|
|
| נשלח ב-13/8/2009 18:11 |
 |
| |
אמרי בינה, שאלה לי אליך, מי מזלו יותר גדול - ת"ח שזכה לאריכות ימים מופלגת ולכן למעמד רם או זה שנולד למשפחה שבעבר אחד מראשיה הוחזק ל"צדיק" או עושה להטים ולכן סבורים ההמון שאף לו יש את התכונות הללו?
האם נכונות החלטה נמדדת לפי תוצאותיה בלבד? האם דרך נמדדת במספר המנדטים שהיא מביאה? אם כך סבורני שיצחק שמיר והליכוד זכאים למירב התהילה באותם בחירות.
נ.ב. תיקון טעות, בבבחירות בחשוון תשמ"ט קבלה אגודת-ישראל 5 מנדטים (אני מקווה שעובדה זו לא תפחית בעיניך את כבודם של האדמורי"ם מגור ולובביץ).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 18:16 |
|
| |
סנשו,
שאלתי וגם לך תשובה וזה נחמד... אבל בלי עצבים...
למי כוונתך -"בעבר אחד מראשיה הוחזק "צדיק" במרכאות או עושה להטים" לחידושי הרי"ם או לשפת אמת? סתם מעניין...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 18:24 |
|
| |
יתכן וממשפחת אדמורי"ם יצא ת"ח וירא שמים (אם לא יבטלו את זמנו בסעודות וטקסים ולא יחניפו לו מצעירותו וישחיתו את מידותיו) זה יכול לקרות לפעמים בכל משפחה, רבנים 'מתנגדים' זוכים למעמדם בזכות גדלותם בתורה ומידותיהם הטובות (זה לפחות האתוס הליטאי) לכן מי שמוחזק כגדול לכל הפחות יש רבים שחושבים שהוא ת"ח וירא שמים לעומת זאת אדמורי"ם זוכים למעמדם בזכות ירושה ואפי' אם ימצא גדול מהם יבחרו בהם.
איני מכיר מספיק את ספרי חידושי הרי"ם או השפת אמת אבל הם מוחזקים לת"ח ולכן סביר שהיו כאלו.
סיפורים על הגר"א למשל מתמקדים בגדלותו בתורה ובהתמדתו, סיפורי הבעש"ט מתמקדים במעשי ניסים שכביכול חולל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 19:53 |
|
| |
סנשו,
נגעת אכן בנושא מעניין, ענין צדיק בן צדיק העדיף על צדיק סתם, כדילפינן מהפסוק "ויעתר ה' לו" לו ולא לה (ליצחק ולא לרבקה). בהדגשת יתר נמצא הדבר בסיפור המדהים בגמרא ב"מ דף פ"ה על נכדו של רשב"י שמתחילה לא היה צדיק כלל, וכמובן הדין ברמב"ם ושו"ע שבנו קודם בהמשכת שררה רוחנית אם ראוי אף אם יש גדולים הימנו.
נושא זה כידוע העסיק את חז"ל והפוסקים משך כל הדורות. החל משולשלת בית רבינו הקדוש מחבר המשנה, עבור לשולשלת גאונים בבבל ועד לדורות האחרונים בשולשלות הגאונים הצדיקים החסידיים כבית גור,צאנז ולובביץ ורבים אחרים, כמובן כן היתה התופעה ברבנויות וישיבות ליטא, ומן המפורסמות הירושה בישיבת וואלוז'ין ושולשלת בריסק. כן נוהגים עפ"י הלכה זו עד ימינו אלה ברוב הישיבות הליטאיות בהם בנים או חתנים נהיים ראשי הישיבה ובעליה, מכוח הדין הנ"ל (ראה המחבלים והשונאים בפונוביז'). וכמובן תמיד יש גם צדיקים וגדולים ללא ייחוס הן בקרב החסידים והן אצל הליטאיים.
אך בנוגע לנידון אשכול זה על הר' שך שהיה נשוי לאחייניתו של הגאון האמיתי רבי איסר זלמן מלצר (דבר שבהחלט עזר לו בהתמנויות למשרות), לא בטוח שבנו ראוי, לכן אין זה יאה שנדון בסוגיא זו באשכול שנפתח לכבודו.
