| נשלח ב-24/7/2004 21:37 |
 |
| |
בטהובן: תכלית האדם וביקורת המחקר
בטהובן העלה את הנושאים הבאים בתגובה באשכול של בוגי על האר"י ושילוח הקן.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1028084
הדברים ראויים לאשכול חדש, ואפילו יותר מאחד.
הנה הם:
מיימוני ואף בוגי
בכניסה לתוך פלפולי ההלכה, אין רואים את התמונה בכללותה. לשם כך יש להבהיר דברים העומדים ביסוד האמונה והתפיסה.
לגבי היהדות הדתית, ובהקצנה בחרדית ובזו הנסמכת על הקבלה, הרי תכליתו של האדם היא מילוי תפקיד זמני עלי אדמות על פי רצון האל. מבחינה זו, מיימוני, אין מצוות "חינוכיות". לא אוכלים כשר כי "זה בריא", ולא עורכים "ברית מילה" כי זה מונע מחלות. גם לו היתה מצווה המזיקה לבריאותו של אדם עדיין היו ממלאים אותה כי זה רצונו של האל, ואין קיום המצוות מותנה כלל ברצון האדם טובתו או תפיסתו. לכן איבד הציווי המוסרי של "שילוח הקן" את משמעותו האמיתית והמקורית כאשר ניתן בזמן בו התורה וחוקיה היו חוקי המדינה והחברה, והפך אצל החרדים לפולחן דתי עקר מתוכן כמו שאר הפולחנים הקיצוניים לתוכם נקלעו.
ניתן לבחון חוקים בתורה במשמעותם המקורית, אם רק נעשה כדברי שם הפורום נעצור ונחשוב. (מה שאין עושים בחצרות ההן...). לדוגמה ניקח את הציווי "וללוי אשר בשעריך".
ממתי הלוי הוא נתמך סעד? האין הוא משרת בקודש, בבית המקדש?
אם ניכנס לעומק העניין, נראה כי ציווי זה על הלוי מופיע אך ורק בספר דברים. ומדוע?
ספר דברים, "משנה תורה", הוא הספר המתואר במלכים ב כ"ב אשר נמצא בזמן בדק הבית, ושימש את המלך יאשיהו כמסמך המחייב בתוכנית הרפורמה שלו של ריכוז הפולחן הידועה בשם "במקום אשר יבחר". רפורמה זו, ביטלה למעשה את במות השם וריכזה את עבודת השם בבית המקדש בירושלים )מה שהביא לשחיטת חולין). אחת התוצאות צן הרפורמה הזו היא הפיכתם של הלויים המשרתים בבמות בפריפריה למובטלים. וכך אנו מוצאים את הסיומת הקבועה "וללוי אשר בשעריך" בכל חוקי הסעד והרווחה, יחד עם הגר היתום והאלמנה, וכמובן רק בספר דברים.
הסבר זה אינו שלי, והוא אחד מאבני היסוד של ביקורת המקרא.
עכשיו היכן תמצא אדם חרדי שיהיה מוכן לקבל הסבר כזה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2004 21:50 |
|
| |
בטהובן
ברוך הבא אל הפורום!
העלית כמה נושאים בדבריך, ואשתדל להתייחס אליהם.
א. יש כמה גישות שונות באשר לתכלית המצוות. הגישה לפיה כל מה שמוטל על האדם לעשות הוא את רצון ה', ולרצון ה' אין שום טעם ותכלית, היא גישה אחת מהרבה. כפי שניסחתי אותה, היא קרובה למדי לגישתו של ישעיהו לייבוביץ.
לפי הניסוח הזה, לא רק שאין מקום לחפש טעם למצוות, אלא שיתכן שהימצאות טעם למצוות גורע מערכן. כי אז האדם אינו עושה אותן לתכלית הבלעדית של עשית רצון ה', אלא ממניעים נוספים.
(ניתן לפרש את הגישה הזו באופן מתון יותר).
הגישה הקבלית, שאותה הזכרת, אינה קובעת רק שתכלית האדם היא עשית רצון ה', אלא גם שעשיה זו מביאה לתיקונים בעולמות עליונים. את הגישה הזו ניתן לכנות "תיאורגית".
הגישה שהזכרת בשמי ובשם בוגי היא אכן חינוכית, והיא קרובה לשיטת הרמב"ם.
איזו מהן "נכונה"? כל אחת מהן, ואחרות, מתיימרות לייצג את התורה והיהדות. ניתן למצוא להן רמזים בתורה שבכתב ושבעל פה. האם ניתן להכריע ביניהן? זו שאלה גדולה, ומוקדש לה הפורום הזה...
אולי לינקי ימצא את האשכול שבו דנו בהסברים שונים לטעמי המצוות.
