| נשלח ב-5/8/2004 22:55 |
 |
| |
ר"צ
אינני יודעת ערבית - "ובחנו אנשי הראות" זה פסוק מהקוראן, או שמא זה מטבע לשון שדוברי ערבית השתמשו בו, והוא מופיע בקוראן.
האם "בחנו אנשי הראות" בקוראן, הוא על אותו משקל של הציווי "ואהבת..." שבתורה? לא הבנתי את ההשוואה שעושה הפרופ' אפשר שתבהיר?
תוקן על ידי - איקה - 05/08/2004 23:55:16
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 02:51 |
|
| |
איקה
המקור הוא אכן פסוק מהקוראן: "פאעתברוא יא אולי אל אבצאר" [=ובחנו אנשי הראות]. על פי פשוטו הפסוק לא מדבר על "עיון פילוסופי" כלשהו, אבל אבן רושד לומד (דורש) מפסוק זה את חובת העיון הפילוסופי כחוב דתי.
כידוע, גם הרמב"ם הולך בדרך זאת, אלא שמטבע הדברים הוא לומד, לשיטתו, את החיוב הנ"ל מפסוקי התורה, כאשר גם כאן פשט הפסוק לא מדבר בהכרח על עיון פילוסופי.
המאמר של פרופ' הרוי עוסק בהשוואה בין שני הפילוסופים הנ"ל בנידון, והוא מעיר שלמרבה הפלא הרמב"ם משתמש בציטוט מדוייק של הפסוק הנ"ל מהקוראן כאשר:
"שימוש לשון זה מופיע במסגרת דיון על הצורך בפרשנות שכלית של המקראות, כלומר בהוראה של התבוננות בחוקה הדתית ולא בהראה של התבוננות בטבע." (הרוי, שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 12:01 |
|
| |
.
בדקתי בטקסט של הקוראן, ולא מצאתי בשום מקום ציטוט מהסוג שהובא לעיל (פאעתברוא יא אולי אל אבצאר) , אך מצאתי פסוק המסתיים בצורה דומה מאד:
סורה 3 , פסוק 13 (פרשת בית עמרם)
" قَدْ كَانَ لَكُمْ آيَةٌ فِي فِئَتَيْنِ الْتَقَتَا فِئَةٌ تُقَاتِلُ فِي سَبِيلِ اللّهِ وَأُخْرَى كَافِرَةٌ يَرَوْنَهُم مِّثْلَيْهِمْ رَأْيَ الْعَيْنِ وَاللّهُ يُؤَيِّدُ بِنَصْرِهِ مَن يَشَاء إِنَّ فِي ذَلِكَ لَعِبْرَةً لَّأُوْلِي الأَبْصَارِ"
והמלים הרלבנטיות בתעתיק עברי: ...אן פי ד'לכ לעברה לאולי אלאבצאר
וכך תרגם אותו ריבלין:
" כבר היה לכם אות במחנים (הכוונה לשני מחנות) נפגשו. המחנה האחת תלחם מלחמת אללה, והשניה כופרת, יראום פי שנים מהם למראה עינים (הכופרים יחשבו שמאמינים עולים עליהם במספרם פי שנים). כי אללה יאמץ בתשועתו את אשר יחפוץ. אכן, אות בזה לאנשי ראות."
מאחר והרמב"ם מתאר באחת מאגרותיו כי קרא את אבן רשד, שימוש באותו מטבע לשון אינו אומר דרשני באופן מיוחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 12:42 |
|
| |
למסתברא,
התוכל לנתק עם מדתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 12:50 |
|
| |
למואדיב,
כמובן שרבים מהפתגמים הם בדרגת "מנא הני מילי דאמרי אינשי", שהם ביטויים שאינם קשורים לדת. אבל רבים מהפתגמים כמו המנהגים, מקורם הוא דתי.
לשאלתך הספציפית. איני מצפה שהם ידעו על הפתגם, ואם הם ידעו עליו, הם בטח לא ידעו את מקורו.
נדמה לי שר"א בן הרמב"ם מביא בספרו "המספיק לעובדי השם" ביטויים רבים מספרות הצופים.
שבת שלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 13:39 |
|
| |
מואדיב,
אתה קורא את הקוראן בערבית?
ישר כח ! 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 14:12 |
|
| |
מואדיב,
תודה.
מתרגומו של הרב קאפח הבנתי שזה שימוש במטבע לשון, מעניין איך אבן תיבון מתרגם את הביטוי, אם יש למישהו את המו"נ בתרגומו אשמח אם יביאו.
