| נשלח ב-25/7/2004 16:28 |
 |
| |
מיהו מנהיג? [הרב שך]
לפני מספר ימים נתקלתי מחדש, בספר דל בדפים ורב בסיפורים, ושמו ''הרב שך שהמפתח בידו''.
ברצוני להתייחס רק לשני קטעים מהפרק "הרב שך נגד הלובביצ'ר''. (עמודים 90-109)
בעמ' 92 כתב המחבר:
"אחד העומדים בראש המלחמה בחב"ד בדור הקודם היה הרב ישראל הכהן מראדין-החפץ חיים. גם הוא השתמש במונח ''כפירה" ביחס לחב"ד... החפץ חיים חשש מאוד מפני פעולות מלאכותיות שנועדו ''לקבלת פני משיח", למרות היחסים המתוחים בין החפץ חיים הרבי הקודם מחב"ד, בכל זאת שיתפו פעולה על רקע פעילותה של חב"ד למען יהודי ברית המועצות".
המחבר אינו מביא מקור לדבריו, ולי נראה שהסיפורים על היחסים המתוחים, הומצאו כדי להצדיק את שיתוף הפעולה בין החפץ חיים והרבי הקודם מחב"ד.
בזמן החפץ חיים, היתה חב"ד רק זרם ב"תנועה חסידית", (אולי שונה מהאחרות, ואולי מיוחדת), אך לא יותר מזה.
האדמו"ר הרש"ב, (האדמו"ר החמישי של חב"ד, אביו של האדמו"ר הקודם), התנגד לעשיית כל פעולות שנועדו ''לקרב את ביאת המשיח", והוא אסר אפילו להרבות בתחנונים.
התנגדותו מופיעה באחד ממכתביו נגד התנועה הציונית, [אור לישרים, ורשא תר"ס, נדפס באגרות קודש אדמו"ר מוהרש"ב, עמוד רו, אגרת פו מיום יו"ד תמוז תרנ"ט]:
"בדבר שאלתם אודות הציונות והבאנק שלהם, הנני להשיב להם בקצרה, הנה גם אם היו האנשים האלה שלמים עם ה' ותורתו, וגם היה מקום לחשוב שישיגו מטרתם, אין לנו לשמוע להם לדבר הזה, לעשות את גאולתנו בכח עצמינו, והלא *אין אנו רשאים גם לדחוק את הקץ להרבות בתחנונים ע"ז* (רש"י כתובות דף קיא ד"ה שלא לדחוק, ועמ"ש במד"ר שה"ש פ"ו עה"פ השבעתי אתכם), וכ"ש בכחות ותחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בזרוע אין אנו רשאים, ולא בזה תהיה גאולתינו ופדות נפשינו...עוד זאת באמת כל ענייניהם יסודותם בדמיון בלבד, כי חפצם בלתי אפשרי לבוא לידי פעולה... וגם אנו מצד תכונותינו אין אנו מסוגלים לזה...".
[בדבריו הוא מסתמך על דברי התלמוד הבבלי, שעליהם מתבססת השיטה הסאטמרית:
"ורבי זירא? מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו למה? תלתא - הני דאמרן, אינך - שלא יגלו את הקץ, ושלא *ירחקו את הקץ*, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים". בפירוש רש"י שם, ישנם שני פירושים-גרסאות: "שלא ירחקו את הקץ – בעונם, *ל"א שלא ידחקו גרסינן לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי*. האדמו"ר בחר באפשרות השניה].
ואם תשאלו, מדוע עכשיו, לא רק שמותר אלא שחייבים לצעוק, We want Moshiach now!!!?, ואם לא לצעוק, לפחות להדביק סטיקר על המכונית?
התשובה היא פשוטה: מדינת ישראל היא עובדה ולא עוד דמיון!
