הפלורוסנט של הרב לנדא. הבטריה של שארית

הכתבה להלן מספרת על אישור כשרות שניתן לחברה עסקית.

גם לכאן הם פלשו ? זו התגובה האינסטנקטיבית .

אני מנסה לבדוק האם יש צד שני.

אישור הכשרות כפי שמספרת הכתבה מתייחס הן להיבטים הלכתיים כשמירת שבת ורבית, אבל מה שיותר מעניין הוא האישור שניתן להיבט הכלכלי - לכך שלא מדובר בהונאה (למרות שגוף הכשרות הודיע במפורש שהוא לא לוקח על עצמו את הבדיקה הכלכלית.)

מה הם עשו בעצם ? הם לא לקחו משגיחי כשרות, כי משגיחי כשרות לא מבינים בנדל"ן קנדי. גם הרבנים שמשגיחים על משגיחי הכשרות לא מבינים בנדל"ן קנדי, לכן הם לקחו עו"ד או רואה חשבון, או שניהם (או מאכערים מאנ"ש שמתחפשים לכאלה) ושלחו אותם לבדוק האם אין רמאים מאחורי העיסקה .
ההנחה היא שהרבנים אמנם לא מבינים בנדל"ן קנדי, אבל הם מבינים באנשים שמבינים בנדל"ן קנדי. אולי.

מכל מקום ברור שהרבנים עשו פה עבודה שכל אחד יכול לעשות – לשלוח עו"ד או רו"ח אנשים מטעמו או לבדוק בעצמו.
הרבנים פעלו פה אפוא כהתארגנות חברתית – כעמותה למען הציבור – מעין מועצה לצרכנות עם שטריימל (בתמונה, כמדומני, היה דווקא "סופר").

עכשיו השאלה היא:

האם לא מדובר בזילות של מוסד הרבנות, (בהנחה שניתן עוד "להוזיל" אותו) כי רבנים, אפילו כאלה שלא נמצאים בבית המדרש, אלא עומדים בשערי חומת הכשרות לא אמורים להיות מועצה לצרכנות והם לא אמורים לבדוק עסקאות כלכליות.

ואולי דווקא כן. אולי זה טוב ויפה שרבנים יוצאים מעסקי "בין אדם למקום" ומטפלים בענייני "בין אדם לחבירו".

אבל מה יהיה השלב הבא ? האם נראה עוד חשמלאים שבודקים פלורוסנטים ומכונאים שבודקים מנועים בשליחות בית הדין ולמען הציבור?


זו הכתבה:

מאת אסף פטריק

לפני חודשיים התפשטה תעשיית אישורי הכשרות גם לפאות, ובשבוע שעבר כבר ניתן לראשונה הכשר בד"ץ גם לחברת השקעות בנדל"ן

צביקה פישמן, ממנהלי TGI, בטקס קבלת אישור הכשרות בשבוע שעבר. בבד"ץ טוענים שזהו תקדים עולמי

לפני שישה חודשים פירסמה קבוצת רבנים בעיתונות החרדית מודעה, שבה מוזהר הציבור שלא להשקיע בנדל"ן בחו"ל. לטענת הרב יעקב קליין, מהרבנים החתומים על המודעה, היא פורסמה אחרי שחברת קש מכרה כביכול דירות בצפון אמריקה לאנשים במגזר החרדי, אבל נעלמה עם כספם של הלקוחות. כמה חברות נדל"ן התרעמו על המודעה ופנו לדיינים העוסקים בדיני ממונות, וביום שישי האחרון פורסם בעיתונות החרדית אישור כשרות ראשון מסוגו - לחברת השקעות בנדל"ן. האישור הוצמד למודעת פרסומת של חברת TGI, שהסיסמה החדשה שלה היא "משקיעים כהלכה".

טקס הענקת האישור לבעלי החברה נערך ביום ראשון שעבר בבית הדין לענייני ממונות השוכן בירושלים, שתחתיו פועל בד"ץ "חומת הכשרות". הרב משה נחשוני, יו"ר הבד"ץ, הצהיר באותו מעמד כי על-פי ידיעתו מדובר במקרה תקדימי עולמי, שבו בד"ץ כלשהו מעניק אישור כשרות לחברת השקעות בנדל"ן.

