בקשר לדבריך על פיספוס הדקויות, והתיחכום שבדבריו.(אני לא ניתקלתי בדבר הגילוי שהיתה לו משיכה להומו..
דבריו של מאיר אריאל על ההומו היו מאוד לא בון טון , מאוד לא. לפני חמש שנים הלגיטימציה שניתנה להומו על ידי החברה היתה בשיאה, עד כדי קונצנזוס. מאידך, דבריו לא היו פליטת פה, או כדי לברוח מהתמודדות כתוצאה ממשיכה . לדעתי, ומהיכרותי עם האיש, דבריו נאמרו מתוך גישה מגובשת שהתבססה על ההבנה שכל אדם מועד לנפילה ,לתוך מכבש היצרים והתאוות הבלתי נשלטות ,אלא, שמחובתו של האדם לשמור שלא להיגרר אחר התאווה הבלתי נשלטת הזו כביכול, ואדרבה, אם התוודע שהעניין ההומוסקסואלי משך אותו , זאת עובדה המחזקת את הביטחון שהיה לו באמיתות הצהרתו שזו סטייה , ושמתפקידו של האדם הוא להתגבר.ולהצדיק את יתרונו באשר הוא מותר מן הבהמה. זכותו להביע דעה , אינה נופלת מזכויותיהם של אחרים להביע דעה. גם אם ישנם כאלה שייפגעו. כשאדם לוחם למען צדק , או האמת, השיקולים של רווח או הפסד על כל מה שנובע מהם.אינם משמשים כפונקציה. ואינם לקוחים בחשבון.
נשלח ב-27/7/2004 04:26
ממללא -
משהו בלוגיקה של דבריך לא התאים לי, אולי בגלל שמהכרותי עם עצמי (וגם עם שחרית ), אני יודעת שהתנגדותנו לאלימות כרוכה תמיד עם ההבנה ש"הא-להים יבקש את נרדף". אלימות (פיזית ומילולית) יוצרת נרדפים, ואותם א-להים מבקש, ולפני דמעתם נפתחים שערי שמים. בין אם הנרדפים הללו הם יוצרים סתומי פה, גברים ונשים פגועים מדיכוי, או כל אדם אחר.
שחרית,
לא הבנתי כיצד אמורה להקל את עלבונם של הומוסכסואלים, העובדה שאריאל הרהר בזהותו המינית?! ההומופובים הפוגעניים ביותר שהכרתי בימי חיי (לשמחתי, לא היו רבים כאלה) היו הומוסכסואלים "מודחקים". האם דבריהם והתנהלותם היו פוגעים פחות? ממש לא. אולי יותר.
נשלח ב-27/7/2004 21:19
נו טוב, אני נאלץ לצלול לעומקה של פרשה...
מעשה שהיה כך היה (ואגב, יצא לי בעוונותי להחליף כמה מילים עם הגיבור על הפרשה לאחר הופעה שהתקיימה מספר חודשים לפני פטירתו) -
מאיר אריאל יצא בראיון עיתונאי נגד הקהילה ההומו-לסבית. עיקר טענתו היה נגד מספר דמויות מפתח בעיתונות (בעיקר במוספי התרבות) אשר לטענתו מקדמים דמויות מסויימות על חשבון אחרות מתוך מניעים לא מקצועיים אלא אידאולוגיים.
כפועל יוצא מהביקורת הוא אכן השתלח בעצם התופעה, אם כי, כדברי שחרית אכן ציין את החרדה העצמית שלו מפני התופעה.
בתגובה, החל כנגדו מסע מחאה.
המסע אכן כלל מאמרים עיתונאיים לגיטימיים (אם כי המקום שהללו קיבלו אכן חיזק את טענתו הבסיסית). אך בכך הוא לא תם.
קבוצת מפגינים דאגה להגיע למקומות בהם הופיע מאיר ולהפגין נגדו. ההפגנות כללו פיצוץ הופעות. בסיום ההופעה, נהגו המפגינים ללוות את מאיר לביתו תוך השמעת נאצות. לפחות באחד המקרים טען מאיר שהוכה באמצעות אלה. איני יודע אם הדבר נכון, ואולם, זכורני שראיתי כתבת טלויזיה ובה אכן נראו חלק מהמפגינים המלווים אותו לביתו אוחזים במה שנראה כמעין אלה.
