תנורו של עכנאי - עיון באגדת חז"ל

הפתגם שאביך ז"ל אמר לך, ידוע גם לי. אבל מסקנתי שונה משלך.
אשאל רק שאלה  אינפורמטיבית הבוקעת מדבריך, הלמדת את ד"ה זאת חוקת תרס"ו של הרש"ב מליובאוויטש?!

אני שמח שהבנת את דברי, וראית שיש בהם מובן.
מודה ועוזב - ירוחמשמ....

מוצ"ל,

בוודאי שסוד ויסוד התושבע"פ הוא לכל היותר הדחקת פירוש דחוק ולא עקירה וכנקיטת הגמ' בפשיטות [כתובות ל"ח:] דלא אתי ג"ש ומפקא לגמרי מפשטא דקרא וגם בפעם אשר חז"ל [ביבמות כ"ד.] מציינים שזו היחידה שמוציא גז"ש לגמרי מפשטיה דקרא למרות הכלל ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו", נתנו שם פירוש דחוק למקרא לפי לימודם.

אך אם נבדוק במצוותינו ספק אם נמצא מצוה שמתקיימת לפי התושבע"פ בדיוק לפי הכתוב בתושב"כ. אך אין זו קושיא למה לא נכתבו המצוות בנוסח מדויק כהלכתן, כי זו מהות התורה שהיא כתובה כללים והפרטים נמסרו לחכמי כל דור ודור. נת' באשכול אחר שחלוקת התורה לתורה שבכתב ובע"פ היא כי התורה שבכתב היא המסמך הבסיסי לכל דין מדיני התורה ושבע"פ בה יחדש כל תלמיד את שעלה בידו יעוגן החלק שיתקבל בעם [ובבי"ד הגדול] אף כפירוש התורה שבכתב [כהלכה שנתחדשה "עמוני ולא עמונית"] כי ע"מ כן ניתנה תורה ובתנאי שלא תהיה עקירה.

[החת"ס לפרשת בשלח כתב על כך שרב כהנא בשבת ס"ג. אמר שעד גיל ח"י למד את כל הש"ס ולא ידע ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו": "... בנינו וזרעינו אם ילמדו בתחילת גידולם פשט המקראות והחכמות החיצונים שהם חוץ לתורה אזי טרם יגדלו ויגיעו לחלק הדרושים ותורה שבע"פ שהוא העיקר, טרם יגיעו לזה כבר בחרו בהפקירא וכפרו בה' ובתורתו כאשר עינינו רואות בדור הרע הזה, מכמה מדינות שהפכו הסדר שקבעו ראשונים ונכשלו ואין א' מאלו הבנים שלא יצא מהדת בעו"ה ואין אחד מהם חפץ בתלמוד ש"ס והוראות או"ה ולא יצלח מהם להצלחה אמיתית".]

[הרש"ר הירש הרחיק לכת עד כדי שעשה את התורה שבכתב טפילה לתושבע"פ כרשימות לזיכרון, אך כבר נתברר באשכול מיוחד שאין צורך בכך ושכנראה שהרש"ר הרחיק לכת כי לא רצה לפתוח פתח ל"מתקנים" בימיו שעקרו את כל המשכיות העיגון בתורה שבכתב.]
 

מהגר"א לא הבאתי שחולק על המשנה מכוח פסוק אלא שחולק על פירוש הגמ' את המשנה מכוח פשטות לשון המשנה. גם כאן הוא אותו עיקרון ואם תבדוק תמצא שחלק גדול [ואולי הרוב] של המשניות המתפרש בגמ' אין הפירוש כפשטות לשון המשנה.

במחילה מכבוד בני תרביצא, לא עקבתי אחרי כל מהלך האשכול הזה, וקשה עכשיו לקרוא את כולו כסדר. על כן יתכן שכבר דברו בכך. מ"מ אשאל האם דברו כאן על פירושו המיוחד והמפתיע מאוד של רבנו חננאל לסיפור תש"ע?

הזכירו כאן את נקודת הפרשנות, חירות הפרשנות וגבולותיה, משמעותה והשפעתה, והרי דברים יפים בעניין הפרשנות שכתב הפרופ' י' תא שמע בתחילת ספרו פרשנות הראשונים לתלמוד.

