בימים אלו מלאו חמש שנים לפטירתו של הזמר-יוצר מאיר אריאל ז"ל.
אריאל לא התבלט כזמר פופולארי, ואולם, סחף אחריו קהל קטן ואיכותי של מעריצים שהתמוגגו בעיקר מהישראליות הקיבוצניקית השובבה מהולה בעברית תנכית. כתיבתו הייתה לרוב מתוחכמת ונשאה אופי דרשני משהו (לעיתים אף דרשנות של טקסטים יהודיים קלאסיים).
בשנותיו האחרונות, החל אריאל במסע אישי של התקרבות לאמונה וליהדות שלו מצא ביטוי בחלק משיריו.
הכל טבעי! הכל אותו דבר!
הכל חוקים וחומר, תהליך ומוצר
האדם זה רק חי שפולט קו ישר
קולט רעיון וכופל מספר.
אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה
זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה
אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל
במילון, בתשבץ, או בדרך כלל...
אמנם לפעמים שומעים דיבור
על חזרה אל הטבע ועל ניכור
אך הטבע זה אנחנו, זאת יש לזכור,
על פי המדע אין לאן לחזור...
אבל אם בכל זאת מרגישים הבדל
בין צחוק מעושה וצחוק מתגלגל
אז ברוך השם תודה לאל.
ב.
ועוד על פי המדעים
נוצרו העולם והחיים
על פי נסיבות ותנאים
שנתהוו מן הסתם.
מן הסתם, מה זאת אומרת?
שהתרחשו בשרשרת
שלא מתחילה או נגמרת
אקראית, מאז ומעולם...
סתם שוטטו להם כמה חוקים,
כמה חוקי טבע חצי זרוקים,
- איך הם הגיעו לכאן בכלל? -
סתם שוטטו להם בחלל.
והנה עולה ממש לקראתם
עוד קבוצת חוקי טבע, גם כן סתם,
ואם כבר אז כבר התחברו הקבוצות
והיו פיצוצים ושלל ניצוצות.
... כך סתם פגש חלבון את חלבון
בחום היפה, באור הנכון
ומהם יצא חלבון עם כשרון...
והתכשיט כבר יודע לעשות חשבון!
(סתם)
ואני מסתובב לי מלא תכניות,
מלא כוונות, עתיר תרבויות,
מלא חשיבות, שואף משמעות -
ואומרים לי שכל זה מן הסתמיות...
קצת מעליב, מאוד מעציב,
על סתם אני לא הייתי שם כל כך הרבה תקציב!
ועוד עם סרח העודף, זוהמת השארית,
נידופת קרינה עם אימת האחרית...
כן יש בעולם הזה סתם וסתם
וסתם וסתם שהראש נסתם
ונתקע במרקע של איזה מדען, אפס, ממלמל
"אם ירצה השם" - ועוד סתם מתנצל...
אך כל עוד בעולם יש עיקר וטפל
ויש עוד כוח להבחין בהבדל -
אז ברוך השם תודה לאל.
(עד מתי אהובתי ניגרת עוד ניגרת על סלע הלב
מתי כבר תימס האבן תימס האבן ויפרוץ כאב... כאב...)
ג.
אומרים גם שהמדעים
עוד מעט קט והם מגיעים
לפענוח סוד החיים
וכל סודות היקום.
אבל על קו האינסוף
הם יעמלו לקלוף ולקלוף,
בלי הרף לחצוב ולחשוף,
והנקודה, היכן היא תקום?
כמה ספרות אחרי הפסיק,
כמה שנות אור שופך כל חלקיק,
קרן תשלח, תפתח עדשה,
ליד הניגלה - סתומה חדשה...
תאיץ במחשב, עודך מגשש
וכל דבר ביד ממשש.
אז עד איפה אתה יודע, עד היכן אתה מבין,
עד לאן אתה רואה - ומשם אתה מאמין...
גם אם לא תודה, חסר ענווה
תראה לאן תקעת את האהבה:
מצמיד אלקטרודות, אפילו מזמין
שתגלניות להרצות בוועידות למין!
האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים...
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול -
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול...
האמנם יצא האדם מן הקוף?
מתי כבר ואיזה יצור הוא מעצמו ישלוף?
דרך אגב, לא רואים כאן אדם שייתן
כבוד כלשהו לאיזה קוף מזדקן...
אבל אם אתה עדיין מתפעל
איך הולך על חבל איננו נופל -
אז ברוך השם, תודה לאל,
ברוך השם, תודה לאל.
