שאלות בנוגע לסנהדרין

הראויים לסנהדרין

בבא תור

כדאי לעיין ברמב"ם, הלכות סנהדרין פרק ב, שם נמצאים כללים לבחירת חכמי הסנהדרין.
יש לשים לב כי זו תמונה הלכתית אידיאלית. בפועל כיצד נבחרו החכמים זו שאלה אחרת. נראה כי בסנהדרין היו מחלוקות גדולות בין בית הלל לבית שמאי, ולא תמיד הצטיינו החכמים במעלותיהם האישיות, כפי שניתן לראות אפילו בסיפור המצונזר והמרומז על אלכסנדר ינאי ועבדו שהוזמנו למשפט בסנהדרין.

מנטל כתב ספר על הסנהדרין. אנסה לחפש את הפרטים הביבליוגרפיים. והיו גם מחקרים נוספים, שחלקם מאוזכרים בספר, אך זה ספר ישן למדי.

***

דברי הרמב"ם

(א) אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואיצטגנינות ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי ע"ז וכיוצא באלו כדי שיהיו יודעים לדון אותם ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לויים וישראלים המיוחסים הראויים להשיא לכהונה שנאמר והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה וביראה וביחס:
(ב) ומצוה להיות בסנהדרין גדולה כהנים ולויים שנאמר ובאת אל הכהנים הלוים ואם לא מצאו אפילו היו כולם ישראלים הרי זה מותר:
(ג) אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן:
(ד) ואין מושיבין מלך ישראל בסנהדרין שאסור לחלוק עליו ולמרות את דברו אבל מושיבין כהן גדול אם היה ראוי בחכמה:
(ה) מלכי בית דוד אע"פ שאין מושיבין אותם בסנהדרין יושבין ודנים הם את העם ודנים אותם אם יש עליהן דין אבל מלכי ישראל אין דנין ואין דנין אותם לפי שאין נכנעים לדברי תורה שמא תבא מהן תקלה:
(ו) כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:
(ז) בית דין של שלשה אף על פי שאין מדקדקין בהן בכל אלו הדברים צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן חכמה וענוה ויראה ושנאת ממון ואהבת האמת ואהבת הבריות להן ובעלי שם טוב וכל אלו הדברים מפורשין הן בתורה הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים הרי בעלי חכמה אמור וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם ובמה יהיו אהובים לבריות בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה ובכלל
רמב"ם יד החזקה - הלכות סנהדרין פרק ב
ולהלן הוא אומר אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה ובכלל אנשי חיל שיהיה להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו כענין שנאמר ויקם משה ויושיען ומה משה רבינו עניו אף כל דיין צריך להיות עניו יראי אלהים כמשמעו שונאי בצע אף ממון שלהם אינן נבהלין עליו ולא רודפין לקבץ הממון שכל מי שהוא נבהל להון חסר יבואנו אנשי אמת שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן בדעתן אוהבין את האמת ושונאין את החמס ובורחין מכל מיני העול:
(ח) אמרו חכמים שמבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל ובודקין כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא ועניו ושפוי ופרקו נאה ורוח הבריות נוחה הימנו עושין אותו דיין בעירו ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית ומשם מעלין אותו לפתח העזרה ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול:
(ט) בית דין של שלשה שהיה אחד מהן גר הרי זה פסול עד שתהיה אמו מישראל היה אחד ממזר אפילו שלשתן ממזרים הרי אלו כשירין לדון וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין אבל הסומא בשתי עיניו פסול לכל:


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בנוגע לסמיכה ,
חכמי צפת והר"י בי רב בראשם , ניסו לחדש את הסמיכה , בימי ר' יוסף קארו , אם אינני טועה .
ולא עלתה בידו .
הסיפור מוזכר בקצרה בהגהות הרדב"ז על הרמב"ם פ"ד מהלכות סנהדרין הלכה י"א .
לעיונכם .
מובן שבהקשר הזה עיקר העיון ראוי להיעשות סביב ההלכה הזו ברמב"ם ,וכן בפירושו על המשנה לפ"ק דסנהדרין ד"ה "סמיכת זקנים בשלשה" .

לאיש ציפור

ראה:
משפט הסמיכה וקורותיה
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hatkufa/mishpat-4.htm

תודה ,
מקוה לעיין לכשיתפנה לי זמן.

