עקידת יצחק בעיני הפיוט והשירה

.


מהפיוט:

"ואפרו תמיד יראה לפניך..."



אפרו של יצחק? שמא יצחק נשחט, הוקרב והועלה לעולה?

האם נותר אפרו צבור על המזבח?


1.
על סמך דברי הירושלמי, במסכת תענית פרק ב', הכותב "רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח" .


2.
בבלי, תענית טז: "ולמה נותנין אפר בראש כל אחד ואחד פליגי בה ר' לוי בר חמא ור' חנינא חד אמר הרי אנו חשובין לפניך כאפר וחד אמר כדי שיזכור לנו אפרו של יצחק ..."


3.
בבלי, זבחים סב. "...ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום..."




הירושלמי מדגיש את עניין הדימוי, כאילו אפרו של יצחק. הקב"ה מצרף כוונה למעשה, וכשם שמזכירין עקדת יצחק על ידי תקיעת שופר, כך גם ע"י אפר מקלה.

אלא שדברי ר' יצחק נפחא במסכת זבחים כבר עוסקים במראה אשר נראה, לא ב'כאילו אפר' , אלא באפר, או במראה ממש של אפר.


שמעתי כבר מישהו שטען כי אצל פייטני אשכנז, מיתוסים של מרטירולוגיה והשוואות בין ישו לבין עקדת יצחק, עמדו ביסודם של פיוטים כגון אלו, אולם חושבני שהמצוטט לעיל, מייתר את הצורך בהמצאת סיבות כגון אלו.

מנהג עדות המזרח לומר פיוט זה לפני תקיעת שופר

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ. יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לָאֵל שׁוֹטֵחַ. אָנָּא זְכוֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ. עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:
בְּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הָעֲשָׂרָה. הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָֹּרָה. אִם נַפְשְׁךָ בּוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה. קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה. עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ: עוקד:


אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק. גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק. אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק. אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק. עָנָה יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵחַ: עוקד:


שִׁחֵר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר. וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר. יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר. וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר. עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ: עוקד:


יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר. אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמּוֹר. וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר. עָנָה שְׁבוּ פֹּה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר. וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ: עוקד:


הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה. וַיַּעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה. אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה. אַיֵּה אֲדוֹנִי, שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה. הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ: עוקד:


וַיַּעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה. כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶֹּה. דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה. נִבְנֶה בְּנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא. אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ: עוקד:

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ. יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לָאֵל שׁוֹטֵחַ. אָנָּא זְכוֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ. עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ:


דָּפְקוּ בְּשַׁעֲרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ. הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ. קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ. וְקֹוֵי יְדֹוָד יַחֲלִיפוּ כֹחַ. דָּרְשׁוּ בְּנַחֲלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ: עוקד:


הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל. וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל. וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל. וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל. עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ: עוקד:


שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה. הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה. הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה. אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה. צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ: עוקד:


מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי. נָא חַדְּדָה אָבִי וְאֵת מַאֲסָרִי. חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי. קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי. וֶאֱמוֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ: עוקד:


וַיֶּהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה. אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה. מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא. אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה. אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ: עוקד:


אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם. אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם. שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחֲנַיִם. יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם. בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אָנִי פּוֹתֵחַ: עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקַד וְהַמִּזְבֵּחַ:

לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבוּעָה. זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה. וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה
וֶאֱמוֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה. יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ (פעמיים):"

.



צל_תומר, חזק וברוך.


היש בידך פרטים אודות זהות הפיטן, זמנו ומקומו וכד' ?

מואדיב,
ראה בסוף המאמר
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/akedat-2.htm

.

תודה

מואדיב תודה על השרים היפים.

והנה שיר שממחיש את הכפורים כפורים ולהפך.

אהרן אמיר/כפורים.