וצדקו דברי פרופ' אליעזר רביצקי בספרו "הקץ המגולה ומדינת יהודים", בפרק ''תנועת חב"ד בזמן הזה", [הוצאת עם עובד עמוד 264]
"המעיין בכתביהם של האדמו"רים הראשונים, יתקשה למצוא עיסוק עקרוני ועיוני בשאלת טיבה של הגאולה הקולקטיווית לעתיד לבוא. שתיקה זו הופרה חלקית, בפתחה של המאה העשרים, בידי האדמו"ר החמישי רבי שלום דובער שניאורסון (מהרש"ב), מנהיג חסידי זה נדרש בשעתו לבירורן של כמה וכמה שאלות תיאורטיות הקשורות בעניני הגאולה המשיחית. ואמנם קל לזהות מהו הגורם הישיר שכפה עליו דיון גלוי בסוגיה זו: גורם זה נמצא לו בהתעוררות הלאומית הציונית החדשה, המהרש"ב ראה כאמור את הציונות כתנועה הדוחקת קץ, המתיימרת להגשים משימות משיחיות מובהקות בידי בשר ודם, ולפיכך הכריז עליה מלחמת חורמה. מלחמה זו חייבה אותו להציב דגם של משיחיות אמת-שמיימית פלאית ורוחנית – כנגד היומרה הציונית הכוזבת".
משיחיות חב"ד החלה רק בזמן מלחמת העולם השניה, ע"י האדמו"ר הקודם, אלא שאז כבר לא היה החפץ חיים בין החיים.
=======
אילו היתי מנסה לתאר את הרב שך כמנהיג, לא הייתי כותב את מה שכתב מחבר הספר ''הרב שך שהמפתח בידו" (עמוד 93):
''הוא גם אינו סבור כי מוטלת עליהם החובה לחפש אנשים ולזכותם במצוות,*צריכים לדאוג לעצמנו*, אין שום ענין בחיפוש אחר אנשים ברחובות העיר כדי לזכותם במצוות, ההסתובבות ברחובות מבזה את דמותו המסורתית של בחור הישיבה.
שהרי יש אומרים ש"האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדת סדום". (משנה אבות פרק ה משנה י).
אני לא הייתי מתאר אדם הסבור כי לא מוטלת עליו החובה לחפש אנשים ולזכותם במצוות, כי *צריכים לדאוג לעצמנו* כמנהיג. משה רבנו המסמל את דמותו של המנהיג הנאמן, אמר "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וגו'". המבול נקרא על שמו של נח, מפני שדאג רק לעצמו ומשפחתו. (זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף יד עמוד ב). מנהיג האומר "צריכים לדאוג לעצמנו", אינו טוב מנח.
======
<"ההסתובבות ברחובות מבזה את דמותו המסורתית של בחור הישיבה">.
האם "דמותו המסורתית של בחור הישיבה" שאותה מבזה המסתוב ברחובות בחיפוש אחר אנשים כדי לזכותם במצוות, היא של אחד שדואג רק לעצמו?
הסוגריים בכותרת
תוקן על ידי עצכח ב- 04/02/2008 0:47:16
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2004 16:42 |
|
| |
<האדמו"ר הרש"ב, (האדמו"ר החמישי של חב"ד, אביו של האדמו"ר הקודם), התנגד לעשיית כל פעולות שנועדו ''לקרב את ביאת המשיח", והוא אסר אפילו להרבות בתחנונים.>
מי מינה את בנו הריי"צ ביום חתונתו ל"נשיא ישיבות תומכי תמימים ומפקד חילות בית דוד"? אשתו? המלאך גבריאל?
תפסיקו למכור לנו לוקשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2004 17:09 |
|
| |
אולי תסביר לציבור את דבריך.
לשונו של מכתב האדמו"ר הרש"ב שאליו ציינתי מוכיח כדברי, אם יש לך פירוש אחר במכתבו, אנא פרשו, אך אנא אל תספר לי סיפורי חתונה, שהיו הרבה שנים לפני השואה, ואחרי כתיבת המכתב, המשיח שעמד להגיע בשואה חזר בו מתוכניתו, עם קום המדינה, וחזר בו מחזרתו, לאחר מלחמת המפרץ הראשונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2004 20:28 |
|
| |
נישטאיך,
האמנם החפץ חיים לא ידע לראות את הנולד, ולהעריך שעצם העיסוק בלימוד הקבלה יביא בסופו של דבר לדחיקת הקץ?
אולי האדמור הרש"ב באמת ובתמים התכוון לדברים אותם כתב באיגרת, אך כוונות לחוד, ותוצאות לחוד .
