|
|
| נשלח ב-13/8/2004 03:13 |
 |
| |
נכספה
דבריך להלן בצבע שחור.
לא גיליתי את האמת הזו.
זאת אומרת שהאפשרות שהשכל מגלה את האמת, פתוחה.
אני פשוט לא רואה איך השכל יכול להביאני לניסוח ודאי של אמת לגבי המציאות.
זאת אומרת שאתה מצפה מהשכל ניסוחי עזר לגבי העתיד שלא יתבדו, כי למה שבהויה שלפניך, מספר לך השכל את הכל.
כל טענה ששמעתי אני יכול לחשוב גם על נימוק שכלי נגדי.
ברמת 'טענה' שהשכל מספר לך שזו רק טענה המפרשת את החוקתיות לגבי השלכות בעתיד, מספר לך הרי אותו השכל שיתכן נימוק נגדי.
במודל המשחק הקיומי שהצגתי, איך אני יכול לדעת אם הניסוח שלי משקף את החוקיות "האמיתית" שמאחורי התופעות?
אתה קורא לחוקים שהם בסך הכל תיאוריות המשערות את העתיד שלא התבדו כ'אמיתי' למרות שאתה נאלץ לקרוא לזה לזה 'מאחורי'. מה ש'מאחורי' מעולם לא היה קיים מבחינתך אלא כהשערה בדמיונך ולמה שזו תהיה ה'אמת' שלך ולא מה שמ'קדימה'?
אני תמיד מסיק ממספר תופעות מוגבל. תמיד יכול להיות שתופעות חדשות יסתרו את ניסוחי.
זה שוב בנוגע לניסוחים לגבי התהליכים שיקרו בעתיד, אבל לגבי מה שאתה יודע את ההויה שלפניך שמבוסס בכך שא' א' ולא ב' גלויה האמת לפניך. אתה פוחד שככה תאבד את האלוהים שלך? אם הוא כזה שנאבד, מלכתחילה לא היה הוא האלוהים. אז מי כן? הנה לינק:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=509141
אני ממליץ לך לקרוא את איין רנד (אם עברת את גיל התלהבות הנעורים).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 15:22 |
|
| |
נכספה
אוסיף לך שתי שיחות ששליתי מתוך התיבה האישית שלי היכולות להדגים בצורה ברורה יותר את מה שאני מתכוין בנושא שכל-אמת.
שיחה ראשונה: על פונדקאות
פלמוני: בוגי, ... אני לא רואה למה אינך מסכים שהאם האמיתית היא זו... ולא האחרות.
בוגי: ידידי, אתה מחליט בדרך האפלאטונית שה'אמת' זה לא מה שאנו יודעים ומבחינים אלא מה שאנו מדמיינים כאילו קיים איזה מנוע נסתר שהוא המפעיל העיקרי של התהליך עליו ייקרא שם התהליך ובמקרה זה האימהות. הדימוי הוא משהו בדומה למערכת המחשבתית והרצונית שלנו. אבל זו טעות. גם במקרה שיהיו לך שלוש נשים בעסק. אחת היא אשתו של בעל הזרע שמתנה את נתינת הזרע בכך שאשתו תמלא את תפקיד האם ולוקח ביצית מאישה שניה ומפקיד את העובר אצל אישה שלישית ושתיים האחרונות מסכימות שהולד יהיה לאשת הזורע.
ה'אמת' במקרה הזה אינה נסתרת ואינה תלויה במי שאתה תחליט להעניק לה את תואר האם. האמת היא שישנן שלוש נשים שיש להן שייכות ללידה הזאת. יש את אשת הזורע שלמענה למען תקבל את תפקיד האם, מכוון בתהליך. יש את בעלת הביצית שנותנת את הכרומוסומים שזה חצי היסוד הגופני של הולד ויש את הפונדקאית הנותנת את התנור (אינקובטור) הדרוש לתהליך. זו האמת ולא יותר אלה הן העובדות שלא ישתנו גם אם תתן את תואר האם לאפיפיור. מה שתחליט לתת את התואר הזה וממילא את ה'זכיה' בתפקיד לאחת הנשים זה יהיה על סמך זיהוי עצמי או קביעה שרירותית.
