על מה אנחנו מתאבלים?

את זה לא אמרתי...

כל נושא זה של חורבן בית המקדש כה רחוק מאיתנו עד שאיננו יודעים על מה אנו מתאבלים, בן ציון. חשבו, אם אביו של מישהו היה מת, וכי היה צריך להתחיל לחשוב על מה מתאבל???!!! 
הרי השכינה שהיא מקור הברכה של עמנו ברוחניות ובגשמיות מלחכת עפר.
בבית המקדש הראשון היו כ"כ הרבה ניסים, עם ישראל לא היה במרדף, איננו יכולים לתאר כמה טוב היה אז. אננו מבקשים" שיבנה בית המקדש  ותן חלקנו בתורתרתך" בלי מקדש - תורתנו לא שלימה!!! אנו היום צריכים להתאבל הכי הרבה על עוונותנו, על "הריחוק מהתורה ועל שנאת החינם" עלינו להתלכד יחד ב"אגודה אחת" לעשות רצון אבינו שבשמים, לא לקנא לחברינו לעשות רצון ה' אלא לעצמנו( אני לעצמי מדבר) ויבנה כך במהרה עוד בימנו!

מתעניין, באר את כוונתך!
אנא החלט, אנו יודעים על מה אנו מתאבלים או שלא?
האם 'אי ידיעתנו' את הסיבה לאבילות היא 'גורם' לכך שנתאבל על עצם עובדה זו? [מיוחס ל'שפת אמת' או אחד מאדמורי גור האחרים]

נראה לי לפי ששיטת מתענין 10 היא שלא צריך סיבה לבכות!
אסביר:אם קורא לך משהו רע-אתה בוכה.
אתה לא צריך לחפש סיבה בכדי לבכות,בכי והתאבלות זהו רגש,רגש שמגיע לנו כאשר רע לנו או אנו מרגישים מחסור...
עכשיו בנוגע לשואה לדוגמא:עוד 300 שנה אני לא חושב שהולכים להתאבל על זה כלל!!!
אולי יעשו משהו קטן כי כבר קיים המושג של יום השואה...
אבל לא בוכים על משהו שאנחנו לא זוכרים מהו ומתי בכלל קרה!!!
וכל אותם אנשי השואה כבר לא יהיו קימים...(כמו לדוגמא:שלא בוכים עכשיו על ההרוגים ב"מצדה" וכו')

מישהו ומתעניין,
לא הבנתי את דבריכם, האם היום יש מקום לדעתכם להתאבל על ירושלים?
[מישהו, מה ההבדל לדעתך, אם בכלל, בין השואה ש'תבוטל' לבין חורבן הבית?]
אגב, העליתם נקודה מעניינת לפיה 'בכי' אינו ניתן להנמקה, וממילא לא ניתן 'לשכנע' לבכיה.
בהקשר זה,יש בנותן טעם להזכיר את דברי באשכול 'תשעה באב: יום אקזיסטנציאליזם לאומי!!' ראו שם!

אנו באבל על שאיננו יודעים על מה אנו מתאבלים. 

צירקוס,
אפשרות זו הועלתה כבר ב'אשכול' זה ובספרי המקורות. [אחד מאדמורי גור כמו שכתבתי למעלה]
אך היא מעוררת קשיים רבים, א"כ מה מקומן של הקינות ושל מגילת איכהבימינו, האם כל זה רק בכדי ליצור לנו 'חלישות הדעת' על כך שאיננו מבינים את החורבן שבחורבן.
נוסף לכך, איני חושב שניתן להגדיר 'חלישות הדעת' כאבילות, מדובר בשני מושגים שונים בתכלית.
האם התכוונת לאבילות ב'מישור ההלכתי' או 'הרעיוני' או שאתה סתם באת להצהיר הצהרה התלושה מעניינו של תשעה באב?

אשוב ואשנה את הראשונות  מפני השואל הנכבד ואת אשר שיניתי בהם אביא להלן.
התכוונתי למישור הרעיוני בלבד. מסופקני אם ניתן לקבוע אבלות על חוסר ידיעה, על כך יש להתפלל בתפילת חונן הדעת.

ועוד על כך מהיבט אחר:
אבל הינו על העדר בלא קשר לידיעת החסר. כאשר אדם מתאבל על מת הוא אינו מתאבל רק על חסרונו הידוע לו מן העבר אלא גם על מה שבעתיד יכול היה להיות אותו מת אילו היה חי. אף שעתיד זה אינו ידוע למתאבל אם ראוי הוא להתאבל עליו אם לאו. 

