פעם חשבתי לכתוב מאמר מסכם לעצמי בו אלקט את כל הראיות המוכיחות כי ספר הזוהר איננו ספר מזמן חז"ל. כיום אני מבין שאם אני מתחיל, אין לדבר סוף. האמת טיבעה לצמוח מן אפילת הארץ. כך חקק הבורא "אמת מארץ תצמח" וכל שנה שעוברת מתגלים כתבי יד ומקורות נוספים, הנועצים יתידות אדירות לקביעה האמיתית כי ספר הזוהר נתחבר בספרד במחצית הראשונה של המאה הראשונה לאלף השישי.
מי שבכל זאת מתעקש. יפנה לאשכול שפתחתי "הרב סגל מוכיח שספר הזוהר קדום" שם הבאתי פולמוס בינו לבין גולש אחד מאתר שופר. מי שיראה את הדין ודברים יווכח באמיתות וכן במה שנוסף שם מחברי פורום זה. לבבו יבין ונפשו תכיר עם מי האמת אם עיני שכל לו. זוהי כבר עובדה שלא ניתן להתכחש לה.
השאלה כעת אינה מי כתב את הזוהר? או מתי חובר?
אני פונה כעת להשערות בדבר כיצד בעצם חיבר אותו חכם מתקופת הראשונים את ספר הזוהר?
הועלתה טענה בפורום זה כי ספר הזוהר נכתב בכח פעולה מאגית-קבלית. היא סוד שם המפורש או הורדת נשמות וכדומה. נתנו תיזה מסודרת פחות או יותר אם כי ללא ראיות מספיקות.
לא אכנס להבחנות הפרטיות וההבדלים שבין פעולה זו או אחרת. אבל הכיוון הינו נכון. ספר הזוהר לא נכתב בצורה טבעית ראציונאלית. לאמיתו של דבר כבר העיד על כך שכנו של רבי משה די ליאון (להלן: רמד"ל) כי היה מחבר הרמד"ל את ספרו בכח "שם הכותב". פעולה מאגית הקשורה בהשבעת מלאכים וסוד שמות הקדש. לא אכנס לנושא זו בכללות וגם לא בתקדימיו ההסטורים הידועים לי שקדמו לחיבור הזוהר.
לנו כאנשים המאמינים בתורה ובחז"ל, לקביעה זו השלכות הלכתיות מרחיקות לכת. מה דינה של תורה היוצאת ע"י מגיד? איזה תוקף הלכתי ומחייב יש לה? האם נשמת רשב"י דינה כרשב"י ההסטורי או לא? ומה עם "לא בשמים היא"? כיצד נתייחס איפוא לדברי האר"י? ומה נעשה עם כל ספרות ההלכה שראתה בזוהר מקור חזל"י? (השווה דברי הרמ"ק בספר שיעור קומה - כי דברי הזוהר דינם כדברי המשנה. כי אלו דברי התנאים! לא פחות) לאמיתו של דבר לכל שאלות אלו נמצאות תשובות, לכל רוחב קשת האפשרויות. מן השלילה המוחלטת ועד החיוב המוחלט. הסירו דאגה מלבכם.
בשורות הבאות אני בא להציג ולסכם את עיקרי מאמרו החשוב של (פרופסור?) עמוס גולדרייך (להלן המחבר) בספר "משואות" (1994-לזכרו של פרופסור גוטליב ז"ל - מעמוד 459 והלאה) התומך בהנחת הנזכרת כי ספר רעיא מהימנא והתיקונין (תיקוני הזוהר) נכתבו בכל פעולה מאגית של "שם הכותב" ולעניות דעתי נמצאים בו כמה גילויים חשובים מאד בעניין הזוהר בכללותו ולכן מצאתי לנכון להאריך בזה אם כי הדברים ידועים לכמה וכמה.
אחר כך אעיר כמה הערות על השיטה המגמתית במאמרו.
תחילה למאמר.
שתי ידיעות יסוד עמודות לפנינו.
א - ספר תיקוני הזוהר נכתב אחר ספר הזוהר.
ב - "ספר המלכות" וכן חיבור בעברית "פירוש על מעשה מרכבה" - הינם חיבוריו של מחבר ספר תיקוני הזוהר.