ולגבי מנהיג האומר "צריכים אנו לדאוג לעצמנו" , "לא עשו דבר מזה אלא על דרך רפואות, כמו שזכרנו. ולהפסד אנשי המדינה גם כן: כשיראו שהם נפסדים בחברתם וראות פעולותיהם, עד שיפחדו מהפסד מידותיהם בעבורם – ....כמאמר ירמיה הנביא, עליו השלום: מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם, כי כולם מנאפים עצרת בוגדים" ( הרמב"ם ש"פ פ"ד)
אכן, ההסתובבות ברחובות מבזה את דמותו המסורתית של בחור הישיבה, ולא הוא אינו דואג רק לעצמו - הוא דואג לטיבה של הגאולה הקולקטיבית לעתיד לבוא, להגשים משיחיות מובהקות בידי בשר ודם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2004 22:59 |
|
| |
א. מי אמר שמנהיגות בסגנון נח אינה ראויה ???
התורה מעידה על נח : "איש צדיק תמים היה בדורותיו"
אז נכון שלא הצליח למנוע את רוע הגזירה , אבל גם "למצוא חן" בעיני ה' , בדור שנידון לכליה , ובעצם להבטיח את המשך קיומו של עולם החי , והאנושות בראשה , זה הישג מאוד לא מבוטל בעיני ...
ב. עם זאת ברור , שהמודל היהודי מתבסס על אברהם שדואג לתיקון כלל העולם.
ובהקשר זה אני מסופק עד כמה ראשי חב"ד באמת פעלו בנידון הזה . (גם אם תודעתית בהחלט השתדלו בכיוון הזה)
ג. למעשה הדברים נמדדים לפי ניתוח של התנאים בשטח , והמטרות .
אם אני בודק את המקורות התורנים , ואת ההתפתחויות ההסטוריות , דומני שבכל מקרה קשה למצוא הצלחות גדולות של העולם הדתי-חרדי במאתים שנים האחרונות .  אמנם צמחו תלמידי חכמים , והוגי דעות מענינים , אבל באופן כללי קשה להתעלם מהכשל הכללי שאפף את עולם התורה כ"ציבור" , ודומני שדוקא בימים אלו (סמוך לט' באב) נכון ללמוד להבין את זה , ולתקן את שגיאות העבר .
ישועות ונחמות .
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2004 15:00 |
|
| |
לאיקה,
אין לי כל בעיות עם מנהיגים האומרים "אנו צריכים לדאוג לעצמנו", אם גם גם אינם דורשים מהציבור אותו הם "דוחים", שיתמוך בהם.
האם נראה לך שלקחת מבלי לתת, היא מידה טובה?
******
מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם, כי כולם בממנאפים עצרת בוגדים" ( הרמב"ם ש"פ פ"ד).
המדברות שלנו הם הישיבות, (בשם החזו"א).
לאן נשאר ללכת, אם למדברות הגיעו בני עמי.
******
דמותו המסורתית של בחורי הישיבה, מתה בשואה קם דור חדש לעם חדש שלא יוכל להתקיים, אם כל אחד דואג רק לעצמו.
לעלוקה שתי בנות. הב הב.
---------------
לאיש ציפור,
האם לא שמת לדבריך - "צדיק בדורותיו".
התייחסתי למנהיגות ולא לצדקות, צדיקים יש בטונות, מנהיגים צריך לחפש בנרות.
ייתכן שלכן "צמחו בציבור החרדי, תלמידי חכמים , והוגי דעות מענינים , אבל באופן כללי קשה להתעלם מהכשל הכללי שאפף את עולם התורה כ"ציבור", כי הם בדוגמת מנהיגיהם ומורי דרכם.
גם המנהיגים אינם מנהיגים.
הם דואגים לעצמם.
זכור לי כולל אברכים ליטאי בחו"ל, שהכנסותיו היו מהציבור ה"פרטי", אך האברכים לא רצו להקדיש שעה מזמן לימודיהם, כדי ללמוד עם "בעלי בתים" או ילדים, מבלי שיקבלו תשלום נוסף, טענתם היתה, שזמן לימודיהם הוא שלהם. ואילו העובדה שמשכורתם משולמת מתרומות הציבור לא עניינה אותם.
מגיע להם, כי הם בני תיירע.