לדברי הרב קליין, המשמש כדיין בבית הדין, טי-ג'י-איי היתה החברה הראשונה שבעקבות מעשה התרמית הסכימה לעמוד תחת ביקורת של הבד"ץ. "עד היום במגזר המסחרי היתה התערבות הלכתית של הרבנים רק בנושא של 'היתר עסקה' לבנקים, שזהו מושג המסדיר את נושא הריביות", מסביר הרב קליין. "ההכשר הראשוני שאנחנו הענקנו נעשה על-פי הפסיקה המובאת בפרק 'חושן משפט' של 'שולחן ערוך', שלפיו אופי העסקאות בתחום ההלוואה וההשקעה חייב להיות שקוף וגלוי כדי למנוע מצב של הונאה". הבדיקה שערכו רואי חשבון ועורכי דין מטעם בית הדין ארכה כמה חודשים וכללה גם בדיקה מעמיקה של הסניף הקנדי של החברה, שהוא הסניף המרכזי שלה. בסופה של הבדיקה, כפי שמפורט בתעודת ההכשר, ניתן אישור שלא קיים חשש לגבי אמינות החברה. יחד עם זאת קובעים הדיינים, שאישור הכשרות אינו מתייחס לכדאיות הכלכלית של העסקאות.

בנוגע לשבת מבהיר הרב קליין כי בדיקת הבד"ץ העלתה שישנם עובדים יהודים בסניף הקנדי, שאינם שובתים מעבודתם ביום שבת. הבד"ץ התנה איפוא את מתן ההכשר בכך שהעובדים היהודים יחדלו מעבודתם בשבת והתיר את המשך עבודתם של עובדים שאינם יהודים.

כבר לפני שנים החלו הבד"צים להעניק הכשר גם למוצרים שאינם מוצרי מזון. חומרי קוסמטיקה וסבונים נדרשים להכשר על ידי הפוסקים המחמירים, על-פי העיקרון של "סיכה כשתייה"; החומרים שסכים עמם את הגוף וחודרים את הנקבוביות, יש להכיל עליהם הלכה כחומרי שתייה. בנוסף ניתן הכשר לכיסויי ספות, מחשש לשעטנז (על-פי ההלכה, לבישת בגד המעורב משני סוגי חומר אסורה, וישנם פוסקים המתייחסים לכיסויי הספות כאל בגד). גם עבור חומרי ניקוי נדרש הכשר בשנים האחרונות, ולדברי אחד הרבנים העוסקים בענייני כשרות - ההכשר הזה מיותר לחלוטין באופן חד-משמעי ואינו מעוגן כלל בהלכה.

לפני חודשיים הצטרפו הפאות לרשימת המוצרים שנדרש הכשר עבורם. ידיעה שנפוצה בציבור החרדי שלפיה קיים חשש ששערות שמהן מורכבות פאות משמשות בהודו לעבודה זרה חוללה סערה, ונפתרה רק על ידי הקמתה של ועדת כשרות מיוחדת מטעם בד"ץ "שארית ישראל".

טוביה מובשוביץ', מומחה בתחום הכשרות ששימש עד לפני עשר שנים כמשגיח מזון מטעם "שארית ישראל", טוען כי כדי לפקח על כשרות הפאות יש להעסיק רשת של משגיחים במקורות היבוא, שהעסקתם ממומנת על ידי חברות היבוא.

יחד עם זאת הוא מבהיר שסכומי הכסף הגדולים מתגלגלים בתעשיית המזון ובהכשר של בד"צים אחרים. "בד"ץ 'שארית ישראל' נוהג לגבות סכום חודשי קבוע", מסביר מובשוביץ', "יש בד"צים אחרים, שנוהגים לגבות אחוזים ממחזור העסקים של החברה".

להערכתו, התופעה של מתן הכשר למוצרים נוספים, שאינם מוצרי מזון, רק תלך ותתפשט. "מצב הרוח בעולם החרדי נוטה בשנים האחרונות להחמרה", אומר מובשוביץ', "והאדם הפשוט ברחוב אובד עצות; כך יש צורך לתת שירותי השגחה כמעט לכל מוצר".

אישור הכשרות לחברת הנדל"ן, בדומה לתעודת כשרות של מזון, ניתן לתקופה של שנה. לטענת מזכיר בית הדין אלי שוורץ, עלות האגרה שנגבתה מהחברה היא כמה מאות שקלים לשנה, ולדבריו החברה אמורה לכסות גם את הוצאות ההעסקה על ידי בית הדין של רואי חשבון ועורכי דין לצורך הבדיקה.

בד"ץ "חומת הכשרות" הוא גוף שהוקם לפני שנתיים וחצי על ידי בית הדין לממונות "קהילות יראים", הפועל בירושלים בהרכב של תשעה דיינים. בית הדין מתכנס פעמיים בשבוע ודן בעיקר בנושאים של סכסוכי שכנים ושותפים. עד כה הוא עסק במתן הכשרים למוצרי מזון וזו הפעם הראשונה שבה הוא מעניק אישור כשרות כלכלי. "בימים אלו", טוען הרב קליין, "קיימת חברה גדולה של ניירות ערך שנמצאת בבדיקת ההכשר, וגם חברת השקעות בנדל"ן נוספת הפועלת במגזר החרדי".