בכל מקרה מבחינתו של הרמב"ם , נראה שעניין התרגום , מאוד עקרוני להבנת ביטויו -מתוך איגרת שנשלחה לאבן תיבון, בשנת תתק"ס- 1200 הוא כותב לו:
"אזכור לך כלל אחד והוא שכל מי שירצה להעתיק מלשון ללשון ויכוון לתרגום המילה האחת במילה אחת גם כן וישמור ג"כ סדר המאמר וסדר הדברים – יטרח מאוד ותבוא העתקתו מסופקת ומשובשת מאוד, ואין ראוי לעשות כן, אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין העניין תחילה – ואח"כ יספר ויפרש במה שיובן ממנו העניין ההוא בלשון ההוא ויבאר היטב,,,,"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 15:08 |
|
| |
איקה
אבן תיבון מתרגם:
"התבוננו אתם בעלי העיניים !"
אבל בעניין התרגום, כבר כתבתי לעיל שהואיל והקוראן ו (להבדיל..) המורה נבוכים נכתבו שניהם במקור בערבית, אזי מה שחשוב הוא המקור ולא התרגום. הרוי מציין שהפסוק שמצוטט אצל הרמב"ם זהה ככתבו וכלשונו לזה שאצל אבן רושד.
אגב, אינני טוען שהרמב"ם לקח את הפסוק ישירות מהקוראן, ואני גם לא חושב שזה מה שהרוי בהכרח מנסה לטעון. מסתבר יותר (כפי שכבר ציינו לעיל) שהרמב"ם לקח את הציטוט מאבן רושד, במודע או שלא במודע.
גם היום הרבה יהודים משתמשים בביטוי "מלח הארץ" כדי לתאר אדם בעל קשר עמוק לארץ ישראל וכו'. אבל מעטים יודעים שמקור הביטוי הוא דווקא - בברית החדשה ...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 15:29 |
|
| |
רב צעיר,
כל שטענתי מלכתחילה הוא שלא נראה לי שהרמב"ם מצטט מהקוראן פסוק, אלא משתמש במטבע לשון שהיתה מקובלת בשפה הערבית בזמנו.
ומואדיב הרי הביא שהנוסח בקוראן שונה ממה שמביא הפרופ',
אולי הפרופ' טעה? יכול להיות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 15:37 |
|
| |
איקה
אין לי כרגע את המאמר לפני, כך שאינני יודע את המקור המדוייק של הפסוק. אני מקווה שביום ראשון אשלח לך את הציטוט המלא.
אגב, שמתי לב לכך שהרוי כותב באותו ציטוט שהפסוק שאצל הרמב"ם זהה כדברו וכלשונו לפסוק אצל אבן רושד[מודגש]. ייתכן שאבן רושד עצמו ציטט את הפסוק בפרפרזה, ואותה פרפרזה עצמה נמצאת אצל הרמב"ם.
*
מואדיב
למיטב זכרוני הציטוט שהבאת הוא אכן הפסוק שעליו הרוי מדבר. ואכן לפי פשוטו אין זה פסוק שמדבר על "עיון פילוסופי".
תוקן על ידי - רב_צעיר - 06/08/2004 15:45:01
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2004 15:46 |
|
| |
תודה.
תקציר העניינים פכ"ט חלק ב':
אין במקרא שום פסוק המדבר על הפסד העולם לעתיד, ומקראות שכאלו מדברים על הפסד העולם משל הן. - שום דבר בחוקי הטבע שברא ה' לא ישתנה באופן תדירי, אך ה' משנה אותם לזמן מוגבל על דרך הנס. - באור מקראות שדברו על קץ העולם, ושנאמרו בדרך משל על חורבן עמים וארצות. - נצחיות ישראל בנצחיות מצוות התורה. - באור "שתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב". - כל הניסים שנעשו בשינויי טבע, כבר מששת ימי בראשית ניתן בטבען להשתנות. - לא כל המקראות שנאמרו במעשה בראשית ניתן להבינן כפשוטן.- הנביאים דברו בשמות משותפים ומושאלים.
תוקן על ידי - איקה - 06/08/2004 16:08:01
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2004 01:01 |
|
| |
'לא אהיה להם חמור נושא ספרים' (הקדמה להשגות הרמב"ן לספר המצוות)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2004 01:33 |
|
| |
קיבלתי מרב צעיר:
'וקשיר ליה ליצר הרע למהוי כחמור למשאוי תחותייהו חמור נושא ספרים' (זוהר חדש, תיקונים דף סט עמוד ב).
|
|
|
|
| נשלח ב-10/8/2004 13:40 |
|
| |
מואדיב
הנה הציטוט מתוך ספרו אבן רושד 'דרכי הראיות בסברות הדת ('כתאב אל-כשף'):
ואולם שהתורה [אל-שרע] קראה [דעא] אל בחינת [אעתבאר] הנמצאות בשכל ודרישת ידיעתם בו, הנה זה מבואר בפסוקים רבים מהספר [הקוראן], כאמרו:
"ובחנו אנשי הראות [פאעתברוא יא אולי אל-אבצאר] !" [קוראן נט,ב]. וזה נוסח על חיוב עשות ההקש השכלי ... (מתוך מאמרו של ז' הרוי, עמ' 77)
תוקן על ידי - רב_צעיר - 10/08/2004 13:44:08
|
|
|
|
|
