעה למציאות שלימה , בה כל רבדי הבריאה יחיו בשלום ובהרמוניה אחת , כמורים שה' אחד ושמו אחד .
במעין יום שכולו שבת .

מקוה שזה עונה על השאלה , וסליחה על הארכנות בהגדרת
ההקדמות לגוף הדברים , פשוט נראה לי שבמקרה
דנן , ההקדמות המתאימותות ,הן הן הערובה להגיע
אל התשובה הדי פשוטה שבסופם.

האם התכלית היא לעתיד לבא כפי שכותב המסילת ישרים וכפי שאתה עצמך מסיק או התכלית העליונה יותר היא שמירת המצוה כאן ועכשיו.
מסופר על הגאון שאמר שחביב עליו מצוה אחת כאן מכל חי העולם הבא.
גם בחסידות אנשים מכרו את עולמם הבא-להזכיר התכלית העליונה של העינוג מזיו השכינה- בעבור קיום מצוה קלה.
וכפי ששרו בישיבות "עולם הבא איז א גוטע זאך לערנען תיירה איז א בעסער זאך"

"נתאוה לו הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים"

כמדומני שיש כאן שתי אסכולות
האחת גורסת שהחיים כאן פרוזדור ואמצעי לתכלית שתגיע לעתיד לבא .
והשניה שהעיקר הוא לקיים המצוה בעולם הזה והשכר הוא תמריץ לכך.

תוקן על ידי - קעלעמר - 15/07/2004 22:46:44

קעלעמר ,
אני לא חושב שחייבים לומר שיש מחלוקת בין הגישות ...

התכלית העולם הוא לעתיד לבוא .

התכלית שלי , שנמצא במציאות "כאן ועכשיו" הוא לקיים את התורה והמצוות כאן ועכשיו .
אין סתירה בין הדברים . (עם זאת מובן שאם נתעקש , ניתן להעמיד את הענין כמחלוקת בשיטות , אלא שאיני רואה סיבה לעשות כך, והאר עיני אם אתה סבור אחרת.)


תוקן על ידי - אישציפור - 15/07/2004 23:25:58

אי"צ וקעלם

התכלית ע"פ הראשונים, להיות אדם ישר - תורה ומצוותיה מסייעים. הגמול לסבל האדם הישר מובטח בכמה מקומות לעת"ל, אך לא התכלית.

במס"י משמע שההתענג על ד', שזו הגדרת התכלית לדידו, אינה מושגת, לפחות לא בשלימותה, כאן בעוה"ז, אך א"א לקבל הדברים כפי שהם כי דברי הראשונים מבוססים במקרא, ברוח המצוות ובסברא.

יהוסף,
זה ודאי שייך לקטגוריה של תכלית האדם הפרטי , שחי במסגרת מציאות הכאן ועכשיו . (ובנידון הזה יש מקום לדיון , לגבי "תכלית האדם בעולמו")
ואילו אני טוען שאם שייך לדבר על תכלית מצד הקב"ה (הנושא עליו הבנתי שבעל האשכול שאל ) הרי זה תכלית העולם , באופן כולל . שהוא מעצם הגדרתו שאלה "פילוסופית" יותר , ונוגעת רק בעקיפין (אם בכלל , וצ"ע ) בחיי האדם כאן ועכשיו .