כבוד הציבור, למה?

במקומות רבים מצאנו, שחז"ל ייחסו חשיבות מיוחדת
לכבודו של הציבור, הקפדה זו מודגשת במקומות רבים, כאשר הדבר נוגע למנהגי בית כנסת, או כאשר כבודו של הציבור מתנגש עם כבוד שמים, ולפי קביעת חז"ל, (כאילו), כבוד הציבור גובר, כמובן שייתכן לומר, שאין כאן כל התנגשות, מאחר וכבודו של הציבור הוא כבוד שמים.

שאלותי הן:

מדוע היה כבודו של *הציבור*, (כערך בפני עצמו, ולא כשל גוף המאחד יחידים רבים), כ"כ חשוב בעיני חז"ל?

האם היה זה בגלל כבוד הציבור שהוא כשלעצמו "ערך מקודש", או שהיה זה מפני שמחלוקות רבות בציבור החלו כמחלוקות בבתי הכנסת (מקום התכנסות הציבור), על "רקע דתי", והתפשטו לתוך הקהילה, עד כדי ערעור וסיכון חיי הקהילה, כשם שיותר אנשים נהרגו במלחמות על רקע דתי, מאשר במלחמות מסיבות אחרות? האם ייתכן שכבודו של הציבור, היתה צורך הכרחי לקיומו של הציבור, ולכן, בזמננו כאשר כאשר המסגרת הקהילתית התפרקה, ואדם יכול להתקיים ללא מסגרת קהילתית, כבודו של הציבור אינו נחשב, אלא לנימוס, ולא לערך דתי.


----------

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/kvod-2.htm

"ז. כבוד הבריות כערך מוסרי "כבוד הבריות" הינו מושג המופיע בגמרא (ברכות יט,ב ובעוד מקומות שצויינו שם) שבשלו ניתן לדחות איסורי דרבנן, כגון: הליכה בבית הפרס הטמא מדרבנן, טלטול בכרמלית ואיסור מוקצה. לכאורה ההסבר הוא שחכמים לא העמידו את גזרותיהם אל מול בזיונן של הבריות. כך עולה לכאורה מדברי רש"י בברכות: "רבנן אחלוה ליקרייהו [לכבודם] לעבור על דבריהם היכא דאיכא כבוד הבריות". אולם הגמרא מנסה ללמוד את העיקרון בדבר חשיבותו של כבוד הבריות מהאפשרות לדחות את מצוות התורה, כמו השבת אבדה, מפני כבוד הבריות ("והתעלמת - פעמים שאתה מתעלם... היה זקן ואינה לפי כבודו... לכך נאמר: והתעלמת"). הדחייה היחידה מדוע לא ניתן ללמוד מכאן לכל האיסורים כולם היא משום ש"איסורא מממונא לא ילפינן". באיסורי תורה לא ניתן לומר שהתורה ויתרה לחלוטין על מצוותיה, כפי שניתן היה הדבר להיאמר באיסורי דרבנן.

ואכן גם רש"י במקומות אחרים (לדוגמא: שבת פא,ב) ציין שההלכה שכבוד הבריות דוחה לא תעשה מדבריהם נלמדת מ"והתעלמת מהם - פרט לזקן ואינו לפי כבודו". יתכן שדבריו בברכות, שחכמים מחלו על כבודם מפני כבוד הבריות, נאמרו רק בשלב שהגמרא עדיין לא הביאה את הלימוד מ"והתעלמת". אבל אחרי שהגמרא מביאה לימוד זה - נעשה זה המקור להלכה.

אפשר לבאר עוד, שהפסוק "והתעלמת" אכן שימש מקור לחכמים ללמוד ממנו שאל להם להעמיד את דבריהם במקום כבוד הבריות. אבל יסודה של הלכה זו היא לא בויתור של חכמים על כבודם, אלא במצות התורה לחוס על כבודם של הבריות.

מצוות השבת אבדה אינה המקור היחיד ממנו ניתן ללמוד על עדיפותו של כבוד הבריות. כשדנה הגמ' (שם) על דחיית מצות עשה מפני כבוד הבריות, הקשה רש"י, מדוע לא ניתן ללמוד את הדבר מההיתר שניתן לכהן להיטמא למת מצווה. רש"י תירץ, שהאיסור להיטמא לא נאמר לגבי מת מצווה. ותוספות (ברכות כ,א ד"ה שב ואל תעשה) תירצו, שלא ניתן ללמוד מנזיר וכהן לשאר מצוות התורה. על כל פנים, הרי לנו דין נוסף שהוא דאורייתא, שנדחה מפני כבוד הבריות.

דין זה, שכהן ונזיר מיטמאים למת מצווה, הוא לפי פירוש פני-משה בירושלמי (ברכות פ"ג ה"א) המקור למסקנת הגמרא שם שדברי רבי זעירא "גדול כבוד הבריות שדוחה למצווה בלא תעשה שעה אחת" נאמרו אפילו בטומאה שהיא מדבר תורה. גם ההלכה בירושלמי שם, ש"מטמא כהן לראות את המלך", נראה שעוסקת אפילו בטומאה דאורייתא, שהרי מיד לאחר מכן הובא הסיפור "כד דמך רבי יודן נשיאה, אכריז ר' ינאי ואמר: אין כהונה היום", ומשום כבודו של הנשיא אפילו כוהנים מותרים להתעסק בקבורתו. אמנם בתוספות כתובות קג,ב ד"ה אותו היום, נחלקו בעלי התוספות על רבי חיים הכהן שאמר שאילו היה נוכח בזמן פטירתו של רבנו תם היה מטמא לו, ולדעתם מותרת רק טומאה דרבנן. אבל, כאמור, בירושלמי משמע כדברי רבנו חיים.