ב. מסתבר שהטעם הראשוני של המצוות המופיעות במקרא עשוי להיות שונה מזה שניתן לו בפרשנות חז"ל - למרות שיש קשר והתפתחות. בוודאי שמחקר היסטורי, ארכיאולוגי, פסיכולוגי וחברתי יכול לסייע בחשיפת הטעם הזה.
וגם זו מטלה שמשתתפי הפורום עוסקים בה, באשכולות שונים. וכמובן עוסקים בה גם מחוץ לפורום...
ג. הזכרת בדבריך הסבר שלקוח מתוך מה שמכנים "ביקורת המקרא" שמציע תמונה מסויימת של ההיסטוריה בימי המלך יאשיהו.
אמנם, כל מה שניתן לומר בזכות התיאוריה הזו, מלבד היותה תיאוריה שיש לה חסרונות ויתרונות, ככל חקירה היסטורית, היא שהיא זכתה לקונצנזוס, עד שבחוגים מסויימים היא נתפסת כהיסטוריה ואין בלתה.
אפילו בפורום שלנו יש לה אוהדים (רב צעיר ואולי אחרים).
אמנם, אין חלקי עמהם. קיויתי משכבר הימים לפתוח אשכול בדיוק בנושא זה, מה בדיוק מסופר במלכים - ובדברי הימים - ומה התיאוריות שנבנו מסביב. אך הערה אחת אני מרשה לעצמי לכתוב כאן. היותו של הסבר אפשרי אינה הופכת אותו להכרחי. ואף איני בטוח כלל שההסבר שזכה לקונצנזוס הוא אפשרי... כמו לכל תיאוריה, יש לו מחיר. יש לו דיחוקים שהוא דוחק קטעים במקרא ובתנ"ך. וגם איני יודע אם בפרטי הפרטים יש הסכמה לגביו.
לאחרונה יצא ספר חדש בנושא זה, וזה היה אחד הדברים שדירבנו אותי לגשת לנושא. אם ירצה ה', אכתוב על כך. אך אחרים - אתה, בטהובן, או רב צעיר, ואחרים, מוזמנים להציגו. אשמח לבחון את דעתי, כי אני חושש שהתיאוריה המקובלת הזו היא שקרית. כמובן, אין די בקביעה כזו ללא ראיות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2004 21:55 |
|
| |
מיימוני
כאשר יפתח סוף סוף האשכול המדובר , אני מקוה שתמצא זמן להתייחס גם לסתירות הגלויות שבין המסופר בפרשתינו למסופר בפרשת חוקת .
(סתם הערה לשמה)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2004 22:08 |
|
| |
מציץ
איך שכחתי לכתוב אותך עם רב צעיר?
אם יש סתירות בין פרשת דברים לפרשת חוקת, אדרבה, נפתח אשכול ונראה!
איני חושש מסתירות. איני חושש אפילו לומר שהתורה נכתבה מגילות מגילות לאחר ימי משה.
נכון שזה עול נפשי כבד למי שהתרגל, כמו רובנו, להאמין שקדושת התורה ונתינתה מסיני הן אחת, אבל כבר הזכרתי בעבר את מה שכתב רוזנצוויג, שקדושת התורה מובטחת גם אם לא נכתבה בידי משה, כל עוד העורך שלה היה "רבנו" (נהרים. הציטוט המדוייק יפה ומועיל יותר).
אך היושר האינטלקטואלי אינו מחייב את האדם לזנוח אמונה רק בגלל שהיה רגיל אליה...
כל עוד אין לנו ראיות ברורות לכך, מדוע לסטות מן המסורת?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2004 22:11 |
|
| |
רק רציתי להכריז על קיומי , אבל כדי להנות אותך אפתח אשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2004 22:37 |
|
| |
רק להוסיף על הנאמר, ראשיתה של ביקורת המקרא היא בעבודתם של חוקרים גרמנים והולנדים, נוצרים וברובם אנטישמים (ולהאוזן, דה וטה), שיצאו מתוך גישתם זו אל חקר המקרא. אולם במהלך השנים התקבלו חלק מטיעוניהם על דידי חוקרי מקרא יהודיים, שבקיאותם הן בשפה והן במשמעויותיה היתה כמובן עמוקה בהרבה.
הרשה לי להפנותך אל אחד מהם, הרב י"א זליגמן בספרו "מחקרים בספרות המקרא". מעניין מאד לראות התמודדות של יהודי דתי חזק באמונתו עם האתגרים שמציבה גישה מדעית כביקורת המקרא. זליגמן, אגב, אינו נרתע מאתגרים אלו, ונחשב כאחד מן החוקרים החשובים של ביקורת המקרא.
ועוד הסבר מעניין כאן:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/deot/broyer3.htm
תוקן על ידי - בטהובן - 24/07/2004 22:53:20
|
|
|
|
|
