האם היהדות היתה דת מסיונרית?
הכרתי אב"ד שאמר: אם באה לפני גויה האומרת שהיא רוצה להתגייר, מפני שהיא רוצה להתחתן עם יהודי עשיר, אני מגייר אותה מיד, כי אני יודע שהיא רותה להיות יהודיה "נורמלית", אבל אם היא אומרת לי, שהיא רוצה להתגייר מפני שהיא "גילתה" את דת האמת, אני דוחה אותה, כי אני בטוח שהיא משוגעת, ודי לנו במשוגעים שיש לנו כבר.
אך הדעה המקובלת בציבור היא, שמצווה ו*חובה* על בתי הדין לגיור, להעמיד קשיים בפני הרוצים להתגייר, וכי אין לגייר את הרוצים להתגייר, מטעמים "צדדיים", מאחר. והיהדות אינה דת מסיונרית, המחפשת "לעשות" לה נפשות בכל מחיר.
יש המציינים לדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יד:
"סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו, אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן...".
אולם המעיין בדברים אלו ,ימצא אותם "מעורפלים", שהרי לא כתב את הלכתו בלשון שמשמעותו "אסור לקבל את מי שרוצה להתגייר לשם...", אלא כתבה בלשון "המצווה הנכונה", וייתכן שהיא הלכה של "לכתחילה", במצב "נורמלי", ואילו כאשר "המצב אינו נורמלי", ניתן "לוותר" על הלכה זו, וכפי שמשמע מהלכה טז:
"ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי ב"ד גיירום *חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם* ובאיסורן עומדין*, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות כו"ם שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר אז יבנה שלמה במה".
*חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם*, כאילו, אבל לא בדיוק.
כך הם גם דבריו בהלכה יז:
"גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן".
ואף "כשהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות כו"ם שלהן ובנו להן במות", לא גירשם. למה?
מדבריו בתשובתו (שו"ת הרמב"ם (בלאו) סימן ריא) משמע ,שבנסיבות "מסוימות" ניתן לוותר על הבדיקה "לכתחילה":
השאלה: מה יאמר אדוננו בדבר בחור, שקנה שפחה יפת תואר והיא אצלו בחצרו, והחצר גדולה והוא דר עם אשת אביו ושלש בנותיה הקטנות. נפלו דין ודברים בינו ובין אחיו. תבעו (האח) אל השופט ואירעו ביניהם דין ודברים הרבה. אחר כך הלשין אחיו אותו אל השופט, שקנה שפחה נוצריה וגיירה, והוא מתיחד עמה. באה השפחה (לפני השופט), ושאלה השופט, מה היא, אמרה: יהודיה. הציע לה הפשעות וסרבה ואמרה: אני, יהודיה בת יהודיה אני. החזיר אותה לו השופט ולקחה לביתו ורננה עליו העיר והיא עכשו נשארה בביתו. האם צריכים בית דין להוציאה מביתו משום יחוד, אע"פ שלא יתיחד עמה, משום שנאמר והייתם נקיים מי"י ומישראל, או נאמר, משום שאשת אביו עמו בחצר, איננו חייבים להוציאה מאצלו. ואם בית דין צריכים להוציאה, מאיזה טעם תהיה הוצאתה, לפי שלא מצינו שאסרו אלא יחוד פנויה ויחוד בגויה, ומאיזה טעם נאסור ישיבתה בביתו? והאם לה דין יפת תואר אם לאו? יורנו רבינו ושכרו כפול מן השמים.
התשובה: אין לה דין יפת תואר, לפי שזאת נתייחדה בדין תורה, משום שהותר ליקחה לאשה באותה העת, ר"ל בעת הכבוש, כשהיא בגיותה, מפני שלא דברה תורה אלא כנגד היצר, כמו שהותר להם באותה העת לאכול האסורים, ובתים מלאים כל טוב אפילו קדלי דחזירי, ואין להקיש על זה, ... שכבר פסקנו פעמים אחדות בכגון אלו המקרים, שישחררה וישאנה. ועשינו זאת מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו. וסמכנו על דבריהם ז"ל עת לעשות לי"י הפרו תורתך. ומסייעין לו לישאנה בעדינות וברוך, *ויקבעו לו מועד לישאנה או להוציאה, כמו שעשה עזרא ע"ה*. והאלהים יתעלה יתקן קלקולנו, כמו שהבטיח ואמר ואסירה כל בדיליך וכתב משה".
מדברים אלו ברור, שאף שגיורה של האשה יהיה לשם איש, מ"מ עדיף לגיירה.
גם מברייתא שבמסכת יבמות, (דף מז עמוד א), ומהמקורות האחרים שיובאו להלן, משמע, שאין לדחות את הרוצה להתגייר, ויש לקרבו כדי שיתגייר:
"תנו רבנן: גר שבא להתגייר *בזמן הזה*, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל *בזמן הזה* דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, *מקבלין אותו מיד*. ומודיעין אותו *מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות*, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו *מיד*, ... נתרפא טבילין אותו *מיד*; ושני ת"ח עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות...".
