|
|
| נשלח ב-16/8/2009 13:05 |
 |
| |
נדב
נקודתית:
הסכם השלום עם מצרים הוא דוקא נושא שחקרתי מעט.
אין ספק שבאותה הנקודה, אחרי ביקור סאדאת (שהחליט לבא לכאן על דעת עצמו בשביל לסגור עניין), היתה על הפרק החלטה בינארית.
או שהולכים איתו או שהולכים נגדו.
הליכה נגדו, פירושה הודאי היה עוד מלחמת יום כיפור .
סמוך על סאדאת שהוא היה מוצא עת העיתוי להכנס בנו, הוא היה טוב בזה.
השקט עם הסורים והירדנים, שהיא אחת הטענות השקריות ביותר הנפוצות בימין, הוא תוצאה ישירה של השקט עם מצרים.
סוריה מעולם לא נלחמה נגדנו לבדה.
זה כמו שאתה תקוע בכלוב עם אריה חתול ועכבר.כשהאריה רגוע, אתה רגוע.
כללית:
להודות על האמת הCPU של הימין (האידאולוגי לפחות) לא מוטרד מהקטע של מלחמה מפעם לפעם.
זו לא זהירות יתר, זו פשוט חוסר רגישות וחוסר עניין.
ותסמונת ההימור הכפייתי של השמאל , היא לא תירוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 13:11 |
|
| |
בסופו של דבר, מה גרם ליותר קרבנות, חוסר הרגישות של הימין או ההימור שך השמאל.
וכבר למדונו שהרוצה בשלום ייכון למלחמה, אבל ייכון במלוא הרצינות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 13:20 |
|
| |
קשה לומר, זו שאלה של "מה היה קורה אילו", יתכן ואם היו מקימים מדינה פלשתינית מייד לאחר מלחמת ששת הימים (כפי שהיו מעטים שהציעו) מצבנו היה טוב יותר יתכן ולא.
בכל מקרה הלך רוח של התנגדות למלחמות עלול יותר להביא לתפיסת עולם שמאלית מאשר הלך רוח של נכונות למלחמה.
האם אתה טוען שהויכוח בין ימין לשמאל הוא טקטי גרידא, מה יביא יותר ביטחון לישראל?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 15:38 |
|
| |
כללית:
להודות על האמת הCPU של השמאל (האידאולוגי לפחות) לא מוטרד מהקטע של טבח יהודים מפעם לפעם.
זו לא זהירות יתר, זו פשוט חוסר רגישות וחוסר עניין.
ותסמונת ההתישבות הכפייתית של הימין, היא לא תירוץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 15:52 |
|
| |
עוד יותר כללית.
אני חושב שהאשכול הזה גלש לחלוטין. אם כבר הדרדרנו עד הלום אפשר לפתוח אשכול חדש בנושא הישיר של מי הוא יותר מוסרי/שואף שלום, במקום להעמיס הכל על זכרו של הרב ש"ך, שמה שלא עשה זה בודאי לא מגיע לו.
ואם נחזור לעניין שאינו ממין העניין, אני מסכים שברמה ה"קלאסית" שבה שמאל הוא חשיבה רציונלית המכוונת לשיפור המצב האנושי, בעוד ימין הוא שמרנות המבוססת על ערכי העבר ועל כיבוד הצד הלא רציונלי של אנשים וחברות, המשקל של "שאיפת השלום" אצל השמאל גדול מזה שנמצא אצל הימין (שמוכן להכיר, לפחות עד גבול מסוים, במאבק בין עמים או חברות כפועל יוצר של הרצון שלהם לשמר את זהותם היחודית).
אלא שיש שתי הסתיגויות:
א. במהלך השנים "זרמו" רעיונות הימין לשמאל [ראה מאמרי http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/382.pdf בפרק "ניטשה נודד שמאלה ו"רבינו" הופך לגורו" - שם הבאתי ציטוטים שאין לטעות בטיבם מן הסוג של "כמה טובה המלחמה" דוקא מסיטרא דשמאלא]
ב. מעבר לרמת הכוונות יש מקום להערכת ההצלחה של הפרקטיקה, ולטעמי זה יותר חשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 16:31 |
|
| |
ברמה של הפרקטיקה, צ'מברליין היה שואף שלום יותר מצ'רצ'יל אבל אילו התקבלה עמדתו של צ'רצ'יל בזמן היו פחות קרבנות במלחמת העולם ה2, לעומת זאת אטלי היה יותר שואף שלום מצ'רצ'יל ולכן הוא הסכים לסגת מהודו ולהתחיל את פרויקט פירוק האימפריה הבריטית ללא שפיכות דמים, בפרקטיקה הכל תלוי בתנאים ובנסיבות, עמדה של רתיעה ממלחמה גורמת לאימוץ עמדות של שלום ופיוס (במובן החיובי) ועמדה הפוכה גורמת לאימוץ עמדה לוחמנית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 20:02 |
|
| |
אפשרי
א. למה הימניים הם קפיטלסטיים והשמאלנים דוגלים בהשקפה סוציאלית יותר?
