מיהו מנהיג? [הרב שך]

איקה ,
ההסתייגות שלי היא מ"כל תולדותיו" , שהרי גם לפני ימי בית שני (ואולי במובן מה גם בתקופת בית שני או חלקה) היו ימים ארוכים בהם להערכתי (עפ"י עיון במקרא , ובפרשנות חז"ל עליה ) ישראל לא הוגדרו ע"י קיום תורה ומצוות .
זה הכל .

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mehkarim/rabenu4-2.htm

"להלן עובר המחבר לבעיית "ביטול התורה", שהיא הצורה השלילית של שאלת נצחיות התורה, וזה מתוך מגמה, לא קרואה בשם אמנם, של פולמוס עם הנצרות והאיסלאם, המתיימרות לרשת את מקום התורה, שכאילו עברה כבר מן העולם ונתבטלה על-ידי נותנה. ומחברנו מערים שורה של הוכחות בדבר חד-פעמיותו של מתן התורה, נצחיותה של זו ואי-אפשרות ביטולה.

הוכחתו הראשונה היא - המסורת החיה של האומה (שם): "כבר קיבלו בני ישראל קבלה גמורה" - אומר המחבר, כלומר: קיימת מסורת מאוששת בשם הנביאים, שמצוות התורה לא תבוטלנה, ודברים אלה של הנביאים נמסרו בצורה כה ברורה, המסלקת ללא שיור כל היסוס וכל פרשנות מסולפת.

המחבר משתמש גם בנימוקים בלשניים, בביטויים מסוימים של התורה, המציינים את ההחלטיות העל-זמנית של מצוות התורה (שם):

ואחר-כן התבוננתי בספרים (ספרי הקודש) ומצאתי מה שיש בהם מורה על זה. תחילה, שרוב המצוות כתוב בהן: "לדורותיכם" (כלומר, המצוות מחייבות את כל הדורות); ועוד מה שאמרה (דברים לג, ד) "תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב" ("והירושה לא תפסק לעולם, דור אחר דור" - "שביל האמונה").

מקורית ביותר היא ההוכחה דלקמן: בורא העולם הבטיח את הקיום המתמיד של האומה במקביל לקיום הבריאה כולה, ומכיוון שרק התורה קובעת את ייחודה של האומה, הרי עם ביטולה של תורת האומה, מן ההגיון שתתבטל גם המהות המיוחדת של אומה זו, ואז גם תרוקן ההבטחה האלוהית מכל תוכן ממשי (שם):

ועוד כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה (בתורה שבכתב ושבעל-פה), וכיון שאמר הבורא, שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ, מן ההכרח שיעמדו תורותיה כל ימי השמים והארץ (האומה הישראלית היא עם התורה ובלעדיה אין היא אומה כלל, נצח האומה, וכאלוהים ערב לו, משמעו איפוא גם נצח התורה"

תען_כסיל: הרב שך - תופעה שלילית או חיובית עבור הציבור הליטאי

הרב שך עשה היסטוריה, בימיו קרו דברים שמעולם לא היו בציבור הליטאי . יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי:

הקים מפלגה סקטורלית ליטאית

הקים עיתון יומי סקטורלי ליטאי

הקים מועצת רבנית סקטורלית ליטאית

הקים מערכת כשרות סקטורלית ליטאית


במילים אחרות הוא בידל את הציבור הליטאי מציבור כלל שומרי התורה ומצוות החרדים לדבר ה',
האם שינויים אלו עשו טוב או רע לציבור הליטאי בכללו ?
האם השינויים האלו עשו טוב או רע לישיבות הליטאיות בפרט?


בין האשמות כלפיו:

קידש את הפוליטיקה ופגע בלימוד התורה-
 
דבר שיצר סחף אצל ציבור האברכים ובני הישיבות הליטאיים והביא למרכז חייהם פעילות מפלגתית ופוליטית במקום להיות ספונים באהלה של תורה.

דבר שגרם לבני נעורים לקדש קריאה בעיתון ולראות בחיזוקו חוב קדוש במקום לשקוד יומם ולילה על לימוד התורה.

