על נהרות בבל

תהלים פרק קלז

(א) עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
(ב) עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:
(ג) כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:
(ד) אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְקֹוָק עַל אַדְמַת נֵכָר:
(ה) אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
(ו) תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
(ז) זְכֹר יְקֹוָק לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
(ח) בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:
(ט) אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

מצודת דוד תהלים פרק קלז

דוד צפה ברוה"ק אשר יגלה נ"נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה:

שאלתי, האם נשמר מזמור זה בסוד על לחורבן ביהמ"ק וגלות בבל? לכאורה לא מצאנו השלכות ממזמור זה בכל דברי חז"ל על דורות אלו, והלא דבר הוא! דוד מלך ישראל מדבר בבהירות על חורבן ביהמ"ק כולל הגילוי על זהות המגלים, כל זה טרם בנין ביהמ"ק, ואין איש שם על לב. אם היו אומרים לי שמזמור זה היה מוצנע עד לקיומו בפועל, זה היה עוזר, אבל הרי מוזר לומר כך בלי מקור.

מקוה לתשובה ברורה

שלמה.

רב צעיר

אין בינינו מחלוקת בדבר. פרט לכך שהיטבת להוסיף מקורות וסברה על מה שכתבתי אני.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני

אני יודע שאין בינינו מחלוקת, ולכן ציינתי שמן הסתם הדבר ידוע לך היטב. הבאתי את דברי הגאונים לזיכוי הרבים, כך שאם קורא תמים יתקל בדברים שלא יחשוב לתומו שמדובר על סברה אפיקורסית רחמנא ליצלן, רחמנא לישזבן.

מיימוני

קיי"ל שהולכים אחר האי בעית אימא האחרון, דעתך נוטה כנראה לאפשרות הד'.

אתה טוען שדברי רב בטעות יסודם?

(האפשרות שהגמ' נאמרה למי שירצה בכך לא מתקבלת על הדעת, כי זה לא מוצג בגמ' כתירוץ, אלא כלימוד לדבר אחר, שדוד ידע על החורבן).

שלמה

אין לי הכרעה ברורה בשאלה זו. אך יש לי כמה הערות כלליות שכדאי לדעתי להזכיר.

השאלה איננה אם תיתכן נבואה, או איך היא עובדת, וגם לא אם דוד המלך נכלל בין הנביאים.

השאלה היא אם דוד המלך קיבל בנבואה שייבנה בית המקדש ושוב ייחרב. מפני שרק כך ניתן לבאר לפי הגמרא שהבאת מדוע כתב את המזמור שהבאת.

ובנוגע לשאלה ספציפית זו אני תמה שתי תמיהות:

מדוע שדוד יקבל נבואה כזו, שאינה נוגעת לחייו ולאופק עולמו. מדוע בכלל לצער אותו, ולבשר לו כי גם אם תקוותו לבנין בית המקדש תתממש, זה לא יהיה לתמיד?

כי כלל גדול הוא בעיני שנבואה אינה נאמרת אלא לצורך, ואין מגלים לאדם מה שלא נחוץ לו לדעת, כי זה לא יאמר לו מאומה. אפשר שאני טועה בזה, ואשמח אם תבאר לי מדוע שזה ייעשה כך.

יותר מכך, כיצד ניתן לומר בנבואה שבית המקדש חייב להחרב. הלא העתיד פתוח והרשות נתונה. הלא אין ה' מצוה שעם ישראל יחטאו - מה שגרם בסופו של דבר את החורבן.

(ואל תקשה לי ממה שאמר משה לעם ישראל כי הוא יודע שיחטאו. שם זו לשון הזהרה, וכאן - למי נאמרה ההזהרה?).



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מימוני - קשה לומר שטעה בדבר כזה קל.
כי הרי הוא מתיחס לבעיתיות הזו בעצמה.
עודאפשרות לומר שבאמת חכמי הכנסת הגדולה הכניסו את זה על פי מסורת או הרגשה שדוד חזה בנבואה את החורבן.
ולכן אין הכונה שבאמת דוד כתב את זה אלא הם כתבו אחרי החורבן רק ידעו במסורת או שהבינו משאר המקומות שדוד ידע על החורבנות.
מה גם שכתוב בלשון עבר "שם ישבנו".
איך יתכן שזה דוד?
אלא חכמי כנסת הגדולה הכניסו בפיו הרגשות של כאילו חורבן.כלומר באמת זה ספר של שירים שמתאים שהיה שר דוד כלומר עוד מחברים הכניסו מילים שמתאים שהיה שר.

מיימוני

עדיין אני שואל האם רב טעה? האם שיקוליך לא הפריעו לו? (כדברי ישרן)

לתמיהותיך, נכון שלא מצינו נבואות בלי מטרה בתוך הדברים (מוסר וכיו"ב), אבל שמא זמירות יש להם דין אחר, כי לדעתי ישנם שני סוגים בזה, ראיה ברוה"ק ללא משמעות להוראה מעשית (ומוסר בכלל), ונבואה שהיא כבר מעשית יותר, רוה"ק נקראת רוח, היא לא מוגדרת ב'ויאמר לאמור' כנבואה, אלא מפני שאר הרוח שבאדם רןאה יותר מהשאר. א"כ זמירות שאינם אלא מעין תחינות שבין אדם לעצמו או למקום, אינם צריכים ל'נבואה', משא"כ שאר נבואות שהם מעין ציווי ממעל - לך אמור...

לכן לדידי עצם ידיעת דוד את העתיד, אינה תמוהה כ"כ, וגם כתיבת מזמור על מצב כזה, מה שכן תמוה זה מה ששאלתי, איך התקבל ואיפה התקבל מזמור זה בימי דוד.

וישרים בעיני דברי ישרן, צריך לומר משהו בכיוון שדוד המלך צפה ונפשו שרה זאת, ובדורות האחרונים העמיסו הדברים עליו, שזה נאמר כפי איך שדוד אמור להביע זאת, לפי שורש נפשו, אך יודעני שאין בזה שום תשובה היסטורית.

לגבי השאלה השניה, הרי גם ירמיה חזה את החורבן, והענין הוא כמו נבואת יונה, שאם לא תתקיים מה טוב...