עקידת יצחק בעיני הפיוט והשירה

.



בקשה / חוה פנחס-כהן



כאשר תינוק בידי
וחלב אנושי רוקם את חייו,
באים בלילות פעימות וקולות קצובים
רכבות -

בתחנה מסויימת על הארץ הזאת,
ברגלים יחפות ובקוצר יד
פשטתי זרועות
כמו קרני איל מתוך סבך
לחישת הארץ לשמים

שמע, ועשה סוכת רחמיך
כמו צל הגפן והתאנה
אל תנסני, נא.

יש עצים ויש סבך, ריח של אש
ומראה עשן. עם אמהות לא משחקים
מחבואים -

בקוצר ידי מכסה על עיני
קולי אובד בצעקה
אל-קולית

אַיֶכָּה.



תוקן על ידי - מואדיב - 16/08/2005 0:45:28

.





אֲנִי לֹא אַקְרִיב/ רַעיָה הַרְנִיק



אֲנִי לֹא אַקְרִיב
בְּכוֹרִי לְעוֹלָה
לֹא אֲנִי

בַּלֵּילוֹת אֱלֹהִים וַאֲנִי
עוֹרְכִים חֶשְׁבּוֹנוֹת
מַה מַּגִּיעַ לְמִי

אֲנִי יוֹדַעַת וּמַכִּירָה
תּוֹדָה.
אֲבָל לֹא אֶת בְּנִי
וְלֹא
לְעוֹלָה




(רעיה הרניק, אני לא אקריב, מתוך: שירים לגוני, מס' 6, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1983)


רעיה הרניק שכלה את בנה במלחמת שלום הגליל.

.




אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי,
ותראה איך טומנים את גופי בעפר
ואתה עומד מעלי, אבי

אל תעמוד אז גאה כל כך,
ואל תזקוף את ראשך אבי,
נשארנו עכשיו בשר מול בשר
וזהו הזמן לבכות, אבי.

אז תן לעיניך לבכות על עיני,
ואל תחריש למען כבודי,
דבר מה שהיה חשוב מכבוד
מוטל עכשיו לרגליך, אבי,

ואל תאמר שהקרבת קרבן,
כי מי שהקריב הייתי אני,
ואל תדבר עוד מילים גבוהות
כי אני כבר מאוד נמוך, אבי.

אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי,
ותראה איך טומנים את גופי בעפר -
בקש אז ממני סליחה, אבי.

חנוך לוין

עקדה מאת ה' ליוויק (1888-1962) מחזאי ומשורר יהודי. [מחזהו המפורסם "הגולם"]

עקדה


ער ליגט האַפן האַרטן מזבח,
דִי הענט און פיס געבונדן,און וואַרט..
זיינע אויגען האַלבּ צוּ האַלבּ האָפן,און וואַרט..
ער קוקט דורך זיי אויפן טאטען,און וואַרט..
דער טאטע זעט זיינע אויגען און גיט העם אַ גלעט איבערן
שטערן,און וואַרט..
דער טאטע נעמט אין האַנט דעם מעסער,
אין ציטעריקע און אַלטע פינגער,און וואַרט..
דערהערצאַך פון אויבען אַ בת קול ,האַלט האָפּ.
בּלייבּט די האַנט אין גליווער,און וואַרט..
גיט הער האלץ מיט אלע זיינע האָדערן אַ טאַנץ ,אין
דעם נס פון ניסיון,און וואַרט..
טראָגט דער טאטע דעם זון אַרונטער.
בּלייבּט ליידיק און פרַיי דער מזבח,און וואַרט..
שטֵייט אַ לאַם, אין דאָרן-בּוּש פאַרפלאָכטן און קוקט
האַף דער האַנט מיטען מעסער,און וואַרט..




..
מוטל על אבן המזבח,אבן קשה.מצפה.
רגליו עקודות,גם ידיו.מצפה
שמורותיו הצונחות פקוחות הן מעט,מציץ באביו.מצפה.
אביו בו מביט את מצחו מלטף.מצפה.
ביד רועדת זקנה תופש השכין.מצפה.
בת-קול נשמעת, הנח! ידך אל תשלח
קופאה ידו.מצפה.
עליצות כבושה דורכת  גידיו
נושא הוא את בנו,מן המזבח מרחיק.
נותר המזבח עזוב ותאב.מצפה.
ואיל בסבך נאחז
מתבונן בשכין,מצפה.




תוקן על ידי - לונלי_דאב - 23/03/2006 1:48:24 תוקן על ידי - לונלי_דאב - 23/03/2006 1:51:35

.


