גלגול נשמות

.

בטהובן ידידי (אל תגלה לח'ברה שלי שקראתי לגולנצ'יק ידידי... )


מעולם לא טענתי כי יש בידי הוכחות כלשהן לגבי התורה. טענתי כי אני מאמין בכתוב בה, בנכונותה וכו'.

דרך אגב, גם אינני מתייחס לתורה כאל ספר היסטוריה, אך זה כבר ויכוח אחר שננהל בשמחה בדיון אחר.

אני אינני טוען כי אני יודע משהו לגבי התורה, אלא כי אני מאמין, ולפיכך, אינני נוטל עלי נטל הוכחה כלשהי. מראש קבעתי כי אין ביכולתי להוכיח מאומה, אלא רק להתמודד עם שאלות וקושיות מסוג אלו שכבר למעלה מאלף שנים דנים בהן.

אתה, לעומת זאת, טוען כי הנך יודע. להיות כל כך בטוח ונחרץ בעובדות היסטוריות מחייב אותך להסתמך על מה שנאמר לך/נכתב עבורך על ידי אחרים.

אתה מקבל את אנתוני ביוור כהיסטוריון אמין, ולפיכך מקבל את כל העובדות בספר סטלינגראד כנכונות. אתה מקבל את סמכותה של ברברה טוכמן כהיסטוריונית אמינה, ולפיכך מקבל את העובדות שהיא מציגה ב"תותחי אוגוסט" אודות מלחמת העולם הראשונה, כנכונות.

כלומר, בחרת להסתמך על היסטוריונים מסויימים, או על ספרים מסויימים, שבעיניך הם אמינים.

במנותק משאלת הגלגול שפתחה את הדיון הזה, שדעתי לגביו ניתנת לניחוש סביר ממה שכתבתי לעיל, הרי שמי שמחליט לסמוך על הרמב"ן כאמין, אינו נוקט במדיניות מדעית פחות ממי שמחליט לסמוך על תוקידידס בתאוריו את המלחמות בפלופונסוס.

אה, ודרך אגב, רבים מתאוריו של ההיסטוריון האתונאי הוכחו כלא נכונות.

יש כאן איזושהי בעייה:
נבצר מאדם, כל אדם, להתחיל להוכיח את כל הראיות לכל הטענות המדעיות הקיימות היום כדי להוכיח את תקפות המדע, וזאת בשל רוחב היריעה.
לא אוכל לעשות זאת.
אוכל כן, להביא ראיות לנקודות מסויימות ספציפיות אותן תעלה.
אם דברי הרמב"ן הם נושא הדיון, ואתה רוצה להביאו כדברי אמת, אשמח אם תציג בפני ראייה מוצקה אחת שמוכיחה בדרך מדעית ומעל לכל ספק את דבריך.
שמחתי מאד לדבריך בנושא האמונה, שכן הצלחנו ביחד לחדד את ההבדל היסודי בין גישת האדם המאמין לבין גישת האדם החושב, או הנסמך על דרך החשיבה המדעית. וטוב שכך.
שכן מעתה הדיון עובר פאזה אחת למעלה, ומתמקד בשאלה לא
ב מ ה אתה מאמין, אלא מדוע אתה מאמין בכך, ובמה מתבטאת אמונתך. זו לדבי שאלה מעניינת מאין כמותה.

גילגולו של שקל (משתאה)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1029031

בברכה.

למשתתפי האשכול,

א. אם יש גלגול נשמות או שאין - כבר נחלקו גדולי עולם, וכפי שצויין למעלה. אך כדי ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים אצטט את שו"ת מהרלב"ח סימן ח:

" ובענין השאלה הג' ששאלת אם אמונת הגלגול הוא דבר הכרחי להאמין בו הכל. גם אם מותר לדרוש בו ברבים.

דע כי בעונותי עדיין לא זכיתי לחכמה הזאת יען כי לא ניתן לאדם רשות להבין בה מעצמו ולחקר עליה אלא כשמה כן היא שצריך שיקבל אותה מרב שקבל גם הוא ובזמן הזה בארצותינו לא היו נמצאים אנשים כל כך שלמים בה.