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 13/08/2009 20:07:35
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 19:57 |
|
| |
למען הדיוק- החידוש הרי"ם לא זכה בירושה- הוא גם לא עשה מופתים, והיה ת"ח גדול- השפת אמת נכדו- זכה אומנם בירושה, אבל הוכיח את עצמו לעילא ולעילא, בלי להטים ולחשים,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 20:54 |
|
| |
| אמרי_בינה כתב: |  | סנשו,
נגעת אכן בנושא מעניין, ענין צדיק בן צדיק העדיף על צדיק סתם, כדילפינן מהפסוק "ויעתר ה' לו" לו ולא לה (ליצחק ולא לרבקה). בהדגשת יתר נמצא הדבר בסיפור המדהים בגמרא ב"מ דף פ"ה על נכדו של רשב"י שמתחילה לא היה צדיק כלל, וכמובן הדין ברמב"ם ושו"ע שבנו קודם בהמשכת שררה רוחנית אם ראוי אף אם יש גדולים הימנו.
נושא זה כידוע העסיק את חז"ל והפוסקים משך כל הדורות. החל משולשלת בית רבינו הקדוש מחבר המשנה, עבור לשולשלת גאונים בבבל ועד לדורות האחרונים בשולשלות הגאונים הצדיקים החסידיים כבית גור,צאנז ולובביץ ורבים אחרים, כמובן כן היתה התופעה ברבנויות וישיבות ליטא, ומן המפורסמות הירושה בישיבת וואלוז'ין ושולשלת בריסק. כן נוהגים עפ"י הלכה זו עד ימינו אלה ברוב הישיבות הליטאיות בהם בנים או חתנים נהיים ראשי הישיבה ובעליה, מכוח הדין הנ"ל (ראה המחבלים והשונאים בפונוביז'). וכמובן תמיד יש גם צדיקים וגדולים ללא ייחוס הן בקרב החסידים והן אצל הליטאיים.
אך בנוגע לנידון אשכול זה על הר' שך שהיה נשוי לאחייניתו של הגאון האמיתי רבי איסר זלמן מלצר (דבר שבהחלט עזר לו בהתמנויות למשרות), לא בטוח שבנו ראוי, לכן אין זה יאה שנדון בסוגיא זו באשכול שנפתח לכבודו.
|
|
אתה מערבב בין ירושת מוסד (גם על זה ראוי לדון, במיוחד בימינו) לירושה רוחנית כביכול, עובדה היא שעד ימי החסידות לא מצינו בעם ישראל שבנו של מי שנחשב כגדול בישראל יחשב בשל יחוסו כגדול ונעלה על כל חכמי דורו, לדוגמה בנו של הרמב"ם היה גדול בזכות עצמו אך לא נחשב בעיני בני דורו ובימינו כממלא מקום אביו, בחסידות בן נתפס על ידי החסידים כאחד שהחסיד חייב לציית לו בזכות הירושה גרידא.
מהמשנה והגמרא ניכרת הערצה לרבי הרבה יותר מאשר לצאצאיו (למרות שהיו גדולים בזכות עצמם).
הויכוח בפונוביז' הוא ויכוח כלכלי גרידא, אף אחד מהניצים - קל וחומר הבחורים בישיבה - לא חושב שאי מי מהם הוא גדול הדור או נשיא הדור מקסימום נשיא הישיבה.
שושלת בריסק המשיכה 3 דורות, היום לא רואים באי מי מצאצאי הבריסקר רב 'גדול דור'.
יתכן כמובן שנישואים הועילו לרב שך - ולאחרים - לזכות במעמדם אך לא זו המעלה שראו בו הסרים למרותו.
בנו של הרב שך לא ראוי ולא מתיימר להמשיך בדרכו ואיש אינו מסתיר זאת בניגוד למשל לבנו של האדמו"ר הזקן מחב"ד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 21:20 |
|
| |
| אמרי_בינה כתב: | | |
סנשו,
שאלתי וגם לך תשובה וזה נחמד... אבל בלי עצבים...