נשלח ב-19/7/2004 21:15
'נשל הנחש' הוא אולי השיר המוכר ביותר של מאיר. יש בו בין היתר ביטוי למתח בין עולמות שונים שביניהם נקרע האדם, הרצון להחליף זהות ותרבות וכמובן הנטייה האנושית לפספס את עת הרצון.
נשל הנחש
שוב אני מוצץ גבעול
תחת גשר מט לנפול
כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת
שוב אני מתחיל לשאול
מה לרצות מה לאכול
כשהנמלה העניינית אותי מודדת.
אחת לאיזה זמן מוגבל
אני נשמט אביון ודל
ממירוץ הכרכרה המשקשקת
נפלט משציף מעגל
כמו שוקע תחת גל
כשההמולה הסחרחרה אט מתרחקת.
ואבא תמיד אומר
תעזבהו יום יעזבך יומיים
העגלה נוסעת אין עצור.
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.
צולל חופשי ללא מצנח,
לכל הכיוונים נפתח,
והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת,
כך שבינתיים אני נח,
כך כמו שאני מונח
כשהתאוצה שמעלי שוב ושוב דורסת.
עני ורש ומרושרש,
מביט בנשל הנחש.
לו רק יכלתי גם אני כך להגיח.
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע.
אך אבא בשם אומרו
"תעזבהו יום יעזבך יומיים" -
העגלה נוסעת אין עצור
לא קפצת עליה היום
חלפו חודשיים
והנה נשארת מאחור.
וגם היתה לי בחורה
קצת פראית קצת לא ברורה.
אך לא הגיע לה שאשתגע -
אז במכונית שכורה
הרסתי לה את הצורה
ועכשיו אני מתגעגע.
ולך תצא מזה עכשיו,
איך תצא מזה עכשיו,
מוצץ גבעול מתחת איזה גשר
מי צריך אותך עכשיו?
מי בכלל זוכר אותך עכשיו?
לך תתחיל למצוא שוב את הקשר.
ואבא חוזר ואומר:
"תעזבהו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שעתיים
והנה נשארת מאחור.
אבא חוזר ואומר:
"תעזבהו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שנתיים
והנה נשארת מאחור.
אבא חוזר ואומר:
"תעזבהו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שעתיים
והנה נשארת מאחור.
כן, אבא חוזר ואומר:
"תעזבהו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שתי דקות והנה נשארת מאחור.
נשלח ב-19/7/2004 21:37
וקצת ענייני דיומא לימי בין המצרים.
חית הברזל
תקופת המתכת עידן הברזל
מזכיר לי חיה מחזון דניאל
חית המתכת חית הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל
בשנת אחת לבלשאצר מלך בבל
חזון בחלום ראה דניאל
ותעלינה ארבע חיות גדולות מהים
וכל חיה מסמלת מלכות בעולם
והרביעית שונה ומשונה מקודמותיה
מפחידה ואימתנית ותקיפה בתנועותיה
עם שיני ברזל אוכלת וגורפת
והשאר בציפורני נחושת דורסת
ועשר קרניים לה והקטנה מתוכם
צומחת וגדלה וצצות בה כעיני בני אדם
ופה מדבר גדולות מתרברב
סופה להתקטל ולהתחרב
חית המתכת עידן הברזל
מזכיר לי חיה מחזון דניאל
תקופת המתכת חית הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל
כל המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת
כל השפיצים האלה בגראפים
ברזל כתנין מתכת כפרד ברזל כציפור
מתכת ג'יראפה
ברזל מצופה מתכת ערמומית
מוזרמת אלקטרוניקה מוזרמת נתונים
פרצוף של שפחה לא עושה עניינים
עם הרשת הכי גדולה של סוכנים כפולים
כל המחשבים האלה המרדימים האלה
העוקרים האלה את אצבעותינו
מעולמנו
תקופת המתכת עידן הברזל
הזו הרביעית שחזה דניאל
בחזיונות לילה אז בבבל
האם זה עכשיו שוב מתגלגל?
