הבנאדם אינו אלא חתיכת בוץ, מתוחכם

אחד מאלה ש'רדפו' אותו הקדיש שיר לזכרו:

בלוז ליהודי הנודד/ י.ג

אתה קוטף אותו
הוא לא בוכה
אתה לא מרגיש אשם
שם אותו בצנצנת
עם קצת מים והוא
ישר שולף שורשים
ומתחיל לטפס
ירוק סגול
כצבע פניו
של חסר בית שתוי
צבעים לא בריאים
שמוכנים לסבול
מסרבים לנבול.

אתה יכול לתקוע אותו
בנתניה או בהונגריה
לא משנה לו איפה הוא
לא אכפת לו למה הוא
יהודי נודד
לא מבקש הרבה
אבל אחרי שנובלים
ורדים ונרקיסים
תראו אותו צוחק
איך הוא עדין עומד שם
סגול וירוק
וצודק.

גם וגם ,
הבה לא נתחיל בפסיכולוגיזציות זולות .
אשתו של המנוח העידה שהדבר פגע בו מאוד .

חוצמזה , אני אישית זוכר שרדפו אותו על התבטאות מסוימת שביטא , עד כמה שאני זוכר בהחלט דובר ברדיפה בכל קנה מידה שהוא .
ברור שטכנית מדעית הוא מת ממשהו אחר .
בבית הספר לרפואה אין קטגוריה של "מת מצער" או מכאב לב , בבית הספר של החיים לימדו אותי שזה בהחלט יכול "לזרז תהליכים" דומני שבימי בין המצרים האלו ראוי להזכיר את זה .

ולך איקה ,
אם את רוצה ללומר משהו שיש סכיוי שאפילו הדיוטות שכמוני יבינו , את מוזמנת לכתוב בלשון מעט יותר מפורשת .
יתכן שאחדים מידידנו הם פסיכולוגיים דגולים , שיודעים מה קורה בחדרי ליבו של כל אדם ואדם ,
אני אינני אחד מהם .
במחשבה שניה אולי גו"ג ידידינו יסביר למה התכוונת , נראה לי שהוא טוב בתחום הזה .
שבת שלום .

איש ציפור?

נראה לך שרציתי לרמוז למשהו שהוא מעבר לזה שאדם שיצא כנגד דעותיו של מאיר אריאל, ידע להעריך אותו בסופו של דבר? ודווקא בשל 'יהדותו'?

אישציפור,
תקפו אותו בחריפות, הדבר פגע בו, הוא התנצל והסיפור ההוא נסגר. ראיתי אותו בהופעה שבועיים-שלושה לפני שנפטר, והוא לא היה נראה כאדם שבור לב; אליולא אותה עקיצה היה, מן הסתם, ממשיך להסתובב בינינו, לכתוב ולעשן עד עצם היום הזה. מה ההבדל בין "ביקורת חריפה" לבין "רדיפה" איני יודע, ואתה מוזמן לספק הגדרה.

לגבי "הפסיכולוגיזציות הזולות", נו, אחרי שהאשמת אותי באשכול אחד גם בסתימת פיות וגם בפשיזם (אחד מחקת, את השני עוד לא) ועוד המשכת לשים בפי דברים שלא אמרתי גם כשכבר נמאס לי להתווכח, הרשיתי לעצמי לעקוץ אותך קלות. אם אתה מנצל אשכול זיכרון לאדם כדי "להכניס קטנה" לקבוצה שאיננה אהודה עליך, אל תתפלא אם תותקף. למרות זאת, אם אתה מרגיש פגוע עמוקות הריני מתנצל בפניך.

אקדמאי,
אני שמחה "להוציא" אותך במשהו ...

אי"צ,
כשאדם מתבטא באופן פוגעני כלפי אחרים, אל לו להתלונן על עלבונותיו שלו (אני מתכוונת למאיר אריאל, אם יש כאן איזושהי אופציה לאי-הבנה).

ובכלל,
איני מן הדוגלות להפריד בין אשה ליצירתה, אבל אני חושבת שתמיד יש צורך באיזון. ממללא בחר להקדיש את האשכול ליצירה ולא ליוצר, ונראה לי שיש לכבדו בעניין זה. הערתי לגבי האדם ומגבלותיו האנושיות באה, כדי לאזן את התלהבותי שלי מן היצירה...