גם מנהיגהם הם בני תיירע.
תוקן על ידי - נישטאיך - 26/07/2004 15:33:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2004 15:15 |
|
| |
ושוב, כמו שנכתב כבר באשכולות אחרים, מהציבור הד"לי וגרעיניו התורניים אולי תתפתח גישה אחרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2004 17:04 |
|
| |
נישטאיך ,
אין לי אלא להסכים (בצער) לדבריך .
ניסיתי רק למצוא את נקודות האור ...
אני מודע למציאות שאתה מתאר. (גם אם לא בכל מקום היא כ"כ קיצונית ומובהקת , באופן כללי זה בהחלט נכון לצערי )
בבנין ירושלים ננוחם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2004 20:07 |
|
| |
נישטאיך,
אם אין לך בעיה עם המנהיגים האומרים "אנו צריכים לדאוג לעצמנו" , שכן ישנם מקרים בו הדרך הזו היא בבחינת הרע במיעוטו - וכבר אי הבנה אחת מאחורינו. -
אם האלטרנטיבה, היא להישאר ב"מדברות" או להסתובב ברחובות להציק, להטריד, ולהתבזות, הרי שכל אדם שמכבד עצמו כל שכן את כבוד המקום , יתכבד וישאר במדבר.
הודעה של חברתינו שחרית באחד האשכולות ממחישה בדיוק איך נראה מה שאתה טוען "זיכוי מצוות".
"ידיד קרוב מסתובב ברחבי מרכז מסחרי שבשכונתנו ובחור צעיר, נמרץ ורווי מוטיבציה של חב"ד מתלווה אליו.
הנה תמליל השיחה:
ח"ח [חסיד חב"ד] - שלום
י"ק [ידיד קרוב עונה בפיזור הדעת] - שלום
ח"ח - הנחת היום תפילין?
י"ק - סליחה?
ח"ח - הנחת תפילין היום?
י"ק - לא!
ח"ח - אולי אתה רוצה להניח תפילין?
י"ק - לא תודה.
ח"ח - למה?
י"ק - סליחה?
ח"ח - למה אתה לא רוצה להניח תפילין?
י"ק - ככה
ח"ח - אתה יהודי?
י"ק - סליחה?
ח"ח - אני שואל אם אתה יהודי
י"ק [מתרצה] - כן!
ח"ח [בניצחון] נו, יהודים מניחים תפילין!
י"ק - שיניחו, אני לא מניח
ח"ח - רגע, אבל אתה יהודי, לא?
****************************************
בקשר לשאלתך אם לקחת מבלי לתת היא מידה טובה? לא, היא איננה מידה טובה. אבל היא עדיפה על לקחת , ובתמורה לזכות את עם ישראל בהצקות ובהטרדות משפילות ומבזות, בבחינת, המטרה מקדשת את האמצעים להחיש את ביאת הגואל.
עד כמה שידוע לי הר"ש דווקא היה שותף להחלטות באמצע שנות השבעים, שלא להסכים למימון מלא של הישיבות באמצעות תקציב המדינה (על פי: פרידמן, מ', "עולם התורה לא בחסד של מלכות"
אני לא חסידה שוטה של הרב שך,לא נעסוק במגרעותיו ,ולא ניכנס לשאלת ההסדרים שנעשו בעניין תיקצוב הישיבות,וההתחייבויות בתחום החקיקה בקום המדינה.טוב או רע. אולם,את התואר מנהיג, אף אחד לא יוכל לקחת ממנו, גם אם היה מנהיג העדר.
ודווקא בשתי הנקודות שהעלת מתוך הספר, אני מוצאת צדק רב בדבריו של המחבר. הר"ש הלך בעקבות החזון איש שהתעמת עם מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. ועם הצורך לשקם את עולם התורה אחרי השואה. והחפץ חיים שהתעמת עם הלאומניות הציונית המשיחית. והם ודאי היו מתואמים בניהם, וזיהו את מה שעומד להתפתח מחסידות חב"ד, גם כשהיתה כדבריך רק זרם ב"תנועה חסידית" (אולי שונה מהאחרות, ואולי מיוחדת), אך לא יותר מזה - ואני אומרת מיוחדת מאוד "יחי אדודנינו"!
