כשפרוש מדליק את הלפיד הקטן.

הרב מאיר פורוש קרא לי נאצי, אין ל מושג מה היה מצבו הנפשי בעת שאמר את זה, אבל זוהי השתלשלות העניינים: לפני כמה שבועות ביקשו לראיין אותו מעיתון הימין "מקור ראשון" הסכמתי מיד, אם יש לי ברירה אני תמיד מעדיף לפגוש אנשים אינטיליגנטיים שחושבים הפוך ממני, בבוקר שישי אחד הגיעו לביתי שני עיתונאים צעירים בחור ובחורה, הוא עם כיפה קטנה היא עם כובע צמר צבעוני, סרוג ביד, ישבנו שעתיים ודיברנו, קצת על החיים קצת על פוליטיקה, לא מעט על ההבדלים בינינו, לא הסכמנו כמעט על כלום אבל נהניתי לדבר איתם.
בין השאר הם שאלו אותי איזה דבר חיובי הייתי מוכן ללמוד מהמגזר החרדי, אמרתי ששום דבר, זו לא נראתה לי, בשעתה, שאלה (או תשובה) מרעישה במיוחד, היא אפילו לא הייתה ערכית, החיים בבני ברק אינם רלוונטיים לגביי, בדיוק כמו שהחיים שלי אינם רלוונטיים להם, "אני מכיר את האמירה שזו הקהילה שדואגת הכי טוב לנזקקיה, ושיש המון גמ"חים" אמרתי להם "(אבל) תסתובבו בבני ברק ותראו שכל אחד יודע שכל הגמ"חים האלו הם מקומות המסתור הכי טובים בארץ לכסף שחור, מעבר לכך, הם דואגים לנזקקים בגלל שההתקשות שלהם לא לעבוד גורמת לכך שקיימים כל כך הרבה נזקקים".
יכול להיות כמובן, שלאדם חרדי זה לא היה נעים לקרוא את התשובה הזו, יכול להיות גם שהייתי צריך להביע גם הערכה לכל מי שתורם מזמנו וכספו לנזקקים, מצד שני, קצת ביקורת בונה עוד לא הרגה אף אחד, הרי החרדים עצמם הם הראשונים להתלונן על היותם הציבור הכי עני בחברה הישראלית, שבוע אחר כך מישהו שלח לי העתק של תגובה שפרסם הרב פורוש ב"יתד נאמן" לראיון איתי.
"אלו הם דיבורים כמו ד'דער שטירמר'" קבע פורוש, אחר כך הוא גם קרא לי אנטישמי ושונא ישראל.
ועכשיו, כבור הרב, שיעור קטן בהיסטוריה, השבועון 'דער שטירמר' החל לצאת ב-1923, והפך עד מהרה לביטאונה הרשמי של המפלגה הנאצית. על העמוד הראשון שלו, מעל הכותרת התנוססה הסיסמא "היהודים הם אסוננו" עורכו היה יוליוס שטרייכר, שהיה אחד מחברי החוג הפנימי של היטלר וארח קבוע "בקן הנשרים" בברכטסגאדן, החלמ- 1925 התפרסמו בעיתון הקריקטורות המפורסמות של פיליפ רופרכט, שתיארו את כל היהודים כסוטי מין שעירים בעלי אפים ארוכים ושיניים עקומות, העיתון עסק בהבלטה בתיאורים של "פעילות יהודית" כמו אפיית מצות מדם ילדים נוצרים ואונס נשים גרמניות בפינות חשוכות, נזקו המצטבר של העיתון היה כה מחריד, עד שלאחר המלחמה, בעת משפטי נירנברג, נידון יוליוס שטרייכר למוות בתלייה,
אז מה, מר פורוש, צריך לתלות אותי? כי אמרתי משהו על הגמ"חים שלך? אגב, ראיתי שדיברת גם על זה שאני תפוח שלא נפל רחוק מהעץ, אין לך מושג כמה אתה צודק, אפילו סבא שלי חשב בשעתו שהוא לא רוצה ללמוד כלום מהחברה החרדית, אלא שבמקרה שלו אתה לא צריך לחשוש משום דבר, הוא מת כבר, במחנה ריכוז.
יאיר לפיד
מעריב