(התפיסה העומדת בבסיס החיפוש לאמת שמעבר לאמת נעוצה בפילוסופיה האפלאטונית, שהיא תפיסת אל ותפיסת אני נפרדות כביכול מההויה. התפיסות האלו נוצרו בדימיון של האדם כי הוא בורח מלהביט בהויה כהוויתה מפני הקושי שלו להתמקד על ה'מוחלט וזהו')
שיחה שניה אמת ומילים
פלמוני: היי ... אך הקו שבו הינך נוקט והוא... הבנה כנה בדברים ללא טיוח כזה או אחר מוצאת חן בעיני (למרות שלא תמיד זה הרוח המאפיין את הדרך בה הצעידוני רבותי), אשמח באם תסביר לי היטב את הציטוט דלהלן שכתבת באשכול "אלו ואלו דא"ח" וזל"ק:
"כלל הוא שאין סתירה במובן של בלתי אפשרי, כי כל שניתן לדמותו, אפשרי וכל שלא ניתן, הלא אינו קיים שנדון בו. הבעיה של סתירות היא, כאשר אנו מסתמכים מדי חזק על מילים"
תודה
בוגי: הנקודה היא שאם נכיר ונהיה נאמנים לעובדה שמילים הן אך ורק משקפת להביט באיזו מציאות מוחשית ונתבונן תמיד קודם במציאות ורק אחר כך במילים שבאות לעזור לנו להתמקד על המציאות, נבין שבעית ה'סתירות' נמצאת רק במערכת של המילים.
למשל שני משפטים באים לפני אודות ספר שלא ראיתי. נאמר לי שהספר אדום וגם נאמר לי (אפילו מאותו אדם וכו') שהספר הוא אדום. אם אתחיל להתבונן במילים לפני שאתבונן במציאות הדבר ייראה לי כ'סתירה' וכשני הפכים שמתנגשים. אבל אם אתבונן תחילה במציאות אז אשים לב:
1. שעם כל האמירות שאני שומע עדיין מבחינת המבט הישיר שלי במציאות, צבע הספר הוא לא אדום ולא כחול אלא לא ידוע ולכן אני יכול לדמיין עליו כל צבע שרק שייך.
2. שהמשפט הראשון שנאמר לי על הספר, משקף לפי הרגל השימוש במילים, אפשרות אחת של צבע (אדום) והשני אפשרות אחרת (כחול).
3. שלפי הידע הראשוני שלי בחיים בהרגל שימוש המילים המוסכם בין בני אדם, אדום זה:  וכחול זה:  יוצא שאחד משני המשפטים שנאמרו לי, יצא מידי הרגל השימוש במילים (עם או בלי טעות ועם או בלי כונה להטעות אותי).
בכל אופן במבט כזה הכל מיושב.
אני כבר לא זוכר מה שאמרתי בהקשר של אלו ואלו, אבל נראה שהתכונתי שיש להניח שאין בדברי צד אחד במחלוקת גיבוב סתם מילים אלא שקף מציאות מנקודת מבט מסוימת לעומת שקף מנקודת מבט אחרת ושתי נקודות המבט הן לגיטימיות בהתחשב בנסיבות שהאומר התחשב בהן.
מצאתי לינק לאשכול של וטו בנידון:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=227915
תוקן על ידי - בוגיעלון - 13/08/2004 15:30:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 16:04 |
|
| |
בוגי,
יכול להיות שהבנתי אותך בערך. אנא התייחס לנקודות הבאות:
1. ניראה לי ששנינו מסכימים שאין המילים משקפות את המציאות, ולכן האמת ששכלנו יכול להגיע אליה איננה מילולית. נכון?
