המגזר החרדי, 'המגזר הלומד'? למה?

ממללא, משום מה טעיתי פעמיים, כוונתי היתה 600,000 נפש לערך. ראה כאן http://www.manof.org.il/sh.asp?x=763&kind=20

11 % מתוך האוכלסיה היהודית (שזה 5.18) מוגדרים כחרדים. כלומר 569,800.

אלא פרי חינוך של מה? אני מתקשה להאמין שהנך תולה את ההישגים המדעיים הניכרים של היהודים ללא כל יחס למספרם באוכלסיה, באיזשהוא גן מיתולוגי.

מציץ, לפי היגיון זה, אין גם אפליה הפוכה, שכן החילונים יכולים להיכנס כל רגע לישיבה.

ההשוואה בין איסוף בולים ולימוד היסטוריה ללימודים בישיבות היא מגוחכת מכל זווית אפשרית, ולא אכנס לכך כעת, אני רק ממליץ לך לבדוק את המחלקות המוקדשות באניברסיטה לחקר פאפירוסים מצריים עתיקים, ואילו בגדים עטו מלכי רומי.

הלאה הסיסמאות.

עכנאי, אני ממליץ לך לקרא פחות ספרים של מסיתנים ששכחו מזמן להסתכל לעובדות בעיניים.

גו"ג,

מה התוכן של אותו 'חינוך' שמדינה מחוייבת להעניק לילדיה?

בעיני, חלק מהתוכן הוא נאמנות למדינה ואזרחות נאותה. הללו כוללים נכונות לתרום לבטחונה (מוטיב ספרטני, לשיטתך) ולכלכלתה (ביביזם).

לענ"ד, לו מרכיבים אלו היו מוטמעים באוכלוסיית המדינה בכללותה, מצבנו היה טוב יותר.

הגישה שאתה כה דוגל בה, היא שמאפשרת למגזרים שלמים להגדיר את עצמם על בסיס התנגדות ברמה זו או אחרת לעצם המדינה, ובד בבד, הנאה ממנעמיה.

אהלון,

כמה מאותם יהודים שזכו בפרסי נובל קנו את תורתם בעולם התורה?

לא זו אף זו, האם יחסם של גדולי הראשונים לחוכמות חיצוניות היה דומה ליחס אליהם בימינו? האם גם אז הפכה הבערות לערך מקודש?

אהלון

משום מה בחרת שלא להבין את הטיעון שלי.

לא אמרתי שאין לתקצב לימודים תורניים ולכן אין מקום לטענה שלך אודות חקר פאפירוסים מצריים.

מובן מאליו שאתה יכול לטעון שחילונים יכולים ללכת ללמוד בישיבה ושלכן אין בזה משום הפליה, אבל שוב פיספסת את הנקודה.

השאלה היא האם מתוך מבט כולל על המשאבים שלרשות המדינה ועל המטרות של המדינה, רצוי שיהיה מצב כזה? השאלה היא , כיצד מתכננים בצורה יעילה את חלוקת העוגה בכדי לענות על הצרכים השונים.

מכיון שהשכלה גבוהה שהמדינה נותנת היא מוגבלת לפי הישגים ואינה ניתנת לכולם בשווה , והיא גם מוגבלת לזמן, הרי שזה מאד מניפולטיבי ללכת ולהשוות כמה מקבל כל תלמיד לשנה במסגרת ההשכלה הגבוה וכמה מקבל תלמיד לשנה בהשכלה התורנית.

קודם כל, אם תשווה את הכמות הכוללת שמקבל אברך כולל על פני כל השנים , עם מה שמקבל תלמיד האוניברסיטה , תגלה שהאברך מופלה לטובה, שהרי הוא מקבל את התקציב הזה לכל החיים , בעוד הסטודנט מקבל את זה למשך זמן מוגבל של כמה שנים בודדות. קצת חשבון , מה גדול ממה? 5000 כפול 40 או 35000 כפול 6 ?