אמנם בדבר הזה הפרטי כבר ראיתי ובינותי בספרים ומצאתי כי חכמינו ז"ל אותם שהיו אחרי חתימת התלמוד ימים רבים נחלקו לשני כתות:

הכת האחת כת החוקרים בעיקרי האמונות כפי שכלם לבד ומתעסקים בחכמות החצונות. ובלבם של אלה קשה להאמין האמונה הזאת יען כי כפי השכל יש עליה קושיות שלא השיג שכלם לישבם.

אמנם יש כת אחרת גדולה מאד מחכמי ישראל המאמינים, וכלם כתבו עליה כי היא אמונה אמתית ועיקר מעיקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו.

וכלנו אנחנו מחוייבים לשמוע דברי אלו האחרונים. ולהאמין האמונה הזאת בלי שום פקפוק וספק כלל.

אמנם לדרוש בה ברבים נראה ודאי שהיא דבר בלתי הגון מאד כי לא טובים אנו מאבותינו ורבותינו ע"ה אותם שכתבוה בספריהם, ולעולם לא דברו בה כי אם ע"ד רמז וחידה וכתבו עליה שהיא סוד גדול.

ולשון הרמב"ן ז"ל בפירוש איוב [סוף פל"ג] יעיד שכתב שם וז"ל:
ואם תחפוץ להבין הסוד הגדול הזה לבך תשית לדעתי וכליותיך תשתונן ועל חטא תת"אונן. ותסיר מעל פניך הענן תראינה עיניך המלך והמלכה. ותצפה לגאולה. תראה שני עפרים. תאומ"י צביה. והגזרה והבניה. עכ"ל ז"ל.

רמז במלת תת"אונן לאונן: המלך והמלכה יהודה ותמר כלתו תצפה לגאולה בועז שהיה גואל. תאומי צביה פרץ וזרח והגזרה מיתנא דאיתגזר. והבניה. בנין היבום. הרי הרב ז"ל שדבר בדבר הזה בדרך סוד ורמז וחידה. כל שכן אנחנו האחרונים שכלנו בערכו כגמול עלי אמו גמול ידו הדה נאם הצעיר לתורה ולתעודה. ולכבודך גבר כחו כיהודה.

לוי בכמהר"ר יעקב ן' חביב ז"ל."

ב. גם אם גילגול אכן סובב בעולם, בכל זאת מי שחושב שגילגול נשמות דומה בעיקרון להחלפת "מעבד" והעברתו (גילגולו) ממארז אחד למארז אחר, אינו יודע מה הוא שח.

הקדמונים עד ימי הרמב"ן מקיימי הגיגול לא היו מסתירים את דעתם אילו מנגנון הגילגול היה העברת "המעבד" - הנשמה - מגוף לגוף. וכל המאמין במנגנון הפשטני הזה אות היא כי איננו מבין בנושא.

כפי שהוזכר על ידי קודמי הרבים, כדי להבין מהו גילגול נשמה, חייבים להבין קודם מהי "נשמה" האמורה אולי, "להתגלגל".

וכל מי שאמון על דברי חז"ל, יודע שאין בכוחנו להגיע להבנה זו, וכמבואר בתלמוד מסכת ברכות דף י עמוד א:

" הני חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד? - לא אמרן אלא כנגד הקדוש ברוך הוא וכנגד נשמה:
מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם - אף נשמה מלאה את כל הגוף;
מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה - אף נשמה רואה ואינה נראית;
מה הקדוש ברוך הוא זן את כל העולם כלו - אף נשמה זנה את כל הגוף;
מה הקדוש ברוך הוא טהור - אף נשמה טהורה;
מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים - אף נשמה יושבת בחדרי חדרים. "

והדמיון המתואר כאן בין הנשמה לבין בוראה, מוביל מיידית לדמיון בין אי יכולתנו להשיג מהות מציאותה לאי יכולתנו להשיג מהות מציאותו יתברך. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ה:

" הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא . . . ",

ולכן כל המדמיין לעצמו שהוא מבין בדרך הנגלה מהו גילגול נשמה, מעיד על עצמו שמתייהר הוא כי יש בכוחו להשיג השגות שאין.