הערה: אני חושב שבמודל המשחק הקיומי מן המאמר האחרון שהבאתי, האמת עליה אתה מדבר היא האילוצים במשחק הכפוי עלינו - אנו אכן פוגשים אותם, אבל לא כטענות מילוליות. כל אמירה עליהם מבטאת פרשנות.
2. מה לגבי ההחלטה מה לעשות בחיים?
האמת שאתה מדבר עליה לא אומרת לי מה לעשות. לדעתי כאשר אנו שוקלים באופן רציונלי החלטות בחיים, תמיד אנו חושבים לפי המודל של משחק - כאילו יש לנו מטרה מסוימת ולעומת זאת יש במציאות חוקיות המגבילה אותנו. אז אנו שופטים מהו המהלך הטוב ביותר. ההנחות לגבי מערכת החוקים במשחק הן הנחות עבודה. ובהן אני עוסק כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 16:24 |
|
| |
תגובה למציץ, בסוף העמוד הקודם:
כניראה לא הבהרתי מספיק איך אני רואה את בחירתי האמונתית.
ראשית אציין שבפרוש אינני רואה אותה כאשליה. אשליה זה כאשר אינך מודע לאפשרות שאתה טועה.
לגבי COMMON SENSE, זה ביטוי גס. במודל המשחק ניסיתי לתת קריטריונים לאסטרטגיה טובה. נדמה לי ש COMMON SENSE לפי השקפתך, יכול להתאים לקריטריון 2a: על האסטרטגיה שלנו להתאים לאילוצים במשחק, "לעבוד". בסוף המאמר אמרתי שאי אפשר להסביר את ההתאמה הזו עד הסוף - צריך פשוט "להווכח" בה. נידמה לי שזה גם מתאים ל"אמת" הבלתי מילולית של בוגי. אז אם לזה מה שאתה מתכוון ב- COMMON SENSE, אני מסכים - לא אבחר באמונה אשר מתנגדת לו.
וכעת לניתוח ההימור - אני חושב שאינך מבין את מטרתי בהימור, את מה שאני מקווה להשיג בו. אני לא מנסה להשיג יותר הנאה ולחיות יותר. התקווה שלי היא שיש בפני מהלך נכון לבחור בו, שיש כאן משחק בו יש לי סיכוי לבחור את המהלך הנכון באופן רציונלי.
במצב ההבל הבלים, אין שום מהלך שיכול להיות נכון שאפשר לבחור בו באופן רציונלי.
אני יודע שזה קשה להבין.
אבל התהליך שלי מתחיל בשאלה - מה לעשות. מכאן מגיעים לשאלה - אילו הנחות עבודה לאמץ.
הבאתי את משל הבור כדי להדגים איך בחיים אנו יכולים להיות במצב של אי ודאות, ויחד עם זאת יש הנחת עבודה שבאופן רציונלי ראוי לבחור בה:
אם אתה תקוע בבור זמן רב ולפתע אתה שומע רחשים למעלה, הבחירה הראויה והרציונלית היא לקרוא לעזרה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2004 18:54 |
|
| |
נכספה
קראתי בעיון את דבריך ויש לי השגות רבות, אבל אצטרך להשאירם למוש"ק.
נ.ב. התרשמתי שיש כאן מישהו ש'חינוכו הגבוה' כנראה אינו כולל הבנת הנקרא בסיסית וק"ו בן בנו של ק"ו שאינו יכול להבין ציניות מהי, שלקח ברצינות רבה מדי את טיעוני אודות ההימור של פסקל. ובכן עלי להניח דעתו, אני סבור שההימור של פסקל הוא טיעון אבסורדי מכמה וכמה סיבות (שאת חלקן אפרט אולי בהודעתי הבאה) , אבל מי שכן מקבל את ההגיון הבסיסי שבהימורים כאלה חייב להבין שמבחינה לוגית היא תקפה רק עבור דתות כאלה שמגבילות את חיי הנצח למאמינים בלבד (כמו הקתוליות וכמו היהדות לפי הרמב"ם) ולא כאלה שבכל מקרה מבטיחות חיי נצח (היהדות לפי מרבית הוגיה).