ב. למה ה'שמאל' וה'ימין' מתחלק לפי שכבות בעם, כשהשכבה האליטסטית 'שמאלנית' בד"כ והשכבות הנמוכות 'ימניות' יותר, איזה קשר יש בין ראיית הנולד לבין 'לימודים אקדמיים'
נדמה לי כי התשובה נמצאת בתוך שאלותיך
השמאל הישראלי מקבל את עיקר כוחו האלקטורלי והכלכלי מתוך אילי ההון הגדולים של המדינה, לא בעיה לבדוק בבחירות האחרונות, איפה קיבל השמאל את כוחו, בכל האזורים של האליטה הממונית, כך מר'ץ וכך אפילו חד"ש,
זו היא צביעות השמאל,
הימין לעומתו עיקר כחו מן הפריפריה משכנות העוני וערי הפיתוח., אלו דברים מן המפורסמות. ואפשר כאמור לבדוק ולאמת.
בעלי ההון הסוציאליסטים תומכי מפלגת העבודה ומר"ץ, ועכשיו קדימה. מעונינים בשקט,
כי כשיש שקט אפשר לעשות יותר כסף, כל סירוב ישראלי או תגובה לא נכונה, מיד גורם לבעלי ההון לנזק כספי,גדול וכואב
המפעלים שהקימו בירדן ובמצריים, עומדים בסכנה כלכלית על כל התעקשות ישראלית לגיטימית, וכן היצוא לאירופה.
הרי בעצם כדבריך הם סוציאליסטים- דגולים. הם מעדיפים לשלם 200 דולר לחודש, ופחות. לעובד ירדני או מצרי,
בלי תנאים סוציאלים בלי חופשות, דמי הבראה ,קרן פנסיה וביטוח לאומי, מאשר לשלם לפועל ישראלי שכר מינימום פי חמש- עם כל התנאים הסוציאלים, והתארגנות מקצועית והגנה על הזכויות. סוציאליסט סוציאליסט אבל יש גבול כמה זה עולה
כך עושים כסף גדול, שממנה אפשר להפריש גם סכומים למפלגות השמאל המתאימות, היודעות לתגמל אותם בפרסים יוקרתיים , וביחצנות שקרית על מפעלי חיים. (תאמין לי אני יודע בדיוק על אני מדבר ואני מכיר את הנפשות הפועלות- ובעיקר את הסיסטמה לעשות יותר כסף בהעברת מפעלים לירדן,)
אנשי הרוח כדבריך בעד השמאל- נכון א. בכדי להיות איש רוח אתה חייב להיות איש שמאל- אחרת אתה לא איש רוח,
ב. גם הם יודעים היכן מורחים את החמאה , מי מחלק את הפרסים. בארץ ובעיקר בחו"ל איפה מחלקים את המילגות המתאימות, ואת איזה זמר או זמרת משבחת התקשורת,
האם תוכל לספור על אצבע אחת- כמה פרסי ספרות קיבלו אנשי ימין שכתבו ציונות או לפחות לא כתבו נגד.?
האם אתה מכיר זמרים או מוזיקאים ימניים שזוכים לפרסום כמו עמיתיהם חותמי העצומות המקצוענים,
ג. נכון יש גם אנשים הומנים ישרים הכואבים את הכאב של הערבים- משום מה לא של היהודים-
יש אנשי רוח שהעיסוק ברוח משכיחה מהן את הדבר האלמנטרי אהבת האדם לעמו ולמולדתו, תופעת התנכרות הלאומית היא היום- אין- מענין שאצל שכננו הערבים זה לא קיים,
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 16/08/2009 20:08:27
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 20:39 |
|
| |
השמאל בארץ הוא מזמן לא סוציאליסטי, במידה שהם משמיעים ססמות סוציאליסטיות זה רק בבחינת "מדבר בלשון רבו", איך יתכן שמפלגות שמצביעהן הם מהשכבות המבוססות באוכלוסיה יהיו סוציאליסטיות?
עיתון הארץ לדוגמה הוא ימני בעמדותיו הכלכליות ושמאלי בעמדותיו המדיניות והחברתיות, גם מפלגת קדימה אין בה שמץ סוציאליזם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2009 10:27 |
|
| |
ירוחם
כתבת:
"יש אנשי רוח שהעיסוק ברוח משכיחה מהן את הדבר האלמנטרי אהבת האדם לעמו ולמולדתו, תופעת התנכרות הלאומית היא היום- אין- מענין שאצל שכננו הערבים זה לא קיים,"
באשכול סמוך הבאתי את הנבואה שנאמרה לעתיד לבוא "כה אמר ה' אלוקים יען אומרים לכם אוכלת אדם את ומשכלת גוייך היית, לכן אדם לא תאכלי עוד וגוייך לא תשכלי עוד נאום ה' אלוקים".