שבת שלום.

טוב נלך אחד אחת ,

איקה ,
טוב , מסתבר שלא הבנתי .

גם וגם ,
לפי מה שאני זוכר הוא ביקר תופעה מסוימת ונרדף על כך . (הפרעה באמצע הופעות , והטרדה ברחוב , אינה "ביקורת בעלמא" בעיני , אם כי אפשר לחלוק בנידון דנן בשאלת גבולות הלגיטמציה של ביקורת ...)
בנוגע למה גרם למותו איש לא יכול לדעת , לי נראה שה"סיפור" ההוא פגע בו , ושמעתי שאני לא היחיד שסובר כך ...

בנוגע לענין ה"אחר" כל טענתי היתה שבדבריך שם (באשכול של רכלבסקי) יש יסוד פשיסטי , ועדין לא נתבדיתי , למרות שברור לי שאינך פשיסט במובן הקלאסי של המילה , (מה גם שבעיני זה לא בהכרח דבר רע , השאלה היא איפה אתה קובע את הגבולות המעשיים של ההשקפה הזו הלכה למעשה)
נתינת זכויות בלעדיות למדינה בקביעת גורלם של אזרחיה (שלא עפ"י דרכי הכרעה דמוקרטיות מקובלות) יש בה ממין הפשיזם .
אין בכך כדי לשלול את דעתך בהכרח , רק להצביע על עובדה מסוימת שאולי לא נעים לאדם שמן הסתם מתיימר להיות דמוקרט נאור (ותקן אותי אם אני טועה) כל כך לשמוע ...בכל מקרה אתה מוזמן להגדיר את דבריך מחדש באופן שבו דברי יתבררו כלא נכונים/מדויקים וכד' .
וגם אם לא ואתה מעדיף שלא אחזור על הטיעון הזה , ידע אותי , ואשתדל לגנזו.

אמשלום ,
עייני בדברי לגו"ג , יש גבול בין ביקורת בעלמא , לבין ירידה לתוך חייו של מישהו , אני חושב שהגבול הזה נחצה במקרה דנן , וחבל .

תודה תודה על נחת הרוח שגרמתם לי בהיותי שרויה בגולה בהעלאתם של שיריו של מאיר אריאל ז"ל מתהום הנשייה. שירים אלה ליוו אותי במשעולי התיכון ובשירות הצבאי וגם אחריו והם מעובים באינספור זכרונות.
הדיון והניתוח של הדוברים העשיר את הבנתי את השירים.


לגבי הביקורת שהושמעה על דבריו:
מאיר אריאל לא אמר את דעתו על תופעת ההומוסקסואלים בחדרי חדרים, אלא מרח אותה על לא מעט עמודים של שבועון ידוע. כשידוען מתבטא באופן חריף, הוא צריך לצפות לריקושטים, בעיקר כשבין המבוקרים היו רבים מאוהדיו הנאמנים.

איני עוסקת בחשבונותיו של הבורא יתברך, ואיני יודעת האם ההצקות קירבו את קיצו או לא.
אני רוצה להעלות נקודה מסוימת באשר לדבריו עצמם - בניגוד לכל מיני ידוענים אחרים שחשבו שזה מאד בון-טון להשמיץ את ההומוסקסואלים, דבריו של אריאל(שעמם לא הסכמתי), היו מתוכחמים והייתה בהם מידה לא מועטה של אומץ וגילוי לב: אם אני זוכרת נכון את דבריו, הרי שהתוודה על כך שהעניין ההומוסקסואלי דווקא מושך אותו ומהלך עליו קסמים וזו הסיבה להתנגדות שלו לתופעה.
האוחזים במכבש הביקורת של הנפגעים, פספסו את הדקויות.

אישציפור,
אין לי חשק לעשות גם מהאשכול הזה זירת התנצחות. לכשאפנה אענה לך באישי.