על נסיונו של רבי ישראל משקלוב להביא את המשיח ע"י חידוש הסמיכה, ראה:


http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/nisyono-4.htm

שמעתי מרב בעותניאל ששלחו לרב ראם (ראש ישיבת עתניאל)הודעה שמעונינים לסמוך אותו.המארגנים שלחו מכתבים לכל חכמי הדור וכיון שלא נענו אמרו ששתיקה כהודאה.
וזו לא בדיחה.
באמת יש כמה שתמכו בהם במפורש ועודדו זאת וביניהם כמה לא צפויים בהחלט- אחד מהם מרבני העדה החרדית.
הרב הזה העיר דבר ברור שאין לזה שום תוקף מדין שתיקה כהודאה .

חידוש הסמיכה:
http://www.faz.co.il/story_1623

מיימוני

תודה רבה (למרות שכבר קראתי את זה)
אתה זוכר את שם הספר ?

ישרן

גם מי שסיפר לי את זה אתמול הזכיר שיש תמיכה מרב בעדה החרדית,אז כנראה שיש דברים בגו...
לא נענו ??? לפי מה שהבנתי כבר התחילו לסמוך !!!
אם יש לך מידע בנושא בבקשה תפרט,זה מאוד מעניין אותי.

אני מצרף קישור שמצאתי בנושא (לפי מה שהבנתי הניסיון שלהם לא הצליח לבינתיים)
http://www.beith-din.com/..%5Chsbr.htm
(מצאתי שם גם את ההפניות שחיפשתי )

מצ"ב 2 הודעות שקיבלתי לאחרונה בדוא"ל.
אינני מכיר את השולח ואשמח לקבל פרטים נוספים.

איני יודע אם ידוע לך. אך עכ"פ החל תהליך של חידוש הסמיכה. הוא נערך לפי הכללים הנדרשים בהלכה ואף זכה להסכמה של הרבנים אלישיב ועובדיה. יש כבר למעלה ממאה סמוכים ובט"ו באב יש כנס יסוד עם כל המשתמע.
האם אתה מוכן להיות סמוך?
דב שטיין

בהסכמת גדולי התורה שבדור נפתח לאחרונה תהליך של סמיכה. הכוונה לאותו תהליך שנעשה בזמנו ע"י מהר"י בי רב אך במידת מה נכשל עקב התנגדותו של המהרלב"ח.
למדנו את השגיאות וחידשנו את התהליך בצורה שלא תכשל בפחים שהיו בתהליך דאז.
התוצאה הינה שיש כבר למעלה ממאה סמוכים.
הועדה שעוסקת בכך מבקשת הצעות לתלמידי חכמים המוכנים להיות סמוכים בהתאם אני מבקש מכל אחד מכם לחשוב על הצעות ולשקול גם את הסכמתו שלו להיות סמוך. להזכיר סמוך אין פירושו חכם הרזים. אלא יהודי ת"ח רב בישראל וכיו"ב שידיו רב לו בש"ס ופוסקים אבל לאו דווקא שולט שליטה בלי מצרים בחומר. כמובן ירא שמים ואמיץ לב בעבודת הבורא.
בברכה
דב שטיין


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בן ציון

אני הייתי בודק פעמיים את טענתו להסכמת הרבנים אלישוב ויוסף.
זה נשמע מופקע לחלוטין.


הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

בעלון "שבת בשבתו" בדף האחרון (מתחת למאמר של הפרופ' רוזנברג) יש "מודעה" בנושא.

קעלעמר
הצדק עימך, אני משוכנע שלא קיבל את הסכמתם לכך. אולי נענעו בראשם בשתיקה, ביודעם שלא יוכלו לשכנע את המארגנים, ושתיקתם התפרשה אצל המארגנים כהודאה. גם בגמ' מצינו שהסתפקו בכמה מקומות בפירוש שתיקתו של רב, האם היא משום שהודה לדברים, או שלא ראה צורך להתייחס אליהם.
אני העתקתי את ההודעות כלשונן.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

לבאבא.