אשר על כן, אני נוטה להאמין לסיפורי האלימות המילולית והפיזית שהופגנה כאן.
אני בהחלט חושב שיש טעם מיוחד לפגם כנגד אלימות שיוצאת מפי מי שמוחה נגד אלימות שמופנית כנגדו.
ואגב, גם הטענה לפיה השמעת זמרים בכל התקשורת מונעת משיקולים אידאולוגיים צריכה בדיקה, ודומני שהתוצאות די ברורות.
והערה לאמשלום חברתי -
עינינו הרואות שלעיתים קרובות האלימות בה נוקט הנרדף, היא הקשה והמתועבת שבאלימות. דומני שאין צורך בדוגמאות. שאי סביב עיניך וראי.
דא עקא, שתמיד אפשר לדחות זאת בטענה שהרודף "מתגרד על הסכין", או סתם נוסע באוטובוס בחוצות ת"א, בחוצפתו כי רבה.
נשלח ב-27/7/2004 23:19
ועדין לא הסברת כיצד אמשלום ואני מגלות הבנה לאלימות.
ועדין יש מקום לתקן.
נשלח ב-30/7/2004 12:01
שחרית,
אישציפור ציין את פרשת מאיר והקהילה ההומו-לסבית. אותו אישציפור לימד באשכולות אחרים זכות על 'מאבק אקטיבי' של מתנחלים העומדים להתפנות מביתם ואף לא נרתע משימוש בביטוי מלחמה.
בתגובה להזכרת האירוע על ידו, תדובתה הראשונית של אמשלום הייתה שמי שמעליב אחרים אל לו להתלונן כשהאחרים עולבים בו, ואילו תגובתך הייתה שמי ששטח את משנתו במוספי צבע פופולאריים היה צריך לצפות לריקושטים.
אז מה היה לנו פה?
מישהו אמר מה שאמר. הוא לבטח לא שלל זכויות של איש, שהרי לא היה לו את הכוח לעשות זאת. הוא גם הביע דעה שבודאי מוסכמת על פלח רחב באוכלוסיה.
בתגובה, הוא זכה לביקורת שלוותה באלימות וב'הפרת הסדר הטוב'. ועדיין, תגובתכן הראשונית הייתה כנגד מאיר עצמו.
האם למשל, הייתן מלמדות זכות על תוקפי ראש מנהל ההתנתקות יונתן בשיא בטענה שמי שנועץ סכין בגב חבריו צריך לצפות לריקושטים מהסביבה?
נשלח ב-30/7/2004 12:11
שירו הראשון של מאיר שיצא לאויר העולם היא גרסתו הנוקבת לשירה האלמותי של נעמי שמר, 'ירושלים של זהב'.
לעתים, אנו שוכחים שמלחמות כמו מלחמת ששת הימים אינן רק חזרה לבורות המים אלא גם הרס עולמן של משפחות ואנשים רבים. מאיר, צנחן שלחם במלחמה על הר הבית צועק את צעקת צידה האפל של המלחמה ההירואית, ובסוף, גם קצת מקווה.
הלחן אגב, הוא אותו לחן של נעמי שמר ע"ה.
ירושלים של ברזל
במחשכייך ירושלים
מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבולייך
ולמגר אוייב
מכל מרגמותיו רווינו
ושחר קם פתאום -
הוא רק עלה, עוד לא הלבין הוא
וכבר היה אדום.
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה
דם ועשן כולו.
ובאו אמא אחר אמא
בקהל השכולות.
משך שפתיו ולא בלי יגע
הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף-סוף הוחלף הדגל
מעל בית הנכאת.
