|
|
| נשלח ב-19/7/2004 20:37 |
 |
| |
ישרן ישר כח.
גם אני זכרתי את דברי שמואל,אבל אין להתעלם ששאול כך חשב,אולי מתוך הכרות עם נביאים אחרים, והבנתו שהמתת מועילה לנבואה.
מה שברור שאת שמואל לא הכיר היטב.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2004 21:03 |
|
| |
בכל מקרה גם הנבואה וגם הענין של צדקה תציל ממות זה לא קשור כי מה שהצדקה מצילה זה לא בגלל "פדיון".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2004 23:11 |
|
| |
אולי אפשר ללמוד מכאן-מסכת ברכות י:"הרוצה להנות יהנה כאלישע ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי"
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 01:39 |
|
| |
מיימוני,
איפה ראית שתוקנה הודעה בזכותי? לא רק שלא תוקנה, אלא הכותב אינו רואה שום פגם בפרשנותו, והוא עומד בשלו. זכותו!
קעלעמר,
התואיל להביא מקורות שיאששו את פרשנותך?
להעמיד דברים על דיוקם , ולנפץ הפצת בדיות, פירושם לגלוש מעבר לכל פרופורציה? היתה לי בעיה עם היומרה שלך להתאים את פרשנותך לדברי הרמב"ם, ויותר מזה יש לי בעיה , עם דברי ההבל עליהם אתה מתעקש, שנראים בעיניך הגיוניים.כשאתה מפרש כיד הדמיון הטובה עליך את המושג עושר, כממון. ההגיון "הבריא" שלך הופך את הנביא , שליח האל, הדרגה הנעלה ביותר אליו יכול להגיע אדם באשר הוא אדם. לאדם פחות שהמעלות אליהן הגיע תלויות במידת רווחתו הכלכלית, שמפה ועד להפיכתו לנבל ברשות התורה, הדרך איננה ארוכה, ואך מתבקשת.
"....ועשיר" – הוא ממעלות המידות, רצוני לומר ההסתפקות, (ג) מפני שהם קוראים המסתפק – עשיר. והוא אמרם (ד) בגדר (ה) העשיר: איזהו עשיר? – השמח בחלקו, רצונו לומר: שיספיק (ו) לו במה שהמציא לו זמנו(ז), ולא יכאב(ח) במה שלא המציא לו...." (ש"פ פ"ז)
ג – שמסתפק במה שיש לו
ד- אבות פ"ד, מ"א
ה- בביאור המדויק של המושג עשיר
ו- שדי לו
ז- שגורלו ומזלו הספיקו לו
ח - ואינו מצטער. "ובהסתפק האדם במה שיש לו ובדבר הכרחי, ולא יתאווה אל המותרות, כמו שביקש יעקב "בגד ללבוש וחלם לאכול"
ובהלכות יסודי תורה פ"ז, ה"א מונה רבינו רק חכם וגיבור, ועשיר לא נזכר שם- מפני שגבור " המתגבר בדעתו על יצרו תמיד" הוא גם מסתפק במה שחננו אלוקים ויש לו, ואינו חושש ואינו מצטער על מה שאין לו
"...היות היסוד אצלינו ההתכוננות והשלמות במידותיו ובהגיניות בהכרח, הוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, ובחיבור הגדול (הלכות יסודי תורה פ"ז הל' א,ב)....(מו"נ חלק ב פל"ג)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 02:04 |
|
| |
איקא
ה"גלישה" מוסבת על הסיגנון ועל הקנאות הקדושה.
את בפרשנות דרשנית מעוותת את הפירוש המילולי .
הרי גם הפירוש בפרקי אבות הוא דרשני.
עושר הוא לא דבר שלילי . ביחוד אילו שמת לב כדבעי, אני בפירוש דברתי על עושר המביא לרגיעה נפשית ולא על איש עסקים המרבה נכסים ומרבה דאגה.
נביא לדעת הרמב"ם חייב להיות מושלם בכל המידות הטבעיות.
אדם בטוח בעצמו =גיבור.(איך תסבירי את זה?)
אדם רגוע שאינו נזקק לאדם ,ולרדיפה אחר פרנסה,=עשיר (כרבי בשעתו)
שמח מעבר לרגיל ,אשר מושג לפעמים באמצעים חצונים כמו מוזיקה וכו'
והדברים פשוטים לכל מעין.
מתבודד= ,אין הכונה דוקא לצורה הברסלבאית, אלא היכולת להתרכז ולמצוא את יחודו .
1) מה מתוך כל זה משפיל את הנביא ? השד יודע!