מספר שאלות בברייתא זו:
"גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?".
מהו פירושו של הביטוי *בזמן הזה*", המופיע בברייתא זו פעמיים, בפעם הראשונה בפתיחה: "גר שבא להתגייר *בזמן הזה*, ובפעם השניה הוא מופיע ב"אומרים לו: *מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל *בזמן הזה* דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?*", האם פירושו "מהחורבן ואילך", כפי שהוא במקורות האחרים שבהם מופיע ביטוי זה,האםת נוכל להבין מכך, שלפני החורבן היה תהליך הגיור שונה. וא"כ, במה התבטא השוני?
"אם אומר: (יודע אני ואיני כדאי), מקבלין אותו *מיד*".
מדוע יש למהר?
"ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות"
ומה בדבר שאר המצוות?
לדברי הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ב: "מודיעין אותו עיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ומאריכין בדבר הזה, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה.
הוא מדגיש, מאריכין רק בעיקרי הדת שהוא ייחוד השם ואיסור עכו"ם, ואין מאריכין במקצת המצות קלות ומקצת המצות החמורות, וכ"ש בשאר המצוות.
"מודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה"
למה מודיעין אותו ענשן של אוכל חלב ומחלל שבת, אך לא את איסורם?
"ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה שבתחלה אין *מושכין את האדם* אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם ואח"כ בעבותות אהבה".
משיכה זו למה? האם אין עלינו להערים עליו קשיים?
<"קיבל, מלין אותו *מיד*, ... נתרפא, מטבילין אותו *מיד*">
למה המהירות? ולמה לא לדחותו "קצת"?
ולמה לדברי הברייתא, די ב"הם אומרים והוא אומר", כדי שיקבלו אותו *מיד*, ולעבור לשלב הבא, של "מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות", ואילו בימנו אין גיור ללא דחיות ותחקירים, וללא המתנות והשתלמויות.
======
מסכת גרים פרק א הלכה א:
"הרוצה להתגייר *אין מקבלין אותו מיד, אלא אומרין לו*, מה לך להתגייר, והרי אתה רואה את האומה הזאת נמוכה וסגופה מכל האומות, וחלאים רבים וייסורין באין עליהן, *וקוברין בנים ובני בנים, ונהרגין על המילה ועל הטבילה ועל שאר כל המצות, ואינן נוהגין בפרהסיא כשאר כל האומות, אם אמר איני כדאי ליתן צוארי בעול מי שאמר והיה העולם ברוך הוא, מקבלין אותו מיד, ואם לאו נפטר והולך לו. קיבל עליו הורידוהו לבית הטבילה וכיסוהו במים עד מקום הערוה, אומרין לו מקצת דקדוקי מצות, *על מנת שיהא נותן בלקט בשכחה ובפיאה ובמעשר*. כשם שאומרין לאיש כך אומרין לאשה, על מנת שתהא זהירה *בנדה ובחלה ובהדלקת הנר*. טבל ועלה אומרין לו דברים טובים דברים של ניחומים, במי נדבקת, אשריך, במי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל, ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל, ואין חביבין לפני המקום אלא ישראל, *וכל אותם הדברים שאמרנו לך, לא אמרנו אלא להרבות שכרך*.
======
בבלי, שבת דף לא עמוד א:
"תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל – *גייריה".
"שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת ... בא לפני הלל, *גייריה*. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור".
"שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד. אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. ... בא לפני הלל – *גייריה*".
"...אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה".
אפילו הגיור הריפורמי, נראה "קשוח" לגבי תהליכי הגיור המתוארים כאן.
שאלות:
האם היהדות היתה דת "מסיונרית" בתקופת ה"זמן הזה"?
מתי היה ה"זמן הזה"?
האם "בזמן הזה" הרחיקו גרים?
מתי הפסיקה היהדות להיות מיסיונרית?
מתי התחילה להרחיק גרים ולמה?
======
קראתי מספר מאמרים על תנועת ההתגיירות הגדולה שהיתה בזמן הבית השני, והרי לפניכם קישור לאחד מהם,
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hatkufa/tnuat1-2.htm
תוכלו למצוא גם מאמר מעניין מאת, ל. ה. פלדמן "גיור וסינקרטיזם" שנדפס ב"מחקרים בתולדות ישראל בתקופת הבית השני" (מרכז זלמן שזר, תשנ"ו, מעמוד 344), אך מקום הנחתי לכם להתגדר בו.
האם לדעתכם היתה זו (באם היתה), גרות יזומה ע"י חכמים, אם שהם רק הסכימו לה בדיעבד.
אנא התגדרו.
תוקן על ידי - נישטאיך - 01/08/2004 13:44:02
 |
|
|