הבה נשיר את השירים השמחים
וימלא שחוק פינו

הבה נשיר את כל אשר לא שרנו
מקוצר רוח ורוב גאוה
הבה נשיר את כל אשר לא שרנו
מעצר כעס ואווי לא בא
הבה נשיר את כל אשר לא שרנו
הבה נתקון את כל אשר החסרנו
הבה נציל את כל אשר הותרנו
הבה נלקוט את כל אשר פזרנו
הבה נגאל את כל אשר הפקרנו
הבה נחמול את כל אשר שברנו
עד עוה

הבה נשיר את השרים השמחים
ותהי לשוננו רינה

הבה נפתח את כל אשר סגרנו
בפחד לב ובחשבונות מצוה
הבה נזרה את כל אשר אגרנו
בדאגת מחר חדלת תקוה
הבה נתיר את כל אשר אסרנו
הבה נצחק לכל אשר בשרנו
הבה נתוץ את כל אשר גדרנו
הבה נפר את כל אשר נדרנו
הבה נקריב את כל אשר שמרנו
הבה נשוב מכל אשר אמרנו
לחובה


הבה נשיר את השרים השמחים
בפה שוחק ובלשון רננים
סוכים בטל נשיר בגורן הרוה
אהבה

פיוט העקדה אותו נאמר הבוקר (לפי נוסח אשכנז - יום ד' של עשי"ת, רבים מהספרדים אומרים אותו בכל יום). אני מתכוון לבאר את הפיוט, אם כי קשה לי להאמין שהביאור יהיה מוכן הלילה. אקווה לשלחו מחר בערב.

אִם אָפֵס רֹבַע הַקֵּן,
אֹהֶל שִׁכֵּן אִם רִקֵּן,
אַל נָא נֹאבְדָה עַל כֵּן,
יֵשׁ לָנוּ אָב זָקֵן.

פָּנִים לוֹ תַכִּיר,
וְצִדְקוֹ לְפָנֶיךָ נַזְכִּיר,
צִוִּיתוֹ קַח נָא אֵת בִּנְךָ יַקִּיר,
וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר.

רָץ אֶל הַנַּעַר לְהַקְדִּישׁוֹ,
וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ,
עִטְּרוֹ בָּעֵצִים וְאִשּׁוֹ,
נֵזֶר אֱלֹקָיו עַל רֹאשׁוֹ.

יָחִיד הוּקַל כַּצְבִי,
עָנָה וְאָמַר אָבִי,
הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים נָבִיא,
וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא.

מִלִּין הֱשִׁיבוֹ מִלְּהַבְהִילוֹ,
עָנָה אָבִיו וְאָמַר לוֹ,
אֱלֹקִים הַשֶׂה יִרְאֶה לוֹ,
וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ.

בְּמִצְוָתְיךָ שְׁנֵיהֶם נִזְהָרִים,
וְאַחֲרֶיךָ לֹא מְהַרְהֲרִים,
חָשׁוּ מְאֹד נִמְהָרִים,
עַל אַחַד הֶהָרִים.

רָאוּ אֵש תְּלוּלָה,
מִהֲרוּ עֲצֵי עוֹלָה,
יַחַד בְּאַהֲבָה כְלוּלָה,
יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה.

רָאָה יָחִיד כִּי הוּא הַשֶּׂה,
נָם לְהוֹרוֹ הַמְּנֻסֶּה,
אוֹתִי כַּכֶּבֶשׂ תַּעֲשֶׂה,
לֹא תַּחְמֹל וְלֹא תְּכַסֶּה.

בִּי חָפֵץ וְנִכְסף,
לְבָבִי לוֹ אֶחְשׂף,
הַאִם תִּמְנָעֵנִי סוֹף,
רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֵלָיו יֶאֱסֹף.

יָדָיו וְרַגְלָיו עָקַד,
וְחַרְבּוֹ עָלָיו פָּקַד,
לְשׂוּמוֹ עַל עֵצִים שָׁקַד,
וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד.

צַוָּאר פָּשַׁט מֵאֵלָיו,
וְאָבִיו נִגַּשׁ אֵלָיו,
לְשָׁחֲטוֹ לְשֶׁם בְּעָלָיו,
וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו.

חָקַר אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה,
הָאָב עַל בְּנוֹ לֹא חָסָה,
לִבּוֹ אֶל כַּפָּיו נָשָׂא,
וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה.

קָרָא לְמֵרֶחֶם מִשְׁחָר,
תְּמוּר בִּנְךָ תִּבְחָר,
והִנֵּה אַיִל אַחַר,
וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר.

חֲלִיפֵי אַזְכָּרָתוֹ,
תִּכּוֹן הַקְטָרָתוֹ,
וְתַעֲלֶה תִמְרָתוֹ,
וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ.

זִכָּרוֹן לְפָנֶיךָ בַּשַּחַק,
לָעַד בַּסֵּפֶר יוּחַק,
בְּרִית עוֹלָם לֹא יוּמְחַק,
אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק.