גורסת דורסת הודפת הודקת
ומשווקת את זה כחופש דיבור
מוצצת ויורקת משתמשת וזורקת
עצם לתחקירני זכות הציבור
קרניים שולטות רחוק עיניים בכל מקום
פה לא מפסיק ללהג
אומר מה לרצות מה לחשוב
מה להיות מה לעשות
ואיך להתנהג
והמונים המונים חצי אוטומאטים
הלומי פטישוני כסף סמויים
אצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים
עטופים במגילה של תנאים וזכויות
מסוממי קדמה והתפתחויות
לעבוד בלי דעת ולשרת
לשמש ולשמן את
חית המתכת חית הברזל
לכל מקום יגיעו יונקותיה
שלטון המתכת שלטון הברזל
בני אדם טיפות של דם בקסקסיה
מקובל שהרביעית היא רומי
מקובל שרומי היא אדום
ממש כך או באופן סימלי
יש די הרבה מרומי היום
כל הקולוסיאום הכל עולמי הזה
על חלונות ההצצה אל הזירה
המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף
ודם מציף את תת ההכרה
תחליף תחנות תמיר ערוצים
תשוטט כאוות נפשך בעולם
תחשוב שאתה מחוץ לכל זה
זה לא נוגע לך זה שם
אבל בינתיים בעצם מה שקורה
זה שאתה עוד אחד שיורה ויורה
מתרגל לחסל בלחיצת כפתור
חית טרף גלדיאטור
תקופת המתכת עידן הברזל
מזכיר לי חיה מחזון דניאל
חית המתכת חית הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל
חזה הוית באדין
מן קל מיליא רברבתא
די קרנא ממללא
חזה הוית עד די קטילת חיותא
והובד גישמיה ויהיבת לידת אשא
אתכרית רומי אנא דניאל
וחזוי ראשי
יבהלומנני...
נשלח ב-19/7/2004 21:47
את דברי מאיר על השיר האחרון בראיון שנערך עם הצאת הדיסק, ניתן לקרוא כאן:
מרגש במיוחד השיר 'מודה אני', שיצא לאור רק אחר פטירתו הפתאומית של מאיר.
מוקדש לישרן
מודה אני
מודה אני,
לפניך ולך,
על כל החסד והאמת,
והטובה והרעה והטובה,
שעשית עמדי ועם בני ביתי.
ועם קרובי וידידי,
ועם בני עמי ועם ארצי,
ועם כל העולם והאדם,
אשר בראת.
בלאט חרש חרש,
אט אט טופפות,
עתידות עתידות לקראתנו.
ואת מחייכת, אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר.
את צוחקת, אלי,
מתוך, מתוך השינה.
נשלח ב-19/7/2004 21:56
בזר פרחי המילים,קטפתי לי כותרת:
"האדם חץ שלוח אל לב החידה
אשר משתוקקת להיוודע.
ריבואות נקבים מנסים, מנסים,
אבל רק דרך נקב אחד נכנסים...
והמדע הוא רק נקב אחד מרבים
חותר וחופר ניצוצות ושבבים.
אך כשלהוכיח איננו יכול -
אז בכח הוא הולך את הרוח לכבול... "
אוי לו לדור שאיבד בעל תפילה כזה מקרבו.
נשלח ב-19/7/2004 21:58
ועוד קצת ענייני דיומא - אגדות החורבן. שיר זה הוא למעשה סגירת מעגל (וסגירת הדיסק) אותו פותח חיית הברזל דלעיל, וד"ל ואכמ"ל.
פה גדול
טיטוס, טיטוס - פה גדול
סחה הגמרא -
בחרבו שיסף
את פרוכת המסך,
גלל קלף של תורה,
זממו עליה ביצע,
עשה מעשה בפרוצה.
טיטוס, טיטוס - רברבן,
שחה הגמרא -
את כלי יקר,
בפרוכת הוא צרר,
הפליג עם השלל,
ויתנשא עליו גל.
טיטוס, טיטוס - פה שחצן,
שחה הגמרא -
אז לשון חרץ:
"אלוהיכם גיבור בים.
נרד ליבשה -
נראה אותו שם..."
טיטוס, טיטוס - צפצפן,
שחה הגמרא -
רק לחוף ירד,
בא יתוש בעד חותמו,
אכל לו את כוחו,
שבע שנים עד מותו.
טיטוס, טיטוס - מללן,
שחה הגמרא -
את מוחו פצעו,
מצאו יתוש בגדל גוזל,
שפתיו של נחושת
וציפורניו של ברזל...
נשלח ב-19/7/2004 22:11
ועוד קצת על האדם שיסודו בעפר.
הבנאדם אינו אלא
א
הבנאדם אינו אלא
חתיכת בוץ מתוחכם.
כיצד, מהו בוץ?
- עפר ספוג רטיבות.
כך גם הבנאדם:
עפר הארץ,
שנאמר, כי מעפר אתה ומעפר לוקחת -
ספוג כל מיני נוזלים למיניהם.
רק מה, מתוחכם...
תחום ומתוחם,
בדופן שעיר וחלק למחצה,
אטום וחדיר לסירוגין,
ויש לו דמות מסויימת,
וצורה מושלמת, וזה
מתוחכם...בשביל בוץ
זה מתוחכם שכן,
סתם בוץ, כן, סתם בוץ -
צורה לו.