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 11:24 |
|
| |
נאחז, (לאחר כמה ימי מנוחה חזרתי) 1. התורה מדברת על שלום, לא על אשליה , לטענתי המגובה בניסיון מר של יותר מ 15 שנים, (וכבר הזכרתי אותו ואת שורת הגופות ממנה אתה מתעלם שוב ושוב שלא באלגנטיות יתר...) ה"שלום" עליו מדבר השמאל הישראלי אינו שלום כלל אלא אשליה משיחית מסוכנת , את המושג שלום אמת (אם תרצה קרא לו בר קיימא) הכנסתי כאנטיתיזה לאשליה המסוכנת של השמאל הישראלי, התורה לא נזקקה לכך כשהיא דיברה על שלום היא התכוונה לכך (אגב המקום בו המושג הזה מופיע קשור הדוקות לקיום התורה והמצוות "אם בחקתי תלכו...ונתתי שלום בארץ ושכבצם ואין מחריד" וממילא מתאים לדברי בהקשר לשמאל שמתבסס ברובו על ניכור לתורה ולמצוות וממילא "אין שלום לרשעים" כפי שהבאתי בראשית דברי שגם מהם איכשהוא התעלם התעלמת. 2. בנוגע ליצחק אבינו יש כמה הבדלים וגם קצת דימיון, הנקודה היא שבכל מקרה לא שייך להסיק מזה באופן ישיר ענינים הלכה למעשה , כמו בכל נושא משמעותי אחר, ובפרט כאלו שנוגעים בענינים של פיקוח נפש, אגב על אותה דרך אפשר ללמוד מאברהם אבינו שיזם מלחמה עם 4 מלכים כדי להציל את בן אחיו לוט, או אפילו את שמעון ולוי שחיסלו את כל העיר שכם בשביל כבוד המשפחה (או סיבה אחרת, אין בכוונתי לנתח כאן כל מקרה לגופו) זה נראה לך רציני , להכריע בנושאים כבדי משקל כאלו, ע"י סברות כרס בנוגע לסיפורי אבות ? (בכל מקרה אם אתה רוצה פירוט יתר בנוגע להבדלים בין סיפור יצחק למצב הנוכחי ידע אותי ואענה לך בהמשך בע"ה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2009 13:51 |
|
| |
ירמיהו פרק מח
)
אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְדֹוָד רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חרבו מדם. :
רש"י ירמיהו פרק מח
מלאכת ה' - מלאכת השחתת מואב שהיא שליחותו של מקום:
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2010 07:41 |
|
| |
מסכת סנהדרין (דף לח ע"ב) מצאנו:"זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב''ה דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו''. מה נראה לכם שהיתה תגובתו של אדם הראשון כשהראו לו את מנהיגי דורנו, שמחה או עצב? באם הראה לו גם את בני הדור שהם מנהיגיו, האם הדבר היה מוסיף לו שמחה או עצב? הישנו מנהיג בדורנו?! האם דורנו הוא דור ימי שפוט השופטים? לאן מכאן? מלחמת אחים, בין אשכנזים וספרדים, בין חרדים לחילונים, או סיפורי חלומות על ביאת המשיח בקרוב, שישליט את האדמו"רים לבית סלונים על מדינת ישראל, שיבטלו את כל פסיקות הבג"ץ?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 20/06/2010 07:44:04
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2010 09:15 |
|
| |
ובכן:
הימים האחרונים מביאים אותי להתגעגע לאדם שבאמת לא חשבתי שאתגעגע אליו: הרב שך.
אפשר לומר על הרב שך הרבה דברים, אבל הוא היה 'מנהיג'.
הפסטיבל המחריד של השבוע האחרון לא היה מתרחש תחת הנהגתו של הרב שך.
הרב שך לא היה נותן ליהדות החרדית כולה להיגרר אחרי החלטותיו, התמוהות בלשון המעטה, של אדמו"ר אחד של אלף חסידים.
הרב שך היה מבין וחושב גם על איך הדברים נראים, ולא חי רק בבועה הדמיונית שלו.
ועל השקפתו של הרב שך בעצם הענינים העומדים על הפרק, אפליית ספרדים במוסדות החינוך והקמת בתי ספר נפרדים, כבר דיברו הרבה בימים האחרונים.
במילים פשוטות יותר: בתקופתו של הרב שך, היה מישהו למעלה שחשב, שהוביל, שביצע, בדרכו שלו. לא שחייבים להסכים עם כל השקפותיו, אבל ידעו שיש כתובת, שיש הנהגה ששוקלת שיקולים, שמעמידה רווח מול הפסד, שלוקחת אחריות.
והיום? יועץ אחיתופל אחד של אדמו"ר אחד מעמיד על הרגליים רבבות אנשים, ויוצר השלכות הרות גורל.
נקווה שהשנים הבאות לא יגרמו לנו להתגעגע להנהגה של היום... מי יודע, הכל כבר יכול להיות...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2010 09:54 |
|
| |
במ
חזרנו לגישה החרדית הקלאסית של ירידת הדורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2010 10:33 |
|
| |
הרב שך היה מנהיג! או נהג כמנהיג במנהיגות תקיפה וברורה.
אם הוא היה מנהיג טוב או רע זו כבר שאלה אחרת
|
|
|
|
|