למי כוונתך -"בעבר אחד מראשיה הוחזק "צדיק" במרכאות או עושה להטים" לחידושי הרי"ם או לשפת אמת? סתם מעניין...
|
|
ל"לב שמחה"
או ליענקל אלתר,
או לריי"צ,
וכן הלאה והלאה,
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 21:25 |
|
| |
| אמרי_בינה כתב: | |
נושא זה כידוע העסיק את חז"ל והפוסקים משך כל הדורות. החל משולשלת בית רבינו הקדוש מחבר המשנה, עבור לשולשלת גאונים בבבל ועד לדורות האחרונים בשולשלות ה"גאונים הצדיקים החסידיים" כבית גור,צאנז ולובביץ ורבים אחרים,
|
|
אולי תספר לנו איפה זה העסיק את חז"ל???
(היתה שולשלת נשיאות, שענינה היה בעיקר ענינים מדיניים כלליים בלא שום הכתרה ל"גאונים צדיקים")
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 22:58 |
|
| |
ברצוני להדגיש פן חיובי באישיותו של הרב שך שלא נחקר רבות לפחות לא בציבור החרדי וההוא רתיעתו וסלידתו מ'שפיכות דמים' במאמרו של בני בראון ישנה התייחסות מרובהלעיקרון זה, הוא מראה כי עיקרון זה הוא בעל משמעות לא קטנה בכל דרכו של הרב שך קשה לי להעלות את מאמרו לכאן, אז אולי בהמשך אביא ציטטות שהיו מרשימות כל איש ממפלגת שמאל קיצונית, חבל מאוד, שה'חרדים' לא קיבלו ממנו את מנת השפיות הזו, ובחרו להחזיק בעמדות ימין הזויות ומטורפות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:12 |
|
| |
אם כבר הדוגמא הכי קלאסית לענין שושלות, היא ההעמדה של ר' אלעזר בן עזריה לראשות הסנהדרין לאחר הדחת ר"ג (ברכות כ"ט אם אני מדייק ומכ"מ מקורו בסוגיא סביב "תפילת ערבית אין לה קבע") במקום ר"ע שלכאורה היה המתאים ביותר. איך שלא יהיה סנשו אני חושב שהיומרה החסידית התבססה על כך שהחסידות מייסדת מחדש את מוסדות התורה הקלאסיים בבחינת מלכות וכד'. מובן שעל פניו נראה שלפחות ברוב המקרים מדובר יותר בדמיון מאשר במציאות של ממש. לענ"ד הדבר הכי בולט היום בתפיסה המשיחסטית בחב"ד שבטוחה לגמרי שהרבי שלהם ז"ל היה ממש מלך ו"נשיא הדור" ולא זו בלבד שהיה בחזקת משיח ועוד עפ"י פסיקת הרמב"ם (!!!) אלא שהיה ועודינו משיח ודאי וזה שבית המקדש אינו על תילו למשל, אינו קושיא כלל ועיקר למשל. יש לתפיסה הזו יסודות אמיתיים אלא שלא היתה בה ביקורת ומאזנים מספקים , מה שגרם לה להגיע לעיתים למחוזות הזויים ממש. (וגם על הדרך חשיפה של הרבה מחוזות מעניינים ויצירתיים שגילו חלקים בתורה שעד אז לא היו ידועים בטח שלא לרבים)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:20 |
|
| |
וזה לשון הרמב"ם בהלכות מלכים פרק א' : ומאחר שמושחין המלך, הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר: "למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל" (דברים יז, כ)... ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל - ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם.
והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. היה ממלא ביראה, אע"פ שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו, ומלמדין אותו.
כמובן שירושת משרת נשיא סנהדרין ומשרת גאון הישיבה בבבל שהיתה נוהגת כמו גם ירושת הרבנות וראשות הישיבה שהונהגה אחר כך היא אינה ירושה כלכלית או מדינית אלא ודאי ירושה רוחנית.