מכאן שגם הכופר בגילגול נשמה לפי השגתו, הרי הוא חוטא באותה יוהרה, ואין ערך לביטולו של זה בדיוק כשם שאין ערך לקיומו של הלז.

אולי, ושוב אולי, יש בידי אפס קצהו של חוט הסבר על פי רמזי הרמב"ן בפירושו לתורה בפרשת ייבום, בתוספת ידיעת מה בחכמת התורשה, וד"ל, שהרי אסר המהרלב"ח לדרוש ד"ז ברבים.

ר"מ

.


רמ_במזל:

שמא יש גם משום יוהרה לקבוע עמדה בסוגיה שגדולי עולם נחלקו בה?

והלוא זה עתה עשית זאת, ובצורה נחרצת!

רמ יקר

אני מבין כי הסיכום הארוך והבהיר הוא מעשה ידיך להתפאר.

ובכן, יש לי כמה תמיהות, ואולי תוכל ליישבן עבורי.

א. הבאת את הגמרא שמשווה בין נשמה לבין הקב"ה. כתבת שהשוואה זו בלתי ניתנת להבנה, ולכן היא מעידה שיש כאן נסתר.

אבל איני סבור כמוך שהדבר בלתי ניתן להבנה. השאלה היא מה חז"ל רצו לומר בהשוואה זו. ושמא כוונתם היתה פשוטה ואפילו תמימה. להראות שיש הבטים דומים מבחינה מסויימת, מה שמעיד על חשיבות האדם ועל ייתכנות הקשר בין אדם למקום.

ב. כתבת שמדברים אלו יש ראיה שלא ניתן להבין גלגול מהו בדרך הנגלה.
מכאן אני מבין שיש דרך שאינה נגלה. נניח - נסתר.

מהי דרך הנגלה? ומהי דרך הנסתר? האם דרך אחרונה זו פתוחה גם בפני סתם אדם, כמוני? ואם לא, מה אני כן יכול להבין ממנה? האם נגזר עלי לקבל את מסקנותיהם של אלו שזכו אליה, ולהאמין להם כיון שהם היודעים ולא אני, ולי אין סיכוי לדעת על מה הם מדברים?
וכיצד הם זכו ואני לא?

ג. האם גם הנושא של נשמה ולא רק גלגול נידון לדיון רק בדרך הנסתר הזו?
ואיך זכית לה בעצמך? אם גם אתה זכית להימנות עם אותם מתי מעט שזכו לה, אין לי אלא לקנא בך. האם אתה מוכן לגלות לי כיצד להעפיל לצידך לאותן פסגות מרוממות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מואדיב,

תחילת דבריך – כפתור ופרח. אין לנו ויכוח בהם. אכן מי שמתיימר להכריע בין הרים נישאים – רוחו גבוהה ונפשו יהירה.

אך בסוף דבריך עברת על לאו מדברי קהלת "אל תבהל את פיך להחטיא את בשרך" וגו', ועל עשה דפורום דידן – "עצור, כאן חושבים, ולפני שחושבים קודם קוראים".

כתבת שהכרעתי בין השיטות. להד"ם. לא הכרעתי כלל, אין לי את הכלים להכריע, וביטוי ההכרעה המובא בתגובתי הוא ציטוט מדברי המהרלב"ח, וכך הוא מובא שם בתוך מרכאות כפולות.
הרי שלא קרית, ואם קרית – לא שנית. ואם תעיין שוב ותתנצל – אקבל באהדה.

גם הרמז לקצה חוט בסוף דברי, הרי הוא בסך הכל לנסות להבין שמץ מכוונת הרמב"ן הרומז שכל בעל עיניים יכול להבחין מעצמו, וכך מתייחס הרמז, וד"ל.