ב
בוץ שמתייבש מתפורר,
של אדמות קלות מעצמו.
של אדמות כבדות -
יש גושים שלא תפורר
עם פטיש של חמישה קילו.
אבל אף גוש כזה לא ייקח את עצמו
למסבאה הקרובה ויזמין
כוס מים קרים להדביק, נניח
וקופסת קמח שיפון להריח.
איפה...רק תעבור עליו
עם הדיסקוס ההידראולי-פניאומטי הבי-דיוטי
של שיניצקי, ואתה עושה ממנו
מצע זרעים. מה יש לדבר:
בוץ שמתייבש - מתפורר.
ג
וגם בנאדם שמתייבש מתפורר,
רק מה, מתוחכם...
עטוף ומעוטף, או תחום ומתוחם בתוך ארון,
ונותן את עצמו להמון
חתיכות בוץ קטנות ומתוחכמות גם הן,
(אמנם הרבה פחות ובכל זאת...)
ועוזב שלד לצחוק אחרון,
שנאמר, צוחק ומי שצוחק אחרון,
ואחרון צוחק רק שלד.
צוחק מי שצוחק, אמר הילד.
ויש לו מציבה, וכתובת,
וזה - מתוחכם...
שכן - סתם בוץ, איזו מציבה יש לו?
איזה כתובת?
אם כן כבר אמרנו:
הבנאדם אינו אלא
חתיכת בוץ,
מתוחכם.
נשלח ב-19/7/2004 22:18
אךךךךךךך ממללא ממללא ,
עשית נחת רוח למאירק'ה שם למעלה ...
דרך אגב , היום שנים לאחר פטירתו פתאום מאוד מפרגנים לו עושים הופעות לזכרו , ואפילו הקדישו שיר אחד (לפחות) לזכרו .
יהי אשכול זה נר לנשמתו .
נשלח ב-19/7/2004 23:22
השיר של אהוד בנאי
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זהו זמן שגעון
מהומה עד אין קץ
ובכל רגע חדש
פורענות לא עלינו
והכל חי ברשת הכל מתפוצץ
ובאופק אחר על אותו דף גמרא
יושבים כל הלילה אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס ברוח
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר
זה סיבוב הופעות מקומי
אתה יודע
אותו שיר כאב הולך וחוזר
ובאופק אחר
סביב שולחן השבת
יושבים כולם יחד
גם אתה ואני
שלוות עולמים
פרדס חנה-כרכור
אקליפטוס בודד
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך
אף אחד לא אומר כבר
הנר שלך מאיר עדיין בוער
ובאופק אחר אחרי הופעה
נעביר בסיבוב זר קוצים ריחני
שלוות עולמים
פרדס חנה כרכור
אקליפטוס ענק
שורק בלוז כנעני
מאז שעזבת הרבה השתנה כאן
הנר שלך מאיר עדיין בוער
ואגב מאיר אריאל ואהוד בנאי, האם העובדה שהחיפוש היהודי שלהם מדורג , חלקי במידה זו או אחרת מעיד על שינוי בתמונת העולם היהודי כולו.
דהיינו האם יש לראות פה דפוס שהפך לגיטימי?
האם יהדות דתית חלקית , מלאת התבוננות רוחנית וצריכה סלקטיבית היא מודל חדש במקומותינו?
נשלח ב-20/7/2004 00:34
ממללא,
ואיך אפשר בלי שיר כאב:
שיר כאב, עובר ושב
איזה מזל אני שר עכשיו
שיר כאב כל פעם חוזר
אז אני שר עכשיו - אולי זה עוזר.
תפסה לה צעיר ערבי משכיל
דווקא אחד שהיכרתי
אפילו ראיתי איך זה מתחיל
לילה אחד השתכרתי
הרגשתי איך שזה זוחל לי
מתחת לרגליים,
ואיך שזה אוכל אותי
עד קצות הציפורניים.
טוב אני לא יכול להקיף אישה
שלוש מאות שישים וחמש מעלות
תמיד תמצא לה סדק צר דרכו
היא יכולה פתאום להתגלות.
לעובר שב בא ולוקח
כל מה שהיא רוצה לתת
היא רק חוטפת לעצמה
עוד רגע אחד רוטט.
כאב, עובר ושב...
צעיר ערבי משכיל
עד קצות הציפורניים
צעיר ערבי שמסתכל ישר בעיניים
מורה באיזה כפר במשולש
משתתף בבימת חובבים מעורבת
במועצה האזורית שלנו
המעורבבת.
