עצרת ליל תשעה באב בפורום

בשעת קריאת מגילת איכה התעוררה בי המחשבה
על הפסוק מפי עליון לא תצא הרעות מה הכוונה?
ומצאתי ביאור של הרמב"ם שכדאי לדעתו.

שמונה פרקים לרמב"ם פרק ח ד"ה ואמנם זה

ואמנם זה הענין אשר בארוהו החכמים, שאין המשמעת והמרי בגזרתו יתעלה ולא בחפצו, אלא ברצון האדם - הנה נמשכו בזה אחר לשון ירמיה, והוא אמרו: +איכה ג, לח+ "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב". כי 'רעות' הם המעשים הרעים, ו'טוב' - המעשים הטובים, ואמר שה' לא יגזור שיעשה האדם הרעות, ולא שיעשה הטובות. ואחר שהדבר כן, ראוי לאדם להתאונן ולהיליל על מה שעשה מן החטאים והאשמות, הואיל והוא פשע בבחירתו, ולפיכך אמר: "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". שוב חזר ואמר, שרפואת זה החולי בידינו, לפי שאנו, כמו שמרינו בבחירתנו, כן יש לנו לשוב ולחזור בנו ממעשינו הרעים, ואמר אחר זה: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים
והוא נוקב עד למאוד.

מכמה גדולי ישראל שמעתי שהכוונה שהקב"ה לא יביא רע על ישראל ולכאורה לצערינו המציאות מראה אחרת.
ואולי היתכוונו כי כשם שבן רואה אצל אביו מעשה שלא כהוגן
הוא רומז לאב והרי בתורה כתוב כך וכך. כך היא דרכם של צדיקים לרמוז כביכול לאבינו שבשמים והרי בתורתך כתוב כך וכך בכדי להמשיך רחמים רבים על ישראל ומפי עליון לא תצא הרעות ח"ו.

והוא כעין המעשה
הצדיקים, "הדומים לבוראם", מאמצים לעצמם את תכונות ה'. כך מסופר בלוח "היום יום" לי"ז אלול:

רבינו הזקן היה בעצמו ה[בעל-]קורא בתורה. פעם אחת לא היה בליאזנא בשבת פרשת תבוא, ושמע אדמו"ר האמצעי - והוא עודנו נער קודם הבר-מצוה - הקריאה מאחר. העגמת נפש מהקללות שבתוכחה הביאתו לכאב לב, עד שביום הכיפורים נסתפק רבינו הזקן אם יוכל להתענות. כששאלו את אדמו"ר האמצעי: הרי בכל שנה קוראים פרשה זו? ענה: שאבא קורא "אין הם נשמעים קללות".

אדמו"ר האמצעי קיים "ולא אבה... לשמע", ואביו, נשיא דורו, קיים אף "ויהפֹך... את הקללה לברכה". שרש יכולת אדמו"ר הזקן להמתיק את קללות פרשת כי תבוא הוא בכך שקללות אלו נאמרו לראשונה על ידי הרבי והצדיק של כל הדורות - משה רבינו. כך מפורש שהקללות שאמר משה "מפי עצמו" קלות מהקללות שאמר "מפי הגבורה" - "הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד".
בקללות שאומר משה "מפי עצמו" כבר טמון שרש ההמתקה.
[

אריק,

האם יואיל מר לספק לנו סטטיסטיקה בדוקה על מצב היהודים הרפורמים בארץ?


ולגופם של דבריך, דווקא אם אתה צודק, נוקב האמור בקינה הזו שבעתיים. הלא כן?


אה כן, וסחטיין על שנאת החינם הנאה שאתה מפגין בערב ט באב.

מגוחך הדבר שפמפלט של הסתה ושנאה מבית מדרשו של השמאל ההזוי זוכה לתואר 'קינה'.

האם העובדה שאינך מסכים עם תכניה של קינה שולל ממנה את התואר?

ומעבר לכך מה בדברי הקינה הופך אותה לקינה של השמאל, האם לשון הקינה או הפרשנות שלך לדברים?

.


רבזכריה

לא כל כינה היא הכינה נחמה, ולא כל "שיר" הפותח במלה "אלי" או ב"עלי" , הוא קינה.

התרצה להגדיר קינה?

לעצם העניין, לא חפצת בדיון אובייקטיבי אודות קינות מודרניות, יכולת להביא הנה את הקינה שחיבר ביאלר, או את הרשות לקדיש של מירסקי, או דברים רבים אחרים שבטוחני ששחרית מצויה בהם טוב ממני.