2) פרשנות לרמב"ם עם כל הכבוד לא מחייבת צטוטים(מקורות)
אשר גם בהם ניתן לדון. אלא בחינת דבריו עצמם.
3)דוקא הרמב"ם לשיטתו שהבריאות וההנהגה הטבעית היא דרך ה' ,גם העושר( לא לשכוח הרוחה הכלכלית, ) יכול להיכלל בזה . ומי שחווה בחייו מצוקה כלכלית ודאי יכול להבין זאת ברוגע ובלי התלהמות.
ובכדי שדברי יובהרו אמשול לך משל פשוט.
הנביא יושב וזקוק ללחם ולפרנסת ביתו, האם יוכל להביא עצמו למצב הרוגע הנדרש?
ואם הוא זקוק עכשיו לנבואה ואני נותן לו את צורכו ליום יומים אני מאפשר לו את זה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 03:00 |
|
| |
קלעמר,
במחילה ממך, לא אחזור על כל ההישתלשלות שגרמה לי לגלוש לסיגנון הבוטה.
אתה עומד על כך שמשמעות העשיר שמפורשת על ידי חז"ל, וכל חכמי ישראל , כולל דברי הרמב"ם בש"פ, במשנה תורה, ובמו"נ - מעוותת את הפירוש המילולי? ואתה מעמיד את פרשנותך מול פרשנות התורה .
עושר הוא לא דבר שלילי כשהוא בא לאדם/נביא/ חכם באופן טבעי. לא מצאתי אף לא אחד מהנביאים או מהחכמים, שחיו בתנאי חיים מחפירים , שהתלוננו על מצבם, אלא ההיפך, רצו לתת להם והם סרבו לקבל, היתה להם רגיעה נפשית כדבריך לעבוד את ה' באין מפריע.
לציין את כל חז"ל בשמותם שלא התמזל מזלם כרבי – ועבדו לפרנסתם? מי כמנקה ארובות, ומי כשואב מים, ומי כפחמי, ומי כסנדלר, ומי כלבלר, וכו', כולם היו שמחים בחלקם – עשירים. שמעת מהם פעם שלא היתה להם רגיעה נפשית לעבוד את ה' בשל כך?
נביא לדעת הרמב"ם חייב בשלוש מעלות הכרחיות שאותן הוא רוכש, בעמל רב. והן לא טבעיות לנביא בפרט, או לכל אדם בכלל,ההיפך אדם צריך להתגבר על טבע נפשו, כדי להשיג מעלות אלה.
גיבור הוא אדם הבטוח בעצמו? גיבור הוא הכובש את יצרו, הוא אינו בטוח, אלא מתגבר . גם הנביאים הגיבורים שכיוונו כל כוחות נפשם להכרת ה' לא היו מושלמים מבחינת מעלות המידות כולן, וזאת משום שהדבר הוא בלתי אפשרי.אף לא אחד מן הנביאים היה מושלם, למרות זאת עומדת התורה על כך שעשיר שהיא מעלת ההסתפקות היא הכרחית לנבואה.
מה שמשפיל את הנביא בצורה אתה מציג אותו כבר כתבתי למעלה
ובכדי שדבריי יובהרו אמשול לך משל פשוט
אליהו הנביא יושב צמא ורעב במדבר , וראה זה פלא העורבים דאגו לו , והביאו לו את הרוגע הנדרש!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 03:17 |
|
| |
ראי
אם "ירידה" שאני יורד על עצמי, הופכת לפגיעה בך. חיי ראשי שאיני מבין אותך.
ואחר הכל, אם לתחושתך פגעתי בך ,אני מבקש את סליחתך קבל עם ועדה.
לא היתה לי כונה לכך וגם לא עשיתי זאת.
באופן מפתיע הפרשנות שלך לא כל כך רחוקה ממה שאני מציג ,
הדגשתי חזור והדגש שגם אני אין בכונתי לעשירות מטרידה.
ובודאי גם עושר כפשוטו חייב להיות שהעשיר יסתפק בכך ולא ירדוף אחרי המאתים.
וגם את מבינה שלחץ כלכלי משפיעה על מנוחת הנפש הנדרשת.
מכאן ועד לפרש אותי ללא מקורות.. שאני משפיל את התורה ואת מוסד הנביאים,הדרך ארוכה.
ואגב דברי הרמב"ם אינם מוחלטים שהרי היו מהנביאים שהתנבאו מתוך עצב וכו' אלא הרמב"ם דבר על התכוונות הרצויה מצד האדם, אבל בודאי שיכול ה' להתגלות לענים מרודים ועצובים. ואפילו לכאלה שאינם כובשים את יצרם ,כבלעם.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 03:35 |
|
| |
קעלעמר,
האם ירדת על עצמך ולא חשתי בכך? חיי ראשי שלא הבנתי אותך, האם תגובתי האחרונה הביעה איזה סימן לזה שנפגעתי, באמת שלא היתה לי כוונה לכך.
