| נשלח ב-27/7/2004 12:59 |
 |
| |
שאלות בהל' ת"ב
מחשב ומוזיקה בת"ב
נחשול הביא את השאלה הבאה בחדרי חרדים:
שאלה: כמעט בלתי אפשרי לעמוד ולהקליד במחשב בתשעה באב. לשבת על הרצפה לא מציאותי. האם לצורך זה אפשר לשבת על הכסא כדי לראות את המסך ולהקליד כמו שצריך?
הרב יובל שרלו (מורשת): על אף העובדה שאין איסור מפורש על הקלדה בתשעה באב הדבר מהווה הפרה מוחלטת של חובת האבילות, ועל כן איני מוצא מקום לעצם ההקלדה - גם בעמידה, עד לחצות היום, שאז מותר גם לשבת. כל טוב.
***
יש כאן כמה שאלות יסודיות.
א. האם דבר שסותר את רוח תשעה באב יהיה אסור מניה וביה? לדוגמא, בפורום אחר ראיתי שאלה אם מותר לשמוע מוזיקה בתשעה באב, כלומר השאלה לא היתה מחמת המנהג אלא מעיקר הדין. אבהיר: זו שאלה פורמלית. הרי לא היה מחשב בימי חז"ל. אז האם מתחדש איסור ברגע שהטכנולוגיה קיימת, כי גם הוא נכלל בגזירת חכמים?
ב. שאלה ענינית: האם חכמים אסרו כל דבר שסותר את רוח האבל? זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה, שהרי מצאנו שלא אסרו מלאכה (לפרנסה) והמנהג לאסור. ושמא הוא הדין במוזיקה והוא הדין בכתיבה במחשב, ולענייננו בפורומים.
ג. עוד יש לשאול, כמו על מוזיקה בכלל, אם כתיבה בפורומים ומוזיקה מותרים בכל השנה כולה, ולא רק בתשעה באב...
התשובה מן הסתם היא:
1. ראוי לאדם שלא יבזבז זמנו במעשים כאלו, ולא ירגיל עצמו לפטפטת. ועיין במזמור א' בתהלים.
2. כפי שיש מוזיקה שמועילה לנפש, כך יש פורומים המועילים לנפש. ובהם מן הסתם מותר לבקר גם בתשעה באב.
בנוגע לישיבה לפני חצות היום במקום גבוה, בזה יש לי מחלוקת עם הרב שרלו. הוא עונה לפי המנהג, ואני, כשיטתי, עונה לפי עיקר הדין.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
*****
שינוי הכותרת לכללית יותר
תוקן על ידי עצכח ב- 27/07/2008 22:22:28
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 14:12 |
|
| |
מיימוני,
האם יש צד לאסור, על הנוהג ברכבו,לשבת על מקומו הרגיל?
במקומינו,לא ראיתי מי שמקפיד על כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 14:24 |
|
| |
ספרן,
כאן בכל מקרה אין יסוד לאסור, שכן בנהיגה יש חשיבות מרובה לכך שהנהג ישב במקומו הנכון, הן מבחינת שדה ראיה ושליטה ברכב, והן מבחינת מערכות ההגנה (חגורות בטיחות, כריות אויר) הבנויות להגן על אדם היושב במקומו ועלולות חלילה דווקא לסכן את מי שאינו מצוי במקומו הנכון, וסכנתא חמירא מאיסורא. אם אתה רוצה לבצע פעם ניסוי קטן, תבחר כביש נידח וריק לחלוטין מתנועה, ותנמיך, נניח, את משענת הגב כל הדרך אחורה כך שהיא לא תספק לך תמיכה כלל -נסה לנהוג כך קילומטר אחד, ותראה עד כמה זה משפיע על היכולת לנהוג.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 14:24 |
|
| |
ספרן
קודם כל, אתה שואל מהמנהג, ולדעתי, כידוע, יש לעסוק בעיקר הדין ולא במנהגים.
אבל להגדיל תורה ולהאדיר -
יש כאן שני מנהגי איסור:
א. מנהג איסור מלאכה במובן של פרנסה (האחרונים נקטו לשון של "מלאכה שיש בה שיהוי", אבל הכוונה היא למלאכת פרנסה, כמו בחול המועד).