דבר שהעמיד במרכז דמויות פוליטיות נערצות במקום דמויות תורניות הזוכות לכוסות לבן.


במלחמותיו נגד אישים וחוגים מגוונים יצר רוח חדשה-

דבר שיצר אוירה בה מחלוקת אינה עבירה אלא מצוה. גם במחנה פנימה. 

דבר הגורם בעיקר לילדים ובני נעורים לטפח שינאה כלפי חוגים רחבים ביהדות החרדית. ולהתיר שימוש בכלי ניגוח שיש בהם משום איסורי בין אדם לחבירו.

דבר המנווט את הציבור הליטאי לסמטה ללא מוצא, כי לאורך שנים עליהם להצדיק מלחמות ישנות ואין מי שיתיר להם שינוי כיוון, אוירה ויחס. וכך נמצאים מבודדים יותר ויותר.

דבר הגורם לחרדים נטרליים להתרחק מהציבור הליטאי משום שהחל מצטייר כקיצוני וקנאי. ולחשוש לשלוח בחורים לישיבותיהם.


בהקמת מערכות סקטורליות -

יצר מצב בו הרבה כוחות וזמן מושקעים בתחרויות במקום בבניית עולם התורה כבעבר.

יצר מצב בו בכל מחיר מנסים לתחזק ולאכול ממערכת כשרות גם אם היא נחשלת ומפוקפקת.

יצר מצב מובנה של חיכוכים מיותרים עם גופים וחוגים אחרים בתחומים שונים.


אני יודע שהנושא רגיש עבור כמה מאיתנו. עם זאת אבקש מכאלה שאינם מחסידי הרב שך להביע דעתם הנטרלית כמשקיפים מן הצד.


(גילוי נאות, אני ממבקרי הרב שך. מעניינת אותי דעת הנטרלים. לא חסידיו ולא מבקריו)

*****
בעלבעמיו:

נונו

זריחתעץ: הרב שך: אנחנו לא מתבדלים כדי לעזור למזרחי 1/6/2003

באחד מספרי "מכתבים ומאמרים" כותב הרב שך שהיה מקום להתבדל מהחילונים, אך לא ניתן לנטוש את שאר הדתיים לבד במערכה, כל עוד הם לא רוצים להתרחק מהציבור החילוני.
זהו נימוק מפתיע ביותר. הלא כן ?

*****
אידך_גיסא:

כן ולא. עד לשנות החמישים, הציונים הדתיים והחרדים היו שני מחנות פוליטיים בתוך זרם דתי אחד: למדו באותן ישיבות, התפללו באותם בתי כנסת, לבשו כמעט אותם בגדים, וחיתנו את ילדיהם אלה עם אלה. הויכוח ביניהם היה בעיקרו פוליטי (כן ציונות או לא ציונות), ולא דתי-חברתי. רק משנות החמישים ואילך מתפתחים שני המחנות הניצים לשני זרמים דתיים-חברתיים נבדלים. אחראים לכך הן הנסיבות ההיסטוריות (ואכמ"ל) והן האישים שהתייצבו בראש המחנות (החזון איש והרב מבריסק, מזה, והרב צבי יהודה קוק, מזה).

הרב שך טיפח את המגמה הזאת, אבל רגליו נטועות עמוק בשלב שלפני השואה, שבו הייתה סולידריות כלל-אורתודוקסית בסיסית. לעתים, ובמיוחד לעת זקנה, ניעורים בו ניצוצות כבויים מאותו שלב.

יתר על כן, אפילו אצל המתבדלים האמיתיים - ההונגרים - היו מי שטענו כי מהלך ההתבדלות אינו נובע מתוך התכחשות לפורקי העול, אלא דווקא מתוך תחושת אחריות כלפיהם (ראה מהר"ם שיק על פרקי אבות, על המשנה "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים" וגו'). ואם לגבי פורקי העול הגמורים כך - לגבי פורקי העול החלקיים עאכו"כ.

אידך גיסא

*****
אקדמאי:

פשש.... איזה ניתוח פסיכולוגי לרב שך.
מעניין שבדיוק בנושא זה התעוררו הניצוצות הכבויים.
כמה חיכינו בזמנו שיתעוררו ניצוצות בנושאים אחרים, ולא התעוררו.