שנית, לא כל חילוני מקבל את התיקצוב הזה, הוא צריך בגרויות , הוא צריך להתקבל ואחר כך הוא צריך לעמוד בדרישות. לעומת זאת, כל אברך ללא יוצא מן הכלל מקבל תיקצוב. מכיוון שכך , אין זה נכון להשוות בין הסכומים שמקבל כל תלמיד(למרות שגם בהם יוצא שבסך הכל האברך מופלה לטובה) , אלא צריך להכפיל את הסכום הזה בגורם ההתקבלות ביחס לגודל כל אוכלוסייה בהתאמה, שהרי בעוד שאצל החרדים אחוז גבוה נמצא בכולל, אצל החילונים רק אחוז נמוך מאד נמצא באוניבסיטה ברגע נתון.

כל זה לבד מזה שמדובר כמעט בזכות מלידה.

הדרך הנכונה ביותר להשוות בין התקציבים הוא פשוט להסתכל על הכמות הכוללת שמושקעת בזה. לימודים תורניים הם , מנקודת ראותה של המדינה, תחום לימודים אחד בין שאר תחומי הלימוד (כמו , איך לא, חקר פאפירוסים מצריים עתיקים) וההשקעה בה אינה יכולה להיות גדולה באופן משמעותי מההשקעה בתחומי לימוד אחרים.

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 06/08/2004 15:43:03

ahlon

מוזר, אתה מביא קישורים מאתרי מסיון כ"מנוף" ותובע ממני ו"מהמסיתנים" להסתכל לעובדות בעיניים.

שבת שלום לך.

תוקן על ידי - עכנאי - 06/08/2004 15:48:26

רבותי, לפני שאתם מתקיפים אותי על תמיכה בחינוך החרדי כפי שהוא, אנא התכבדו וקראו את המשפטים האחרונים של הודעתי, בהם אני כותב כי אין בכך להביע תמיכה בחינוך שאינו מאפשר לאדם להשתלב בחברה מודרנית. אני סבור כי כל תלמיד צריך ללמוד רמה מסוימת של אנגלית, מתמטיקה, מדעים ואזרחות, ולהיות בעל כישורים שיאפשרו לו להשתלב בשוק העבודה. אין לי כל חיבה לחינוך החרדי כפי שהוא היום. למרות זאת, אני מתנגד בתוקף לתפישה הרואה את ערך האדם רק בתרומתו לחברה אשר בה הוא חי, ובפרט לזו המודדת אותו לפי תועלתו הכלכלית או הצבאית. רק במדינות פשיסטיות נמדד ערכו של אדם לפי השאלה מה הוא תורם למדינה. גם אני מסכים שלמדינה היה טוב אילו כל אזרחיה היו מאמצים ערכים מסוימים. אין זאת אומרת שאני מסכים לקביעת ערכים אלה כערכים אליהם יחנכו כל בתי הספר במדינה. גם להורים זכות להשפיע על תכני החינוך של ילדיהם. האמנם לא קראת, ממללא, בכתביו של הוגה מסוים כי המדינה היא כלי ביד אזרחיה ולא להיפך?

אחסוך לכם את ההודעה הבאה: לא, אינני תומך בכך שהמדינה תממן בתי ספר בהם יחנכו להתנגדות לה ולשנאתה. המרחב בין חינוך ממלכתי נוקשה ואחיד, בן גוריוני, לבין איש הישר בעיניו יעשה הוא גדול, ויש לנווט בו בתבונה וברגישות. למדינה צריכות להיות דרישות מינימום מבתי ספר; עם זאת, דרישות אלה צריכת להיות באמת דרישות מינימום, עם מרחב מחיה שיאפשר להורים לקבוע כיצד יתחנכו ילדיהם. לא אדרוש מתלמידים חרדים ללמוד את "אלוהים מרחם על ילדי הגן", כשם שלא אדרוש מהחילונים לגלות בקיאות בהלכות שור שנגח את הפרה.

צודקת חבצלת בקביעה שככל שהגיל עולה יש למדינה זכות רבה יותר לקבוע מה היא מעוניינת לתקצב ומה לא. מבלי להצדיק אפליה (ושוב, למי שלא קורא עד הסוף: מבלי להצדיק אפליה), רק אציין שאלה שזוכים בתקצוב עודף משיגים אותו משום שלהם חשוב יותר להשיג אותו, והם מוכנים ללחוץ. מי שאינו משיג, כנראה שאין הדבר חשוב לו כל כך. כרגיל, הפוליטיקאים החילונים הם הבעיה, לא החרדים שדואגים לאינטרסים של שולחיהם.