לגוף הטקסט שהבאת לכאן, מעבר להשגותי הרבות אודות איכותו הספרותית (שאינה גבוהה, לדעתי), הרי שהוא כה נגוע בפוליטיזציה עכשווית, עד שאל לך להתלונן על מי שיוצא נגדו.

דוגמאות?

הנה פליטות מקלדת מהירות במיוחד עבורך. מה שנקרא, שיר לא פוליטי לגמרי.

1.עֲלֵי ארץ דוויה. האוכלת את יושביה.---
2.ועל בחורים ובחורות. הנטמנים בין רגביה:---
3.עלי גרי עבודה. הנלקחים בחטף מרחובותיה.---אמנם הביטוי גרי עבודה מעניין, אולם פוליטי לעילא. לדברי המחבר כאן, אסור למשטרה לעצור שוהים בלתי חוקיים בארץ. החוק, אינו נר לרגליו של המחבר, או שמא חשב כי זוהים שלא כחוק בארץ מתנדבים להגיע למשטרה מרצונם הטוב לצורך גירוש כחוק?
4.ועל דלותן ועוניין. של מיטב משפחותיה:---
5.עלי הריגת ראש ממשלתה. מטובי בניה ומקוממיה.---מילא האמירה כי רבין מטובי בניה, שגם השיא אמירה פוליטית כיום. אך הריגה? רצח זה היה. רצח.
6.ועל ועדי רבנים. מגלגלי עין לשמיה.---המשכיל בעת ההיא ידום - ואולי עדיף היה כך גם למחבר שורה זו.
7.עלי זרעי שנאה. הנטמנים בלב תושביה.---חושבני ששורה זו מעידה כאלף עדים על כי הגמל אינו מודע לדבשת שעל גבו.
8.ועל חכמים ולמדנים. מטפחֵי השוטים שבעשביה:---גם זו, כמובן, איננה אמירה פוליטית, נכון?!
9.על טינוף מעשֵי. המופקדים על משאביה.---את מי במשרד האוצר בדיוק מאשים המחבר ב"טינוף מעשים" ? האם שורה זו היא הוצאת שם רע או סתם פופוליזם דיבתי?
10.ועל ירושלים העיר. המסכסכת כל אוהביה:---על שורה זו כבר אין טעם לכתוב ולו מלה אחת.
11.עלי כבוד האדם. אשר גלה מגליליה.---מישהו מוכן להסביר לי את כוונת המחבר?
12.ועל ליצנות וגסות. נחלת רבים ממושליה:---אדוני המחבר, אנא פרט, הסבר ונמק.
13.עלי מוסקי זיתים גנובים. המטמאים את שדותיה.---
14.ועל נשים וילדים. המעונים מִיָד אבות משפחותיה:---מדוע כאן לא נקט המחבר את אותה הלשון כמו ב"רבים ממושליה"? לדבריו, בכל משפחה בארץ , האב מענה את אשתו וילדיו.
15.עלי סבלנות וסובלנות. שפסו מבין נחלותיה.---לדעתי, השיר מעיד על כך שלפחות אצל מחברו, יתכן כי שורה זו נכונה.
16.ועל עיוות דרכֵי. המשתמטים מהגנת חומותיה:---המממ, הוא מתכוון לכדורגלנים ודוגמניות, נכון?
17.עלי פוחזים וריקים. המאיימים על שופטיה.---מעניין למי הוא מתכוון, לפרקליטות המדינה שדיברה אודות "ליקוי" בעקבות אחד מפס"ד שלא נשא חן בעיניה?
18.ועל צדק ושוויון. שטרם ניתנו למיעוטיה:---(הכוונה לימין ולייצוגו בתקשורת?)
19.עלי קנאות ארורה. הבוערת בבתי מדרשיה.---כמובן, גם זו איננה אמירה פוליטית, הרי לכל בתי המדרשות התכוון, גם להיברו יוניון קולג'
20.ועל רבנים קנאים. המחללים דביר קודשיה:---וגם זו, ככל הקודמות, איננה אמירה פוליטית
21.עלי שנאת חינם. ההופכת ללילה את ימיה.---
22.ועל תלמידים ומורים. השותים את הרעים שבמימיה:---
23.אלי ציון ועריה כמו אשה בציריה---
24.וכבתולה חגורת שק על איש נעוריה---