בכל אופן, לחץ כלכלי אולי משפיע על אדם בדרגתך או דרגתי, לא על הנביא.
מי מהנביאים התנבא מתוך עצב? חדש לי
זה שה' יכול להתגלות אצל מאן דהו, שיהיה עני, רשע, איש זימה, אוכל נבלות, בועל נידות ,ואפילו בועל אתונו, זה ברור, השאלה היא האם לכל מי שנגלה אליו ה' הופך אותו לנביא!
לבן הארמי היה נביא? אבימלך מלך גרר היה נביא? הגר היתה נביאה? מנוח ואשתו היו נביאים?
תוקן על ידי - איקה - 20/07/2004 4:07:25
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 03:46 |
|
| |
מתוך עצב, ירמיהו.
נביא גדול ממשה, בלעם.
תוקן על ידי - קעלעמר - 20/07/2004 3:48:27
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 04:03 |
|
| |
ירמיהו מתוך עצב? נא להביא מקור בבקשה.או שזו גם ההתרשמות שלך והפרשנות שאתה נותן למצבי רוחו של ירמיהו?
בלעם נביא גדול ממשה? ההממ... איך הגעת למסקנה הזו? ואיך זה בא לידי ביטוי במעשה? במילים אחרות, מה הוא עשה בשביל מדינה?
אני דווקא יודעת שמשה הוכתר כרבן כל הנביאים, שאפילו משיח לא יהיה גדול ממנו.
בכל מקרה קצת לא הגיוני שהנביא הגדול כדבריך,יגמור את חייו בצורה שהוא גמר.
תורה מה תהא עליה?
לילה טוב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 05:08 |
|
| |
איקא
בבמדבר רבה (פרשה יד ד"ה כ ובבוא משה), כך:
"'בבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו' תני (דברים לד) 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה' - בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה. ואיזה נביא היה להם כמשה? זה בלעם בן בעור,
כמובן שאני הפרזתי מעט, וכתבתי בטעות שהיה גדול ממשה ולא היא אלא כמוהו. אבל לגבי מה שכתבת זה מספיק.
ירמיה
מסברא- לא נראה לי שהתנבא על החורבן ובזמן החורבן מתוך שמחה.
כמו כן יונה הנביא קבל נבואה מתוך חצי עלפון וחרון אף.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 11:51 |
|
| |
המלצתי לחזור לעניין הפדיון והפתקא
ראיתי אמנם הרבה זלזול בעניינים אלו ונותר לי אלא לשער כי כמקולליהם כך הם, נולדו במקום בו לא הייתה חשיבות לעניינים אלו ולכן מזלזלים הם בזה. שכחו רק המזלזלים כי יצאו כנזופיהם, פאנאטים וחשוכי דעת להבין ולהשכיל במה שלא השכיל אביהם ללמדם.
ולעניין הפתקה והקוויטל
לאורך האשכול הובעו שוב ושוב אי הבנות, איך יכפר אדם על מעשיו עם פדיון נפש. ובכן, מה עם עניין הקרבנות לפני ה'? מה עם צדקה תציל ממוות (שהוזכרה צדקה זו כאן באשכול)?
נעמו דברי הדורש טוב שאמר, כי הנתינה לצדיק היא כלצדקה והצדקה מצילה מן המוות.
אולם הגיחוך גואה ועולה, וכי הפדיון הניתן לרב הוא ע"מ לכפר על העבירות? מאין לכם דרשה זו? יש כאן מישהו שראה זאת במקורות החסידות?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 12:38 |
|
| |
יסלח לי קרני ראם על הסטייה החוזרת, ומבחינתי אפשר למחוק את דבריי שלי, ובמקביל את דבריו של קעלעמר שאינם קשורים לנושא האשכול,
קעלעמר,
מקצת המאמרים בחז"ל, המבדילים ביו נבואת משה ונבואת בלעם הקוסם
המאמר בספרי (דברים פיסקא שנז ד"ה (י) המובא גם בבמדבר רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה כ), "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כז( ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו",
והמאמר במדרש רבה (במדבר פרשה יד פסקה יט), נשמע כאילו היה בלעם נביא, "ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו תני (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה ואיזה נביא היה להם כמשה זה בלעם בן בעור אלא הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של ...".