תען,

גם אני ממבקריו של הרב שך ואם ביקשת דעות מאנשים נטרלים איני מהם, אך זאת אוכל להעיד כי דודי שלח את ילדיו הבוגרים ללמוד בפונוביז' למרות היותו חסיד, בטענה כי הוא רוצה שילדיו ישקדו על התורה נטו ללא הפרעות שיש ב"חצר חסידית", מאז החל הר"ש במהלכיו הפוליטיים פסק דודי לשלוח את בניו לפונוביז' באומרו שפונוביז הפכה ל"חצר" הכי סואנת...

באשר לבעיות כשרות עם שארית. הדבר אכן מכניס ליטאים יראי שמים למבוכה. מצד אחד הנאמנות להלכה ולאידך הנאמנות לשבט. הקטע מוכר לי מגיסי שעדיין מתפתל ומתנדנד בנושא ובעיקר מתקשה להסביר לילדיו למה הוא מעדיף את ההכשר של הרב לנדאו.

לענ"ד מידת הנזק לחוג הליטאי שהר"ש גרם תוכל להמדד רק מפרספקטיבה של דור או שניים אחריו.

אפרופו החפץ חיים שהוזכר לעייל כמתבטא נגד חב"ד. אשמח לשמוע על מקור אוטנטי לכך. בחב"ד דוקא מספרים על יחסים קרובים וחמים בין הרש"ב לח"ח. ישנו גם מכתב המלצה של החפץ חיים עבור ישיבת תומכי תמימים החב"דית בה הוא כותב "שימשא אכולא עלמא שריא, כך ישיבת תומכי תמימים מקרינה אור יקרות של יר"ש על שאר הישיבות במדינתינו" כמו"ג מסופר בחב"ד שהח"ח שאל את הרש"ב עצה איך פעל על תלמידיו שלא יגעו בזקן כי כואב לו שתלמידיו מתגלחים.

מישהו יכול לומר לי מה היה קורה לו הרב שך לא היה מאריך ימים, אלא חי כבני גילו עד גיל 75 בערך.האם גם אז היה מגיע להנהגה? או שמא בקרב בני גילו לא נחשב כל כך.

במילים אחרות האם גם בשנת תשכ"ה למשל היתה לדעתו של הרב שך משקל והשפעה בקהיליה הליטאית?

ואם לא, האם ניתן לומר שגדולתו נבנתה על ידי עסקנים עקב גילו המופלג אך לולא הגיל לא היתה קיימת?

אמרי בינה,
איני מבין מהי משמעותה של שאלתך, על כל פרט בהיסטוריה ניתן לשאול כיוצא בזה.
האם היטלר היה מצליח לכבוש את אירופה לו היה אשה?
האם צ'רצ'יל היה מצליח לקבל נובל לספרות לולי שהיה לומד בבית הספר בשקידה?

שאלתך ההיסטורית-עובדתית, האם היתה לרב שך השפעה בתשכ"ה היא שאלה שניתן לברר עליה את התשובה.
אך שאלה כמו האם הגיל הוא גורם ל'מעמדו' של הרב שך היא אינה רלוונטית, לכל הפחות, לדעתי, להבנת סיבת השפעתו [אף אתה לא התכוונת, כי היותו בגיל 90 הוא הגורם הבלעדי לכך שיישמעו דבריו] או להבנת מבנה ה'חברה החרדית' בבחירתה את מנהיגיה.

אמרי_בינה
בשנות השישים כבר היה הרב שך חבר במועצת גדולי התורה, אולם האוטריטה היתה בידי הסטייפלר. בשנות השישים עדיין לא הגיע הציבור הליטאי הישיבתי לכלל גיבוש והיה קטן ודל ובעמדת נחיתות מול הציבור והמנגנון החסידיים של אגו"י. בעיית הגיל שאמרי בינה מצביע עליה היא כללית, מאחר ומסיבות שונות האוטוריטה הליטאית עוברת בירושה באופן קבוע מאז הסטייפלר ל'גדול' המבוגר ביותר. כך הסטייפלר היה זקן דורו, אחריו הרב שך, ממנו (להבחל"ח) לגרי"ש אלישיב, ולאחריו (לאוי"ט) נמצאים בסדר החשיבות הגראי"ל שטיינמן, הגרמי"ל והגרי"ג אדלשטיין. עובדה מגוכחת אך מוכיחה לכך היא שביתד התואר הגאון הגדול מגיע רק בגיל שבעים ומרן בגיל תשעים. כך קיבל הגר"ש אוירבך את הגאון הגדול רק לפני כמה שנים.