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 12:00 |
|
| |
התורה לא עוסקת בהימורים, תאוריות, או פילוסופיות, לא מבטיחה לנו שיש תכלית עליונה. להפך, מעודדת אותנו לקיים את מצוות השם על ידי הבטחות ואיומים הרבה יותר מוחשיים, אז עדיין לא ברור לי למה בחרת בתורה, כתואמת את השקפת עולם שלך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 12:08 |
|
| |
לגבי אמונה כהימור, שוב משהו שכתבתי, שמסביר את המשמעויות השונות של הימור, ומזכיר פיתוחים יותר מתוחכמים של ההימור של פסקל (ויליאם ג'יימס, שלום רוזנברג).
נהוג לומר שרעיון הצגת ההכרעה האמונית כהימור התחיל כמובן אצל פסקל (פסקל סעיף 233). אין בכוונתי לדון ישירות בהימור של פסקל ואתייחס אליו כמוכר לקורא.
רוזנברג אומר שהוא "מעוניין להגן על תיאולוגיה של מהמר" (רוז' 58). הוא מזכיר שם את ההימור של פסקל וכן הימור כמעט זהה של ר' יהודה אריה ממודינא שלמעשה קדם בהיסטוריה לפסקל, ולאחר מכן מציג גרסה משלו של ההימור - הימור שאינו פרגמאטי אלא אקזיסטנציאלי.
ג'יימס מעלה במאמר את ההימור של פסקל ואף תוקף אותו (ג'יימס 4-5). ג'יימס אינו מקבל את תיאור הבחירה באמונה דתית כחישוב מתמטי, וכנגד זאת הוא מציב את "טבענו הרצוני" כגורם עיקרי בהכרעה. לאחר הסתייגויותיו מן ההימור של פסקל (ג'יימס 5), ג'יימס מזכיר עמדות נגדיות של הוגים אחרים (ג'יימס 8), ומתמקד בזו של קליפורד: "אסור להאמין במה שאין ראיות מספיקות לאמיתותו" ; אז פונה ג'יימס למגמתו העיקרית, והיא לתקוף קביעה זו האחרונה, ולהגן על זכות המאמין הדתי להאמין למרות חוסר הראיות. אז אנו מגלים, שג'יימס מאמץ מוטיבים מסוימים ברעיון ההימור האמוני, למרות הסתייגויותיו מן ההימור של פסקל.
אם כן, מה הכוונה במונח "הימור" כאשר מציגים את הבחירה באמונה באלוהים, או בדת מסוימת, כהימור? האם תיאור זה מבדיל בחירה זו מבחירות אחרות בחיי המעשה?
ראשית יש לציין שזוהי התייחסות לבחירה כפעילות של ההגיון, לפחות במידה מסוימת.
ניסיתי לפצל את המושג "הימור" לאלמנטים המרכיבים אותו, לאסוציאציות הכרוכות בו, לכוונות השונות שעשוי להתכוון להם מי שמציג בחירה מסוימת כ"הימור":
1. בחירה במצב של אי הודאות. למשל כשמהמרים בגלגל הרולטה בקזינו, אנו מחליטים על איזה מספר ינחת הכדור בטרם נראה זאת, ושם אנו מניחים את כספנו. במצב של הימור, אנו קובעים במצב בו אין לנו דרך לקבוע באופן ודאי.
2. הבחירה נעשית במטרה להשיג דבר-מה. למשל, מטרת ההימור על גלגל הרולטה היא להרוויח כסף. מה שהמהמר מקווה ושואף אליו בעת החלטתו, הוא שהמספר עליו המר יזכה, והוא יקבל את הפרס. אילו לא יקרה כך, הרי הוא הפסיד את הכסף שהמר עליו.