את הסברת שהיה קוסם, אך השם נביא אינו אלא "השאלה", גם בפירושו למשנה (הקדמתו לפירוש המשניות), כותב הרמב"ם "ויהיה הגון לה, כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המדות, כאשר העיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גבור ועשיר (שבת דף צב.). ויתרונות רבות בזה העניין, אי אפשר לכנוס אותם יחד, והדבור בהם והראיה על כל אחת מהם, בפסוקים מספרי התורה ובדברי נביאים, ויצטרך לעניין הזה ספר בפני עצמו, ואולי השם יסייענו עליו, עם מה שראוי להתחבר לעניין ההוא".
בבבלי (סנהדרין דף קו עמוד א), "ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחילה נביא ולבסוף קוסם".
מקורות בהם נאמר במפורש שלא היה נביא אלא קוסם:
הרמב"ן, (במדבר פרק כב פסוק לא): "ויגל ה' את עיני בלעם - מזה הכתוב נלמד כי בלעם לא היה נביא , אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית המלאך כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע (מ"ב ו יז) והגר המצרית (בראשית כא יט) , ולא יאמר כן בנביאים, וכך קראו הכתוב (יהושע יג כב) בלעם בן בעור הקוסם. ומה שאמר הוא (פסוק ח) כאשר ידבר ה' אלי, יקרא ידיעתו העתידות בקסמיו "דבר ה'". אבל לכבוד ישראל בא אליו השם בלילה ההוא, ואחרי כן זכה לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ובסוף עלה למעלת מחזה שדי (להלן כד ד טז) , והכל בעבור ישראל ולכבודם. ואחרי ששב לארצו היה קוסם, כי כן יקראנו הכתוב במיתתו (יהושע יג כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, וחלילה שישלחו יד בנביא השם. וכך אמרו במדרש במדבר סיני רבה (כ יט), בלעם נזקק לרוח הקדש, וכשנזדווג לבלק נסתלקה ממנו רוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחלה, לפיכך צווח רם הייתי והורידני בלק".
האבן עזרא,(במדבר פרק כב פסוק כח): "ויש מהם אומרים, כי בלעם נביא היה. והאמת, כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל, כי קוסם היה, וכן קראו הכתוב. וי"א, כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות. וזה טעם ואשר תאור יואר (ו). והנכון בעיני, כי היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו. ובבא הרעה אל המקולל. יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים, כי בעבור קללתו באה הרעה".
הרלב"ג, (מלכים א פרק יג פסוק יח): "וידמה שכמו שהשרה הש"י השכינה על בלעם בעבור ישראל, ואע"פ שלא היה נביא כ"א קוסם".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 13:00 |
|
| |
קרני ראם
אבקש את סליחתך על הסטיה מהאשכול .
אגב אם איני טועה אני הוא זה שפירשתי שהפ"נ הוא לצדקה .
יש לי מספר שאלות לשאול אותך, האם הקוויטל חייב שיצורף לו ממון?
בחב"ד למשל אם איני טועה הפ"נ הוא הקוויטל בעצמו.
ואז תשאל השאלה למה שמו פ"נ.
איקה מפני כבודו של בעל האשכול(אולי תפתחי אשכול נפרד על נושא זה או שיש כבר אשכולות בנושא) לא אשיב לך באריכות.
רק הערה קטנה, מהמדרש שהבאתי לך ניתן ללמוד שהיה לו השגות גבוהות ממשה.עיני שם היטב. אבל השורה התחתונה ברורה הוא היה נביא גם אם היה שונה ממשה, כשאר הנביאים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2004 13:16 |
|
| |
קרני ראם - אל תנגח בעמים יחדיו.
אין קשר לענין אם גדלו על זה או לא.הפוך - רואים זאת יותר בצורה אוביקטיבית.(אישית לא גדלתי על שנאת חסידים)
תשמע- בקשר לפדיון - השם אומר שזה לפדות את הנפש.ממה פודים אותה? תגיד לבד.או שתפרש אחרת.
וצדקה תציל ממות זה לא שהכסף מגיע במקום החטאים. זו שטות. אלא הזכות שהצדקה משפיעה על האדם היא גדולה ולכן ראוי שינצל אפילו ממות.
עולם חסד יבנה.
והצדיק זה לא צדקה.אלא אם כן תאמר שזו צדקה לחסידות ואז זו סתם צדקה ומה החידוש.
ואל תאמר לי שפדיון זה הרעיון שאמרתי כי השם לא מורה כך.
זה צועק השפעה נוצרית. שאם תחסיר מעצמך תתכפר.
או שאם תתמוך במוסד הכנסיה היא תכפר לך .(מקביל- "נהר המטהר מכל הכתמים")
|
|
|
|
|
