יהדות ופסיכולוגיה

אריק

אני סבור שהעלית במקביל כמה נושאים שונים, שכל אחד מהם ראוי וחשוב מצד עצמו.

א. מה הגישה הראויה בחינוך, הילד במרכז או החינוך להכנעה?

יש לשים לב כי התשובה לשאלה זו עשויה להשתנות מדור לדור.

ב. האם יש מקום לסיוע פסיכולוגי תראפיסטי בציבור החרדי?

ג. האם הפסיכולוגיה התראפיסטית אינה מבוססת על הנחות יסוד שמנוגדות תהומית ליהדות?

לאלו הייתי מוסיף את הערתי הקבועה כמעט, כי לדעתי התורה אינה אלא פסיכולוגיה. אמנם לא פסיכולוגיה במובן הביהביוריסטי, אלא פסיכולוגיה במובן של חכמת הנפש.

איני יכול לענות בקצרה לשאלה הראשונה. אך אפשר לכתוב כמה שורות בודדות כתשובה ראשונית לשאלות ב' ו-ג'.


ב. לא זו בלבד שייעוץ פסיכולוגי אינו סותר להויה החרדית, אלא שהוא חיוני לפעמים. רבנים לא רק שאינם שוללים את הפניה לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, אלא ממליצים ושולחים אליו לכתחילה, לפי הצורך.

כמובן, כמו בכל תחום, יש מומחים ויש כאלו שאינם כאלו.

ג. הפסיכולוגיה התראפיסטית מכירה אסכולות רבות, יותר מהמוכר לי. חלקן באמת בנויות על הנחות יסוד שונות משלנו. כגון הפרוידיאנית, שעם כל הדמיון בין רעיונות מסויימים שלה למקורותינו, היא שונה מהותית.

אולם הפסיכולוג המקצועי והטוב אינו חתום בהכרח על תפיסת עולם כזו או אחרת, או, לכל הפחות, אינו מניח לה להפריע לו בעבודתו.

ועוד שתי הערות אחרונות:

1. על מנת שהפסיכולוגים והפסיכולוגיה יועילו בציבור שלנו, הם צריכים להכיר אותו, את מניעיו ואת צרכיו. עד אז, עלולות להיות טעויות, ולו רק בגלל קשיי שפה ותקשורת.

2. יש הערכה שונה באופן החינוך החרדי והאופן המקובל בפסיכולוגיה כיצד להתמודד עם קשיים, כגון בעיות של ילדים. יש מקומות שבהם יש חפיפה והסכמה, ויש מקומות שבהם יש שוני מהקצה לקצה.

מן הסתם, יש מה לקבל מן הפסיכולוגיה, אך צריך בוודאי שלא לאמץ אותה כולה, אם יתכן כדבר הזה בכלל. גישה מתבוננת וזהירה, שלומדת ומאמצת את הטוב ודוחה את הבלתי מתאים, מועילה כאן ובכל מקום. (אני מרגיש שממש כתבתי דברים ברורים מאליהם, שאין צורך לאמרם כלל...).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אריק,

הבהייביוריזם,אינו בהכרח,מבוסס על כפירה.

מטרתו,להחיל עד כמה שניתן,את ה"מתודה המדעית" על הפסיכולוגיה,על ידי כך שמשתדלים להצטמצם ולדון בעובדות ההתנהגות ה"חיצוניות",הניתנות לבדיקה,לכימות וכו'.

הוא אינו עוסק בתאוריות על ה"חיים הפנימיים",מפני שאינו עסוק בהשערות.

לכן,דווקא אסכולה זו,אינה נוגעת בכפירה.[כך הסביר סקינר,מייסדה,בראיון עמו]

ואגב,לשיטתו של ר"ח קרשקש,המצמצם את הבחירה למינימום,

ניתן לאמץ אל חיק התורה,אסכולות רבות נוספות.

א. הגישה האדלריאנית המקובלת היום בעבודה עם ילדים כן "מאמינה בבחירה".
ראה:
http://www.inn.co.il/newspaper.php?id=3055

ב. הפסיכולוגיה נכנסת היום לציבור החרדי דרך הצינור הראשי - קורסים בבית יעקב להכשרת יועצות (בברכת/בכפיית גדולי ישראל/משרד החינוך) - משרד החינוך מחייב תקן של יועץ אפילו בישיבות קטנות.

ג. היכן "רופאי הנפשות" דדורנו אשר ישימו את ולדר כ"שרגא בטיהרא" ?

ראיתי בספר אחד
שישנו הבדל מהותי בין הפסיכולגיה החילונית לבין הגישה הדתית.
אחד ההבדלים הוא שלפי הפסיכולגיה מטרתה של הנפש וחייה היא בכדי להינות. וממילא הצרכים שלה הם להנות, ורק כך היא מגיעה לשלימותה.