מימוני,

1. עיקר הסיכום איננו שלי אלא של המהרלב"ח. תרומתי הצנועה בהמשך הדברים הינה ההתייחסות להכרח להבין מהי נשמה , להבנה אמיתית של גילגולה (אם הוא קיים), ולקושי של בן תמותה להשיג זאת.

2. מעולם לא כתבתי שהשוואת חז"ל בין נשמה לבוראה אינה מובנת. ההשוואה מאד מובנת, והיא כפשוטה.

3. לא הגעתי לידיעת ח"ן, ולא רמזתי ח"ו על מה שאין בי. הרמז ל"קצה החוט" בסוף הדברים הוא נסיון דל להבין את רמז הרמב"ן, וד"ל.

4. כל שאני מנסה הוא להבין את דברי הקדמונים לפי הבנתי הדלה לעומתם, אך "לא עלי המלאכה לגמור ואין אני בן חורין ליבטל ממנה".



ר"מ

לאחרונה קראתי את ספרו [המפורסם מאד] של מארק האדון"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" [ספר שלדעתי שווה קריאה למרות המוזרות והזרות שבו, בשל הזוית שהוא משקיף ממנה על החיים.] ונתקלתי בתובנה מעוררת מחשבה, שנראתה לי ראויה לציטוט סמוך ונראה לענין ה"גלגולים". למרות שברור שלא זהו ביאור הגלגול, ולא זאת כוונת המשורר.

וכה כתב:

--- בעצם מה שקורה כשאנחנו מתים זה שהמוח מפסיק לעבוד והגוף נרקב, ------ -- וכל המולקולות שלו התפרקו למולקולות אחרות ונכנסו לאדמה והתולעים אכלו אותן ואחר כך הם נכנסו אל הצמחים ואם נלך ונחפור באותו מקום עוד עשר שנים לא יהיה שם כלום חוץ מהשלד, ובעוד 1000 שנים גם השלד לא יהיה, אבל זה בסדר גמור כי עכשיו הוא חלק מהפרחים והשיחים ועץ התפוחים. --- (עמוד 45)

למעשה זוהי מן הארה של זוית נוספת בענין החיים לאחר המוות, המהווה מן הסתם גם סיוע להבנת ולכל הפחות הנחלת הבנת אמונת השארות הנפש, ולו מן הבחינה הזו די בה, גם בלי קשר לענין הגלגול.







תוקן על ידי - חסדאי - 11/02/2005 3:03:01

הדמוי שנעשה כאן בין אמונות הגלגול של ההודים ובמדה מסוימת גם של הפרסים לאמונת הגלגול ביהדות הוא לכאורה טועה ומטעה שכן קיים הבדל תהומי בין שתי האמונות, בעוד שבאמונת הגלגול ההודית הרי מי שנולד לקסטה של 'טמאים' אין ביכולתו להחלץ מכך וכל מימי הגנגס לא יטהרוהו ואנו שוללים מאדם כזה מלכתחלה את יסוד הבחירה והוא נדון להיות כל ימיו 'טמא', גם באמונת הגלגול הפרסית אין ביד האדם לשנות את גורלו - ובן דלת העם לא יהפוך לעולם לאציל והשרשת אמונה זו באה בעיקר בכדי להנציח את שליטת המעמדות העליונים לשמור על שקט ומניעת התמרדות ולומר להמונים - רע לכם בסיבוב הזה של החיים - אל דאגה - גורלכם יתהפך בסיבוב הבא.

לעומת זאת ביהדות הרי הבחירה נתונה לאדם בשלמותה וביד כל אחד להחכים בתורה כמשה ואין דלת הנעולה בפניו וכל הרוצה לזכות בכתר התורה העולה על כולם - יבוא ויזכה ואפילו ממזר העוסק בתורה נעלה יותר מכהן גדול, וגישה זו גם בעלי הגלגול המובהקים ביותר לא שללו אותה, כלומר שאין אמונה זו משפיעה על חיי המעשה ואין היה מגבילה את האדם וזאת בניגוד גמור לאמונות הגלגול המזרחיות.

