רבי יוחנן וריש לקיש - עיון באגדת חז"ל

רז"פ

אמת ויציב, ברם אינני רואה בכך פירכא לעצם הרעיון עצמו. הרי ייתכן שהסיפור על רבי יוחנן וריש לקיש נוצר לאחר שהסיפור על תנורו של עכנאי עובד בצורה סופית והמוטיבים העיקריים נלקחו ממנו. כמו כן אינני שולל את האפשרות שדווקא הסיפור על ריש לקיש נוצר תחילה והסיפור על תנורו של עכנאי נוצר לאחריו. הנקודה העיקרית היא שיש דמיון גדול ביניהם, מה שמעורר את החשד שמדובר על יצירות ספרותיות, ולא בהכרח על תיעוד היסטורי.

ר"צ
הערתך מענינת
אך יש להבחין שבסיפור האגדה תנורו של עכנאי אין כלל זכר
להיותו "חוזר בתשובה"בעוד שבאגדה השניה זהו לכאורה המוטיב המרכזי

אמנם אין זכר בסיפור עצמו, אבל בכל זאת הדבר היה ידוע, הואיל ויש הרבה מאוד אגדות על כך (אם אינני טועה יש לפחות 3 גירסאות בספרות חזל).

על כל פנים, גם מבלי יסוד זה, עדיין יש הרבה מן הדמיון בין שני הסיפורים, כפי שציינתי לעיל.

מיימוני הזכיר בדף הקודם את הקפדתו של ר' יוחנן על רב כהנא.

ר' יוחנן סלח לרב כהנא,כשבאו חכמים והסבירו לו למה נראה לו שרב כהנא מלגלג עליו, והוא התרצה והחזיר אותו לחיים.

ובסיפור הפצרותיה של האלמנה, לא סלח, בעודו מודע גם למחיר שהוא עצמו ישלם.

הנראה לדעתי הוא : שבסיפור הר' כהנא - העלבון היה אישי, ובסיפור ריש לקיש היה עלבונה של תורה.

עצם ההשוואה של רב השודדים, לרב חכם יהודי.

פעם תהיתי מדוע כ"כ הרבה אנשים שאני מכיר מתלוננים בקביעות שהם עייפים ואלו ילדים כמעט אף פעם אינם עייפים, או שהם פעילים או שהם ישנים.
חשבתי שביום שאדם מפסיק לעשות את מה שהוא רוצה ומתחיל לעשות את מה שהוא צריך, מתתעורר בו קונפליקט פנימי שמתבטא בעייפות.
האם יורשה להעיז ולומר שזו משמעות חולשתו של ריש לקיש. ריש לקיש קבל על עצמו ללמוד תורה, אולם גם אצלו הלימוד כרוך במאבקים (והיא תהלתו !) וקונפליקט זה הוא שגורם לחולשה.

מיימוני,
אני מתנצלת על האיחור בתשובה, ומקווה שהיא עדיין רלוונטית:
האגדה מספרת שפעם ערכו מבחן בטכניון וביקשו מהסטודנטים לתכנן מערכת צינורות כדי להוביל דם מחיפה לתל אביב. כולם הגישו עבודות לתפארת, ואיש/ה מהם לא שאל/ה "לשם מה צריך להוביל דם מחיפה לתל אביב?"

רב צעיר
הפכתי שוב בדבריך כמדומה שהקשר קצת רופף בין האגדות
החכם המוקפד בשניהם אינו החוזר בתשובה [ר"ג המוקפד!]
הקשר המשפחתי בין גדולי ישראל היה נפוץ מן הסתם כבימינו
וכן עינין החזרה בתשובה אינו תופס כלל מקום במעשה ר"א
בעוד שברי"ל הוא המרכז ואף כרוך במחלוקת

ע"פ

בענין הקשר המשפחתי בין רבי יוחנן וריש לקיש. כפי שציינתי לעיל זהו מוטיב נפוץ מאוד באגדות חז"ל. חז"ל דאגו תמיד "לשדך" דמויות יריבות דרך קשר משפחתי כזה בו דמות אחת נשואה לאחותו של הדמות השניה.

בנוסף למקרה של ר' יוחנן וריש לקיש, וכן רבן גמליאל ורבי אליעזר אתה יכול למצוא עוד דוגמאות כגון זה שלפי חז"ל ינאי המלך היה נשוי לאחותו של שמעון בן שטח, וכידוע הייתה ביניהם מחלוקת קשה. וכן לפי חז"ל אחותו של רבן יוחנן בן זכאי הייתה נשואה לראש הבריונים בירושלים, וגם הם נחלקו באופן בו יש להתייחס לרומאים.

*

בעניין מה שכתבתי לגבי ריש לקיש, אני מקבל את דבריך שייתכן ומדובר על צירוף מקרים בלבד. אולם בכל אופן אני חושב שיש הרבה מן הדמיון בין שתי האגדות, ובעיקר בכל הנוגע למסר העיקרי, היינו המחלוקת ההלכתית שנגררת למאבק קשה ולסוף טראגי.

רב צעיר

אם הבנתי אותך נכון, אתה סבור שהקשרים המשפחתיים שהוזכרו כאן הם דמיוניים?

אני יכול להבין כיצד ניתן להגיע להשערה כזו כאשר מדובר במעשים שנכתבו לאחר דורות, כגון ביחס לשמעון בן שטח, אך כאשר מדובר בר' יוחנן, שיש לגביו מסורות רבות, זה נראה מתמיה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

ראשית כדי לא להתקשט בנוצות זרים, אציין כי זוהי לא סברתי האישית אלא כך שמעתי, ואכן הדברים מסתברים מאוד, לדעתי לפחות.

בעניין האגדה אודות רבי יוחנן וריש לקיש, כאן עלינו לשאול את עצמינו מתי נוצרה אגדה זו ?

הרי ר"י וריש לקיש היו דור שני של אמוראי אץ ישראל, זאת אומרת שהם חיו בסביבות המאה ה3 לספירה (לפי האנצ' העברית ר"י נפטר ב 279). אין לנו שום עדות לגבי מחבר האגדה, וייתכן שהוא חי עד המאה ה6 ואולי אף השביעית לספירה. אינני רוצה להכנס כרגע לסוגיה הסבוכה של חתימת התלמוד, הסברואים והסתמא. אולם גם לפי הגישה המסורתית שהתלמוד נחתם בשנת 500 עדיין זה משאיר לנו פרק זמן של יותר מ200 שנה.

אין לי שום ראיה לכך שאכן לאמתו של דבר ר"י וריש לקיש לא היו גיסים. אולם אני רק מציין שכאשר אנו רואים שבהרבה מאגדות חז"ל המוטיב הנ"ל שם וחוזר - הרי שהדבר אומר דרשני.

ר"צ
כמדומני שגגה מלפניך אבא סיקרא בן אחותו של ר"י היה ונהג בו כבוד גדול והוא שדאג להוציאו מירושלים כמסופר בפרק הניזקין