קוֹרְאֶיךָ בָּאִים לִקֹּד,
בְּצֶדֶק עֲקֵדָה תִּשְקֹד,
וְצֹאנְךָ בְּרַחֲמִים תִּפְקֹד,
פְּנֵי הַצֹּאן אֶל עָקֹד.


(תוקנו כמה טעויות הקלדה, כדי להשאיר פיוט על דיוקו)






תוקן על ידי - מנהלי_משנה - 21/09/2004 22:08:12

האיש ומלאך האלקים (עורבא פרח)

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1177087

האיש שחיכה למלאך (מיימוני)

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1177370

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מואדיב,

בהודעתך לעיל, בקשר לאפרו של יצחק:
כתבת שמישהו שטען כי אצל פייטני אשכנז, מיתוסים של מרטירולוגיה והשוואות בין ישו לבין עקדת יצחק, עמדו ביסודם של פיוטים כגון אלו.

כוונתך בודאי לפרופ' ישראל יובל בספרו 'שני גויים בבטנך'. כדאי להביא תמצית מדבריו.
זכורני שפרץ פולמוס חריף סביב טענותיו של יובל בספר הנ"ל, המבוסס על הקבלות בין המרטיריום הנוצרי לבין 'קידוש השם' היהודי.

מכל מקום, לא הבנתי במאי ניחא לך במדרשים המדברים על אפר ממש ולא על 'כאילו אפר'.

בפיוטים רבים המתארים סיפור מקראי, שכיח ערוב של מקרא מפורש עם מדרשי חז"ל.

בפיוט "עת שערי רצון" שהובא למעלה (פיוט מרגש שמילותיו פשוטות ומובנות אך נוגע עמוק, ומהווה אחד מרגעי השיא בתפילת ראש השנה בקרב עדות המזרח) ישנן דוגמאות לרוב
כגון:
יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר. וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר

שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה. הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה

וַיֶּהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה. אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה. מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא

והדברים ידועים.

אך בנוסף למדרשי חז"ל אולי ניתן לראות רמיזות לפרשנויות מאוחרות יותר.

הרלב"ג שדרך פרשנותו הרציונאלית פילוסופית ראויה להתייחסות רחבה יותר בפורום הזה..
(לינקי תקן אותי אם אני טועה...)


מסביר את נסיון העקידה כך:
הקב"ה מצווה את אברהם בציווי הניתן להבנה בשני אופנים:

"וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"


והעלהו לעולה – הקרב אותו לעולה – הבנה קרובה יותר למילות הציווי.

קח את יצחק ולמד אותו את עבודת ה,' הראה לו כיצד מקריבים עולה – הבנה רחוקה יותר.

הנסיון הוא באיזו דרך יבחר אברהם להבין את הציווי
עמידתו של אברהם בנסיון היא נאמנותו להבנה הראשונה והקשה.

ומה שנצטווה לא לשלוח ידו אל הנער ולהקריב את האייל תחתיו אין זו "חרטה" של הקב"ה אלא העמדתו על כוונתו הראשונית של הציווי.

עד כאן פירוש הרלב"ג
("טעימות" נוספות מפרשנותו הריאליסטית: "ותהי לנציב מלח" לא מדובר על אשת לוט אלא על העיר סדום.
בעקבות אשכול המטריקס ו(חזיון) המלאכים של אברהם , הרלב"ג מפרש שהיו אלה שליחים נביאים בשר ודם.. )

אולי לזה רומז הפייטן בבית השני לפיוט:

אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק. גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק. אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק. אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק. עָנָה יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵחַ

אברהם מודע לשתי ההבנות האפשריות בציווי ולשרה הוא בוחר לומר את ההבנה הרחוקה אך הקלה יותר

אך בתשובתו "יהי ליבך באל בוטח" הוא מכוון גם אל עצמו...

עושניק

(איקון מניף אצבע ירוקה בהערכה)

אולי באמת תפתח לנו אשכול על הרלב"ג.

ורעיון נוסף:

פתח אשכול שממנו תביא כל שבוע מעט ממה שמצאת בו.

ורעיון נוסף:

לפתוח אשכול עבור מפרשים ולהביא מדבריהם מדי שבוע.

אני מוכן, בל"נ, ליטול את הרמב"ן, שבו אני עוסק כרגע.

ולגבי הפירוש שהבאת:

אני תמיד הבנתי שפירוש זה אומר בעצם שאברהם אבינו ט-ע-ה בפירוש הדרישה, ועמד לשחוט את יצחק שלא לצורך כלל!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.


עושניק