3. חישוב מתמטי מסוים של השתלמות ההימור. למשל- בגלגל הרולטה האידיאלי, ההסתברות שכל מספר יזכה זהה: הבה נאמר, 1/32 (בהנחה שיש 32 מספרים בגלגל). לעומת זאת, היחס בין ההשקעה לרווח הפוטנציאלי קטן יותר, אחרת הקאזינו עשוי להפסיד – הבה נאמר, 1/10. החישוב המתמטי של השתלמות הבחירה מראה שהיא אינה משתלמת למהמר.
4. חוסר רצינות, בידור. משחקי מזל יכולים להיות משעשעים.
----------------------------------------
רשימת קיצורים:
ג'יימס:
William James, The Will to Believe and other Essays in Popular Philosophy (New York: Longmans, Green, and Co., 1897), 1–31.
רוז':
שלום רוזנברג, "דורנו ואמונת ישראל", שדמות, אוקטובר 1988 (חשוון תשמ"ט) גיליון ק"ז, 55-63
פסקל:
פסקל, הגיגים, תרגם יוסף אור, (מגנס תשל"ו)
---------------------------------------------
אציין שאני מקבל את מובנים 1 ו-2 הנ"ל לגבי בחירתי האמונית, אך לא את 3 ו-4.
וכמו שהזכרתי קודם, אמונה אצלי, בדומה לג'יימס, הינה הנחת עבודה שמאמצים בחיים.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 15/08/2004 12:13:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 12:23 |
|
| |
KISARITA,
התשובה לשאלתך הבאתי בהודעתי בתחילת עמוד שלוש - מהו המודל שמצאתי בתנ"ך אשר מאפשר לצאת מן ההבל הבלים.
להלן המשך הציטוט שהבאתי שם, המרחיב בעניין:
אני מפרש את המקרא באמצעות משל שיכול לעזור להמחיש זאת, בו אלוהים הבורא הוא צייר המצייר תמונה בהתאם ל"טוב" מסוים, טוב אלוהי ("וַיַּרְא אלוהים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד" בראשית א 31). האדם הוא נקודה בתוך התמונה – הבה נאמר נקודה שיש לה אפשרות להחליט אלו גלי אור היא תבלע ואילו היא תחזיר. כך יוצא שצבעה נקבע כתוצאה מבחירתה החופשית.
בתיאור התגלויות ה' במקרא יש סיפור בו הצייר נכנס במובן מסוים לתמונה כדי לתקשר עם הנקודות. הוא נותן להם הוראות – בלעו גלי אור אלה ואלה, החזירו אלה ואלה. זאת בהתאם לערך האסתטי של התמונה – ה"טוב" האלוהי. אך הנקודה אינה יכולה לראות את התמונה כולה, ולכן אינה יכולה להבין את ה"טוב האלוהי".
תיאורית השאיפה לאחדות כוללת אומרת שהנקודה שואפת להחזיר ולבלוע גלי אור בהתאם לערך האסתטי של התמונה כולה. כל עוד אין לה אפשרות לעשות זאת, היא במצב של "הבל הבלים".
מאחר שהנקודה לא יכולה לראות את התמונה כולה, הדרך שלה להיות חלק מן האחדות הכוללת היא לקיים את דבר הצייר שבדרך פלא מתקשר עימה.
סוף
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 14:20 |
|
| |
בוגי,
האם אתה מצאת את המטרה הראשונית? האם אתה יכול לנסח אותה במילים? אם כן, מהי?
ומה לגבי החוקיות מאחורי התופעות - האם אינך ביום-יום מסתמך על הנחות עבודה לגביהן שיכול להיות שהן מוטעות? למשל, שהכסא עליו אתה יושב יחזיק אותך. למשל, שכח המשיכה ימשיך לעבוד ברגע הבא.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 15:16 |
|
| |
נכספה
1. אני לא מצאתי את המטרה הראשונית אבל אחרים בפורום הביאו אותה ואת ניסוחה ועסקו בה. (היא מסתכמת בכך שהאדם אינו בוחר אלא ביושר והרמוניה וכאשר מזהה בשני דרכים יושר והרמוניה הוא מכריע ביניהם בבחירה - חופשית או לא חופשית. אותי לימד וטו, אבל ישנם אחרים שהתמחו בנושא כמו יהוסף, מבחן, רוני, אורבערפל, בורג ועוד.)