המחבר בא להוכיח זיקה בין דמותו של הרעיא מהימנא, הוא משה רבנו, בזוהר לבין המחבר של ספר התיקונין וראיית עצמו כמשה רבינו. על העצמת דמותו של משה בספר התיקונין לעומת האפלתם של תרין משיחין: משיח בן דוד ובן יוסף, אתן רצף של ידיעות ואחר כך הפסיפס יושלם.
*** תחילה עומד הוא על חישובי הקץ ובזוהר חדש (פרשת בלק)מוזכר הקץ בשנת 60 לאלף השישי או 59 או 66 או 54 דהיינו תקופה קצרה, 6-5 שנים טרם פטירתו של הרמד"ל.
*** וולפסון במחקרו טוען כי מגמת הזוה היא משיחית ובעל הזוהר ראה עצמו כמשיח. ואם כך יפה המשיך אחריו בעל התיקונין כאשר ראה עצמו כמשיח.
*** בעל הזוהר מעצים את דמותו של רשב"י אף יותר ממשה והמפרשים התחבטו בזה הרבה.
*** פרופסור ליבס מציין כי הזוהר במגמה להעצים ולהעלות את מדרגת רב המנונא או בנו מעל למדרגת משה.
*** בתיקונין נמנע מלציין תדיר כי משה הוא המשיח. אם כי יש מאמר "משה דא משיח" (יש גירסאות שונות) אם כי מתוכן ענייניו ברור כי הרעיא מהימנא הוא המשיח.
*** דרשות חז"ל ושל הזוה הנדרשות על משיח בן דוד הופכות להיות דרשות על משה רעיא מהימנא פשוט ע"י שינוי השם בדרשה עצמה. למשל בב"ר דורש "רוח אלוהים" על משיח בן דוד ובתיקונין (כו) נהפך למשה. וכן בתיקונין (ו) נדרש על משה הפך מהאידרא רבא (קל ע"ב) והוא הדין נעשה המהפך גם ברעיא מהימנא (ח"ב קיט) דרש על משיח בן דוד נדרש דווקא על משה. הזוהר בפרשת נח,דורש את הקשת על דוד המלך. ומזכירו ג' פעמים על אתר. ואילו התיקונין (יח) הופך כל הג' פעמים על משה רבנו. אותה תופעה גם בתיקון לג'.
*** רבי יצחק דמן עכו בספרו אוצר חיים (כת"י) כותב "זו רוחו של משיח הוא משה הכהן הגדול המשוח בשמן משחת קדש העליון אשר אם *היום* נשמע בקול רבו אשר שמו בקרבו יבוא משיח *זה* ויגאלנו" הר"י דמן עכו חי בזמן גילוי הזוהר והכיר את רמד"ל. ויש מאפיינים דומים בינו לבין בעל התיקונין.
*** ב"ספר המלכות"מעלה את משה רבנו מעל כל "הגאונים"ומעל תרין משיחין. ובתקוני זוהר חדש (דף קי) ובהשמטות לזוהר חלק א (רסג ע"א) כעין זה.
*** התיקונין משווה בין שני המשיחים.מה שמגרע מייחודו של משיח בן דוד. ומאידך מדגיש את יחסו אל משיח בן יוסף דווקא.למרות שעל פי המסורת העיקר הוא משיח בן דוד. (רעיא מהימנא פרשת פנחס ופרשת כי תצא) ובכלל אין איזכור רב של משיח בן דוד בספר התיקונין שלא כמו בזוהר. וגם מכנהו כבעל תהילים ולאו דווקא דגש על היותו המשיח.