יש לציין גם את דברי מנשה בן ישראל בספרו נשמת חיים כי אמונה הגלגול ההודית מקורה ביהדות ומה שנאמר באברהם 'ולבני הפלגשים נתן מתנות' וכמו שנתפרש שם 'ששם טומאה מסר להם' אלו הם האמונות המצויות בידם ושיש בהם זיקה ליהדות, ויש האומרים גם כי מקור השם 'ברהמין' הוא מלשון 'אברהם'.

יש להוסיף עוד מתשובה אחרת בשו"ת מהרלב"ח סימן עה:

ועל אשר נפלאת על אלו הדורשים ברבי' ובפני עמי האר' בספירות ובגלגול ושאר דברים אחרים מסתרי תורה. גם בעיני יפלא הפלא ופלא ועתידים הם ליתן את הדין וכבר קראתי תגר עליה' בקונדריס שכתבתי לך זה ימים רבים והבאתי ראיה מהראשונים שהיו חכמים באמת בדברים כאלו שהם כבשונו של עולם הלא הם הרמב"ן ז"ל ונושאי כליו ולא דברו בהם כי אם ברמז וחידה כך היא דרכן של הבאים אחריו יודעי תורה ונוצרי תעודה.

הרלב"ח היה מגדולי הפוסקים האחרונים, והיה גאון נורא. ניתן לומר עליו מה שאמר הרמב"ם על 'רבו' מהר"י ן' מיגאש (בתרגומים הישנים) 'לב האיש הזה בתלמוד – מבעית'. בניגוד ליריבו המובהק, שכנראה הודות לתלמידיו זכה לפרסום גדול יותר, מהר"י בי רב, לא עסק בסתרי תורה ובשאיפות משיחיות. בדברי הרלב"ח יש להעמיק ולדקדק בכל מלה ומלה.
כמה וכמה הלכות גדולות אפשר להסיק בין השיטין שבדבריו. תחילה הוא קובע שקבלה יש לקבל מפי רב ששולט בחכמה זו. לעומת זאת, ב'ארצותינו', ובזמן הזה אין מי שאפשר ללמוד ממנו חכמה זו. ו'לא היו נמצאים אנשים כל כך שלמים בה'. קשה לחשוב שלדעתו בארצות אחרות יש כאלה שהם שלמים בחכמה זו. משתמע מכאן שלא החשיב כאנשים שלמים בזה מחכמי זמנו שעסקו בחכמה זו (הרדב"ז, וחכמי צפת בזמנו). ואולי יש כאן ביקורת נסתרת גם כלפי עצם שלימות חכמה זו בזמנו, אם אין בנמצא 'אנשים כל כך שלמים בה'.