שחרית ,
אני נוטה להסכים עם דבריך .
בעיני , למרות שאני בודאי מתנגד ללגיטמציה ציבורית לגילוי עריות מכל סוג שהוא , אמירתו של מאיר לא היתה הכי מדויקת .
לדעתי היא ביטאה מאוד , אותו בדיוק כמו שהוא היה .
לא יותר מדי מחושב ופוליטי , ומאוד כנה . (אומר את הדברים כמו שהוא מרגיש מה"בטן")
וגם אני זוכר שהאמירה שלו לא היתה בסגנון של מישהו שמנותק מההוויה החברתית הזו , והיה בה מבט אנושי (גם אם לא הכי מדויק לטעמי) על התופעה .
וכאן מגיעה נקודת הביקורת בעיני .
שהחברה שכ"כ מתיימרת להיות פתוחה , דרסה בלי למצמץ עפעף
אדם שבה מתוכה והעיז להעלות הרהור אחר . (ההתנכלות המשיכה גם אחרי ההתנצלות , ורק לאחר איזה זמן נעשה סוג של פיוס) לצערי התופעה הזו די נפוצה (אני מקוה שהיום אפשר לומר את זה בלשון עבר ...) במקומותינו , ובחוגי האמנים בפרט . (דוגמא נוספת בתחום מכיוון קצת אחר: נעמי שמר ז"ל) ביקורת וחיוקי דעות , היא דבר רצוי ומומלץ בקרב אמנים , ושאר אנשים המתימרים להיות ה"אליטה האינטלקטואלית" בארץ , ולכן רדיפה שמטרתה "לקבור חי" (ציבורית) את מי שחושב אחרת , היא דבר שראוי לגינוי בכל פה , לטובת עתיד התרבות במדינה , ביחוד אם אנחנו שואפים למדינה דמוקרטית במובן כזה או אחר של המילה...
ואם גם בזהות יהודית אנו חפצים , על אחת כמה וכמה ...

גו"ג ,
מבחינתי לאורך כל הדרך זה היה ויכוח לגיטימי על דעות .
אני מצטער אם לעיתים הוא קצת חרג אל תחום העקיצות ההדדיות , ומתנצל על חלקי בכך .
בכל מקרה לגבי טענותי העקרוניות , עדין לא קיבלתי תשובה מתקבלת על הדעת .
רק לשם ההבהרה : אני לא מחפש תשובה שתשנה את דעתי , (למרות שתאורטית גם זה אפשרי) אלא תשובה שתראה שגם לשיטה שלך יש תשובות לשאלות (הלא פשוטות) ששאלתי , כך שיתברר בסופו של דבר שמדובר בשני צדדים של מציאות אחת (כפי שהמציאות באמת לענ"ד) ולא כסוג של ראשומון , בו אני (ורבים רבים החיים בארץ הזו ) לכאורה חי במציאות אחת , ואתה (ורבים נוספים החיים במדינה הזו) חיים במציאות אחרת לחלוטין ...
אני חושב שדיון כזה נצרך מאוד לחברה שלנו , ולכן מנסה לפתחו , בכל מקרה אם אינך מרגיש ש"מתאים לך" להשתתף בו ,
בודאי שאין הכרח שתעסוק בדבר . (פשוט אירעו הדברים באופן כזה , שהתחילו להתדיין על זה , וקיויתי לפתח מזה משהו ...)
שנשמע בשורות טובות .

מי שרצה לראות איך העמדה הפוליטית משפיעה על יחס האדם לתופעות אלימות, זכה כאן לדוגמה:

מי שמבין אלימות שבאה מצד מי שחש שביתו מאויים, בא בטענות כנגד אלימות שבאה מצד מי שחש שזהותו המינית וזכותו לזוגיות מאויימת.

מי שמבינות אלימות שבאה מצד מי שחש שזהותו המינית וזכותו לזוגיות מאויימת (ע"ע: הוא היה צריך לצפות לכך שיכו אותו באלות אחרי ההופעה בקמלוט) לבטח יגנו כל אלימות שבאה מכיוון מי שחש שביתו מאויים.

ואין לכך כל קשר ליחס של כל אחד מהצדדים למתנחלים או לקהילה ההומולסבית...

והנודניק אומר:

אלימות היא אלימות היא אלימות.

ומאיר אומר...