מהי מנהיגות, אם לא התעוזה לקבל החלטות גם אם הן קשות ויכולת הניתוח שלהן? אלה איפשרו להם להבחין בסכנה הטמונה בתסיסה המשיחית בחב"ד הרבה לפני שהגיעה לשיאה. קשה לשער עד אנה הייתה נסחפת תנועה זו, ואת מי עוד היתה סוחפת עמה
גם ככה נגרם נזק בלתי הפיך.
לספחת, הרבה יותר משתי בנות.. זאב טורף גרררררררר,,,גרררררר
מבחינתו של הר"ש דמותו המסורתית של "בחור הישיבה" חיה וקיימת לעולם. הדור החדש נטש את דרך אבותיו , ויצר עם חדש, שזו לו הפעם הראשונה בתולדותיו שהוא אינו עם שומר תורה ומצוות. והמדינה איננה מדינת הלכה. הרב שך אינו צריך להתאים את עצמו אליהם, ואדרבה , העם יוכל להתקיים , רק אם כל יהודי ידאג לעצמו , חלק מהעם לא יכול להיות יהודי בשביל החלק השני, כל אחד חייב לזכות את עצמו בקיום מצוות.היום אנו לא בתקופת זבולון ויששכר, הסכם זה הוא במהותו זמני.
".... היסוד הוא אחד, המדינה היא חילונית... ואמירת בע"ה חשוב רק אם מבוסס על שמירת התורה וקיום המצוות....
אמירה בעלמא 'בעזרת השם' בלי התנהגות תורתית לא שווה הרבה...
החילוני שלא אומר 'בעזרת השם' והחילוני שאומר בע"ה לעצמם זה אחרת, אבל בשבילנו – זה אותו חילוני!
ולא משנה הדבר אם פלוני הוא מנהיג את השלטון או אלמוני, הכל אותו סיר אותה טרפה. הכל אותו דבר גם אם למראית עין מכשירים את המטבח, אין זו אלא גנבת דעת"
[הרב] שך, מכתבים ומאמרים – כרך א-ב עמ' ז-ח (תשל"ז)
***
הוספת תואר ע"י ווטו
תוקן על ידי - עצכח - 28/07/2004 14:57:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 21:25 |
|
| |
איקה,
מתפיסת ה'לדאוג לעצמנו' לא נולדת רק דחיית הנחת תפילין 'מטרידנית' ברחוב.
גם הסירוב של בחורי ישיבות ללכת לתפקידי הוראה ורבנות בעיירות ספר, למשל, תופעה שבהחלט קיימת במיגזר הליטאי היא פועל יוצא שלה.
מאידך, בזכות התפיסה המנוגדת לה, יושבים כל שנה אלפי מטיילים במזרח הרחוק בסדר פסח כהלכתו, לעיתים, לראשונה בחייהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 22:35 |
|
| |
ממללא,
מסכימה איתך בכל מה שנוגע למילוי החובות לצד הזכויות של כל אזרחי המדינה , כולל הציבור החרדי.
(ציינתי לעיל שאינני נכנסת לסוגיא הזו, ויש לי עליה ביקורת.) וישנם אשכולות לרב שעוסקות בנושא.
הביקורת שנטענה היא שהרב שך אינו ראוי להיקרא מנהיג מפני שחשב שלא מוטלת עליו החובה *לחפש* אנשים ברחובות ולזכות אותם במצוות, כי "צריכים אנו לדאוג לעצמנו" - לטענה הזו התייחסתי.
אלפי מטיילים שיושבים כל שנה במזרח הרחוק בסדר פסח כהלכתו, מגיעים בעצמם לבית חב"ד, אף אחד לא מחפש אותם ברחובות - שלט ברחוב מאנלי בהודו הפונה ומזמין מטיילים ישראלים שמעונינים להיעזר כלכלית, או לבלות ערבי שישי או חגים.עד כמה שאני יודעת, ומנסיוני, המטרה היא קירוב לבבות, והכרת היהדות ברמה הבסיסית ביותר, רב המטיילים זוכרים את האירוח כחוויה מקרבת - ולא כמי שזכו לזיכוי מצוות.ישנם אמנם כאלה לא רבים, ביחס למספר המטיילים בסך הכל,שבסופו של דבר "חוזרים בתשובה" אבל ההתעוררות באה מהם, הם התחילו מבקשים לזכות אותם במצוות.