צירקוס, ברוך הבא!
אתה מתייחס לטענתי כי יש להבדיל בין 'אבלות' ל'חלישות הדעת' בשני טענות:
א. יש להתפלל על כך בחונן הדעת- האם אתה מתכוון שאבילות על ה'בלתי ניתן להשגה' היא פונקציה שקיימת באופן ודאי, [כלומר, יש מקום ל'אבילות' על חלישות הדעת] רק שיש צורך ביכולת שכלית מפותחת לצורך זה. טענה זו מוזרה בעיני, ראשית, מכיוון שהיא מניחה את המבוקש, אני שאלתי מניין כי בכלל ישנה אבילות על חלישות הדעת? [כי לכאו' הם מושגים שונים] ואתה משיב, כי יש להתפלל על כך. אולי אתה צודק, אבל מי אמר שיש כזו אבילות? שנית, אינני חושב שיש קשר ישיר בין 'דעת' לאבילות. [אבל על זה ניתן להתווכח]
ב. האבילות היא צער על העדר ללא ידיעת ה'מושא'- כאן אינני מבין בדיוק את כוונתך, האם אתה מתכוון לחויית האבילות שהיא חסרת כל 'הקשר' אלא חויה לכשעצמה. על הדבר הזה הארכתי ב'אשכול' על תשעה באב שפתחתי. [הבאתי קישור בעמוד זה] אך ככל הנראה שלא לכך התכוונת, מכיוון שאתה מאפיין את האבילות על 'מוות' כצער על מה שהיה 'יכול להיות' המת, ראשית, יש לומר שקביעה זו אינה ודאית. [ראה ב"ק לח] שנית, איני חושב שניתן לדמות בין 'מת' שמושא האבילות ברור, לבין בית המקדש, שלטענתך, לכל הפחות אין לנו מושג על מה מדובר!

מקווה שביארתי את עצמי די הצורך, ושהטבתי לכוון לכוונתך!

על אי ידיעה יש לבקש,  על ההעדר יש להתאבל. ההעדר הוא על הידוע לנו מן העבר ועל חסרון הדבר בהוה. העבר ידוע לנו, במת מהליכותיו, בביהמ"ק מספרי הנביאים וחז"ל, לעתיד' על ביהמ"ק יש בהנ"ל ובהוה אנו אבלים על העדרו גם אם לא חוינו את היותו. מראה המקום בב"ק לא מצאתי.

בקיצור
לא אבל אלא מטא אבל.

צירקוס,
אם אני מבין את דבריך, אתה מנסה לקבוע, כי ישנם שני אלמנטים ב'תשעה באב'. 'צער' ו'אבילות'. [שלח לי על המינוחים שאני דוחף לפיך, אבל זה בכדי להקל עלינו את יכולת ההתדיינות]
ה'צער' הוא על ה'אי הידיעה', וה'אבילות' היא על ההעדר אותו אנו כן יכולים להכיר במידת מה.
אני מוכן לקבל את הדברים, אבל יש לציין שהם שונים מאוד מהצהרתך ה'בראשיתית' כי ה'אבל' הוא על כך ש'איננו יודעים' מה אנו מתאבלים. שכן ה'אבל' הוא לדבריך, על ידיעתנו [שאינה שלימה, אמנם] ב'העדר' ואילו ה'צער' הוא על כך שאיננו יודעים. (ניתן לנסח את החלוקה הזו באופן 'מתחוכם' במקצת ולומר, כי אנו אבלים על הבית השני, ומצטערים על הבית השלישי, אבלים על החורבן ומצרים על עיכוב הגאולה)

הגמ' בבבא קמא לה התכוונתי, היא זו המביאה את תנחומיו של 'עולא' לר' שמואל בר יהודה, ניחומו של 'עולא' היה כי ודאי שבתו של רבי לא עתיד לצאת ממנה דבר טוב, שכן הקב"ה חס וכו'. מגמ' זו נראה כי האבל הוא על ההפסד שישנו מ'מה שהמת היה יכול להיות' , וכדבריך. אך תנחומי הבבליים שהם לדעת 'עולא' 'גידוף' [אבל הוא לא אמר כי לדעתו הם אינם ניחומים....] משקפים לכאו' גישה אחרת ל'אבילות' על המת. מכיוון שזה לא עיקר עניין ה'אשכול' לא נאריך בזה יתר על המידה.

למסקנא,על מה מתאבלים?????????

למסקנא- אנו לא מתאבלים על כלום- גורנישט- נדא- זרו.
אנו מתוכנתים ומותנים ככלבו של פאבלוב, לשחק אותה אבלים ועצובים, עם כל הסופרלטיבים שציוו עלינו, לא רק שזה לא נוגע  ללבנו. אפילו בחולצה זה לא נוגע, הכל חנטריש- מתגרמינן- עורבא פרח.