תפקידו של המדרש

mdabraham: מהו מדרש: אגדה, הלכה ומה שביניהם 27/9/2006

מהי בעצם הגדרתו של מדרש? אפשר לדון בשאלה מה היחס בין מדרש לבין הפשט, ובזה עסקו לא מעט (אף כי אינני מכיר דיון ממצה בזה). אבל כאן אני רוצה לשאול זאת מכיוונים אחרים.

כידוע יש מידות דרש שונות (הרבה יותר מאשר 13). מידות אלו קובצו בכמה קבצים (תחילת הספרא, 13 של רי"ש. ושם 7 של הלל. ובברייתא דל"ב מידות של ר"א בנו של ריה"ג). ישנה שאלה מדוע כל קובץ אינו מכיל חלק מן המידות שבקבצים האחרים (בכך עוסק חלקית בעל הכריתות).
שאלה אחרת, והיא המעניינת אותי כאן יותר: מדוע יש מידות דרש שונות לאגדה ולהלכה? ושאלת המשך: מדוע יש מידות דרש אגדה שאינן משמשות בהלכה ואין תופעה הפוכה (מידות דרש שמשמשות רק בהלכה)? האם זה בגלל שרף הדרישות באגדה נמוך יותר? אם כן, אז מדוע? אם לא, אז מה בכל זאת ההבדל?
ולבסוף, מה משותף לשני התחומים הללו: מדרש אגדה והלכה. מדוע שניהם כלולים תחת הכותרת 'מדרש'. ומתוך כך בחזרה לשאלת המוצא: מהו מדרש?

אשמח לכל התייחסות או מקור שעוסק בשאלות אלו. דומני כי דיון סיסטמטי של ממש יהיה קשה לנהל בנושא כה אקלקטי.

***
שאלה לדוגמא עלתה אצלי בדיון באישי.
האם יש מושג מקביל ל'אסמכתא' במדרש האגדה?
כמובן שכפשוטו זה לא ממש שייך, שהרי אסמכתא היא מדרש שסומך  הלכה מדרבנן, ובאגדה אין הבחנה בין דרבנן ודאורייתא.
ובכל זאת, כפי שכתבתי ב'מידה טובה' פ' יתרו, תשסה, דרשות שמסווגות כאסמכתא נעשות כך בד"כ בגלל שימצאנו מקור אחר שמעיד כי ההלכה הנדונה היא הלכה דרבנן. מעט מאד, אם בכלל, שמים לב לעובדה שאם הדרשה עומדת במבחן דרכי הדרש, אזי אי אפשר לומר זאת. הרי אם אכן מדובר בדרשה שעומדת בקריטריונים, אזי היא מהווה מקור מדאורייא (לרוב השיטות, למעט אולי הרמב"ם) להלכה זו, וזה גופא קושיא על הקביעה שזוהי הלכה דרבנן.
על כן כדי לקבוע שדרשה כלשהי היא אסמכתא לא די במציאת מקור אחר שמעיד שההלכה היא דרבנן אלא צריך גם למצוא מה לא בסדר הדרשה עצמה (מדוע היא עצמה אינה יכולה להיות דרשה גמורה).
אם כן, אסמכתא היא דרשה שאינה עומדת במבחן דרכי הדרש. במובן זה יכולה להיות אסמכתא גם בדרש האגדה (אם משתמשים במידת דרש שלא כדרכה החוקית לגמרי).
האם מישהו מכיר התייחסות או ראיה לקיומן של דרשות כאלה. לכאורה אין סיבה שלא תהיינה, שהרי אם דרכי דרש האגדה גןם הן נסמכות על מידות דרש שיש להן דרכי שימוש, אזי תהיינה דרשות שאינן דרשות גמורות (לא עומדות במבחן דרכי הדרש האגדי).
בדרך כלל לדרשות כאלה נתייחס כפלפול אגדי או כהמצאה כלשהי.
מעניין אותי האם ישנם מקורות וראיות לקיומן של דרשות כאלה.
כמובן דברי הגאונים הידועים שבדרשות עכל אחד עושה מה שהוא רוצה מכרסו הרחבה אומרות זאת על כל מדרש האגדה, אבל אני לא בטוח שהם מתכוונים לכל מדרשי האגדה, ובודאי שזה אינו מוסכם.