|
|
| נשלח ב-15/8/2004 13:43 |
 |
| |
מי האיש,והאמנם?
מהיכן הציטוט המופלא:
"מאהבת לשוננו וחיבת הקודש אני משחיר פני על דברי תורה
ומרעיב עצמי על דברי חכמים,
ומשמרם בביטני כדי שיכונו יחד על שפתי.
אילו היה בית המקדש קים ,הייתי עומד על הדוכן עם אחי
המשוררים,ואומר בכל יום השיר שהיו הלויים אומרים בבית
המקדש.
עכשיו שבית המקדש עדיין בחורבנו,ואין לנו לא כהנים
בעבודתם ולא לויים בשירם ובזימרם,אני עוסק בתורה
ובנביאים ובכתובים במשנה בהלכות ובהגדות,תוספתות
דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים,
שאני מסתכל בדבריהם ורואה שמכל מחמדינו שהיו לנו בימי
קדם לא נשתייר לנו אלא זכרון דברים בלבד,אני מתמלא צער,
ואותו צער מרעיד את ליבי,ומאותה רעדה אני כותב סיפורי
מעשיות כאדם שגלה מפלטרין של אביו ועושה לו סוכה קטנה
ובא ויושב שם ומספר תפארת בית אבותיו"
מי האיש,והאמנם?
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 15/08/2004 13:48:50
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 14:02 |
|
| |
שי עגנון?
הוא היה לוי?
התפיסה העצמית בתור נאמן המסורת שחפץ גם לעבוד במקדש נראית לי מתאימה לו.
אבל אני איני מומחה לספרות.
אקדמאי?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 14:27 |
|
| |
זה אכן ש"י עגנון, כמדומני שזה מה שמודפס על השטר של החמישים ש"ח, הלא כן ?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 14:51 |
|
| |
.
למיטב זכרוני, שמואל יוסף עגנון אכן היה לוי.
ודומני שקטע אחר מדבריו הוא שנדפס על שטר הכסף הנושא את דיוקנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 15:44 |
|
| |
כנראה שבכל זאת אני "בנם של קדושים" דלא ידע צורתא דזוזא ...
אכן כתבתי "כמדומני", ואכן הדמיון היה הביטוי "אחי הלויים\משוררים"
"בחלום לילה ראיתי את עצמי עם אחי הלויים בבית המקדש..."
|
|
|
|
| נשלח ב-15/8/2004 20:23 |
|
| |
מיימוני ר"צ [ומואדיב]
אעזור לכם קצת הקטע אכן שייך לש"י עגנון
מתוך "סוד כתיבת סיפורי מעשיות"
אך אשמח אם תעזרו לי אתם בפיתרון השאלה
האמנם???
הזה היה סודו של האיש שיתנכר גם במעללים אחרים??
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 12:39 |
|
| |
עו"פ,
כבר היו יושבים חכמי אוניברסיטת בר"א,לשמוע את הרצאתו של
המבקר החריף ברוך קורצוויל על היחס ליהדות בכתבי עגנון,
המסקנה היתה שהיחס הוא ביקורתי-שלילי.
עגנון עצמו,שכיבד את ההרצאה בנוכחותו,קם למחות,
וע"כ הגיב קורצוויל:את תפקידו כסופר,סיים אדוני עם
מסירתם של כתבי ידו לבית הדפוס,
ומעתה,יניח לנו ,המבקרים,לפסוק בתחומינו,על משמעות הדברים
העולה מן הטקסט.
לכן,רצוי להשאיר את הניתוח הפסיכולוגי,של אישיותו של
עגנון על כל תהפוכותיה,למומחים,ולהתרכז בעולה מכתביו
אפילו בעיני קורא מן השורה.
היו,אגב,גם מבקרי ספרות,שחלקו על קורצוויל בנידון.
תוקן על ידי - ספרן - 16/08/2004 13:18:38
תוקן על ידי - ספרן - 16/08/2004 13:22:11
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 15:04 |
|
| |
בעניין קורצוויל, הרי שעל אף שלא הכרתי אותו אישית, נראה לי שהוא היה אדם מאוד מתוסבך ובעיקר אדם בעל מרירות רבה כלפי העולם. לכן מסתבר להניח שכמו בהרבה מקרים אחרים, החוקר האקדמי ראה את עצמו במושא החקירה שלו [1]. כבר נכתב לא מעט על יחסו של קורצוויל כלפי היהדות, היו שטענו שהוא רצה תמיד להשתחרר ממנה אך לא יכל לעשות זאת. מה שבטוח, סופו לימד על תחילתו וד"ל.