היא ואני יוצאים כבר
די הרבה בעצם
איפה היא איפה הפוליטיקה
היא עוד בכלל מוצצת [אצבע, היה מאיר מבהיר בהופעות].
משוגעת על תיאטרון
היא רק לא אחת מאלה
אבל אם יש איזה חוג בסביבה
אז למה לא אפילו עם אלה -
כאב עובר ושב...
היתה הולכת למפגש
פעם בשבוע
וחוזרת עם איזה דש
באופן די קבוע
עם איזו התנשמות
עם איזה סומק על הלחי
מבטה החי היה דוקר אותי לבכי.
היא הזמינה אותי למסיבת השליש
הם הציגו תרגילי קשר
בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר
היא ענתה לו קשת.
היה באמת תרגיל יפה
הרבה מחיאות כפיים
צעיר ערבי שהכרתי
מסתכל בעיניים -
כאב עובר ושב...
אחרי המסיבה הוא הזמין אותי ואותה אליו למרפסת
שתינו קפה שתינו קוניאק
אימו מדי פעם נכנסת
הוא דיבר על תיאטרון
כאפשרות של גשר
"אפשר להגיע להבנה!"
היא ניגשת אליו נרגשת.
הסתכלתי לפה הסתכלתי לשם
לכל הכיוונים הסתכלתי
ולאן שלא זחלתי
בשתי עיניו נתקלתי.
לא יודע מה הוא רצה בעצם להביע
אני רק המשכתי את עצמי
בקוניאק להטביע.
כאב עובר ושב...
אי שם במרחב
נבחו כלבים לירח
זזים אמרתי מאוחר
חכה אמר מה אתה בורח
אולי תישארו ללון אצלי
הציע במפגיע
אתה הרי כל כך שתוי
אמרתי לו נגיע
לאן תגיעו הוא אמר
מביט בי בעיניים
החזרתי לו מבט
זרקתי ירושלים
זה לקח לו קצת זמן להביא חיוך
הוא לא הזיז עין
אחר כך הוא דיבר אלי
ישר אל תוך היין
בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית
יושב ערבי עם נרגילה
אפילו אם זה מתחיל בסיביר
או בהוליווד עם הבה נגילה
אמרתי לו ביידיש היא שופטת בינינו
בתוך בועת שתיקתה שוב נתקלות
עינינו.
כאב עובר ושב...
נשלח ב-20/7/2004 00:39
וגם זה שיר חובה באשכול הזה:
מדרש יונתי
שאלו על לב ירושלים
שאלוה לשלומה -
אבנים בלב ירושלים
כיכר השוק הומה.
בשקרים ועוול מתעטפת
לרגל מלאכת החומה
אך מבעד לצעיף נשקפת
עירנו עירומה.
שלא רודפת צדק צדק
לא רוצה שלום
כי אין שלום בלי צדק
- רק למה באנו הלום?
- החלמנו חלום?
- הניקץ היום?
יונתי שוב בחגווי הסלע
מרטט הנץ מעל -
ובסתר מדרגה לבלע
נפער פי הנפתל
זה - ארצות הים מאחורינו
אנחנו תשוקתם.
זה - הארצות שמסביבנו
אנחנו זימרתם.
זו - אותה השיירה בדרך
הפונה לים.
דולק בעקבותיה מלך
מרוח בדם,
מידבר, חייתו - גם,
עלינו הם כולם.
איך ירושלים מתיפיית
ורוקדת ברבים -
משתתפת בטח משתפשפת
עוטיה על עדרים.
שאלו בפילפולי שריה
לא שיעור ולא קומה
רק גפרור חסר בחצריה
וכל חצר הומה.
וכבר היינו בתנור,
עכשיו על המחבת.
מתפמפמים כבוד שכור,
- מתפצפצים מעט,
- נשרפים כמעט,
- נצרפים לאט.
מה לך כל כך נמרץ שלוח
להתגרד על הסכין?
די כבר תן גם לסכין לנוח -
כן, רד מהסכין.
ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות
שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות?
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה
בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
ולמי תמכור את שדך בשנת שמיטה
או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה?
ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית
בעוד האדמה אשר תחתיך כשפחה נשבית?
בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח -
גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך
הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד -
מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר?
מתורגלות לשמוט?
הוא מאמא מאמא אדמה
הו מאמא אדמה.
הוא מאמא מאמא אדמה,
- אדמה אדמתי!
- עד מותי!
עד מה אדמ- תי.
אל תעוררו ואל תעירו
שנאה שלא תחפץ.
רק תצא אותה כבר לא יחזירו
לא רב לא שר לא שץ.