על אף שהנסיבות ההיסטוריות לכך אינן ידועות,  מוסכם על הכול כי לאחר
חתימתו הסופית של התלמוד,  אי שם במאה הו',  נשללה האפשרות לחלוק במישרין
או בעקיפין על קביעות שהוכרעו והוסכמו על ידי האמוראים לדורותיהם,  כפי
שבאו בתלמוד,[הערה: ראה על כך ש"ז הבלין,  'על "החתימה הספרותית" כיסוד החלוקה לתקוכות בהלכה',  מחקרים בספרות התלמוד לרגל מלאות שמונים שנה לשאול ליברמן,  ירושלים תשמ"ג,  עמ' 193-148. ]  ומאז ואילך הפכה הפרשנות לאמצעי היעיל היחיד להתקדם
עמו בהתאמת ההלכה למציאות המתפתחת,  בכך מתעוררת מאליה השאלה בדבר
מידת הזכות השמורה לפרשן לפגוע,  אגב מהלכו,  בפרשנות המסורתית הישנה,
מורשת אבותיו,  ובהלכה הנובעת ממנה כפי שהיתה רווחת בסביבתו לפני שנתחדש
הפירוש בבית מדרשו,  לעומת זאת,  עצם מציאותו של פוטנציאל פרשני עשיר
זה מביא לידי כך,  שאין שום הלכה 'תלמודית' נתפסת ככזו באופן חד-משמעי
בידי כלל לומדיה ופוסקיה,  אלא אם כן ישנה הסכמה פרשנית מקיפה די הצורך
לגביה (מקרה נדיר למדי) ; שאם לא כן,  'תלמודיותה' אינה אלא אליבא דפרשן,
או פוסק,  זה או אחר,  ממילא גם אין הפרשן-המחדש יוצא כמעט מעולם כנגד
הכרעה 'תלמודית' מוחלטת.  בשל מעמדה המשפטי-הדתי העדין והבעייתי הזה,
הופכים תולדותיה של פרשנות התלמוד בכלל,  והספרות הפרשנית בפרט,  לנושא
בעל חשיבות מרכזית להבנת התפתחות ההלכה בימי הביניים מבחינת מהלכיה
הכלליים וצעדיה הפרטיים,  ולהכרת תולדותיו של המשפט העברי,  שהוא מהישגיה
המפוארים ביותר של הרוח העברית בימי הביניים. [הערה:  לתיאורה של פרשה נכבדה זו מוקדש ספרו המואמנטלי של פרופ' מ' אלון,  המשפט העברי: תולדותיו,  מקורותיו,  עקרונותיו,  ירושלים תשל"ח,  לתקופה שאנו עוסקים בה מוקדשים הפרקים שלושים.שלושים וארבעה, על פי מגמת הספר מוקדש רוב התיאור ליצירה הפסיקתית (עמ' 1000-938),  ואילו היצירה הפרשנית סוכמה בקצרה רבה (עמ' 925-908 ] הבעיה אינה זרה לתלמוד עצמו,  המכיר בלגיטימיות של ה'חידוש' כהלכה,  ובכך ש'מקום הניחו לנו אבותינו להתגדר בו' (חולין ז ע"א),  אך עיוננו מתרכז בימי הביניים בלבד.  לנושא זה היבטים רבים ונקודות מגע בתחומים מגוונים בתולדות התרבות והרוח הכלליים
בימי הביניים,  ואלה יעסיקונו בהמשך.
לטקסט התלמודי בכללו ישנו היבט כפול,  האחד משפטי והאחר ספרותי כללי.
זאת,  בגלל אופיו המיוחד של הספר,  שנועד לשמש כמדריך משפטי,  נקודתי
ומכוון,  אך מנומק בהרחבה,  ועם זאת גם כספר מופת בעל מגמות אמוניות,  אתיות
וחינוכיות,  ברורות ומפורשות,  מתוך כך נדרשו גם פדשניו,  בכל הדורות,  לטפל בשני
היבטים שונים - אם לא מנוגדים - אלה כאחד,  והמחקך ההיסטורי יהא נאלץ
להביא בחשבון את ההבדל הניכך בגישה לשני טיפוסי פרשנות אלה - פרשנות
משפט ופרשנות טקסט ספרותי.

דגים,
שהחינו.
אולי תחכימנו בדברי הר"ח?