ובעניין עגנון, ישעיהו ליבוביץ שהכיר אותו אישית אמר עליו שהיה בו שילוב מיוחד מאוד של ציניות רבה יחד עם אמונה תמימה מאוד. אני חושב שבהחלט ניתן להבין את כך את אישיותו גם מקריאה מעמיקה בספריו. אני בהחלט חושב שעגנון היה בעל יחס חיובי מאוד כלפי היהדות. הוא אמנם לא היה "מאמין תמים" במובן המקובל של המילה, וגם כידוע הוא עבר כמה תהפוכות בחייו ואכמ"ל, אבל בכל זאת נראה לי שלא נהיה רחוקים מן האמת אם נאמר שעגנון היה אדם יהודי ברמ"ח אבריו, ושדברי גורצוויל הינם מופרכים מיסודם.
_________
[1] כמו שלמשל אצל חוקרי הרמב"ם חוקר חילוני יפרש את הרמב"ם כאדם חילוני, ואילו חוקר דתי יפרש אותו כאדם דתי. או במדעי היהדות חוקר רפורמי יטען שחז"ל היו רפורמים ואילו חוקר אורתודוכסי יטען שהם היו אורתודוכסים, והדברים עתיקים.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 16/08/2004 15:07:55
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 15:12 |
|
| |
רבצי
גם חוקר אורתודוכסי ישר יודה שהיו חז"ל רפורמים במסוה אורתודוכסי (הברגת -סליחה, עיגון- השינויים במקורות), אלא יטען שלנו אבד כוח הרפורמה. (לדוגמה, סולובייציק ב'איש ההלכה' על הויכוח אם ואיזו תפילה 'מדאורייתא'-'מדרבנן')
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 18:33 |
|
| |
בוגי
רגע לפני הסטת הדיון למחוזות כלליים אני רוצה להתיחס לדברי ר"צ וספרן
ספרן
-הסיפור נאה אך אני נקודה זו עצמה העלתי לדיון ,מה היה יחסו האישי של הכותב,אף אם נקבל את ההנחה שמאיזה סיבות שהן אינו בא לביטוי בטקסט
ר"צ
אכן מסכים אני עם דבריך על הרושם העולה מספריו כדברי ליבוביץ,אולי מפני העינין שאיננו מעלים בדעתינו שיהיה ברצונו של מאן דהוא לבדות רושם זה ע"מ לפאר את יצירתו,ואולי זו עצמה היתה יצירתו?
תוקן על ידי - עורבא_פרח - 16/08/2004 18:37:37
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2004 19:33 |
|
| |
עו"פ,
אם הנך מבקש לעסוק דווקא באישיות עצמה,
תוכל למצוא פרטים רבים בספריהם של חיים באר[גם אהבתם גם שנאתם] ושל יצחק לאור [חיי עגנון]
מ"מ,ברור שהיו עליות ומורדות בחייו הרוחניים,מעבר לרגיל אצל אנשים מן השורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2004 17:28 |
|
| |
בוגי,
מן הסתם חוקר שיחלוק עליך ממילא כבר לא יהיה ישר.
וכידוע, הפשט זה שמה ש'אני' חושב, ודעת 'אחרים' היא כבר דרש.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2004 17:32 |
|
| |
עו"פ
ליבוביץ' הכיר את עגנון באופן אישי, ודבריו לא היו על הרושם העולה מספריו, אלא על האדם עצמו. אני רק ציינתי שאכן גם מקריאת הספרים אפשר לקבל את אותו הרושם.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/8/2004 23:04 |
|
| |
רב_צעיר
במחכ"ת סליחה אם לא הובנתי
אף אני התכוונתי שזה הרושם שעלה לי מקריאת כתביו
כדבריך,
אמנם הוספתי הסתיגות שאפשר כי זו היתה כוונת המשורר
וזו עצמה יצירתו
אמנם השגתי אינה נוגעת לעדותו של ליבוביץ שהרי הוא דיבר על סמך הכרותו האישית,כדבריך,
ואולי לזה התכוונת אף אתה עתה ואך מים טחונים טחנתי?
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