ירושלים של ברזל
ושל עופרת ושל שחור
הלא לחומותייך
קראנו דרור
נפוצו כל גדודיו המלך,
צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח
בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית
וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים
כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב
ושל עופרת וחלום
לעד בין חומותיך
ישכון שלום
נשלח ב-30/7/2004 20:24
ממללא יקירי,
דבריך ברורים ונהירים וממחישים ביתר שאת את מה שמכונה "מעגל האלימות", ואולי יש לכנותו "מעגל הנרדפות". הנרדף, שיש לו את כל הזכות שבעולם להתמרמר על נרדפותו אולי אף להיחם כנגדה, עלול להפוך לרודף ובכך להפוך אחרים לנרדפים, שיש להם את כל הזכות שבעולם... וחוזר חלילה.
ברגע שהופכים מאיר אריאל, אישציפור, או כל איש/ה אחר/ת לנרדפים, הריני מחוייבת לעמוד לצידם ולהגן עליהם מפני רודפיהם. כך השתדלתי לעשות תמיד, וכך אתאמץ לעשות גם בעתיד.
זו הסכנה במרדף - הוא עלול להפוך מהר מאוד את הקערה המוסרית על פיה.
פטורים מבלבול זה, הם רק אלה שיודעים ידיעה ברורה, נחושה ו"שחור-לבנית" כי הצדק, כל הצדק ורק הצדק איתם, וכי כל רדיפותיהם צודקות הן.
איני חושדת באישציפור, במאיר אריאל (*), בך, או באיש/ה מן השותפות והשותפים בפורום בליקוי שכזה.
________________
(*) אי"צ - ההשוואה הזו פועלת הרבה מאוד לטובתך, אבל בעיקר לטובת אריאל...
נשלח ב-31/7/2004 22:19
אמשלום, אל דאגה, אישציפור יקבל ממני מחסה באם חלילה ירדף.
________________
ובימים חמים אלו, שהארץ בוערת מחום ומשסעים עדתיים/תרבותיים/חברתיים/פוליטיים ומה לא, אין כמו ביקור שינקינאי בירוחם.
בצהרי יום
ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהרים
במרכז המסחרי המאובק
התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה
כמו טורבו מאופק
השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחום על הפרצוף
הי, הי,
כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
העיירה עושה את עצמה מתנמנת
אותנו זה אפילו לא מצחיק
חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה
עוזבים לשמש שתעיק
צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד
נימה וחצי מהצל
עומדים בשמש לא ניד לא זיע, מחכים
נימה וחצי מהצל
הי, הי,
כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
עודנו עומדים, לא זיע, לא ניד
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל:
"תראו תראו את הגארי קופרים האלה,
קלינט איסטוודים - דה מי קולו,
'יעני' בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב"
הי, הי,
כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
נימה וחצי מהצל אנחנו...סובבים
ונעים באיטיות מירבית.
חוצים שקולים ת'רחבה של המרכז המחסרי המאובק
ונכנסים אל המכונית
אחר הצהריים נגביים...מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון...
נשלח ב-1/8/2004 14:00
תודה לכל עוזרי ומצילי נפשי .
אבל דומני שלא הבנתם כ"כ את הפואנטה שלי באשכול ההוא .
איני מרגיש נרדף , ונראה לי שאני יודע די טוב להילחם למען עצמי . (אם כי בהחלט אשמח לא להיזדקק למלחמות מיותרות , שבדר"כ במקרה הטוב רק מצליחות למנוע את התפשטות הרע , אבל בודאי לא מצליחות ליצור אלטרנטיבה חיובית שלימה )
הנקודה היתה , שהניסיון להשתיק את קולו של הימין (כולל זה המכונה בצדק מה , "קיצוני" ) הוא בעוכרינו , כחברה , ובודאי כחברה שמתיימרת להיות דמוקרטית ומתקדמת .
הפסיכולוגיה הפשוטה (אליה אמשלום רמזה) אומרת שברגע שדוחקים קבוצה שלימה + דעותיה והשקפת עלומה , אל קצוות החברה , בלי לתת לה מקום לביטוי הולם , הגיוני שהיא תעשה הכל כדי "להשאיר את הראש מעל המים" וחלק ממנה עלול/עשוי לחשוב (לעיתים בצדק...) שמעשה קיצוני יכול לעזור ל"שיטה" שלהם גם למצוא מקום להתבטא במציאות .