וכאשר חסר לו משהו צריך מיד למלא אותו בכדי שהנפש תבוא על סיפוקה. ומשום כך מתירים לאדם בכל מיני מיקרים לעבור עבירות על מנת למלא את סיפוקו ותענוגיו

משא"כ ע"פ התורה הנפש מטרתה היא ליצור. וצרכי הנפש הם יצירה. ושלימות הנפש היא ע"י יצירה.

רק אדם שמבין טוב את ההבדלים ומשמעותם יכול ללכת ללמוד פסיכולוגיה בלי להזיק כו'.

אריק, כתבת שההתנגדות לפסיכולוגיה נעוצה [בדברי המתקיפים החרדים מפתיחות שאולי תוריד מכבוד הראוי לסמכויות העליונות] בכך שלכל דבר יש סיבה, דומני כי היהדות היא מהראשונים שטענו כך, אם לא כן מניין לנו סיבת הסיבות?

לגופו של עניין, כאשר יש אמת בפסיכולוגיה יש לקבלה, ואין זה נכון שהסיבות מונעות בחירה, כי תמיד יש גם סיבה נגדית ועל האדם להכריע ביניהם.

ומלבד זאת, תכלית האדם למנוע מעצמו בחירה לרע.

אבולעפיא,
תמיד חוזרת השאלה, מדוע כל כך הרבה נושאים נכנסים אצלנו רק בדיעבד, בכפיה של משרד החינוך וכדומה?
הדוגמא של ולדר היא מאד מענינת, אני לא מכיר את האיש וכישוריו, אולם עצם הצלחתו מעידה על הצורך ויש לקוות שהוא ממלא אותו בצורה טובה.

מהיכן ההמצאה שליהדות יש פסיכולוגיה משלה והנחות פסיכולוגיות משלה שסותרות הנחות פסיכולוגיות אחרות ?

פסיכולוגיה איננה פילוסופיה ולכן לא נראה שאפשר לפנות אליה בכדי לקבל תשובה האם יש בחירה חופשית או האם תכלית קיומו של אדם ליהנות או לבטל יישותו לאין סוף .

השאלה איננה בהכרח אם ליהדות יש פסיכולוגיה משלה, אלא האם תתכננה נקודות חיכוך ביניהם?
לדוגמא, ההנחה שטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו, זו הנחה פסיכולוגית, שיכולה להשתנות ע"י חוות דעת של פסיכולוגים, או שזו החלטה הלכתית.

אריק
קיים כשל מובנה במערכת:

מצד אחד תעמולה בלתי-פוסקת: הם גדולים, הם גדולים, הם גדולים...

מצד שני, בענין הנידון - כאשר מתעוררות בעיות אמיתיות וקשות אזי אלו אשר היו אמורים להיות *רופאי הנפשות* משלחים (במקרה הטוב) בלחישה ובלית ברירה את הפציינטים למטפלים, רצוי מהמגזר הסרוג.

בשלב הראשון אלו שגילו את ה"שוק המתעורר" הם הסטארטפיסטים מסוגו של ולדר ומסוגים אחרים (ולא באתי לבקר אותם) ובשלב השני נכנסים הגורמים הממסדיים-משרד החינוך וכו'.

החשש הגדול הוא שנתינת היתר ל"פרווה" תכניס בעקבותיה את ה"טרייף" ולאף *הרה"ג* לא תהיה שליטה על זה כי אין לו לא את הכלים (על אנשי המקצוע - אף החרדים לא סומכים כי אין להם "חזקת כשרות") ולא את ה*אורות* אשר חונן בהם *רופא הנפשות* כאמור לעיל.

אבולעפיא,
ועל דא קא בכינא ולא רק בנושא זה.
ובאמת זו שאלה קשה מהם הגבולות של סמכות אנשי המקצוע, וכמה דברים צריכים להיעשות באיסור כדי שיאושרו לבסוף.

תוקן על ידי - אריק123 - 19/07/2004 13:04:34

יו6 אם אתה זוכר איפה ראית את זה אודה לך מאד.
הפסיכולוגיה הנוהגת מתנגשת בכמה מקומות עם התפיסה הדתית האורתודוכסית , פסיכולוגיה מעודדת הומוסקסואלים להשלים עם מצבם , פסיכולוגיה מקבלת אוננות כהתנסות לגיטימית ועוד. נכון הוא שיש מודלים פסיכולוגים שמנסים לתאם עצמם עם תרבות (דת) המטופל , ויש הרהבה יותר שדורשים להבין את עולמו של המטופל, אבל יש בהחלט נקודות מפגש.
מרדכי רוטנברג סבור כי הפסיכולוגיה הנוהגת היום מושפעת באופן חזק ממודלים פרוטסטנטים קלוויניסטים כך הוא מפרט בספרו "נצרות ופסיכיאטריה" .
כך שקשה לומר שאין חיכוך ואי התאמה מסויימת, ככלל נדמה שאין מודל טיפולי ובייחוד טיפול נפשי שאין מאחוריו אידאולוגיה.