והערה אחרונה - הישראלי היחיד, עד כה, שזכה בפרס נובל שלא בתחום השלום עשה זאת בזכות החינוך התורני שקיבל.

גו"ג,

אני עדיין מתקשה לזהות את עקבות ספרטה והפאשיזם במדינת ישראל דהיום. אני גם מתקשה לזהות הערכת האדם על בסיס תרומתו למדינה (אא"כ הצמדת התיוג 'פראייר' והשלכותיה המעשיות נחשבת בעיניך להערכה יתרה).

אתה מתכוון לדניאל כהנמן?

ו...כמה שי עגנונים אתה צופה שייצאו במאה השנים הבאות כתוצאה מהחינוך התורני?

הדיון כאן ממחיש את הקושי לקיים דיון עניני בנושא כה רגיש. כל צד מטיח האשמות חריפות, של חוסר צדק, חינוך לקוי, וכשלון מערכתי של המערכת השניה.
קראתי בעיון את ספרו של שחר אילן ואת מחקרה של ורדה שיפר http://www.fips.org.il/p_publications/item_he.asp?doc=&iss=&iid=542
לדעתי את ההשוואה בין החינוך החרדי לחילוני יש לחלק לשלושה חלקים.
א. בחינוך היסודי אין העדפה ברורה לאחד הצדדים. כשלא ברור כיצד לערוך את ההשוואה האם לפי חלוקה פר תלמיד או פר כיתות. [במעיין החינוך ובחינוך העצמאי ישנם כיתות קטנות במקומות רבים]
השתתפות ההורים בחינוך היסודי גדולה בעיקר ב"גרעין הקשה" כלומר בירושלים וב"ב, כשרוב הילדים לומדים במוסדות הפטור או מוכר שאינו רשמי. במעיין החנוך ובחינוך העצמאי השתתפות ההורים קטנה מאוד.
במוסדות החינוך לבנות המצב כמעט זהה לשל המוסדות בחינוך הכללי.
ב. בחינוך העל יסודי נמצאות הישיבות הקטנות והגדולות בתקצוב גדול בהרבה ממוסדות החינוך הכללי. יש בהם שילוש תקציבים [חינוך, דתות, רווחה] וזאת משום היותם מסגרות פנימיתיות, בהם שוהים התלמידים 24 שעות, כולל אכילה ולינה.
השתתפות ההורים במוסדות אלו איננו גבוה, אולם לאחרונה בעקבות הקיצוצים חלה עליה משמעותית בהשתתפות ההורים.
בחינוך העל יסודי לבנות נדמה לי שאין פער גדול בין החינוך החרדי לכללי. אם כי יתכן שהמצב בו רוב הבנות לומדות הוראה מייקר את החינוך החרדי.
ג. השוואת הכוללים לאוניברסיטאות היא השוואה נדושה, אשר בעיני החרדים נראית מתבקשת מאליה, ובעיני החיולוניים מעוררת גיחוך וכעס רב.
לדעתי, אין מקום להשוות מערכת המקבלת קרוב ל100% מבוגריה, ללא מבחנים, ולתקופת זמן בלתי מוגבלת, ללא קביעת יעדים ברורים לאוניברסיטאות. מה עוד שבאונבירסיטאות התלמיד איננו מקבל ולו פרוטה אחת לכיסו, אלא אף נדרש לשלם משלו. וזאת מחמת עלות הלימודים עצמם. ואילו בכוללים הלימודים אינם דורשים שום הוצאה והתלמידים מקבלים מילגת קיום.
בנוגע להשתתפות חרדים במעגל העבודה,יש לחלק את הציבור החרדי לליטאים, חסידיםן וספרדים.
בציבור הליטאי אחוז המשתתפים במעגל העבודה הוא מזערי ובפרט בגילאי 20-40.
בציבור החסידי, כמדומני שמספר העובדים גדול מ50% [חלקם באופן לא רישמי מאימת הצבא ומסיבות נוספות]
בציבור הספרדי, כמדומני שרוב הציבור עדיין משתלב במעגל העבודה לפי כל הסטטיסטיקות.
הנושאים הנוספים שעלו כאן, כמו חובת המדינה לפקח על תכנים. והתועלת למדינה ממערכת החינוך החרדי ראויות לדיון רציני.
בכל מקרה לא ניתן להאשים את היחיד על נטילת תקציבים גדולים מדי. ובנוגע לנציגי הציבור הכלל הנקוט בידינו הוא "כשנותנים תיקח". אולם גם אני רואה מידה מגונה בכפיות הטובה המצויה בציבורינו למדינה שכה תומכת בנו.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

תוקן על ידי - בןציוןכהנא - 06/08/2004 16:44:31

לא טענתי שככל שעולה הגיל זכותה של המדינה לקבוע מה ברצונה לתקצב ומה לא, רק שחובתה לתקצב פחותה.