דומני מזכרוני שהפוסק היחידי שמובא בספרות השו"ת כחולק וטוען שאין דין ירושת שררה במשרה רוחנית הוא החתם סופר. אמנם צאצאיו טוענים שחזר בו מפסיקתו זו בערוב ימיו.
גם הרב מרקוביץ' הטוען לירושת חותנו בפונוביז' אינו רוצה הנהלה כלכלית אלא מעמד רוחני-תורני...
|
תוקן על ידי אמרי_בינה ב- 13/08/2009 23:24:22
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:29 |
|
| |
השאלה היא אם אדמו"רות היא שררה, או צדיקות או שניהם. ובכלל האם ואיך אפשר לקבוע מסמרות בדבר... או שמא מדובר בטאוטולוגיה אדמו"ר הוא צדיק ובעל שררה פשוט כי זו (חלק מ ?) ההגדרה של אדמו"ר ?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:39 |
|
| |
אפשרי,
השאלה אם עמדות שמאלניות מיצגות רתיעה משפיכות דמים או להיפך, דוקא עמדות ימניות מיצגות רתיעה כזו, תלויה כמובן בדעה על המציאות...
ובכלל אני לא מבין מה שייכת רתיעה משפיכות דמים בהקשר של דברי הרב ש"ך. הוא התנגד לעצם קיומה של מדינה יהודית ולכן היה לו נוח לתקוף אותה על בסיס זה שהיא (כמו הרבה ישויות מסוגה) יוצרת סיכון לאזרחיה. הוא לא טרח להשוות חלופות והניח כמובן מאליו שאם לא נמרוד בגויים הכל יהיה נפלא, הנחה שתקפותה ההיסטורית מפוקפקת משהו.
אדרבה, במקום הדמגוגיה חסרת האחריות נגד משה דיין או בגין, בוא נציג לרב ש"ך או לממשיכי דרכו את השאלה האם עצם שמירת המשך קיומו של העם היהודי כדאית, או מכיוון שפעולה זו עצמה הביאה לשפיכות דמים מזעזעת [שכל מלחמות ישראל הן כסף קטן לעומתה] במשך אלפי שנים עדיף מטעמים אנושיים והומניטריים שנתבולל כולנו. אהההה.
מה שנכון הוא שהרב ש"ך היה נקי מסוג ההתלהבות המיליטריסטי-לאומני שאפיין את 20 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, סוג של פורקן רוחני של ציבור מדוכא שפתאום מצא את עצמו עם כוח ושלטון ביד. אבל זה שוב רק תוצאת אגב של התנגדותו לעצם המדינה ותקוותו לחורבנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:40 |
|
| |
עוד דבר שסיקרן אותי בשעתו בהקשר לר' שך.
זכורני שבאחד הימים הרבי מלובביץ התבטא ברבים קבל עם ועדה בנוכחות אלפים וכלי תקשורת בפאברנגניש על הר' שך שהתפילין שלו פסולות, הרבי מחב"ד אמר זאת אז כיודע זאת בוודאות ונחרצות והיה לזה פרסום גדול. דומני שהדברים נאמרו אחר שהר' שך נכשל באיזו אמירה שיש בה משמעות כפירה (איני זוכר את הנושא כרגע, אולי החבדניקים בפורום יזכירו לנו).
אני זוכר שהיתה בציבור ציפיה. של הוכחה לכאן או לכאן. כעין אליהו בהר הכרמל... אך יותר לא שמענו מילה מאף צד...
האם מישהו יודע אם הר' שך בדק אז את התפילין בגלל העירעור שיצא עליהם ואם כן האם נמצאו כשרות או פסולות?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:52 |
|
| |
אתה אוהב להצחיק...נראה לך שהרב שך בדק את תפיליו אחרי דברי הנבואה (מישהו אמר אורן זריף?) של הרבי מליובביץ?
ה"אמירה הכפרנית" של הרב שך הייתה שעם ישראל התקיים אלפיים שנה בלי הגולן ויוכל להתקיים עוד אלפיים שנה בלי הגולן.אם נשווה לאמירותיו השונות של הרבי עצמו להרב שך יש עוד דרך ארוכה עד לכפירה...
_________________
|
|
|
|
|