רבי חיים הכהן הרחיב את ההיתר שניתן לכהן להיטמא לכבוד נשיא, שיחול גם כלפי כבודו של רב, שהרי רבנו תם לא היה נשיא, אלא רב. אמנם בבית-יוסף (יו"ד סי' שעד) הקשה על רבי חיים הכהן, שרבנו תם לא היה נשיא וכיצד היה נטמא לו, ולכן שיער שר' חיים דימה את גדול הדור לנשיא. אבל כבר בירושלמי ראינו שרבו שווה לנשיא, וזהו אפוא המקור לדברי רבי חיים הכהן. אמנם הרמב"ם (הל' אבל ג,י) והטור (יו"ד סי' שעד) פסקו שרק לנשיא מותר להיטמא, אבל זהו מכיוון שפסקו כבבלי, ונתנו לנשיא גדר של מת מצווה.

ח. בירושלמי: כבוד הבריות = כבוד הרבים בתלמוד הירושלמי מופיע מספר פעמים במקום 'כבוד הבריות' - 'כבוד הרבים'. ביטוי זה, שהוא מעין 'כבוד הציבור' (המופיע בבבלי מגילה כד,ב), מעמיד את האינטרס של האדם הפרטי כעניינו של הכלל. בזיון של אדם פרטי ברשות הרבים הוא פגיעה ברבים. כשנאלץ אדם לפשוט את בגדיו ברשות הרבים בגלל כלאים שנמצאו בהם, הרי הדבר הוא זלזול בכבודם של הרבים. כך גם כבוד הנשיא הוא כבודם של הרבים.

יתכן שבכך נעוץ שורש ההבדל בין התלמוד הירושלמי לבין התלמוד הבבלי באשר לדחייתם של איסורי תורה מפני כבוד הבריות. ענייניהם של הרבים, אשר כאמור לעיל כוללים לעתים גם את כבודו של הפרט, מקבלים לעתים התייחסות שונה מאשר ענייני הפרט. אחת הדוגמאות היא מחלוקת הראשונים המובאת בר"ן (שבת יט,ב מדפי הרי"ף) אם נזק של רבים מוגדר כפיקוח נפש, ומתיר אפילו איסורי תורה. משום כך - לדעה זו - התירו לכבות גחלת של מתכת בשבת, למרות שמדובר באיסור תורה, כיון שהרבים אינם יכולים להיזהר מפניה. זהו הטעם הנעוץ בשורשו של הדין המובא בגמ' בעירובין מה,א, שמותר לחלל את השבת גם בשל נכרים הצרים על עיר הסמוכה לספר על עסקי תבן וקש. היתר זה בוודאי לא ניתן לאדם פרטי שבאו לביתו גנבי ממון.

המושג 'כבוד הרבים' ניתן להרחבה, עד כדי כך שיש כוח לחכמים להחיל דיני דאורייתא על מצבים שיש בהם רק דמיון חלקי לאותם דינים. משום כך התירו ביבמות פט,ב לכהן להיטמא לאשתו הקטנה, למרות שנישואיהם תופסים רק מדרבנן. אמנם אין לה לאותה קטנה דין של מת מצוה לכל דבר, שהרי יש לה קרובי משפחה אחרים, אבל כבר כתבו שם התוס' ד"ה כיון דלא ירתי, "דיש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה בדבר הדומה".

המושג 'כבוד הבריות' מתקשר גם לחילול השם. דבר זה יש ללומדו מהמובא בגמ' יבמות עט,א, שהשאירו את בני משפחתו של שאול תלויים, למרות האיסור "לא תלין נבלתו על העץ", כיון ש"מוטב שתעקר אות אחת מן התורה, ויתקדש שם שמים בפרהסיא". אמנם מדובר שם בקידוש השם הנצרך במקום שכבר חולל שמו (ע"י שליחת היד בגבעונים), ושמא אין לדמות לכאן כל מקרה שבו בזמן קיומה של מצוה עלול להתעורר חילול השם, שהרי כבר הביא המחבר בשלחן-ערוך (או"ח סי' א): "אל יבוש מפני המלעיגים עליו".

יתכן שלפי הירושלמי השימוש במושג 'כבוד הרבים' מלמד שההיתר הוא רק בפרהסיא. הבבלי שמשתמש בביטוי 'כבוד הבריות' אפשר שאינו מבחין בין צנעה לפרהסיא.

מושגים משיקים למושגים 'כבוד הרבים' ו'כבוד הבריות' הם המושגים 'משום איבה' ו'משום דרכי שלום'. מטעמים אלו התירו בירושלמי דמאי פ"ד ה"ב לחבר לסמוך על עם הארץ האומר שפירות שהיו בחזקת טבל הם מעושרים. אף שמדובר שם בטבל מדרבנן (כמבואר בבבלי שבת כג,א), מכל מקום עולה שוב היתר איסורים מפני כבודם של הבריות, גם אם הן נחותות (עמי ארצות)".





תוקן על ידי - נישטאיך - 06/08/2004 10:34:34