קביעה שניה היא שהגלגול הוא 'אמונה אמתית ועיקר מעיקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו'. הרי שאמונה זו היא אמיתית, לא מפני הקבלה שאין המשיב בקי בה, ולא קיבלה כראוי, אלא שהיא עיקר מעיקרי התורה, משום שהיא מיישבת עיקר אמונה ומהווה תירוץ והסבר לתופעת 'צדיק ורע לו'. מאחר שלולא תירוץ זה מעיק עלינו הנושא הזה של 'צדיק ורע לו', ומאחר ואי אפשר לתלות בבורא ית"ש דבר הסותר את הנהגתו הצודקת, וסתירה לשכר ועונש (והוא הדין כנראה גם נושא מיתת התינוקות שלא טעמו טעם חטא), ובגלל זה חייבים להאמין באמונת הגלגול. יתכן שמכאן אפשר לגזור את המסקנה, שאין צורך להתעמק בתכונות הגלגול ובאופיו, כי אין זה ידוע בקבלה נכונה והיא סוד גדול, אך לגבי האמונה שאיש יהודי מחוייב בה, די יהיה להאמין באותו חלק מעניין הגלגול, עד כמה שיש בו ליישב את הקושי של צדיק ורע לו, ותו לא. זאת אומרת שאדם שהוא צדיק יתכן שהוא נענש על חטאי מי שהוא בעבר שחטאיו נתגלגלו על ראשו של הצדיק הזה. אכן בנים לא יומתו על אבותם, אבל גם פוקד עוון אבות על בנים (אמנם לפי התירוץ של חז"ל, מדובר בעושים מעשי אבותם, ואז פוקד עליהם גם את חטאי אבותם, יתכן שמדובר ביחסיות, היינו שגם צדיק, אינו מנוקה לחלוטין מכל חטא, שהרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואז אפילו על עוון קל ודק מגלגלים עליו חטאי עבר).
קביעה שלישית, שאין לדרוש בהם ברבים, היינו שחכם יכול לעיין בזה בינו לבין עצמו, אך לדרוש או להורות וללמד לרבים הוא אוסר נמרצות. וזה רומז גם כן לכך שאין גדרי הדברים הללו חתוכים, ואין בהם הלכות פסוקות ונחרצות שאפשר להורות בהם לרבים. וזה בלי ספק יש ללמוד מהקדמונים שלא דברו בזה, אלא ברמזים ובסוד, והיינו שאין הם נחוצים לרבים.

עוד, יתכן שיש להסיק מדבריו, שאמונות השייכות לתחום הנסתר והאזוטרי, שהקבלה לגביהם אינה מוסכמת ואינה מקובלת מפי שלמים, יש לבחון אותם לפי מידת חיוניותם והצורך בהם כדי לקיים את עיקרי תורתנו.

דגים

נראה לי שיש כאן שני נושאים:

א. אישיותו המיוחדת של המהרלב"ח, שחלקת לו מחמאות רבות - וכדרך הפורום, אשמח לקבל חבילות ראיות, ובמיוחד - דוגמא לסגנון הלימוד שלו המצדיק את ההתפעלות הזו. (למדתי קצת סוגיות לפי דרכו של הר"י מיגש, ואכן השתכנעתי שהיה מעמיק חדור, כהמלצת הרמב"ם. אולי תזכנו בניתוח סוגיה לדוגמא, או לפחות במראה מקום לכזו).

ב. אמונת הגלגול וההצדקה לה. לפי דבריך, אמונת הגלגול פותרת לפחות חלקית את הקושי העצום של "צדיק ורע לו". אך האם העובדה שאמונה מסויימת פותרת קושי מהווה הוכחה לנכונותה?

אני משער שהמהרלב"ח היה עשוי להשיב תשובה חיובית שמבוססת על שתי הנחות נוספות.

1. יש מסורת מימי הרמב"ן שדבר זה אמיתי.
2. העובדה שמסורת זו אינה ידועה היא בגלל המיגבלה על הפצת ידיעה זו ברבים. כך, למשל, ניתן לפתור את הקושי שהרס"ג יצא נגד אמונה זו ואף כינה בתארים לא מחמיאים את מאמיניה. הוא פשוט לא זכה לאותה מסורת שהיתה, אם היתה, בידי הרמב"ן (הרמב"ן ודאי האמין למסורת הזו, כפי שקיבל את ספר הבהיר וכפי שקרא וכנראה השתמש ב"חנוך השלישי" ובשאר ספרים שהיום מזוהים אצלנו כחיצוניים, כגון "חכמת שלמה" וראה בהם תורה שלימה).

אני סבור שיש כאן מבנה קונסיסטנטי. אם כי קונסיסטנטיות היא תנאי הכרחי ולא מספיק לאמת.

אולי תאבה, אם כן, להמחיש עבורי את גודל כוח הסברה והניתוח של הרלב"ח וכן להסביר עוד על מה נוכל להישען כדי להוכיח לעצמנו את אמונת הגלגול, על אף שדומה בעיני חלקנו (ואני, עם ספקותי, ביניהם) שאמונה זו זרה ליהדות ומקורה נכרי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו