|
|
| נשלח ב-28/7/2004 18:45 |
 |
| |
אכן כידוע יש מחלוקת מפרשים בנוגע ליפתח, היינו האם הוא אכן הקריב אותה, או שמא רק הקדישה לשם שמים ולכן היא נשארה בתולה כל חייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/7/2004 00:44 |
|
| |
תגידי גינגית, על איזה תאוות את בדיוק מדברת?
עבורי, כיהודי שאינו דתי, חיים חלק מהכותבים כאן חיי סגפנות ממש. צדיקים בני צדיקים.
הטיעונים שלך אינם מעידים על יראת שמיים יתרה, אלא על סגירות מחשבתית ונכות רגשית. על חיים המיני מדינת משטרה בה אומרים לאדם לא רק מה לעשות או לומר אלא גם מה לחשוב.
אין בינך ובין
היהדות מאומה מן המשותף. ניתן לומר שמכל הדתות בעולם הדת שלך היא אולי הקרובה ביותר ליהדות, אבל לא יותר מזה.
מלחמה היא שלום
עבדות היא חרות
בערות היא כח
(אורוול, 1984)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2004 10:18 |
|
| |
מיימוני, אנסה להגיב על דבריך. מצטערת שלקח לי הרבה זמן, פשוט לא ביקרתי פה (הבוקר ראיתי שמישהו מאצלכם כתב אצלנו כשעקבתי אחרי הניק, וכך הגעתי לפה שוב!).
לא יודעת איפה כתוב שחמור נושא ספרים זה מי שאינו מבין מה הוא קורא. עד כמה שידוע לי חמור נושא ספרים זה מי שיודע מה הוא קורא, ומבין מה הוא קורא, אבל לא חי על פי זה. או אולי זה בעצם נבל ברשות התורה? לא יודעת. לזה בכל אופן התכוונתי. ואם אינני טועה מי שאין בו אמונת חכמים נחשב כאפיקורס (זכור לך הדיון על החזון איש שלא נתן לאדם שלא היתה בו אמונת חכמים לנגוע ביין בח"ח?)
אז כפי שאתה רואה, לשיטתי, "אמונת חכמים" היא לא "לקבל בלי לנסות להבין" אלא היא אדרבא, לנסות ולהבין, אולם אם זאת להיות מספיק עניו כדי לדעת לקבל את דעת החכם ללא עוררין גם אם יאמר לך על ימין שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין.
מי שאינו מסוגל להכניע את עצמו לחכמים גם אינו מסוגל להכניע את עצמו באמת לאלוקים. אולי בגלל זה החזון איש חשש על יין נסך אצל אדם חרדי שאמונת החכמים שלו לקתה.
|
|
|
|
|
, אבל זה בעיקר) 