*** על יסוד ההקבלה רעיא מהמנא=מחבר ספר תיקוני הזוהר, מאשר המחבר את דברי הר"י מקומרנא בספר זוהר חי (פרשת קדושים ושאר מקומות) כי רעיא מהימנא אינו רשב"י ההיסטורי אלא חכם מאוחר איש קדוש (בזמן הגאונים לדעת הר"י מקומרנא) שנכנסה בו השגה נפלאה ונשמת משה רבנו. וכל מעשה ראיית הנשמות והשיחה ביניהם אינה מציאות היסטורית, אלא השגה ממשית. למרות שישנם מאמרים שקשה להולמם אם לא נניח מציאות עליונה נוספת לנשמת משה. (מה שיש לו סימוכין ברעיא מהימנא עצמו)
*** המחבר מביא את דברי הר"י מקומרנא (על זוהר ח"ב דף קיד) שכותב "מוכרח שרעיא מהמנא היה איש צדיק מגולגל מן משה רבנו וזכה שנתגלו אליו כל החברים ורשב"י ואליהו. ועימהם חיבר ספר זה על המצוות וקרא שמו רעיא מהימנא. "עוד כותב הר"י מקומרנא (על זוהר חלק ב דף כה)שהיה הרעיא מהימנא בזמן הגאונים והוא למד ספר הזוהר בעיון עד שזכה שנגלה אליו... וגילו לו סודות... *ויש לזה ראיות למאות* שהוא היה אדם צדיק מעונה בעוני ועינוי, בדוחק ובבזיון בין ערב רב ובצער גדול.." דברי הר"י הנ"ל הובאו בשתיקה ע"י המקובל השמרני מאד רבי משה יאיר ויינשטוק במהדורתו לרעיא מהימנא (ירושלים תשמט) וזכה להסכמת הבד"ץ של העדה החרדית. (מה שמפליא את בעל המאמר)
*** מכאן שכל המסופר על רעיא מהמנא הוא קורות חייו.ומכאן שאלו הם קורות חיי מחבר ספר התיקונים. כי כאמור, מחבר התיקונים הוא הוא רעיא מהימנא של הזוהר.
*** קורות חייו על פי החזיונות הללו, מצביעים שבעל התיקונין היה איש עני, נע ונד בארץ שנרדף על ידי עשירים שלא חפץ אליהו הנביא להעשירו, כי עוניו הוא גאולת ישראל. ורשב"י הודיעו כי הוא בעל התיקונין=רעיא מהימנא נשמת משה רבנו. מחבר תיקוני הזוהר על פי הרעיא מהימנא לא נודע בגדולתו לסובבים אותו והיה איש מכוסה כמו משה. עיקר בולט בעולמו הוא שנאתו העזה לערב רב. אלו שהטעו אותו בגלגולו הקודם ביציאת מצרים. כמו כן היה נרדף ע"י תלמידי חכמים רודפי שררה.
*** המחבר מציין כי דעת החוקרים כי הרעיא מהימנא הוא בעצם הרמד"ל ששמה "משה" היא טעות גמורה. ואין להשוות ביניהם כמו שהוכיח תישבי במשנת הזוהר חלק ב עמוד שצג.
*** המחבר מוצא כי המחבר התיקונין כתב בספרו "פירוש המרכבה" שראה דברים בשם רשב"י "אבל אינם בזוהר" המחבר חיפש ומצא שמקור הדברים מופיע בספר ברית מנוחה.
אני רוצה להעיר כמה הערות להוכיח שיש למחבר המאמר הנ"ל עניין בדמוניזציה של בעל התיקונין בצורה הכי חריפה שאפשר גם אי היא תלויה על קונטציות שאפילו מיסטיקן אילוזיונר ביותר לא היה מתבייש בהם. מה שפגם לצערי באמת באיכות המאמר בצורה מבישה, בלי לגרוע מאיכויותיו וגילויו שבו. (כל כוונתי היא לבקורת מוסרית בסיסית ביסודה שההבחנות הטכסטואליות שנעשו אינם אלא נקודות מוצא לה)
א - המחבר מעלה אפשרות לעוינותו של בעל התיקונים לדוד המלך מפני שהיה עויין את הגרים והערב רב והרי דוד בא מן הגרים (רות המואביה) --אני חושב שמיותר לדון על השערה כזו רחוקה ודמיונית. נראה כי המחבר מנסה לשוות לבעל התיקונים שנאה עזה כמוות לדוד המלך ולהשוותו לשונאי דוד המוזכרים בגמרא שערערו על ייחוסו כדואג ואחיתופל. רק חסר היה למחבר לתת "שער גלגולי נשמות" משלו כדי להוכיח זאת. השנאה למקובל האנונימי או אולי לקבלה בכללה גרמה למחבר להיות בעצמו מקובל צופה נשמות בהקיץ.
ב - רצונו ליצור זהות של בעל התיקונין עם משיח בן יוסף על פי המובא בפסיקתא רבתי על ייסורי משיח בן יוסף.-כאן שכח המחבר שכל מגמתו להוכיח ההפך שבעל התיקונין רואה עצמו כמשה דווקא. ולא חסרים מתייסרים להזדהות איתם. כל שכן שמוטיב זה נקשר גם בתולדות משה ההיסטורי. אבל המחבר מעדיף לייחס זיקה זו למשיח בן יוסף, כדי להראות עד כמה שנא בעל התיקונים את דוד המלך. השנאה העבירה אותו על דעתו.