ב. מנהג איסור ישיבה במקום גבוה.
ובכן, ודאי שאין לאסור על אדם שצריך לנהוג למקום כלשהו בתשעה באב לשבת בכסא הנהג. וזה פשוט ואין צריך לפנים.
לפי זה, מי שעוסק במלאכת פרנסתו בתשעה באב, וגם לפי המנהג לאסור מסתבר שיש אופנים המותרים, ודאי יהיה מותר גם לשבת על הכסא לפי הצורך הזה. וזה אולי פחות פשוט, אך זה נראה כך.
אך היושב לפני המחשב למטרות אחרות, כגון גלישה, זה צריך להיות אסור, ומסתבר שלא מן המנהג אלא מן הדין, ולא בתשעה באב לבד אמרו, אלא בכל השנה כולה. וזה צריך להיות פשוט... ואינו כן...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 14:35 |
|
| |
מיימוני,גו"ג,
גם אצלי היה הדבר פשוט,כדבריכם,לכן מחקתי מיד את הודעתי הראשונה.
אולם,נתבקשתי באישית,לשוב להעלות את הנושא,עבור מי שבעיניו הדבר אינו פשוט,ונעניתי.
עכ"פ,תודה על התגובה המהירה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 21:50 |
|
| |
אותי מעניינת יותר שאלת המוזיקה.
בימינו, מוזיקה אינה בהכרח דבר המזוהה עם שמחה. אדרבה, ישנם סוגי מוזיקה שמסייעים 'להכניס' את האדם לתחושת אבל ולענ"ד יש מקום לעודד אותה בתשעת הימים ולא לאסרה. חלק ניכר מהשירים ה'חסידיים' המרגשים מבוססים על פסוקים ממגילת איכה, למשל.
מאידך,
בשנים האחרונות עם התרבות 'ערוצי הקודש' התפתח טרנד של הקלטת מוזיקה חסידית ווקאלית המושמעת בתשעת הימים בהיתר לכו"ע. אזני הבחינו כי לעיתים מדובר בשירים שמחים ובטקסטים שאינם מתקשרים עם אבל.
האם אין כאן בלבול ופספוס מסויים?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 22:09 |
|
| |
לא ראיתי בדברי הרב המשיב שום טענה על איסור או היתר ישיבה מול מסך המחשב. נהפוך הוא, הוא התעלם מהיבט זה ואסר את ההקלדהקודם חצות משום היסח הדעת מן האבלות, גם אם היא נעשית בעמידה או בישיבה על הקרקע.
הקלדה עשויה לכלול גם דברים שאין בהם היסח הדעת מן האבלות, אך בסתמא יש להניח כי השואל התכוון לגלישה באינטרנט וכו'. בניגוד לדבריו של מיימוני אני סבור כי יש פעילויות רבות שאינן נכנסות תחת הקטגוריה של מושב לצים ודברים בטלים, יפות לזמנן ושעתן, ואעפ"כ יש להמנע מהן בתשעה באב (ובפרט קודם חצות).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 22:26 |
|
| |
יצחק יונתן
מן המנהג, או מן הדין?
ומהיכן למדנו זאת?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2004 22:40 |
|
| |
במשנה פסחים למדנו על המנהג שלא לעשות מלאכה בת"ב, וכן נהגו במקומותינו, כמבואר ברמ"א תקנ"ד. טעם המנהג שלא להסיח דעת מן האבלות. אם אסרו מלאכה שיש בה שיהוי, אף שיש בה צורך פרנסה, אעכו"כ פעילויות אחרות המסיחות את הדעת מן האבלות.
ובכל מקום ת"ח בטלים, וכבר הזכרת באשכול אחר את דברי רשב"ג שנאמרו דווקא בסוגיא דידן: לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2007 20:37 |
|
| |
1."שאילת שלום" זה לומר את המילה "שלום" או לשאול "מה שלומך". לי יותר מסתברת האפשרות השניה כי זה מסיח את הדעת מהאבלות או לא מתאים באבלות אבל שלום זו מילת פתיחה בסהכ.
