ליל ל'ג בעומר מתקרב ובא. הלילה בו יעלו המדורות לשמים וההורים לא ילכו לישון עד שאחרון הילדים יחזור בריא ושלם לביתו.

בעת שהחלה ספירת העומר החלו הילדים בפעילות המיוחדת של איסוף עצים, קרשים, ניירות וכל מה שיכול לעלות באש כדי להכניסו למדורתם ובמיוחד שתהיה הגדולה מכל המדורות.

משמעותו של ל'ג בעומר כבר מזמן אינה המשמעות של העלאת זכרו של רבי שמעון בר יוחאי, זו עדיין נעשית במירון, לפחות על ידי חלק מהעולים מירונה. השאר עולים לשם בגלל החוויה, האווירה, המיוחדות ועוד כל מיני סיבות ותירוצים כאלו ואחרים.

ובודאי כבר עתה יש רבים הכועסים עלי על שאני משבית בדברי את שמחת ה'חג', אך האם באמת כל מה שאנו וילדינו עושים ומכינים לקראת ל'ג בעומר מעשה כדין וכראוי?

הילדים האוספים את הקרשים למדורה, לא כולם אבל הרבה מהם, גורמים לנזקים משמעותיים לאחרים ובמיוחד לעצמם, ולהוריהם. לקיחת עגלות הסופרמרקטים ממקומן מבלי להחזירן, שבירת עגלות וזריקתן באתרי המדורות ככלי אין חפץ בו. מלבד הנזק הכספי לחברות הסופרמרקטים למיניהן קיים נזק אישי גדול ונורא. הנזק החינוכי.

העולים למירון, במיוחד השנה, יגרמו ברצונם הגדול לחוג את ל'ג בעומר במירון לנזק נפשי שלהם ושל אחרים שאיני יודע אם כל התפילות, לאחר מכן, באתר שבמירון יוכלו לכבות את האש הבוערת בנשמות. 

900 שוטרים אמורים להתכנס במירון ולאבטח את המקום, פטרולים, סיורים, עמידה בצמתים ועוד פעילויות שאינן דורשות חילול שבת כשאין צורך מהותי. אכן, תאמרו, שכך וכך השוטרים יהיו במקום ויעשו את כל פעילויותיהם בשבת.

נחזור אל הפן החינוכי שעליו רמזתי בשני הדוגמאות שהעליתי, עגלות הסופרמרקטים והקרשים, והעלייה למירון לשבת. כמובן שנוכל לעמוד ולומר שמאחר וזו מגיפת מדינה, ו'כולם עושים כך' הרי שהדברים הללו קיבלו היתר של 'גזירה שהציבור אינו יוכל לעמוד בה' אך כדברי הסיפור המובא בגמרא של החכם שעבר בשביל שהיה נדמה לו שהוא שביל מקובל להולכי רגל, וילד שעמד שם קרא לו גזלן על שהוא הולך שם. אמר החכם, והלא רבים קדמוני והלכו בשביל זה. ענה הילד – ליסטים שכמותך כבשוה.

מאחר ואחרים עושים מעשים שאינם הגונים האם הכשירו לנו את החזיר בשל כך? והלא חנויות החזיר נמצאות היום בעל מקום, ורבים מהטועים אוכלים ממנו, לעיתים גם ללא ידיעה ברורה, האם הוא הותר לאכילה בשל כך?

מה יאמרו ילדיכם כאשר ילמדו על גזל וגניבה ויבינו שכל מעשיהם באיסוף העגלות הסופרמרקטים, שלא ברשות בעלי הסופר, הוא גניבה של ממש. גם אם בדעתם להחזיר את העגלות וגם אם שלשלו את מטבע חמשת השקלים לחריץ המיועד לכך, עדיין גניבתם בידם ויותר מכל בנפשם. ו'לקיחת' קרשים מבניינים הנבנים בשכונה, קרשים שעלו לקבלן בדמים מרובים ויוצרים אצלו הפסד ממון של ממש מצד אחד, ומן הצד השני עושים בנפשם נזק בל יתואר של רכושו של האחר הפקר. ואחרי כן כאשר ייקחו מכיסכם חמישים שקל גדי לקנות דבר מה, שלא ברשותכם המלאה, תעמיסו עליהם דברי מוסר ותוכחה רבים. באיזו זכות תוכלו אז להעמיס את דברי התוכחה אם כעת, במעשיהם לקראת מדורת ל'ג בעומר הם זוכים מכם לשבחים על האיסוף הנפלא של עצים והשימוש בעגלות הסופרמרקט ללא היתר.

חינוך ידידי הוא מעשה יום יומי, עשרים ארבע שעות ביממה, מבלי לומר ולו מילה אחת.  חינוך נעשה ונכנס בנשמתם של הילדים מהדרך בה אבא ואמא מתנהגים זה עם זו, וכל אחד עם עצמו. אם אני מרשה לעצמי ללכת לארנקה של אשתי ולחפש בו, או לקחת ממנו כספים, מלבי שאשתי הרשתה זאת בקול, הילד רואה זאת ולומד שחפציו של השני הם הפקר, וכל אחד יכול ללכת ולקחת ללא רשות מה שעולה על ליבו.

חינוך הוא הדרך שבה אני אוכל פלאפל או שווארמה בעת שאני נמצא מחוץ לבית, אם אני אוכל ברחוב, בעמידה, ללא ברכה מתאימה וללא תשומת לב לאכילה, אל לי לחכות שילדי יבין מדוע צריך להישאר ליד שולחן השבת לברכת המזון. הוא רואה אותי מתנהג בדרכי ולומד היטב מה אני בדיוק חושב וכיצד אני מעריך את חיי היהודיים. כל דיבורי על תפילה וברכה יהיו לשווא אם אני משוחח בבית הכנסת או מברך כלאחר יד.

זכרו שהילד שלנו לומד ממראה עיניים ולא משמעית אוזניים. חשבו על כך עכשיו לפני שהעצים עולים באש, לפני שהגזל נעשה מושלם. בדקו עם ילדיכם שהמדורה שהם מעלים תהיה כשרה למהדרין, על פי כל צידי ההלכה.  כי מעבר לחילול הקודש הרגעי של השנה חודר חילול קודש ארוך זמן ללבבות הילדים, ועליהם אנו מחויבים ואחראיים.

שיהיה לכולם יום ל'ג בעומר כשר ושמח ומעל לכל בקדושה מלאה.

גד מאיר שמחוני    


http://www.moreshet.co.il/web/drashot/drashot2.asp?id=5514&kod=2200