כבוד.

כבוד זה כבד.
שיש משמעות ומשקל לאישיות.לאני.שיש לאדם את ה"ויגבה" הטוב שמעודד להתקדמות והשקעה כי אני שוה משהו.

בפשטות נראה לי שהכוונה ב"כבוד" היא לא במובן של מעל ומעבר לממוצע, אלא על דרך של "כבוד הבריות", זאת אומרת שנחיה חיים ללא בזיונות והשפלות (אכי"ר)

"רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד"[משלי כא]
שוב,מהו כבוד,פראק?מזרח?
מתוך דברי הגמרא ב"ב י' שדורשת את הפסוק
זוכה לבנים בעלי אגדה וברש"י מתוך שהם דרשנים...
הכל מכבדים אותם"
נראה פשטות הדברים התשובה לשאלתך יכולה ליהיות "כן"
זו לדעתי צביעות להתכחש לרגשות קימים ,[גם אם פראק ומזרח הם סמלים שאיבדו מתוכנם[עייןבאשכול סמוך הצעתו של פרויד
לרבי הרש"ב על תועלת הכבוד לרוממות הנפש]
אמנם כמו"כ יכולה ליהיות השערתו של ר"צ נכונה אם כי אינני מקבל את פירושו שכבוד הבריות הוא הממוצע ,
אלא הוא תוספת כבוד לבריות ביחס לשאר,אך אפשר שהוא הכבוד עליו אנו מבקשים
הקבלת כבוד וכבד מופיעה כבר בראא"ע וכן הקבלת קלון וקל
ותמצית דבריו כי הכבוד הוא עינין יחסי,וזה כל מהותו ,לכך נמדד בקל וכבד,ומכאן הכינוי מלך הכבוד ,לקל,שאין ערוך לו בעולם.




תוקן על ידי - עורבא_פרח - 03/08/2004 14:53:57

ומאיזה כבוד מומלץ לברוח?
"כל הבורח" וכו'.

מנטש
ואיזה כבוד מגיע כשכר?
"הכבוד רודף..."

..שאין בהם
בושה וכלימה
עושר וכבוד= מילים נרדפות:

וישמע, את-דברי בני-לבן לאמור, לקח יעקוב, את כל-אשר לאבינו; ומאשר לאבינו--עשה, את כל-הכבוד הזה. (בראשית ל"א)

------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה

שלמה

ומהכא "כל כבודה בת מלך פנימה".

כבוד=רכוש.

"כבד מאוד בכסף ובזהב"

בדומה לשאלה, על איזה כבוד אנו מבקשים, ומאיזה כבוד מומלץ לברוח? ניתן לשאול, על איזה עושר אנו מבקשים, ועל איזה עושר נאמר שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב, הַרְחֵק מִמֶּנִּי-- רֵאשׁ וָעֹשֶׁר, אַל-תִּתֶּן-לִי; הַטְרִיפֵנִי, לֶחֶם חֻקִּי. [משלי ל,ח]?
יתכן שהבריחה מעושר וכבוד היא ליחידי סגולה.
בנוגע לשאלה מהו כבוד? נדמה לי שהתשובה מתחלקת לכל אדם לפי מצבו ומעמדו. אצל ראש ישיבה, הכבוד הוא שהבחורים ייכנסו לשיעוריו. ואצל האיש הפשוט יותר, שיכבדוהו בעליה, או לגשת לפני העמוד. יש מספיק כבוד לתת לכולם.
הכבוד האמור, הוא כבוד שאיננו אמור לבוא על חשבון אחרים. [יותר בחורים מאשר לראש הישיבה השני, עליה יותר חשובה משל השכן] כבוד שכל ענינו לדרג את האדם במקום יותר גבוה מחביריו הוא פסול, וזהו "מתכבד בקלון חבירו".


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.