אסביר את כוונתי:

אני סבורה שיש סכנה רבה במתן רשות למדינה לקבוע אילו תחומי חינוך רצויים לה ואילו לא. זוהי דלת שאסור לפתוח. הרי טענות אינן נשמעות אך ורק כלפי לימודים בישיבה, אלא גם כלפי חקר פפירוסים עתיקים, לימודי הסטוריה, ושינון פעלים בסינית עתיקה.

זה מתקשר גם לטענה (שאיני בטוחה שהועלתה כאן ממש כך, אלא שצוטטה במסולף במקצת), לפיה ערכו של אזרח נמדד על פי תרומתו הכלכלית ו\או הצבאית למדינה.

כמובן שאין כל צורך שאזרח יתרום למדינה מעבר לחובות הקבועות בחוק, המדינה אינה ערך אלא מכשיר בלבד, וכל גישה אחרת היא אכן פשיסטית.

נאמנות למדינה אף אינה יכולה לשמש אמת מידה לתיקצוב לימודים. לו היה זה שיקול לגיטימי, הרי שניתן היה למנוע חינוך מסודר גם מילדים הגדלים בבתים שמאלניים, ר"ל, ולמוסדות ההשכלה הגבוהה היו מתקבלים רק ילדיהם של חברי המפלגה השלטת (שהרי נאמנות למדינה היא לעולם בעיני המסתכל).

לעומת זאת חייב אדם לתרום לחברה בה הוא חי, בכך שהוא אזרח מועיל (בדרך שהוא יכול), משתתף בהליכים, נוטל חלק בשיח המתקיים בה, ומפרה שיח זה ואת החברה בכלל ככל יכולתו. התפיסה לפיה אינטלקט מפותח ואופקים רחבים מועילים לצורך זה היא כזו שאני , אישית, מאמינה גדולה בה. אני מאמינה שהשכלה לכל היא אינטרס חיוני של כל חברה.

מדוע, אם כן, איני תומכת בתקצוב לימודיהם של בחורי ישיבות ללא גבול? מסיבות שכבר נמנו לעיל, אין לי מה לחדש, אך אחזור עליהן: בשל העדרם של קריטריונים לזכאות זו ללימודים (מבחני כניסה, מבחני מעבר משנה לשנה), בשל אי הגבלתם בזמן, אולם בעיקר בשל כך שמוסדות אלו מעודדים, ברובם המכריע (אני אומרת לשם הזהירות), בערות לדיסיפלינות חינוכיות אחרות. זהו חינוך שאידיאולוגית מחריג כל השכלה אחרת או נוספת.

לעניין זה חשבו נא על הזעקה הרבה שהיתה קמה לו תלמיד בבית ספר חילוני, או סטודנט באוניברסיטה, היו מחליטים להעמיק את ידיעותיהם ביהדות, מתחילים לפקוד ספסלי תלמוד תורה או ישיבה, חוזרים אולי בתשובה, וכתוצאה מכך היו מסולקים ממוסד הלימודים החילוני אליו הם שייכים. זעקה רמה זו היתה, אגב, מוצדקת לחלוטין. עתה צאו וחשבו מה קורה לתלמיד ישיבה שחשקה נפשו בלימודי חול.

שבת שלום.


תוקן על ידי - חבצל_ת - 06/08/2004 16:42:00

מציץ, ו...כמה איינשטיינים אתה מצפה שיצאו בשנים הבאות מהחינוך הישראלי? והיכן התפוקה של הקהילה הישראלית מהחמישים שנה אחרונות?

1. כן אמרת והנך ממשיך וטוען זאת שיש להקצות פחות משאבים לחינוך התורני.

