דמעות, דמעות זלגו לי

כשקראתי הבוקר את העיתון הקדוש "קול העיר - בני ברק".

לקרוא את הראיון עם צביקה כהן, ולהבין את גודל השליחות,

אוי, ממש מרגש.

הזלתי דמעה בקוראי כי הוא היה מעדיף לשבת וללמוד בכוילל,

אבל השליחות - אתם יודעים, ניהול רמת חובב עבור כלל

ישראל....צדיק...כל המשפחה שלו צדיקים.

לקרוא על הגדויילים ששלחו אותו ולחשוב שאם דרעי היה יו"ר

ש"ס, הוא במקרה הטוב היה מתעסק עם הזבל של רמת חובב...

מה אני אגיד לכם - עיתון מרגש.

תמונה של הרבסט (שמן הסתם גם היה מעדיף לשבת בכוילל

וללמוד, אבל רק אחרי שהוא יעשה קומבינה עם המדחנים

באלעד, כמו שהוא עשה עם יעקב אשר בבני ברק אחרי הבחירות

האחרונות באלעד) עם הרב שטיינמן, ולקרוא כמה הוא מתרגש

מגודל התפקיד והאחריות שהטילו עליו גדולי התורה (הוא שכח

כמה הוא היה צריך להתחנף אליהם וכמה כסף לשפוך אצלם

בשביל שהם "יטילו" עליו את התפקיד חסר המשמעות הזה), מה

אני אגיד לכם - פשוט הזלתי דמעות.

ולראות את המודעה של "יושר" בעיתון לא היה מרגש אתם

חושבים ? בשלב הזה כבר בכיתי ממש.

תשמעו - הם הולכים לקדם את רעיון ה PFI!!!!! לא פחות ולא

יותר. אני מקווה שיש להם מי שיתרגם עבורם את הר"ת אלו,

כי אני לא משוכנע שהם יכולים אפילו לבטא נכון באנגלית את

מה שהם מציגים לנו, כמו כן כדאי שתדעו - הם כבר באו

בדברים עם משרדי הממשלה הרלוונטיים (מה שמסתכם מן הסתם

באמירת שלום לחזי שיינלזון "יועצה" של לימור,

כאשר הוא חלף על פניהם לאחרונה).

ובכלל - הידיעה כי מישהו חרד לי - מחממת את ליבי.




הדמעות זולגות כאשר אני קורא על כל אותם אנשים נפלאים,

שרוצים לעזור לי.

חבל שהעיתון לא ייצא יומיים קודם, הייתי בוכה בקינות.



תוקן על ידי - fajing - 29/07/2004 9:11:56

מצטרף להתרגשות