2. ברור שגם לי הסתמכות יומיומית על 'החוקיות מאחורי' אבל איני עושה ממנה אליל ונשבע שהיא 'חייבת' לקרוא, אלא מאמין בה כי היא הראשונית בתודעתי ולכן יש לה מעמד של 'נצח' עד שלא תשתנה. (בנקודה זו יש ליהוסף אשכולות - רגע אלך למומלצים ואני מקוה למצוא.)
מצאתי:
סיבה ותולדה הכרח / ניסיון [יום 2] (יהוסף)
הסיבתיות, כדמיון הרגל או הכרח
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=740029
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 00:41 |
|
| |
לדעתי משל הבור אינו משל בעייתי, מפני שמי אמר שבאמת צריך לצאת מהבור? מאיפה לי לדעת שמצב "הבל הבלים" הוא אכן מצב שאני צריך לצאת ממנו. ברור לי שזה לא נעים לי לחיות כך, אבל אולי זו המטרה.
נראה לי ששרש העניין מצוי ברעיון ההימור שנדון כאן, שמבחינתי אינו רלוונטי, מפני שאני לא מעוניין לעבוד את ה' על-מנת לקבל פרס. אני לא שואל מה לעשות כדי שיהיה לי הכי טוב, אלא שואל מה לעשות כדי להיות טוב יותר. זו גם נראית לי השאלה של נ"נ ושל קהלת.
ברגע שאני מניח שיש לי מטרה /תפקיד/משמעות בחיים אז המצב פשוט יותר. הנחה זו אינה הימור בלתי מחושב, אלא הימור על דבר סביר מאד. ברור שאין לנו ודאות מוחלטת לכך שיש משמעות לחיים, אבל במציאות בפעל כל עוד אנחנו בוחרים להמשיך לחיות אנחנו למעשה חיים בהנחה סמויה שקיימת משמעות לחיים. הדבר טבוע בנו, ופרנקל תיאר את ההשפעה הגדולה של ההכרה בדבר על נפש האדם.
מכל מקום, ההנחה שישנה משמעות לחיים יכולה להוליד הנחות נוספות רבות. למשל, אפשר להניח שבידי הכלים לממש את המשמעות, מכיוון שלא תתכן משמעות ללא היכולת לממשה. כך שהאדם בתוך הבור צריך להבין שגם כשאינו שומע רחשים בחוץ, יש פעולות שהוא יכול בינתיים לעשות בתור הבור שיקדמו אותו לקראת המשמעות. ועל זה נאמר "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות". אני מאמין שבידי כל אדם הידע המספיק כדי לעשות את הטוב והישר בעיני ה', ואין צורך לתלות את הדבר בלימוד נוסף או השגת ידע חיצוני באופן יזום. ברגע שאדם עושה את הטוב והישר בעיני ה', אז אם ירצה ה' להוסיף לו הוראות נוספות הוא יתגלה אליו ויכוון אותו אל התכלית הסופית הנכספת.
כך שגם במצב של הבל הבל, יש מוצא, והוא בחינת מכלול מציאות החיים שאדם נולד לתוכו, וממנה עליו לדרוש את מצוותיו.
האם זה מוכיח את מציאות האלהים, קשה לומר עד שלא מגדירים את האלהים, או את האופן שבה הוא משפיע על העולם.
אני מבסס את אמונתי באלהים מתוך ההכרות שיש לי עמו בתור רועה. קשה לי לקבל אמונה אחרת שהינה רציונלית. האמונה שלי מבוסס על נסיון אישי, ואני לא מדבר על ניסים שקרו לי, אלא על מכלול שלם של חוויות שברור לי שכולם הנחו וממשיכים להנחות אותי בחיים לקראת יעודי. חוויות אלו מהוות עבורי קשר עם האלהים, כך שכמו שאיני מטיל ספק בקיומם של הורי , כך איני מטיל ספק בקיומו של, ה' רעי לא אחסר.