הרב שך הגיע למעמדו בכוחות עצמו בלבד (כמובן בעידודו ותמיכתו של הסטייפלר) ותוך הליכה בוטה וקולנית נגד הזרם. את ציבור בני התורה הספרדים הוא בידל ראשונה עוד בגיל שמונים, במלחמה להכניס את הגרע"י למועצת בסוף שנות השבעים, במאבק הרוטציה בבחירות תש"מ, ובהרצת ש"ס בתשמ"ד. כל מי שזוכר או מכיר את פרשת בחירות תשמ"ט יודע כיצד הוביל הרב שך את המהלך בכל כוחו ונגד כל התחזיות שצפו לו כשלון. כך לא חשש להתעמת גם עם רבנים בתוך הציבור הליטאי כמו הגרב"י זילבר, וכמו הגרשז"א שסירב לתמוך בו (לפחות פומבית).

באשר למעמדו בקרב בני גילו, אין ספק שמתחילת שנות השבעים הוא היה הבכיר הבא בתור אחרי הסטייפלר. עיון במכתבים וגילויי דעת רבים משנות השבעים מראה שהחתומים הליטאים הם תמיד הסטייפלר, הגראמ"ש, הגריש"א, והגרשז"א.




תען_כסיל

מסתמא היית מעדיף שציבור בני התורה ישאר ספון בישיבות ללא שיג ושיח עם העולם החיצוני, על רבניו וראשי ישיבותיו, ויצא בהמוניו להצביע בבחירות לחוב הקדוש של ג' ג' ג' (בה חמישה ח"כים חסידיים ואחד ליטאי). אה?

עכשיו קראתי גם את הודעת הפתיחה ויש לי להעיר רק שמשה הורוביץ בעל "הרב שך שהמפתח בידו" הוא יוצא בשאלה תלמיד פוניבז' שהיה לעיתונאי. מטרתו איננה להאדיר את מנהיגותו של הרב שך, אלא לתאר את התופעה. הספר מלא וגדוש באגדות אורבניות פוניבז'איות וליטאיות בכלל, כך שיש יותר להביט בתופעה מאשר בפרטים.

מצוקי ארץ ואמרי בינה,
בנוגע לדיונכם על הגיל, הזכרתם לי בדיחה מפורסמת:
'למה כל חברי הכנסת בארץ בני שמונים?
כי האלו בגיל 90 כבר מתו'
אולי זו תופעה יהודית..... [גם כאן לא מדובר ב'חדשנות' חרדית...]

תוקן על ידי אפשרי ב- 13/08/2009 9:49:43

אמרי בינה
עם סיעתא דשמיא

מקבל, אכן כלל לנו כי "אין מזל לישראל" ולמרות השימוש באיחולי "מזל טוב" או אמירות בחז"ל ע"ד "מזלו גובר" וכדומה הכוונה כמובן לסיעתא דשמיא ללא ממוצעים. וזו רק מטבע לשון.

וכאן עוד קלאץ קשיא  לי: האם ניתן לומר כי באותן בחירות היה ל"לב שמחה" סיעתא דשמיא משולש (6 מנדטים) ולר' שך רק שליש סייעתא דשמיא (2 מנדטים) ?

או שמא אין הדבר מדיד ולא ניתן לשקילה. אלא תחושת הניצחון היא הקובעת ואז היא אבסלוטית לכאן או לכאן?

או שמא הסייעתא דשמיא עלומה מאיתנו ואין אדם יודע כלל מה טוב וראוי לו כמאמר הגמרא בב"ק וביומא "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה"...