חברת טי-ג'י-איי מציעה שני אפיקי השקעה בקנדה : 1. רכישת דירה והשכרתה לאחר - הדירה מושכרת על ידי חברות ניהול קנדיות, והחברה מבטיחה לקונה תשואה של 11% בשנה על ההשקעה; 2. בניינים להשבחה - כמה שותפים רוכשים בניין ומכשירים אותו לקראת השכרה. בינתיים מגישה החברה לעירייה תוכניות להשבחה, והעסקה ממומשת כעבור חמש שנים.

החברה משווקת את מסלולי ההשקעה הללו זה שנתיים וחצי בציבור החרדי, בעיקר באמצעות סוכנים חרדים. לטענת צביקה פישמן, ממנהלי החברה, בדיקת המומחים של הבד"ץ התמקדה בפרטי החוזה הנחתם בין החברה ללקוח, לרבות הערבויות הניתנות לו עד רישום דירתו החדשה בטאבו, אבל המומחים נחשפו גם לנתוני מכירות והכנסות - שהם חסויים בדרך כלל. "הצורך של הציבור החרדי בהכשר נובע מכך שאין לו שום גוף מייעץ", מסביר פישמן. "לקוח חרדי תמיד יבקש ממליצים, אולם רוב ציבור הלקוחות שלנו לא אוהב להיחשף. על בסיס העניין הזה העלה אחד הלקוחות את עניין ההכשר".
י', לקוח פוטנציאלי חרדי, נפגש לאחרונה עם סוכן של טי-ג'י-איי, שניסה לשכנעו להשקיע ברכישת דירה בחו"ל. במסגרת עבודתו מעורה י' בפעילות המסחרית המתנהלת במגזר החרדי. לטענתו, עניין ההכשר לחברות נדל"ן נובע מאינטרס כלכלי שלהן. "כשם שבעקבות משבר הפאות הבינו החברות שכדי לזכות חזרה באמון הציבור עליהן לקבל הכשר, כך גם בעניין הנדל"ן", הוא מסביר.

להערכתו, בניגוד למתרחש בשוק הפאות כיום, עניין הכשרות לא יאושש את קצב המכירות של חברות הנדל"ן במגזר החרדי, אבל מסיבה אחרת לחלוטין. "אנחנו נמצאים בתקופת מיתון קשה", הוא מסביר, "והאנשים שיש להם חסכונות מעדיפים לשמור אותם למקרה חירום".

אני לא משוכנע שזו התפתחות חיובית כל כך.

גופי הכשרות מרכזים בידיהם כח רב. כבר היום , הם מפקחים לא רק על כשרות אלא על ענייני מוסר אחרים. הציבור מעוניין בקיומם של גופי כשרות , בעיקר בכדי שיפקחו על העניינים שעליהם הופקדו. אבל מכיוון שגופי כשרות אינם כפופים לכללים של שקיפות וצורך לנמק את עצמם, הם יכולים להתנות מתן הכשר ולאיים בהסרת הכשר משיקולים זרים לחלוטין, מבלי שהציבור יהיה מודע לשיקולים. הסרת הכשר יכולה להיות מכת מוות בשביל עסק וזה פותח כמובן פתח גדול לסחטנות , במקרה הטוב משיקולים מוסריים שעלולים להיות שנויים במחלוקת ובמקרה הפחות טוב , משיקולים אגואיסטיים.

לכן , עד שלא יחוקקו חוק שקיפות בכשרות , אני בעד שהמונופול על הכח תישאר בידי המדינה , על כל סרבולה.

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 13/08/2004 18:16:52

מציץ, לכך התכוונתי. ביודעי את הגופים הללו, הרי שאיני כה תמים להאמין שהללו יצילונו מהעושק.

האם מישהו יכול לדווח מי הבד"ץ הזה? האם זה קשור לביה"ד לממונות של הרב לוין?
האם מישהו בכלל משגיח על הבדצ"ים למינהן או שכל אדיוט והדיוט יכול להיות דיין ולהקים בי"ד, לשלוח זימונים, כתבי סירוב וכו' כסדום היינו לאמורה נדמינו?

לידיעת הגולשים!
החברות הנדל"ן השונות העוסקות בנדל"ן חו"ל, אינם מוכרות דירות מסויימות הרשומות במרשם מקרקעין, הם מוכרות מניות של חברות נכסים, השקעה או אחזקה (תלוי בסוג העיסקה וברמת המידע והתחכום של הקונה) למעשה זה השקעה שכמעט ואינה ניתנת למכירה ולמימוש בשוק הפרטי
למי שמחפש השקעה לטווח של שנים הדבר הוא איבוד ממון אדיר עבורו, כי החברה משאירה אצלה תמיד את השליטה בחברה ומוכנה לרכוש חזרה את ה"נכס" במחצית משוויו