ג - המחבר מבין כי גם בבחינה המטפיסית העמדת תרין משיחין כנצח והוד לעומת משה-תפארת נעשתה במכוון כדי לגרע כוחם שהרי מלמדינו מחבר המאמר כי מקומם הוא חסד וגבורה ולא נצח והוד -כנראה שכדי להציג את בעל התיקונים כאנטי דוד מלכא מותר למחבר להיות יועץ חרשים ולתקן את בעל התיקונין על השגתו המוטעית בקבלה. כעת מחבר המאמר אינו סתם מקובל צופה נשמות. הוא נעשה מדריך בקבלה שמא נאמר מטטרון גופיה לרעיא מהימנא בכבודו ובעצמו. כאמור, הכל כשר כדי להכפיש.
*וכך הוא גם מציע לנו להבין כי תלמידי הרמד"ל היו בבחינת אליהו=פנחס והם הפכו להיות רעיא מהימנא אחר פטירתו. כתוצאה מאיחור הקץ. וכמובן "הגילויים" (לא משהו משמח כנראה..) עליו אחר פטירתו-. למרות שמחברנו לא מגלה לנו מאיפה הרעיון הרי ברור שזה לקוח מתפיסת המהרח"ו את עצמו בחיי האר"י ואחר פטירתו והקישור שלהם בחבורת הרשב"י. אבל מחברנו לא טורח לציין זאת כי כל רעיונו הוא העתק די מגושם למה שאירע בצפת.
ד - המחבר מנסה לייחס לבעל התיקונין ראיה של הגאולה כספריטואליסטית ולא מטריאליסטית פרקטית בגשמיות. אין זה מפריע לו לציין מייד כי התיקונים מרבה לתאר את הנקמות שייעשו בגויים וביעור עמלק דם ואש ותמרות עשן. כלומר למרות שמצא המחבר דנן, סתירה להבנתו בשתי בחינותיה(מוטיב הנקמה וההבנה המטאפיסית של הגאולה) בשני מאמרים מפורשים בתיקונים שהם הפך מזה, בכל זאת אין זה מפריע למחברנו הדגול. העיקר היא המטרה, הוי אומר דמוניזציה מקסימלית של התיקונים ולא ניתן לעובדות ולטכסטים חלילה לשבש לנו את ציור המטרה סביב החץ. כל המובאות שהוא מצטט מהזוהר והרעיא מהימנא הסותרות בפירוש את הבנתו נעלמות כלא היו.
ה - המחבר אינו נוקט גם בטאקט בתהליך הדמוניזציה הפרועה שלו. בכל פינה הוא מתאר את בעל התיקונין כממורמר סר וזעף, מה שנקרא שקיפות מירבית וקבועה.
ו - אבל הפרדוקס מגיע לשיאו. בעוד הוא מציין כי המקובלים איכשהו שמרו על המעטפת השמרנית, הנה בעל התיקונין בקע אותה באופן רדיקאלי. ותוך כדי דיבור הוא מציין כי דורות של שמרנים קיצוניים ממנו לא התרגשו מזה. מהי אם כן המסקנא המתבקשת? אחת משתיים או שאין כאן בקיעת המעטה השמרני או שכולם חפיפניקים בשמרנותם ומחברנו מעוצם רגישותו לשמרנות נעשה לפחות שמרן כמו הרשב"א. הוא מחברנו, לא טעה חלילה. הרי אין להעלות על דעתינו שמחבר המאמר טעה בהבחנתו כי בעל התיקונין בקע את השמרנות. כולם טעו בהגדרת השמרנות חוץ ממנו.