מְשַחֶדֶּת מַלְאָכִים
מְשַדֶּלֶת מַלְאָכִים
מִתְמַקַּחַת עִם מַלְאָכִים
מְפַיֶּסֶת מַלְאָכִים
מִתְחַנְחֶנֶת, עושָׁה עֵינַיִם
קורַעַת אֶת הַלֵּב עִם מַלְאָכִים
מַשְגִּיחָה, לא עוצֶמֶת עַיִן
עושָׁה עִסְקָה עִם מַלְאָכִים
מְנַשֶּׁקֶת כְּנַף מַלְאָכִים
גּועֶרֶת בַּמַּלְאָכִים
מְעִזָה פָּנִים בַּמַּלְאָכִים
שָׂרָה עִם מַלְאָכִים,
יוקֶדֶת, צורַחַת אֶל מַלְאָכִים
שֶיִּתְפְּסוּ אֶת הַיָּד
יַמְצִיאוּ אַיִל


מתוך: אסתר אטינגר, חיי בורגניים להפליא, הוצאת עם עובד (תל-אביב תשנ"ח)

.



מהפיוטים המרכזיים במחזורי ראש השנה של עדות המזרח. המחבר, יליד פאס במרוקו, המאה ה-12 :


==================


עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ

יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ

אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה

הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה

אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה

קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה

עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק

גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק

אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק

אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק

עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר

וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר

יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר

וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר

עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר

אוֹר הַרְאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר

וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר

עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר

וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה

וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה

אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה

אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה

הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה

כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה

דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה

נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא

אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ

הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ

קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ

וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ

דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל

וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל

וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל

וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל

עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה

הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה

הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה

אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה

צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי

נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי

חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי

קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי

וְאְמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה

אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה

מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא

אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה

אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם

אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם

שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם

יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם

בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ



לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה

זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה

וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה

וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה

יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ

עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ

(י''ג שחר והשכים בשין חרוקה כפועל ולא כש''ע ומסתברת גרסתם).

.



תוך נסיונות להרדים את הערנית, נחו עיני על כתבי זלמן שניאור, הזכור לי לטובה בשל "פנדרי הגיבור" ו"אנשי שקלוב" שלו. גם שירה כתב, ונתקלתי במקרה בשיר הבא שנכתב בתוך מחזור של שירים בארץ ישראל, ומוקדש ליצחק גולדברג.

=====================================


עקדות / זלמן שניאור


התפאר עלי, סבא אברהם!
הן שנינו הקרבנו בנינו
בארץ מורשה,
עקדנום לפני אלוהים;
אך יצחק, זה בנך יחידך
פשט צווארו הרך למאכלת
ושחוט לא נשחט;
הוקרב על עצי-המערכה ועיניו שמימה
ויבוא האיל במקומו.


אנוכי הקרבתי את בני מחמל נפשי
על בשרו וחייו הפורחים, -
שודדים עקדוהו בקללה,
פראים זבחוהו לאל עתיק - אל כנען;
וחמה של אב שרפה דמו
על חצץ בדרך;
ומלאך לא ניגלה, להשיב יד שוחטיו אחור,
ואיל לא נאחז בקרניו בסבך,
ואביו ואמו לא עמדו לחומלו,
ואחיותיו לא בכו בצעיפן
למראה הזבח.


השחזת מאכלתך, סבא אברהם, ליצחק
ונשחט בנימין.
החילות הקרבן ואנוכי כיליתיו,
הכינות האש והעצים
ואנוכי העליתי העולה.
עתה אוזני קשובות בלילות אי-שנה
לשמוע את בת הקול הברכה שמעת:
להרבות זרעך בארץ.
כחול על שפת ים - גבול לגלי הרשע
וככוכבי שמים בליל כנען, הנמשך
מימי פלישתים עד עתה.

 

.



אל המוריה / א. שלונסקי


 

אֶל הַמּוֹרִיָּה נְהַגְתִּיךָ, גּוּפִי יְחִידִי,

_________________

.



בראשית / יהודית כפרי

_________________

לִי לֹא נֶאֱחַז אַיִל בַּסְּבַךְ.

מואדיב

השיר מאד מזעזע דווקא בקיצורו. יש מרחק רב בין הרישא, של מי שמודה בעקידתה הפרטית, שלא הסתיימה כה יפה כפי שעושה רושם סיפור העקידה הראשוני, לבין הסיפא - שבה מייחסים לאלוהים הנאה של שעשוע - צחוק! - ממעשה האדם הסובל, אולי הסובל למען ערכים.

מיהי המשוררת ומהיכן השיר?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

.



אני מודה שהשם של ש.שפרה מוכל לי יותר מהכריכה של התרגום שלה ל"עלילות גלגמש".


אודותיה:

http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/00643

ואפילו יותר מכך היא מוכרת מהאנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם".

מפתיע אותי שהביאו פעמיים את "עת שערי רצון", אך לא ציינו שמשערים שהוא נכתב עקב התאסלמות בנו של המחבר, יהודה שמואל אבן עבאס.

זכורים לי עוד מספר שירים על העקדה, ואם אזכר אביאם לכאן.

ואולי כדאי לשנות את שם האשכול ל"שירים על עקדת יצחק", כדי להבהיר לקוראים את תוכנו

תוקן על ידי היללבןשחר ב- 10/07/2007 17:01:42