המלצתי היא לחזור לעקרונות הדמוקרטיה , ולתת ביטוי משמעותי גם לקול הדתי-חרדי/ימני/לאומי/מזרחי במדינה .
מה שימנע ממילא מוטיווציה של "קיצוניים" לנסות להשמיע את קולם בכח .
ויפה שעה אחת קודם. (את השעה הזו כבר אחרנו...אבל ככל שהשעה הזו תבוא מוקדם יותר , יהיה טוב יותר להבנתי )
גם וגם ,
לא הבנתי ,
הוא וכן אתה , (בהנחה שאתם לא אותו אחד...) מסכימים עם טענתי או לא ?
הדברים לא נכתבו באופן מספיק ברור לטעמי ,
אשמח להבהרה .
נשלח ב-6/8/2004 13:54
והפעם, הבריחה אל המדבר ומלאכת הקודש, אולי, כמזור לבטלת היום יום...
שיר התעסוקה
קחני אל מחנה בני ישראל, אצל ההר
לראות את התעסוקה הזו, שבמדבר -
במעברת העולים, שוכני האוהלים
קצת אשוטט, אשאף, אנשום לי ריח פועלים
במעברת העולים - ריח פועלים.
רוצה להיות בלב הנדבר של בני עמי
לראות וגם לשמוע כי מרבים הם להביא
בבוקר בבוקר, ברצון הכי חופשי
איש, אשה נדבת לבם בפרץ הנפשי,
בבוקר בבוקר, החפץ הרגשי.
אבוא לנפחים, המתיכים את ערמות
התכשיטים וכלי הבית המהבהבות
ואחר כך יוצקים את הנוזל המשולהב
לבלוקים של נחושת וכסף וזהב.
אבוא לנפחים, היוצקים את המשולהב.
אבוא לנגרים, המקלפים עצי שטים
קירות משכן, לוחות מזבח והרהיטים
מריח דבר ונסורת, ספירט וטרפנטין
חולמים למצוא מקום טוב באמצע פלורנטין
הראיני את הנגרים, המקלפים עצי שיטים.
אקרב לאצבעות של הטוות והשוזרות
אורגות ומרקמות מעשה-חושב את היריעות
בארגמן ותכלת ושני ושש משזר
עם כל מיני צורות שלא מהעולם הזה
כן, מעשה חושב, בעולם הזה.
וכאן תוקף אותי ספק משטח הבידור:
האם לכל המקצועות יקציאו זמן שידור?
אז רק עוד את האומנים חושבי המחשבות
המציירים צורות הנרקמות, הנגלפות
הראיני את האומנים, המציירים את המחשבות
לראות את בצלאל ואת אהליהב שוקלים
איך להוציא את המנורה - מקשה, והכלים
מבלוק זהב התכשיטים...שוקלים כל אונקייה
ואחר כך עושים מלאכה שלימה ונקייה
מבלוק זהב התכשיטים - שלימה ונקייה.
אשהה עוד רגע ואחוש זרימות, בהתנקז
מכל המלאכות - האהבה, בהתרכז
מכל העברים כל הדברים, בהתחבר
אני גואה, דואה, רואה לי מחנה זוהר.
כל מרכז המעברה, מחנה זוהר.
ושוב אני בתור לקבלת דמי אבטלה
אולי אמכור גם את כיס המרה להשתלה?
אולי לא אשלם קנסות, אשב במאסר?
קחני אל מחנה בני ישראל אצל ההר,
לראות את התעסוקה הזו שבמדבר...
), אני יודעת שהתנגדותנו לאלימות כרוכה תמיד עם ההבנה ש"הא-להים יבקש את נרדף". אלימות (פיזית ומילולית) יוצרת נרדפים, ואותם א-להים מבקש, ולפני דמעתם נפתחים שערי שמים. בין אם הנרדפים הללו הם יוצרים סתומי פה, גברים ונשים פגועים מדיכוי, או כל אדם אחר.