ז - המחבר מביא, כי ב"ספר המלכות" מאשר בעל התיקונין (לשיטת מחברנו שהוא הוא הרעיא מהימנא) את דברי הזוהר חלק ב (ט) בדבר קץ הגאולה "אע"פ שעבר זמנם" -כמה חבל שפרט זה לא הודגש כראוי שהרי אם אכן מחבר ספר המלכות הינו בעל התיקונין, נמצא שנשמט מתחתיו כל היסוד שבנה מחברנו לתחושת הלהט האקוטי משיחי שהניע את בעל התיקונין שהרי כבר עבר זמן הקץ. יתירה מכך, הרי למחברנו ברור כי בעל הרעיא מהימנא הוא הוא בעל התיקונין ובכל זאת הוא מציין כי ברעיא מהימנא (ח"ג רנב) ייעוד הקץ מאוחר הרבה יותר. איה איפוא כל היסוד למאמר על האקוטיות המשיחית? נמוג ..נגוז..נעלם... אבל בל ניתן לעובדות לתעתע בנו. הדמוניזציה חייבת להימשך.
ח - אבל גם הומור לא חסר למלומדנו. אחר שהביא את דברי הר"י קומרנא כי כל חזיונות הרעיא מהימנא היו כאן בעולם הזה בנפש צדיק חי, הולך הוא צעד אחד קדימה ומייחס לאותו עני גולה ובזוי (הוא הרעיא מהימנא) רעיון של אינקרנציה של האלוהות בתוך משה. כלומר עכשיו בעל התיקונין הוא בכלל הופך להיות ישו, לא פחות!!! וכל זאת למה? אה..זה פשוט. אם החזיונות נעשים בחדרי לבבו של הרעיא מהימנא. ממילא שהאלוהות מתגשמת בתוכו. לא להאמין. אם לבחור מבין בעל התיקונין או מחברנו, את בעל האינטרפטציה הנוצרית, אני מעדיף את גסות הבנתו של מחברנו שלא יכול לסבול בדעתו השגה של דברים בלי לעבותם בחומר ממשי בגוף אנוש. לא שזה נעלם מעיני מחברנו... הוא יודע היטב שניתן לפרש אחרת, אלא שהמוטיב העיקרי הוא דמוניזציה רדיקאלית ככל האפשר של בעל התיקונים=רעיא מהימנא וכל המחמיר מחמירין עליו...
ט - המחבר מציין כי הפירוש על פסוקי עבד השם בישעיה, נמצא בחז"ל פעם על משה ופעם על המשיח. הוא מעלה אפשרות שאולי מכאן המקור לזהות את המשיח כמשה (מלבד גימטריאות קדומות של שילה=משה) וזהו סמך לתיקונים. -אבל למה לנסות להבין טוב? הרי אין לנו עניין באובייקטיביות בתיאור דמותו של המנוח העני המושפל וסובל מחבר ספר התיקונים.
בהודעה הבאה אני מקווה לכתוב את מה שמעלה המאמר החשוב הזה בנוגע לעניין אופן כתיבת ספר התיקונין ע"י "שם הכותב" הפלאי. דברים שהם עובדות יותר רציניות ומעניינות מאשר משטמה סובייקטיבית חולנית נגד ספר התיקונים ומחברו.
**************************
תוקנה ההודעה בעקבות תיקון המרווחים:
תוקן על ידי - עצכח - 03/08/2004 10:22:09
נשלח ב-3/8/2004 12:47
לא אאריך ביצירת רקע לכל המציאות שהיתה בספרד באותה עת בה נגלה הזוהר. .ירא המעיין וישפוט.אם הוא יארוג נכון ובשים לב את כל הנתונים שנצברו עד עכשיו.כולל הקדמת האר"י לעץ חיים.שלא הזכרנו כאן.
רק אקדים הקדמה קצרה הידועה לרבים.בספר יוחסין מובא סיפור התחקותו של רבי יצחק דמן עכו אחר ספר הזוהר.הוא נסע לשם כך עד לספרד.חקר ובדק עד שהגיע ופגש את הרמד"ל.שנשבע לו שספר זה הוא מן הרשב"י.אחר כך אירע באופן טרגי כי הרמד"ל נפטר בטרם הצליח להראות להר"י דמן עכו את כתב היד של ספר הזוהר.הר"י דמן עכו חקר בסביבת מגוריו של הרמד"ל ושם שמע מפי חכם וזקן .כי הרמד"ל כתב ספר זה בכח פעולה מאגית (שם הכותב).הדברים ארוכים.ונידונו בהרחבה בפורום זה באשכולות אחרים.(עם קצת רכילות מהזקן ההוא)
.החשוב לעניננו.כי זהו המקור היחיד והראשוני שהיה ידוע לנו על אפשרות מאגית זו ביצירת ספר הזוהר
.יש לציין שרבי יצחק דמן עכו הוא דמות פלאית ביותר,לא פחות מאשר הרמד"ל.וכנראה מחמת שלא נתפרסמו דבריו בדפוס (עד העת האחרונה)לא יצא שמו בעולם הדרשנים הקהילתיים כ"ש בעולם הישיבות והמוסר.