2. השאלה מתוך מבט כולל של מי? כפי שכתב גו"ג בטוב טעם, אתה מחלק את המשאבים לפי שיקולי תועלת של מתבונן חילוני. ואינני בטוח שגם הם יתנו לך לדבר בשמם, אחרת הם לא היו יוצרים את החוק שיאפשר לאלפי בוחרים לשלוח נציגים חרדיים ולדרוש תקציבים במסגרת לגיטימית שהמערכת החילונית עצמה יצרה.

אם ברצונך במדינה שכל ששת מיליון תושביה הם שיקול תעשייתי בלבד, ללא כל ערך יהודי, וכי מה לך לחפש כאן, וכי מדוע לא להקים מדינה באוגנדה? בשביל מה כל הטרחות הללו?

3. שוב, משפטי המחץ על תקציבים שעשרות אלפי חרדים מקבלים לכל החיים, אין להם בסיס עובדתי. ישנם כ-40 אלף לומדי תורה ורובם צעירים. השאר משתלבים בהמשך בשוק העבודה הרגיל.

4. כמו כן, לא כל אברך מתקבל, רק הקריטוריונים משתנים.

עכנאי, אם לא שמת לב, הלינק מכיל קישור למחקר של הלמ"ס.

ממללא, הטענה היא לא אינדיבידואלית, אלא שהעיסוק במשך אלפי דורות גרם לשיפור.

כמו כן נקודה שהחסרתי מהודעתך הקודמת, לא החרדים המציאו את הקבצאות ילדים, קצבאות מקבל כל הורה, חילוני, קווקזי, או ערבי ישראלי.

תוקן על ידי - ahlon - 06/08/2004 16:57:01

מעניין איך שכל אחד מוציא מהמחקר את שלו..

http://ladaat.net/old/a.php?id=1091534071

ממללא, ישנם מחקרים שמראים את יעילות הלימוד התורני בכל שטחי החיים. ראה כאן.

http://www.manof.org.il/sh.asp?x=70
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=683255

***
תוקן הלינק:

תוקן על ידי - עצכח - 08/08/2004 8:21:52

אהלון

אתה סתם מיתמם. אני לא חילוני אלא חרדי, כך שאתה יכול להפסיק לעבוד עלי. אחוז ניכר מהחרדים יושב בכולל למשך כל החיים. אין כזה דבר שאברך הרוצה להתקבל לכולל לא ימצא כולל בסופו של דבר (אם כי יש כוללים סלקטיביים יותר וסלקטיביים פחות, כאשר בדרך כלל זה כרוך יותר בפרוטקציה מאשר בקריטריונים ענייניים). את התקציב של משרד הדתות אפשר לקבל תמיד , בכולל פיקטיבי או אמיתי שהוקם רק לצורך זה.והדברים ידועים.

אם הנתון שלך מדוייק הרי שעשרה אחוז מכלל החרדים יושב בכולל בכל רגע נתון. המספר המקביל באוכלוסייה הכללית היא שש מאות אלף . האם עולה על דעתך שיש כל כך הרבה יושבי אוניברסיטה?(זכור מדובר ביושבי אוניברסיטה ברגע נתון ולא בכלל בוגרי האוניבסיטה)

ועוד הערה
לגבי 2. שאלת , מבט כולל של מי?

אם מדובר בתקציבי תרבות/דת , פשוט שכל מגזר מגדיר לעצמו מה הוא מעריך כתרבות והחלוקה צריכה להיות שוויונית לכל מגזר(אם כי עדיין יש לדון בדרך שבו התקציב השוויוני הזה צריך להתנהל. אני סבור, למשל, שתנועת עכ"ח ראויה למימון לא פחות מאשר פעילויות רבות אחרות. אבל את זה כמובן אי אפשר לומר בקול במקומותינו).

אבל המדובר כאן הוא בתקציב החינוך הגבוה. גם אם נאמר שאפשר להפעיל כאן את קריטריון השוויון בצורה גסה , הקריטריון יהיה שוויון בהשקעה הכוללת באופן יחסי לאוכלוסייה. אם האוכלוסייה החרדית היא 7% מהאוכלוסייה , מגיע לה 7% מתקציב החינוך הגבוה. לא הוכח כאן שהאוכלוסייה החרדית מקבלת פחות מזה ויש רגליים לחשד שבחשבון הכולל היא אף מקבלת יותר.

