אמנות, או נמות?

ניסיתי לבדוק במפתחות השונים האם עמדו על נושא זה בפורום או שמא לא. בעבר, פתח רב_סיינפלד אשכול על קולנוע ומשחק בראייה החרדית. אותו אשכול לא צבר תאוצה, אולי בגלל שנקודת המבט אותה הוא הציב שם הייתה יותר על קולנוע או תיאטרון כהוויה חברתית-תרבותית, האם טוב או רע. ראו נא בלינק המצורף.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=925361

אך ענייני הוא אחר. ניסיתי להעלות במוחי את המקומות בהם ישנו אזכור כלשהו על אמנות והמסתעף ממנה במקורות חז"ל או ההלכה. והסימוכין היחידים שעלו בי הם מאיסור התורה על עשיית פסל או תמונה, שעצם האיסור עליהם מגלה שלא נתפסו כיצירות אמנות, כי-אם כאמצעים לפולחנים פגאניים.

מה היה יחסם של חז"ל לאמנות, האם העובדה שלא ידוע לי, כמי שגדל רוב שנותיו, שאינן רבות, בקרב הציבור התורני, על התייחסות החזל"ית, ההלכתית או ההשקפתית לאמנות באשר היא, מוכיחה שאכן חז"ל לא ידעו אמנות מה היא, או שמא, ותאלצו לסלוח לי על היומרנות, עוצמתה של אמנות מה היא.

תוך כדי כתיבה, אני נזכר כמובן בעיסוקם המרשים של הראשונים בתקופתו של אבן עזרא ואחריו, כמובן בפואטיקה, שהיא גם סוג של אמנות. אך עדיין, ובתרתי: ראשית, בחז"ל לא מצאנו קידוש יכולת כתיבה איכותית ופואטית, או שמא אי טועה, וההתפתחות היא מאוחרת יותר. ושנית: מה על האמנויות הויזואליות, האוצרות בתוכן את מרבית רוח האמנות כיום.

אם לא יוכיחו לחרפתי שאני טועה בעצם ההנחה, האם ייתכן להוסיף וללכת עם זה?
האם אכן לפי מקורות היהדות, אין בעצם מקום לכלים רגשיים חיצוניים. היינו - כל רגש או מדיום מסויים לייצורו, שאינם נכללים בזיקה הישירה שבין היהודי לקונו ולדתו, אינם בכלל האמוציונות שאמורות להרכיב את עולמו?

ההבחנה נעשית בדעת האמן ו/או הצופה באמנות .

הגבולות המדוייקים לאן לשייך כל יצירה הן שאלה בפני עצמה .

אם כי נראה לי פשוט שדוסטייבסקי , ועגנון למשל ישתייכו לקטגוריה של ה"אמן לשם אמירה"

ורם אורן וכד' . לאמן (?) לשם יופי . (?!)

מה שכן ההגדרה שלי קצת עוקרת את האמנות (?!?!?!?) הפוסט מודרנית ממקומה .
במובן מסוים זו המטרה של ההגדרות האלו ...
בברכה .
נ.ב. הגדרתך כבירוקרט עילג וכד' , באה כדי להסביר את משמעות הנקודה המפורסמת ??? אתמה .
אם לא לשם מה היא הובאה ? (בלי להתייחס לכך שהיא טענה שעד כה לא הוכחה בעליל )

"מלאכת מחשבת" היא תכונה אנושית כללית הטבועה במהות האדם באשר הוא יצור אינטיליגנטי , ובחלוקת הרמב"ם את השכלי לעיוני ולמעשי הוא כותב : והמעשי: ממנו – מלאכת מחשבת (=אומנות) וממנו מחשבי (=קניית מלאכות כגון : נגרות, עבודת אדמה וכו')

ישנם פסוקים בתורה, בהם מדובר על "החוכמה " כשהיא נסמכת למלאכה:
"ולחשוב מחשבות (שמות, לה/לב), "לעשות בכל מלאכת מחשבת" (לה/לג)
"עושי כל מלאכה וחושבי מחשבות" (לה/לה)

מחשבת האדם צמודה אל המלאכה - שילוב המחשבה עם המלאכה.

רבנו בחיי על חוכמת בצלאל

' העניין שלא היה אפשר בטבע שימצא בישראל שום אדם שיהיה בקיא ושלם בשום אומנות בעולם, לפי שישראל היו משועבדים במצרים בעבודת פרך, ומלומדים בחומר ובלבנים, ולא היה ראוי שימצא בהם שום אדם שיהיה בקיא בשום מלאכה דקה, כי לא ראו אותה ולא למדו אותה ממלמד, ולא היה אחד בהם שאימן את ידיו בזה, ואילו היה בהם (במצרים) חכם ובקיא במלאכה אחת, היה ראוי שישכחנה בהתעסקו במלאכת השיעבוד לחומר וללבנה. וכאשר יהיה בהם אחד חכם שלם ובקיא באומנות אחת דקה ויפה, וכל שכן אם היה בקיא ושלם בכל האומנויות כולן, בכסף ובזהב ובנחושת ובחרושת-אבן, ובחרושת-עץ, וחושב ואורג ורוקם, הנה זה פלא גדול, ועוד שיהיה שלם בחוכמה ובתבונה ובדעת, כל זה נמצא בבצלאל, ודרשו חז"ל: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ'

בריאת העולם מחד, ועשיית האומנויות מאידך, מייצגים את חוכמת הבורא ואת החוכמה בה ניחן האדם, שבאה לידי ביטוי גם באומנותו

איקה

האם מאמר חז"ל לגבי בצלאל לא רומז לעניין שונה מאשר הידיעות הטכניות (מעשיות) הנדרשות להקמת המשכן וחז"ל לימדונו כי אין בהקמת המשכן גדלות טכנית? או שמא ישנה זיקה בין היכולת האומנותית ליכולות רוחניות.אם כן מה הקשר ?

עומק,

'אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמיים וארץ כתיב הכא: "ואמלא אותו רוח אלוהים בחוכמה ובתבונה ובדעת", וכתיב התם: "ה' בחוכמה יסד ארץ כונן שמיים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל"(משלי)

לדעתי המאמר רומז לכך שבמעשה בראשית נוצרה המסגרת בה מוטל על האדם לעבוד את ה', מטלה הנותנת משמעות ומשווה אותה למעשה בראשית – היצירה על כל המשתמע ממנה – שנבראה בחוכמה.

חוכמת האדם מתגלית במלאכה שהוא עושה, והיא ניתנת להיתפס בצורה אובייקטיבית, ולא כתוכן סובייקטיבי בלבד

"ואל כל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה בלבו... לקרבה אל המלאכה לעשות אותה" (שמות, לו/ב)

ישנם חכמים שחוכמתם אינה באה לידי ביטוי בהיותם הוגים או מעמיקים בעיון, אלא בהיותם חכמים העושים במלאכת הקודש -

.



אישציפור, אתה הוא הפוסטמודרניסטי!

ברגע בו הגדרת את טיב היצירה כתלוי בדעתו של האמן או המתבונן, קבעת כי אותה היצירה, יתכן שתחשב לקישוט גרידא, ויתכן שתחשב למייצגת אידיאה.

אם כך, השלכת מאחורי גווך את ההגדרות הקלאסיות לפיהן לכל חפץ יש מהות, וקבעת כי מהותו של חפץ יכולה להיות נזילה, ותלויה בעיני המתבונן.

אפילו הייזנברג לא טען כי מיקומו של החלקיק תלוי בהתבוננות, אלא רק כי זו משנה אותו.