בהזדמנות זאת אעיר,כי אם אכן עדות אותו זקן הינה אמת.והכתיבה היתה מאגית פלאית(ראה להלן) אין כל קושי בכך שהרמד"ל נשבע(לענ"ד לא שבועה ממש) שלא הוא כתב את ספר הזוהר.ויבואר מכלל הדברים להלן.
*******************************************************************************
נעבור כעת לגילוי החשוב מכל במאמרו הנכבד של המחבר.(משואות מעמוד 483)
המחבר מביא כי פרופסור גוטליב ז"ל.גילה שמנחבר ספר התיקונין חיבר ספר בעברית.זוהי היתה ידיעה מרעישה בזמנו ורבים קיוו לפענח דרכה הרבה מתעלומות חיבור הזוהר.אך למצער נכזבה תוחלתם ולא נמצאו כל עניינים מהותיים.החיבור בעברית מובלט בכך שאין הוא עשוי בצורה פסאודואפיגראפית.בעיקרו החיבור הוא "פירוש למרכבת יחזקאל"(כתב יד ששון 919)המחבר ההדירו והוציאו לאור.(כנראה)
המחבר מעיר כי נמצא שם בחיבור"פירוש מרכבת יחזקאל" קטע מאד מעניין,שהוא מפתח להבנת חיבור ספר התיקונין.המבאר את כל העניין האישי של מחבר ספר התיקונין.וזה לשון הקטע:
"יהי רצון מלפניך השם. שניקודך מלך מלך ימלוך.שתצוה לשמועיא"ל מטטרון יהוא"ל.**לגלות לי סתרי תורתךעל פי הקולמוס וכל רז לא אנס לי ולא פסוק ולא משנה ותלמוד.ויהיו שמותיך ומלאכיך פועלים בנפשי ורוחי ונשמתי** אמן סלה"
המחבר עמד מייד על החשיבות העצומה שיש לקטע זה.ומעיר כי שלושת המלאכים הנזכרים כאן ידועים לנו ברצף שלהם.מתוך ספר ברית מנוחה.בכל ספר התיקונין המלאכים הנ"ל אינם נזכרים כי אם פעם אחת,וזה בהקשר מאד מאד מעניין(בתיקון נט)"תלת אצבעין מתייחדין בקולמוס לכתיבה" ומייד נזכרים שם "שם הדורש" ו.."שם הכותב" !!! קטע זה נזכר גם בספר לבנת הספיר.
גם מתוך ספר המלכות(דף כא)שמיוחס לבעל התיקונין.ישנה תפילה דומה המבקשת דיבוק והתעוררות נפשית לגילוי רזין עילאין. *לצורך הגאולה והקמת התורה*
להלן רשימת עובדות:
***בכל מקום בו מוזכר קולמוס בתיקונין הוא מופיע כמטהו של משה.
***ב"פעולת שם הכותב"(כת"י ששון 290) היא מתוארת כך: "כתיבה במהירות רב בלי שום עיכוב..במהירות ולא ביגיעה בכל עת ובכל שעה"
***התיקונין מדמה את בקיעת הפשט "טיפין טיפין" לעומת זרימת העץ חיים.
***על הפסוק "ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האותות"-פירשו מקובלים אותות=אותיות.
***בתיקונין כתוב כי משה בקע את ים התורה בקולמוסו (תקון כא.תקוני זוהר חדש דף צט.ובספר המלכות דף מז)
***הרמ"ק כותב(פירוש התיקונים תיקון א דף רכב)כי משה הראשון בקע את הים הגשמי במטהו וניצח את פרעה הגשמי והאחרון ילחם רוחנית בפרעה הרוחני להשבית ה"חיצונים" ע"י הקולמוס ותיקון סודות התורה.