צדק צדק תרדוף

צדק צדק תרדוף
בקש שלום ורדפהו
בקש שלום ורדפהו
צדק צדק תרדוף

רודף צדק ג'ימי ודין רודף שלום
נפגשים להם בבר האדום
השלום והצדק מתחבאים באפלולית
רובצים להם אין הגה בתוך שלולית

שלולית של שיכר באפלולית של דם
או אפלולית שיכר בשלולית של דם
רודף צדק ג'ימי מנגן מפוחית
ודין רודף שלום מקיש על פחית

והם שרים איש את שלו

צדק צדק תרדוף
בקש שלום ורדפהו
בקש שלום ורדפהו
צדק צדק תרדוף

זורק דין שלום לג'ימי צדק
אתה מודע לזה שצדק זה חרוז להדק
יורק ג'ימי צדק לדין שלום
ממש כמו ששלום זה חרוז לחלום

שורק דין לג'ימי בשבילך צדק זה חדק
שיש לו רישיון לחטט לי בארון
חורק ג'ימי לדין בשבילך שלום זה שלוש
עיוור חרש אילם ושולמן ישלם

ושוב שרים איש את שלו

צדק צדק תרדוף
בקש שלום ורדפהו
בקש שלום ורדפהו
צדק צדק תרדוף

והנה הם קמים
רודף מול רודף
לגחך קלות
ולהתנדף

בשלולית אפלולית
בבאר האדום
לא פלא שצדק בורח
לא פלא שבורח שלום

והא-להים יבקש את נרדף
לא ישלים עם
לא יצדיק את
הנסחף על חף

עוד כמה זמן קשה להשיב
מי שיתייבש ילך לתל-אביב
היא תיתן לו שירותי הזיה על המקום
כמו מים בנווה-צדק צל ממגדל שלום

זה מגדל שלום על צומת הרצל אחד העם
שאגב, היו מתנגדים גדולים בשעתם...

שעוד שרים איש את שלו...

צדק צדק תרדוף
בקש שלום ורדפהו
בקש שלום ורדפהו
צדק צדק תרדוף

אישציפור,
אין לי בעיה לדון בטענותיך, אלא שאשכול זיכרון למאיר אריאל אינו המקום לכך.

ממללא,
לא נראה לי ששחרית או אמשלום הביעו הבנה לאלימות (גם לי לא זכורה התקפה באלות, אם כי אם אתה טוען שהיתה אין לי אלא לסמוך עליך). ההבנה היא להתקפה מילולית חריפה (וגם לזה יש גבולות). לי אין הבנה לאלימות, לא מצד נעלבים ולא מצד עולבים, לא מצד מנתקים ואף לא מצד מתנתקים, לא מצד הומוסקסואלים ולא מצד הטרוסקסואלים.

גו"ג,

איני חושב שהיה פה גילוי תמיכה באלימות. אני טוען שהתגובה האינסטינקטיבית שונה בהתאם לעמדה הפוליטית של המגיב.

ולמען הדיוק, באחד האירועים הכה מפגין אחד את מאיר באלה או מקל או מה שזה לא יהיה. אבל זה באמת לא הסיפור.

ממללא ,
אני לא חושב שמישהו הביע כאן מפורשות לגיטמציה לאלימות . (אני מתכוין לאשכול הזה )
בכל מקרה אני חושב שיש משהו מעט דמגוגי בהשואה שעשית , אלא שאיני רואה ענין לפתח את הנושאים האלו בכלל , ובערב יום חורבנינו בפרט...

גו"ג ,
הדעות שלי אינן הנושא , כפי שהדעות שלך אינן הנושא (לטעמי) הנושא הוא החברה הישראלית-יהודית ועתידה .
שם הדעות של שנינו (וביחוד בגלל שהן מייצגות במובן מה "מחנות" במפת החברה הישראלית ) רלונטיות מאוד .
אם יש לך ענין לדון בזה בשמחה .
כל טוב , ובשורות טובות .

ממללא,

גם אני מצטרפת לתמיהה על דבריך. איפה ראית בדבריי הבנה לאלימות?
ביקורת ציבורית, ויכוח ער ואפילו חרם צרכנים הם כלים לגיטימיים של ציבור שחש פגוע. אבל אלימות??

ביקשת לדבר על קבעונות של דעות ונתת דוגמה מצוינת בדבריך שלך.

שמא תשקול לנסח את דבריך מחדש? [מודה ועוזב וגו']