2.מה רע בלנעול סנדל? 2 אופציות:
1. לא מתאים דרך חשיבות ביום עצוב.
2.צריך לא להתענג בצום. או בגלל שזה לא מתאים בזמן תשובה להתענג או כדי להרגיש מרירות העוונות.
ולכאורה רואים גם במקדש שלא יכנס במנעלו וזה דוקא מעור.
ושם לא מתאים מניעת תענוג אלא דרך חשיבות.
אלא אם כן נאמר שאין לבא בדרך עינוג לפני המלך.
אז לסיכום -לפי טעם 1 מובן למה עור.(למרות שגם זה יכול להשתנות)
אבל לטעם ב' לא ברור שסנדלי שורש פחות נוח מנעלי שבת מעור קשה.
אז מה הגדר?
מי שיודע דברים ברורים תודה לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2007 20:37 |
|
| |
ישרן
1. בעניין שאילת שלום,בבאר היטב (סימן תקנד, סעיף טז) הביא מי שכתב שאמירת "שלום" סתם לא נחשבת לאמירת שלום שהייתה בזמן חזל, אבל במגן אברהם חולק על כך
2. בעניין לבישת נעלי עור, במשנה ברורה (סימן תריד, ס"ק ה) מביא מחלוקת הפוסקים לגבי נעלים שאמנם אינן עשויות מעור, אבל נוחות ללבישה. ולבסוף הוא כותב:
"והנה אף שאין למחות ביד המקילים אחרי שהשולחן ערוך ורוב אחרונים מקילים, מכל מקום מי שאפשר לו נכון להחמיר..."
ובפסקי תשובות (כרך ו, עמ' רעג) הביא שהטעם של המתירים הוא שאין רגילות ללבוש נעלים כאלה כשיוצאים לרחוב.
ולפי זה יוצא שנעלים סינטטיות שדומות ממש לנעלי עור יהיו אסורות, אבל נעלי ספורט וסנדלים מגומי מותר ללבוש אפילו לפי דעה זו.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2007 20:42 |
|
| |
426:
המנהג לזרוק את הקינות לגניזה אחרי ת"ב יש לו מקור?
*****
המדפיס:
המנהג הוא לגנוז את הקינות בתקוה שמשיח ממילא יבוא עד לתשעה באב הבא שיהפוך אי"ה ליום חג ואז הן לא יהיו רלוונטיות.
משהו מעין הסיפור על אותו יהודי, חוכר בית המרזח, שהזמין את הפריץ המקומי לליל הסדר בביתו וזה האחרון שמע אותו אומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה".. וכך חזר על עצמו הסיפור בשנה שלאחר מכן. בשלב מסוים, הבין היהודי שהוא עושה "צחוק מעצמו" וחש בושה מהפריץ. בשנה השלישית, בהגיע לסיום הסדר, הפנה פניו לקיר, הרים את עיניו ואמר: "רבש"ע, מילא על בושתנו, אך מה יהיה עליך, על החילול שמיים שנגרם"?
*****
קעלעמר:
המדפיס
ניתן לתאר שזהו הטעם, אבל 426 שאל למקור. [כנראה מתכוין בספרים]
בחב"ד נהגו כך? לא שמתי לב
*****
מואדיב:
.
מהצד החסידי של המשפחה נהגו לומר כי מדובר במנהג חסידי ותיק, שכן בכל יום עתיד לבוא, ולא יהיה צורך בקינות.
מצד שני, הואיל ולחסידים אלו לא היה כסף מיותר, הם פשוט שמו את ספרי הקינות מאחורי הש"ס, מעין גניזה-הניתנת-למיחזור.
ומודה אני, על אף הרקע של מחוזות פודלסיה דליטא, שכאשר נתבקשתי אם מוכן אני לקרוא איכה ממגילת קלף, הודעתי שאיכה, אני קורא רק מספר הקינות, ולא ידוע לי על מי שכותב איכה על קלף, למען יעמוד ימים רבים.
תוקן על ידי עצכח ב- 27/07/2008 22:19:44
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2007 20:43 |
|
| |
מיימוני:
426
זוכרני שראיתי סיפור חסידי כלשהו בנושא זה על אחד מגדולי האדמורים של הדורות הראשונים לחסידות.