***הילקוט שמעוני(במדבר)כתוב כי מטה משה עבר דרך צדיקים..עד שנגנז כשחרב הבית.ועתיד לחזור למלך המשיח.שנאמר "מטה עזך ישלח ה' מציון"
***בזוהר(פנחס)עה"פ הנה ישכיל עבדי...ובחבורתו נרפא לנו" הנדרש על המשיח(ראה חז"ל ורמב"ן בכתביו) אומר הזוהר"ובההוא חבורא נרפא לנו"
***מצינו דימויים של מטה=חרב=קולמוס (גם בשירת ספרד)
***הרעיא מהימנא (משפטים קיד)מתאר לנו איך בניהו בן יהוידע גזל את החנית מיד "איש מצרי" שהוא משה .
***בחיבור אחר קבלי קדום מובא כי משה עמד על הסלע לא יכל להכניע במטהו את קצה הנחש.וכולם דנו ק"ו בעצמם להימנע מלנסות.
***בספר נצוצי זוהר חלק א(דף ו)מבואר כי בניהו בן יהוידע הוא רב המנונא סבא או בנו.לדעת הזוהר.
*** בניהו הוא נלחם עם כוחות הערב רב והרוע בעולם(תקון יג ותקון כא ובתקוני זו"ח דף צט)
***בניהו יושב על מגדל.(שם ברעיא מהימנא)רב המנונא סבא מקומו ב"מגדל הפורח באויר"(הקדמת הזוהר)
***מבואר כי הם לא ניצחו את כוחות הרוע.אבל רעיא מהימנא ינצח אותם ויפתח דרך לקראת שתי כנפיו.משיח בן יוסף ומשיח בן דויד.(יתר פירוט המקורות שם במאמר)
אין צורך להאריך במארג שנוצר אומר בקיצור.מחבר התיקונין הוא מחבר הרעיא מהימנא .הוא עצמו הרעיא מהימנא האחרון, שבכח מטהו=קולמוסו בקע את צפונות התורה והזרים את עץ החיים בשפע אלוהי על טיבעי לעולם ובכח קולמוסו=חרבו יבער את הערב רב מישראל שלא יעצרוהו כבתחילה..ועל מימי העץ חיים הללו יגדלו המשיחים המקווים לגאולתינו.ולא תצא התורה כהכאת מטה על הסלע טיפין טיפין.אלא בזרם עצום.
לסיום אעיר על עוד נקודה המובאת שם.במאמר רעיא מהימנא (פרשת משפטים)ישנו סיפור כי אחרי משה רבנו בנערותו רדפו שלשה שידותשידוע שעניינם חטא קרי.הרמ"ק נחרד עד עמקי נשמתו,וכתב בפירושו.שהמאמין לזה כחיובו.חייב מיתה!!! הפלא הוא כי אףבתיקונין עצמם (תיקון טו)מבואר כי משה היה שלם בעניין זה מעולם..מי שעקב עד לכאן, יבין את הפירוש האמיתי לעניין.
את שאר ההקשרים המתחייבים והתובנות ההסטוריות הנוגעות לאותה תקופה ולאחריה.אשאיר לדמיונם הבריא של המעיינים הנכבדים
נשלח ב-3/8/2004 14:16
בעניין אם מגיד יכול לטעות. עיין ברד"ל בקדמות ספר הזוהר שאומר שגם מגיד יכול לטעות ושזה תלוי למי מתגלה המגיד. וא"כ אין לדברי המגיד שום מעמד הלכתי מעבר לדברי המדבר עצמו.
בקשר להשבעת קולמוס ופעולות שמתבצעות במצב של אקסטזה, דעתי הענייה נוטה שהיא אמיתית. זכר לדבר, דיבור ב"לשונות" של נוצרים (Talking in tongues).
נשלח ב-3/8/2004 18:39
הזכרת "פירוש למרכבת יחזקאל" האם זה הפירוש המיוחס לר' יעקב בן יעקב מקסטיליה (אחיו של ר' יצחק בן יעקב רבו של ר' משולם מבדריש).
יש בידי כת"י "פירוש מרכבת יחזקאל" ואני מחפש להשוותו.
אודה למי שיבהיר בצורה ממצה אודות חלקי הזוהר שלהלן, האם כולם מקשה אחת ומחבר אחד, סידרם (מה קודם ומה אח"כ) ופשר השמות השונים והאם ניתנו ע"י מחברם או בשלב מאוחר יותר:
א. הזוהר
ב. רעיא מהימנא - מדוע כל חלק זה של הזוהר נקרא ע"ש משה רבינו?
ג. תוספתא
ד. מדרש הנעלם
ה. תיקוני הזוהר - 'תיקון' מלשון מה? מה זה בא לתקן?