לענ"ד, אמונה המבוססת על קשר הינה האמונה היציבה והחזקה ביותר שיש, מפני שמדובר כבר בידיעה ולא רק השקפה רציונלית. דיברתי לפני מספר ימים עם חוזר בתשובה שהרשים אותי רבות בכך שמאז שחזר בתשובה לעולם לא נצמד לרב מסויים, והוא הסביר זאת בכך שיש לו את האומץ והיכולת לבקר את הרבנים השונים אשר למד אצלם, מתוך כך שהבסיס שממנו חזר בתשובה הוא ההנחיות שנותן לו ה' בחיים.
יש מקום להיות ספקן, עד לשלב שבו מגיעים לדברים שקשורים לידיעה. תמיד אפשר לומר שהידיעה שיש בידינו , או החוויות שאנו עוברים, אינם אלא רק אשליות מצד הסטרא אחרא, אבל לטענה זו אין תוקף כל עוד במציאות בפעל אנו מניחים שמה שאנו רואים באמת קיים. כך שאני עדיין אתן כבוד להורי, למרות שאין לי ודאות מושלמת שהם קיימים, אז ק"ו שאתן כבוד לבוראי, קוני, יוצרי ורועי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 11:56 |
|
| |
ZACHIZ,
לגבי משל הבור - ההנחה במשל היא שהאדם רוצה להשרד. לכן הוא צריך לצאת מן הבור.
אני ממשיל את הרצון להשרד בבור, לשאיפה הקיומית בחיים. השאיפה הקיומית קראתי לה במספר שמות: שאיפה לאחדות כוללת, השאיפה הרציונלית, שאיפה לפעול לפי הטוב הכולל והנצחי. היא דומה לשאיפה למשמעות של פרנקל.
הניסוח על דרך השלילה של השאיפה הקיומית, הוא השאיפה שלא להיות בהבל הבלים.
לשאלתך:
"מאיפה לי לדעת שמצב "הבל הבלים" הוא אכן מצב שאני צריך לצאת ממנו?
מתוך עצמך. זה טבוע בך שלא להיות בהבל הבלים, בין אם אתה מודע לכך ובין אם לא.
אם לענות בפשטנות: "אני חושב משמע אני שואף למשמעות".
על כך מבוססת האמונה שלי - מצאתי בעצמי את השאיפה הקיומית, יחד עם ההכרה שבלעדי התגלות מנחה של אלוהים יודע הטוב העליון, הבל הבלים הכל הבל.
בדיוק כמו שאתה אמרת:
ברור שאין לנו ודאות מוחלטת לכך שיש משמעות לחיים, אבל במציאות בפעל כל עוד אנחנו בוחרים להמשיך לחיות אנחנו למעשה חיים בהנחה סמויה שקיימת משמעות לחיים. הדבר טבוע בנו, ופרנקל תיאר את ההשפעה הגדולה של ההכרה בדבר על נפש האדם.
זהו שורש העניין! ההמשך מכאן לשיטתי הוא ההכרה שרק מודל מסוים יכול לספק מה שקרוי "משמעות לחיים".
לגבי רעיון ההימור על מנת לקבל פרס - אפשר לומר, בדומה לניסוח שלך, שמטרתי היא להיות מסוגל לעשות את הדבר הנכון לפי טוב כולל ונצחי. ולשם כך צריך להכריע במצב של אי ודאות - כמו שעושים בזמן הימור. ראה את פרוט המשמעויות השונות של הימור למעלה, אמרתי שאני מקבל את 1 ו-2. אבל לגבי 2 המטרה היא לא חומרית הוא נהנתנית או אגואיסטית, אלא מה שאמרתי כאן.
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 12:18 |
|
| |
בוגי,
הוספתי מאמר באשכול שציינת. הדיון שהתפתח ביני לבינך יותר מתאים לאשכול ההוא לדעתי.
|
|
|
|
|