יתכן שהעם אימץ את ההנהגה.
אמנם, על ערכו של חיקוי יש לדון.
ואולי לא יהיה למותר להוסיף מילתא דבדיחותא (=בדיחה) להמחשה.
מעשה ביהודי אחד שחזר לביתו ערב תשעה באב בשמחה רבה. ובשורה בפיו:
הוא רוצה לאמץ את המנהג היפה להניח בגניזה את הקינות במוצאי תשעה באב.
וגם נזדמנה לו עסקה טובה. הוא קנה עשר קינות בבת אחת עבור עשר השנים הבאות, בחצי מחיר...
ולהבדיל -
רמב"ם יד החזקה - הלכות תעניות פרק ה
יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר (ויקרא כ"ו) והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו':
(מתוך DBS)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 27/07/2008 21:51:39
|
|
|
|
| נשלח ב-18/7/2007 21:10 |
|
| |
מיימוני:
שאלה
מותר לי ללכת לחייט ושייקח ממני מידות לחליפה, אם אני משלם ולוקח את זה רק אחרי תשעה באב?
תשובה
יש דברים שתיקנו חכמים, ויש דברים שתלויים במנהג.
מעיקר הדין, לא נאמר אלא ש"ממעטין בשמחה". השולחן ערוך, תקנא ז, כתב שאין מתקנים בגדים חדשים בשבוע שחל בו תשעה באב, והרמ"א הוסיף להחמיר מר"ח. ונראה שאין זה אלא מן המנהג. כלומר מעיקר הדין מותר.
אף לפי המנהג כותב הפסקי תשובות (תקנא סעיף כז עמ' פג) שיש להקל לקנות אם זו שעת הדחק, כגון שיעלה המחיר, ולחייט עצמו מותר לתפור בגדים חדשים.
לפיכך נראה שגם לפי המנהג מותר להזמין בגדים חדשים אצל החייט על מנת ללבשם לאחר תשעה באב.
(מהתיבה האישית).
*****
קיבלתי הערה ממנחם מנדל בתיבה האישית, כי לפי המנהג אין להקל בזה, ואין דומה שעת הדחק הנזכרת בפוסקים להתר הזמנת חליפה.
ואכן, למרות שהרמ"א כתב ש"נהגו להקל", המשנה ברורה פירש שהכוונה שאפשר להקל בהזמנת בגדים רק עד ראש חודש אב, ולא יותר. וכן משמע מן הקיצור שולחן ערוך. כן כתוב במפורש בחיי אדם, ובימינו - ה"שונה הלכות" לר' חיים קנייבסקי. וכן נראה מדיוק לשונו של פסקי תשובות שהבאתי.
לפיכך, המבקש לעשות לפי המנהג המקובל בפוסקים, אין ראוי שיזמין את החליפה לאחר ראש חודש, אלא רק לאחר תשעה באב - אלא אם כן זו שעת הדחק באמת.
בטעם הדבר נראה שיש כאן שני מנהגים לאסור. איסור לבישת בגדים חדשים מכאן, ואיסור הזמנת חליפה ושמא אף תפירתה, מחמת "ממעטין בשמחה".
אמנם, גם לפי המנהג ודאי שאין לאסור בדיעבד. ומי שכבר הזמין יוכל להשתמש בחליפה כשתהיה מוכנה, וילבשו ענוים חליפותיהם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
תוקן על ידי עצכח ב- 27/07/2008 22:21:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/7/2007 14:01 |
|
| |
נסכם את ימי האבל בשנה:
כארבעה שבועות בספירת העומר
שלושת השבועות
אלול (לא בדיוק, אבל יש שמתיחסים לאלול בדומה לימי אבל)
ועוד כמה מפוזרים במשך השנה.
האם זה לא הופך את הכל לטריביאלי לחלוטין. הביטויים הקיצוניים של הטריבאליות הם תפריטים מיוחדים לתשעת הימים, דאצ'ה בשלושת השבועות ובתשעת הימים, וברכת השלום הירושלמית לתשעה באב, א גוטען חורבן.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/07/2007 13:59:43
|
|
|
|
|