ו. זוהר חדש - באיזו שנה 'התגלה' וע"י מי והאם אין עוררין על 'התגלותו' כפי שיש על התגלות הזוהר.
ז. ספרא דצניעותא
חלק גדול מתחילת ספר בראשית לא נקרא 'זוהר בראשית' אלא 'הקדמת הזוהר' אף שמדבר על פסוקי בראשית בדיוק כמו בכל הפרשות.
האם נישוק המת הוא מנהג ישראל או מנהג הגויים?
'קם רב אלעזר בריה ונטיל ידוי ונשיק לן' (אידרא זוטא קצז).
זהו ר' אלעזר ששימש בתפקיד שוטר במשטרת הרומאים (ב"מ פג ב) וצע"ג כיצד היה הורג יהודים שע"פ התורה לא חייבים מיתה.
האם בכל השנים שלמד רבי שמעון עם תלמידיו את הזוהר, הם מעולם לא הגיעו לפרשת האזינו (לפסוקים שאחרי האידרא זוטא), והאם יכלו להמשיך את הזוהר בלעדיו (מהאידרא זוטא ועד סוף האזינו)?
נשלח ב-4/8/2004 03:58
תיקון: צ"ל אידרא זוטא קצ"ח במקום קצ"ז.
ובעניין זה: ציינתי את מראה-המקום ע"פ כפי שמופיע בזוהר הסולם. בספרי זוהר אחרים זה מחולק אחרת לדפים ושם זה כרך ג דף רצו עמוד ב. האם יש סידורים שונים לזוהר (כמו לתלמוד הירושלמי)? וכשאני רוצה לציין מקום בזוהר, מה עלי לכתוב שיהיה מובן לכולם?
בהמשך לעניין ר' אלעזר: עיי"ש שהתנא רבי יהושע בן קרחה כינה אותו 'חומץ בן יין' (רש"י: רשע בן צדיק). היינו, שלא עשה על פי ההלכה, ואם זה לא על פי ההלכה, אז יש כאן רק דבר אחד: רצח. אין משהו באמצע, או שזה בסדר או שזה רצח. האם בנו של רבי יהושע בר יוחאי נחשב בעיני התנאים לרשע ורוצח? כפי שאמרו לו:
'עד מתי אתה מוסר עמו של אלוקינו להריגה' (שם).
וביותר לא מובן מה ענה ר' אלעזר:
'קוצים אני מכלה מן הכרם'. מה הוא עונה? הרי על פי דין תורה יש עונש לכל דבר. קנס לגנב, מלקות, וגם במיתה, אם חייב מיתה קלה אסור להורגו במיתה חמורה יותר. אז בא ר' אלעזר ועושה תורה לעצמו ונותן מיתה לגנב נגד התורה?
ומה שמסופר בהמשך שבדק את מעיו ואמר 'שישו בני מעי', האם זה אומר שעשה טוב? אם כן למה שהסנהדרין לא יתחילו להרוג גנבים?
נשלח ב-4/8/2004 04:20
הרשו לי לסטות מהנושא אגב העיון באידרא זוטא:
ע"פ ההלכה, מיד עם הפטירה יש להוריד את הנפטר לארץ ולהדליק סביבו נרות. שם מתואר כל פרט מהסתלקותו, שבנו נטל את ידיו ונישק ומה אמר כל אחד ובאיזה סוג של מיטה נשאו אותו, וקשה להאמין שהשמיטו פרט זה לו היה נעשה. אלא מסופר שמהמיטה בה נפטר לקחו אותו ללוויה.
'עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון'.
האם כאן מקור השם 'הילולא'? אם כן יש כאן שיבוש, כאן הלוויה נקראת הילולא (יש קשר ל'הילולא' - חינגא - התהוללות?), ואילו החסידים קוראים כך ליארצייט של הרב'ה ולא ללוויתו.
'כד עאל למערתא'.
מצויין שנקבר במערה. האם היתה זאת מערת רבי שמעון שם התחבא (עם עץ החרובים והמעיין) או סתם מערה אחרת?
מה שמקובל היום כמקום קבורתו לא נראה כמערה כלל אלא מציבת אבן על שטח מישורי. לעומת זאת, צדיקים אחרים שנקברו במערה, המקום נותר כמערה, הרי לא הרסו ושינו את המבנה.