הגמרא מדברת בעד עצמה במסכת ברכות דף כז עמוד ב:

"תנו רבנן: מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה: רשות. בא לפני רבן גמליאל, אמר לו: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו: חובה. אמר לו: והלא רבי יהושע אמר לי רשות! אמר לו: המתן עד שיכנסו בעלי תריסין לבית המדרש. כשנכנסו בעלי תריסין, עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה? אמר לו רבן גמליאל: חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה רבי יהושע: לאו. אמר לו: והלא משמך אמרו לי רשות! אמר ליה: יהושע, עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אלמלא אני חי והוא מת - יכול החי להכחיש את המת, ועכשיו שאני חי והוא חי - היאך יכול החי להכחיש את החי? היה רבן גמליאל יושב ודורש, ורבי יהושע עומד על רגליו, עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן: עמוד! ועמד.

אמרי: עד כמה נצעריה וניזיל? בראש השנה אשתקד צעריה, בבכורות במעשה דרבי צדוק צעריה, הכא נמי צעריה, תא ונעבריה! מאן נוקים ליה? נוקמיה לרבי יהושע? בעל מעשה הוא; נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה, דלית ליה זכות אבות; אלא נוקמיה לרבי אלעזר בן עזריה, דהוא חכם והוא עשיר והוא עשירי לעזרא. הוא חכם - דאי מקשי ליה מפרק ליה, והוא עשיר - דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אף הוא אזל ופלח, והוא עשירי לעזרא - דאית ליה זכות אבות ולא מצי עניש ליה. אתו ואמרו ליה: ניחא ליה למר דליהוי ריש מתיבתא? אמר להו: איזיל ואימליך באינשי ביתי. אזל ואמליך בדביתהו. אמרה ליה: דלמא מעברין לך? אמר לה: [לשתמש אינש] יומא חדא בכסא דמוקרא ולמחר ליתבר. אמרה ליה: לית לך חיורתא. ההוא יומא בר תמני סרי שני הוה, אתרחיש ליה ניסא ואהדרו ליה תמני סרי דרי חיורתא. היינו דקאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא בן שבעים שנה.

תנא; אותו היום סלקוהו לשומר הפתח ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו - לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. אמר רבי יוחנן: פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן, חד אמר: אתוספו ארבע מאה ספסלי; וחד אמר: שבע מאה ספסלי. הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל. אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא. ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה.

תנא: עדיות בו ביום נשנית, וכל היכא דאמרינן בו ביום - ההוא יומא הוה. ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבא בקהל; אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: +דברים כ"ג+ לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'! אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: +ישעיהו י'+ ואסיר גבלות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים, וכל דפריש - מרובא פריש. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: +ירמיהו מ"ט+ ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' - וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: +עמוס ט'+ ושבתי את שבות עמי ישראל - ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל.

אמר רבן גמליאל: הואיל והכי הוה, איזיל ואפייסיה לרבי יהושע. כי מטא לביתיה, חזינהו לאשיתא דביתיה דמשחרן. אמר לו: מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה. אמר לו: אוי לו לדור שאתה פרנסו, שאי אתה יודע בצערן של תלמידי חכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים. אמר לו: נעניתי לך, מחול לי! לא אשגח ביה. עשה בשביל כבוד אבא! פייס. אמרו: מאן ניזיל ולימא להו לרבנן? אמר להו ההוא כובס: אנא אזילנא. שלח להו רבי יהושע לבי מדרשא: מאן דלביש מדא ילבש מדא, ומאן דלא לביש מדא יימר ליה למאן דלביש מדא שלח מדך ואנא אלבשיה? אמר להו רבי עקיבא לרבנן: טרוקו גלי, דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן. אמר רבי יהושע: מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו. אתא, טרף אבבא. אמר להו: מזה בן מזה יזה, ושאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה: מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה? אמר לו רבי עקיבא: רבי יהושע, נתפייסת? כלום עשינו אלא בשביל כבודך! למחר אני ואתה נשכים לפתחו. אמרי: היכי נעביד? נעבריה - גמירי: מעלין בקדש ואין מורידין! נדרוש מר חדא שבתא ומר חדא שבתא - אתי לקנאויי! אלא: לדרוש רבן גמליאל תלתא שבתי, ורבי אלעזר בן עזריה חדא שבתא. והיינו דאמר מר: שבת של מי היתה - של רבי אלעזר בן עזריה היתה. ואותו תלמיד - רבי שמעון בן יוחאי הוה".

למיימוני.


ספרו של חיים דב מנטל, "מחקרים בתולדות הסנהדרין", יצא לאור בהוצאת דביר-תל אביב, בשנת 1969.