אבל , לא זו הדרך שבה יש לבחון את השאלה. שכן תקציב החינוך הגבוה אינו מחולק לפי מגזרים. לבד מאינטרס השוויון היא מיועדת עבור אינטרסים אחרים. חלק גדול ממנו מוקדש להכשרה בתחומי רפואה וטכנולוגיה , שחיוניים למדינה. אי אפשר לדרוש שהכל יחולק בצורה שוויונית , ללא מתן עדיפות לתחומים האלה.

אתה יכול לטעון שאתה רוצה שלימודים תורניים יתחרו על התקציב , עם תחומים כמו פילוסופיה ומדעי הרוח שתועלתם אינה מעשית וההשקעה בהם נובעת מסדרי עדיפויות ערכיים/רוחניים . אתה יכול לומר שאי אפשר לקבוע באופן אובייקטיבי שפילוסופיה חשובה יותר משולחן ערוך. טענה כזאת נשמעת באופן עקרוני. אלא שיש לדון כיצד לקבוע איזה משקל צריך לתת לה וכמה תלמידים לקבל(שהרי ברור שהמל"ג לא יאפשר מצב שבו יותר מדי תלמידים לומדים פילוסופיה).

גם אם נאמר שהמשקל הזה צריך להיקבע על בסיס משקלו של מגזר מסויים באוכלוסייה באופן שוויוני(מה שלדעתי כלל אינו מובן מאליו ואכמ"ל) , הרי שמדובר רק באותו חלק מתקציב החינוך הגבוה שהולך למדעי הרוח וכדו' ונראה לי שאין ספק שאם לוקחים את הסכום הכולל שמושקע בזה יוצא שה'חינוך הגבוה' החרדי מופלה לטובה .

חבצלת,

נקעה נפשי (בתור ביבייסט ספרטני מצוי) לשמוע את הטיעון על הסכנה שבהפקרת החינוך, ההשכלה, המשפט, צה"ל וכיו"ב בידי הדרג הפוליטי, שהרי בסופו של דבר לא תהיה כניסה לשמאלנים.

במציאות הישראלית שבה אני חי, האלטרנטיבה לניהול ע"י המדינה (כלומר, מי שנבחר ברוב קולות העם לנהל אותה) היא הפקדת תחומים בידי אנשים 'א-פוליטיים' כביכול, מורמים מעם, היודעים מהם הערכים החשובים והיכן שוכן הצדק. לכן, במועצה להשכלה גבוהה וברוב הסגלים באונברסיטאיות מכהנים לרוב אנשים בעלי גוון דעות והשקפות ערכיות די דומה בשיעורים שלא היו מביישים מדינות שכנות (אם אנחנו בקטע הבינלאומי). כזהו גם המצב בבית המשפט. קצת מצחיק איך החוסם כה חושש מכך שיחסם בעתיד כלשהו.

אני, מבכר את שלטון העם.

למעשה, הסטאטוס-קוו הבן גוריוני שאת פירות ביאושיו אנו זוללים עד היום בנוי על הסכמה שכזו:

לחילוניות השמאלנית יש בעלות בלעדית על ערכים, דמוקרטיה, השכלה, תרבות.

לחרדיות יש בעלות בלעדית על היהדות.

ואידך זיל גמור.

אהלון,

תוצרי החינוך הישראלי אינם נמדדים רק במספר פרסי הנובל. טול את תעשיית היי טק הישראלית - מהמתקדמות בעולם ותבדוק כמה ממוביליה הם יוצאי החינוך החרדי. כמו כן, בכל תחומי המחקר והידע יש לחוקרים ישראלים מקום של כבוד ב'מזרח' העולמי (אם כי הוא אכן בירידה, כתוצאה ממיעוט ההשקעה בחינוך). בדוק מה המצב בתחומים אחרים וראה שמספר החרדים מזערי (אם נקזז בעלי תשובה, ישובניקים וכיו"ב).

הנוכחות המשמעותית היחידה היא במגזר העסקי אצל מי שהתמזל מזלם להיוולד במשפחה שהיא בעלת עסק.

איני חולק על כך שלימוד התלמוד תורם לאינטלקט של הלומד. אני אף חש בכך באופן אישי. ואולם, השאלה שיש לבחון היא מה יכול וגר ממוצע של החינוך החרדי להפיק מכך? אם אינו בחור מבריק במיוחד שיכול להשלים בקלות פערים, אזי לא הרבה, לדאבוני.