חזו"א אסר להציל בשואה ע"י הציונים ?

האם נכון שהחזו"א אמר שאסור להציל בשואה על ידי שיתוף פעולה עם הציונים ? "אם תגיע לשמים וישאלו למה לא הצלת, ותגיד שלא רצית לשתף פעולה עם הרשעים - מובטחני שיקבלו את תשובתך". כך שמעתי שסיפר ר' משה בלוי ששמע מהחזו"א.

זריחת

כל אחד והחזון איש שלו.

אם אינני טועה החזו"א עצמו, אכן התעקש לקבל סרטיפיקט מאגו"י ולא מהמפלגות הציוניות.
אך הייתה לו הפריולגיה שלא עלה בזמן סכנה. לו הלכו בדרכו שאר גדולי התורה של ליטא לאחר פרוץ המלחמה, לא היה נשאר מהם שם ושארית.

לפני שנים שאלתי אחד מתלמידיו (עמו"ש)של החזו"א האם יש אבק אמת בסיפור הנ"ל ? הלה החוויר וכמובן כעס אפילו על השאלה

ובדרך אגב אספר שהחזו"א עמד מלוא קומתו לפני הרב קוק ז"ל בשעה שהנ"ל דרש בבני ברק (והגר"ח קניבסקי פירש שזה בגלל שהוא אחז שהרב קוק היה גדול הדור שמחויבים לעמוד לפניו וכו;

מצורף קובץ

מתברר שהסיפור זכה לאישוש "רשמי" ביתד נאמן (גליון 27 של מוסף שבת קודש השנה).
יש גם פלפול האם הרב הרצוג נחשב בכלל הציונים שאין לשתף עימם פעולה, לדעת החזו"א.

מייציץ ,
נאה דרשת.

אלו הם שטויות במיץ עגבניות, המעמידות את החזו"א כקנאי יותר מהרבי מסאטמאר (שלא היסס, כידוע, להסתייע בקסטנר הציוני לצורך הצלתו).

אידך גיסא

יש ב' צורות להציג העניין

א' חזו"א אסר להציל ע"י ציונים

ב' החזו"א אסר השתתפות עמם גם אם יכול לצאת עי"ז גם הצלה.

אוניברסיטת בר-אילן
הפקולטה למדעי היהדות
לשכת רב הקמפוס
ד ף   ש ב ו ע י
מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות
מספר 805
פרשת שמיני ויום השואה, תשס"ט
אוד מוצל מאש – הרב יצחק יעקב ווייס
ד"ר יעקב גלר
פתח תקווה

"אולם הרב ווייס ובנו התחבאו בעירו אורדיה-מארה, וברחו לעיר ארד שבדרום טרנסילבניה (שנותרה בידי רומניה) בעזרת חלוצי "בני עקיבא" ותנועות אחרות, שפעלו להבריח יהודים מהונגריה ע"י מתן שוחד לשוטרי הגבולות, לז'אנדרמים ולתושבים המקומיים".

ואני שמעתי שהחזון איש אמר שלא להאמין למי שאומר שהוא אמר.
_____________

אידך_ גיסא

אילו היה החזון איש במצבו של האדמו"ר מסאטמר, אין ספק שהוא היה עושה כמוהו, אך הסיפור הוא על הצלת אחרים, ודעתו היתה שאותם אסור להציל ע"י הציונים.

כשלעצמי איני מאמין לשמועות שמפיצים כל אותם חולי הנפש, השמועות רק מוכיחות לאיזה שפל הם מוכנים לגרור אחרים, כדי להצדיק רעיונות שעלו במוחם המעוות.  

תמהני על הסיפור.

באחד הספרים שהתפרסמו על החזו"א, כמדומה של סורסקי, מובא שלאחר השואה נודע לחזו"א על ההשמדה, ואז אמר, כשהוא נראה מזועזע, כי "משמים העלימו ממנו" את המתרחש.

גם לסיפור הזה אני מפקפק אם ניתן להאמין, ואם כן להאמין, יש לתהות מה פירושו המדוייק. אך ממנו נובע שלא ידע על הסכנה ליהודי אירופה ועל ההשמדה עד לאחר המלחמה.

אכן לא ידע- אדם נורמלי גם לא שיער, את גודל האסון. מה עוד שהממסד הציוני בארץ, העלים את השמועות שזלגו מארופה.

הגדיל לעשות עיתון הארץ במאמר מערכת כשכינה את השמועות, כפנטזיות דמיוניות.- ודומה-

_________________

מודה ועוזב

מתוך 'במחיצתם' להרב שלמה לורנץ

מעשה איש עמוד עקב :
היה אומר : מי הוא אפיקורס שומר מצוות (אפרמער אפיקורס) בדורינו כל מי שטוען כי באשמת גדולי ישראל נרצחו ששה מליון יהודים.
בשו"ט

מאמר מחדש ומרתק הוא מאמרו של בנימין בראון על ר' אברהם ישעיהו קרליץ, הידוע כ"החזון איש", והתנגדותו לקביעת יום תענית ציבור להנצחת השואה. המאמר מאפשר הצצה לדרך התייחסותם של החרדים לשואה ומבהיר כמה הבדלים בינם לבין החילונים והציונים-דתיים. על פי בראון, התנגדותו של החזון איש נבעה מהחשש מפני חידושים הלכתיים, שעלולים להריח כ"רפורמיזם"; מתפישה עקרונית שייעוד ההלכה והמסורת הוא להורות את רצון ה' ולא לשמש כמאגר של סמלים וטקסים; מחשש מפני פתיחת הפצעים וחידוש המתקפה על ההנהגה החרדית שגרמה לפסיביות של היהודים ומנעה מהם לעלות לארץ ישראל מבעוד מועד; ומרצון לחדד את ההבחנה בין הזיכרון הציוני הנשען על סמלים וזה החרדי, שעיקרו שחזור מה שנהרס ושיקום עולם התורה בארץ ישראל. היום, כמעט 65 שנים אחרי תום המלחמה, אפשר לראות את עוצמתו של הזיכרון החרדי בחברת הלומדים שהקימו החרדים במדינת ישראל, לטובה ולרעה.