למה חרבו הבית השני וירושלים?

שנאת חינם זה מסר שעושה תחושות של גננת בשעת ריכוז. בגלל שלא התנהגתם יפה, לא ויתרתם על התור בנדנדה/מגלשה/בית-בובות, אבא שבשמיים לא אהב ושלח את הגויים הרשעים לשרוף את הארמון היפה, פוצי מוצי!
שנאת חינם שבמסגרתה העליבו אנשים? זה מה שהיה כאן? שנאה על רקע פוליטי ודתי (לא חינם) שהתבטאה במלחמות אחים עקובות מדם.. זה כנראה לא נקרא שפיכות דמים (בפרט אם כל האזכור של זה לא נוח למשכתבי ההיסטוריה). ובגלל הסיפור העלוב הזה שלחו לקיסר מרדו בך יהודאי והוא עלה להילחם. פחחחח... כמה עיוורים היסטורית אפשר להיות? 
באותה מידה הם יכלו להמציא סיפור על כל מסר שרצו להעביר. נניח רוצים לאסור על שימוש בפייסבוק, מקבלים סיפור כמו "על שימוש בפייסבוק חרבה ירושלים שפעם אחת היה מישהו בפייסבוק ומישהו חסם אותו והוא נורא נעלב והלך לקיסר ואמר מרדו בך יהודאי...".
אם מישהו רוצה לקבל מסר, רק שייקח בחשבון שאין לו באמת שום קשר היסטורי (ולכן הוא פסול כהסבר סיבתי הן מהבחינה התיאולוגית והן מבחינת השתלשלות העניינים הטבעית) לחורבן בית המקדש, כלומר המסר הזה לא אושר בידי אלוהים אלא מהווה את עמדתם של הכותבים, בדיוק כמו בדוגמת הפייסבוק. תבדוק אם אתה מזדהה עם המסר.


ירוחם שמ

תודה, זכרתי שהפירוש הוא שרץ אבל לא ידעתי מאיפה.

[ייתכן,

אתה מדייק בהסבר התלמוד ואילו אני דייקתי (כך אני מאמינה) בדברי ר' יוחנן...
ובכל מקרה - אין לי בעיה עקרונית גם עם פירוש התלמוד כאן, כיוון שגם הדרישה העולה ממנו קלה מאוד להתעלמות בכל דור (ובמיוחד בדורות של דבקים בה' ובתורתו), ולכן האירוניה הטבועה בדברי ר' יוחנן אינה נעלמת גם ממנה.




פרזנט,

כתבת - "כמה עיוורים היסטורית אפשר להיות? 
באותה מידה הם יכלו להמציא סיפור על כל מסר שרצו להעביר... אם מישהו רוצה לקבל מסר, רק שייקח בחשבון שאין לו באמת שום קשר היסטורי (ולכן הוא פסול כהסבר סיבתי הן מהבחינה התיאולוגית והן מבחינת השתלשלות העניינים הטבעית) לחורבן בית המקדש, כלומר המסר הזה לא אושר בידי אלוהים אלא מהווה את עמדתם של הכותבים..."

אתה כותב בכעס גדול ובהתלהבות כאילו קיר בטון כבד עומד בדרכך ועליך לאגור אנרגיה גדולה כדי לשוברו, אלא שהדברים שאתה אומר די טריוויאליים. ברור שהסיבות שחז"ל מנו לחורבן לא היו סיבות "היסטוריות" באופן בו היסטוריונים בני זמננו מגדירים "היסטוריה". ברור גם, שכמנהיגים רוחניים וכמי שראו עצמם כמחנכי הדור (ויש שיטענו גם כמחנכי הדורות), הם רצו ללמד משהו ולהעביר מסר שקשור לזמנם שלהם. כלומר, כל אחד מן החכמים שהציע סיבה ערכית לחורבן, לא הביע דעה היסטורית על תקופת החורבן, אלא הצביע על בעיה מוסרית/ערכית בתקופתו שלו. יש הרבה סיבות, כי יש הרבה חכמים ולכל אחד מהם מפריע משהו טיפה אחר. הדורות "בחרו" להדגיש סיבה אחת יותר מכולן, כי ככל הנראה היא נראתה להם רלוונטית בכל דור מחדש.

חלק אחד בדבריך הפתיע אותי ונראה היה לי ראוי למתודה המתלהבת, בהיותו אכן מחדש ועלול לעורר תגובה נרעשת - "המסר הזה לא אושר בידי אלוהים".
וואללה?! האם לשאר הדברים שאתה קורא בתלמוד אתה מייחס אישור א-להי? בהחלט מפתיע, ואפילו מערער על כמה הנחות יסוד שעלי לבחון כעת מחדש...]