לסיכום זמני, ברצוני להעיר, כולנו דנו בכל ההבטים של  תנורו של עכנאי. אבל אף אחד לא נתן את דעתו על כך, כי כל העניין הזה נכתב בהקשר ובשביל - ומטרת הגמרא היתה ללמדנו.
 -כמה כבוד צריכים לתת לאשה.
 וכמה צריכים להזהר ולא לפגוע בבני אדם. ולגרום לו דמע.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,

אני לא בטוחה מה זה קשור לנשים, אבל העובדה שהגמרא בחרה לספר את הסיפור בתוך הקשר של אונאת דברים, בודאי באה ללמד (גם) משהו על סכנותיה (החברתיות, המוסריות וגם, אולי, הקוסמיות) של הפגיעה באדם אחר.
זה נראה לי פשט ממש ().

אםשלום
מה זה קשור לנשים- הכל קשור לנשים. לכבודך תחילת התהוותו של הסיפור

ירוחם,

הבנתי. התייחסתי להקשר הכללי של הסוגיה ולא לפרטים. בהקשר הכללי, עניין הנשים בא כדי להדגיש את הסכנה שבפגיעה, ומתוך הנחת יסוד שנשים נפגעות בקלות יתרה, מודגש שם שיש להיזהר בהן יותר. בסיפור הספציפי, יש רק אישה אחת וחלקה שייך יותר לסופו (והוא חשוב ומשמעותי ביותר שם. לטעמי, בעיקר בהשוואה בינה לבין אחיה, בהבדלים בין המסרים שכל אחד מהם למד בבית אביהם המשותף), ולא לחלק שבו התרכז הדיון באשכול הזה.

אבל, ייתכן ואתה צודק, ועכשיו יש לך אתגר - נסה להראות כיצד זה נמצא בסיפור. אני מבטיחה לקרוא בעניין רב.

 אם שלום ואחרים האתגר שהצבת לי מענין ומאתגר. יש לי חומר גלם יש לי רעיונות, אני לא רוצה להשען רק על בינתי
מי שרוצה לעזור לי בכתיבת ועיצוב ולימוד האתגר בשמחה אבקש לפנות אלי באישי

_________________

מודה ועוזב

  ונתחיל עם מספר שאלות העולות מהסיפור.
א. תחילתו שך הסיפור

ירוחם,

לטעמי, זה רעיון נהדר (כי הוא יצירתי ופותח ערוץ מחשבה מעניין מאוד על הסוגיה כולה והסיפור שבתוכה).
תודה רבה!

"The Four Orthodox Rabbis"

So it seems that these four rabbis had a series
of theological arguments, and three were always
in accord against the fourth.

One day, the odd rabbi out, after the usual "3 to 1,
majority rules" statement that signified that he had
lost again, decided to appeal to a higher authority.

"Oh, G~d!" he cried. "I know in my heart that I am
right and they are wrong! Please give me a sign
to prove it to them!"

It was a beautiful, sunny day.

As soon as the rabbi finished his prayer, a storm
cloud moved across the sky above the four. It
rumbled once and dissolved.

"A sign from G~d! See, I'm right, I knew it!"

But the other three disagreed, pointing out that
storm clouds form on hot days.

So the rabbi prayed again: "Oh, G~d, I need a bigger
sign to show that I am right and they are wrong. So
please, G~d, a bigger sign!"

This time four storm clouds appeared, rushed
toward each other to form one big cloud, and a
bolt of lightning slammed into a tree on a nearby hill.

"I told you I was right!" cried the rabbi, but his friends
insisted that nothing had happened that could not be
explained by natural causes.

The rabbi was getting ready to ask for a *very big*
sign, but just as he said, "Oh G~d...," the sky turned
pitch black, the earth shook, and a deep, booming
voice intoned, "HEEEEEEEE'S RIIIIIIIGHT!"

The rabbi put his hands on his hips, turned to the
other three, and said, "Well?"

"So," shrugged one of the other rabbis, "now it's 3
to 2."

הגט מקליווא, לא בשמים היא? (יהושעאליהו)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=2429752

_________________

בברכה

אם ממתן תורה מסיני,אין משגיחין בבת קול ולא בנבואה

מדוע אם כן,יבחר השם לנבא אדם,כאשר ניתנה כבר תורה מסיני?

האם נשאלה השאלה מדוע בחר השם לנבא את העכנאי....

מי היה עכנאי?
מדוע אמא שלום,אמרה לרבי אליעזר אתה הרגת את בעלי?

הרי אם הנבואה היא מאת השם,מדוע אמרה לו,אתה הרגת את אחי?