הנה דוגמא לביזוי התורה, כפי שמציג אותה חילוני ממבט ראותו, כשהכוונה היא תמימה - לזיכוי מצווות
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1037358
אפשר להביא את העגל לשוקת, אך אי אפשר להכריח אותו לשתות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 05:52 |
|
| |
בשולי הוויכוח:
לפלא שלא נזכר כאן שהחפץ חיים הי' בעד עשיית פעילות לזירוז משיח. הצצה קלה במכתביו תגלה שהמשיחיות (הכמו חבדית) היתה בסדר יומו של הח"ח בניגוד לר"ש.
בגלל פעולתו המיידית של משיח חייב ללמוד קרבנות ועוד פעילות שונות.
והדברים די ידועים. ממילא קשה להנגיד הח"ח כדמות מנוגדת להרבי מליובאוויטש בענין המשיחיות
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 05:58 |
|
| |
מסתברא
זו הסטוריה שמעדיפים להשכיח בחצרות קדשנו.
[ על הסיפור על הכינוס(שהח"ח ארגן) לפעול להבאת המשיח שמעת?]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
תוקן על ידי - קעלעמר - 28/07/2004 5:59:59
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 08:06 |
|
| |
שיטת ההנהגה היא לחטוף תפוחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 10:55 |
|
| |
לאיקה.
ידעת לספר על התנגדותו של החפץ חיים ל"קבלה", התוכלי גם לציין היכן הדבר מופיע בספריו?
בספריו ולא בספרי רכלנים וקשקשנים.
נראה לי שהסיבה להתנגדותו של הרב שך ליציאת בחורי ישיבה ל"רחובות", כדי לזכות יהודים במצוות, היא אחת: האדמו"ר מליובאוויטש אמר שצריך, אז הוא אומר שלא צריך. כמו בסיפור הידוע של "לא יעלה ולא יבוא".
ה"סיבה" אינה סיבה אלא מסובב.
גם לי יש בעיה כאשר מנדנדים, ולא משנה מה הם רוצים למכור לי, אבל אם זה לא עצר את אנשי המכירות למכור לך את מה שאין את רוצה, עבורי זה ראיה שבאיזה שהוא מקום זה עובד, השאלה היא איך למכור ולא אם למכור.
******
סיפור קטן להבדל שבין לבין.
באייר תשכ"ז למדתי בישיבה חב"דית, ששכנה ברחוב מאה שערים מול הכניסה לבתי אונגרין, מאחר ובאותה העת לא היה לנו ראש ישיבה, הלכתי לישיבת מיר הליטאית, בבית ישראל הסמוכה, כדי לשמוע את שיעוריו הכלליים של הגר"ח שמואלביץ ז"ל, ואני עדיין זוכר איך שבאחד השיעורים לאחר שכבר הוחל בגיוס אנשי המילואים, הוא "הורה" לבחורי הישיבה, שלא יסתובבו ברחובות ויפצחו גרעינים, מאחר ואנשים מתגייסים למלחמה, והוא "יעץ" להם, שבאם יש להם זמן פנוי, שישבו ויגידו תהלים.
ואילו אנו, תלמידי ישיבת חב"ד, לא הגבלנו את חלקנו ב"מאמץ", ב"לא לפצח גרעינים ברחובות, כאשר אנשים מתגייסים למלחמה", ויצאנו לחפירת תעלות הגנה, בשכונת מוסררה הסמוכה, ללא הוראת ראש ישיבה מגדולי הדור.
מצאי את ההבדלים ואת הסיבות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2004 11:34 |
|
| |
נישטאיך יקר,
ההתנגדות לא היתה לקבלה, ההתנגדות היתה ללימוד הקבלה -
שים לב להבדלים.
ועוד תוספת קטנה
את הטענה שהרב שך, עשה כדווקא ההיפך, חסוך מהויכוח הזה.
מפני שאני, ביציאה למלחמה הנחרצת והקיצונית הזאת בכללותה רואה מעלה, ולא כמגרעת, זכותך לחשוב ההיפך ממני.
תוקן על ידי - איקה - 28/07/2004 12:21:05
|
|
|
|
|
